פורוסמיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:תרופה

פרמטרי חובה [ מעמד חוקי ] חסרים

פורוסמיד
Furosemide.svg
Furosemide-1Z9Y-3D-balls.png
שם IUPAC
4-chloro-2-(furan-2-ylmethylamino)- 5-sulfamoylbenzoic acid
נתונים כימיים
כתיב כימי C12H11N2ClO5S 
מסה מולרית 330.745 g/mol
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית 43-69%
מטבוליזם כבדי וכליתי
זמן מחצית חיים 30-60 דק'
הפרשה שתן וצואה
בטיחות
דרכי מתן אורלי, ורידי
מזהים
מספר CAS 54-31-9 עריכת הנתון בוויקינתונים
PubChem 3440 CID 3440
ChemSpider 3322
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פורוסמיד (אנגלית: furosemide) היא תרופה ממשפחת משתני הלולאה. התרופה נכנסה לשימוש בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 ומאז קיימת בשימוש נרחב ברפואה[1]. פורוסמיד היא התרופה השכיחה ביותר מבין כל משתני הלולאה. היא משמשת בטיפול במצבים של אי ספיקת כליות, בצקות על רקע סיבות שונות (כגון סינדרום נפרוטי) ובצקת ריאות חריפה. היתרון של התרופה בטיפול בבצקות, היא היכולת המשתנת המרשימה שלה ובכך שעוזרת למטופלים להיפטר מהנוזלים שצברו באיברי הגוף השונים.

למרות שהיא רשומה לטיפול ביתר לחץ דם, יעילותה בטיפול ביתר לחץ דם איננה גבוהה וכרוכה בתופעות לוואי אשר מגבילות את השימוש בה. מנגד משתנים מסוג תיאזיד (כגון: הידרוכלורותיאזיד) יעילים יותר בטיפול ביתר לחץ דם בהשוואה לפורוסמיד ולמשתני לולאה אחרים.

מנגנון הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנפרון הוא היחידה הפעילה בכליות ויש לו מספר אתרים שעליהם פועלות תרופות משתנות.

התרופה פורוסמיד פועלת על החלק המכונה "לולאת הנלה" בנפרון.

התרופה מעכבת את משאבת (קו-טרנספורטר) הנתרן-אשלגן-כלוריד (Na-K-2Cl) בזרוע העולה של לולאת הנלה.

פעולה זאת גורמת להפרשת נתרן, כלוריד, אשלגן ומים דרך השתן, הגדלת נפח ההשתנה וצמצום נוזלי הגוף.

פורוסמיד גם גורם להפרשת מגנזיום וסידן, אם כי היפוקלצמיה (ירידה ברמות סידן בדם) איננה תופעת לוואי אופיינית של התרופה. היתרון של פורוסמיד בהשוואה לתרופות משתנות אחרות הוא יעילותה גם כאשר יש ירידה בתפקוד הכלייתי, יכולתה לגרום לפעילות משתנת ללא חמצת (בניגוד למעכבי האנזים קרבוניק אנהידראז, שידוע שגורמים לחמצת) ויעילותה המסיבית בהורדת נפח נוזלים בהשוואה לתיאזידים[2].

התוויות רשומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרופה רשומה בישראל[3] להתוויות הבאות:

במתן דרך הפה:

  1. בצקת הקשורה באי ספיקת לב, שחמת הכבד ומחלה כלייתית (כולל את הסינדרום הנפרוטי),
  2. טיפול נילווה בבצקת ריאתית חריפה
  3. יתר לחץ דם

במתן בהזרקה:

  1. בצקת הדורשת טיפול בהזרקה
  2. טיפול נילווה בבצקת ריאתית חריפה.

התוויות נגד ואזהרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוויות נגד לפורוסמיד כוללות:

  1. אלרגיה לפורוסמיד או סולפונאמיד
  2. היפוקלמיה חמורה
  3. היפונתרמיה חמורה
  4. איבוד נוזלים וירידה בנפח נוזלי הגוף
  5. אי ספיקת כליות בשל תרופות נפרוטוקסיות או הפטוטוקסיות
  6. אי ספיקת כליות הקשורה במצבי תרדמת
  7. אי ספיקת כליות המאופיינת באי מתן שתן
  8. הנקה

יש להיזהר במתן התרופה במצבים הבאים:

  1. שיגדון ועלייה ברמות חומצה אורית בדם (למרות שפורוסמיד כנראה איננו מעלה רמות חומצה אורית בדם, יש להזהר במתן שלה בחולים אלו)
  2. ילדים מתחת לגיל 4 שנים - שימוש ממושך יכול לגרום ליצירת אבנים בכליות
  3. בחולים עם שחמת הכבד - יש לערוך מעקב צמוד אחרי אלקטרוליטים
  4. חולים קשישים - שיכולים להיות יותר רגישים לתופעות הלוואי וכמו כן סובלים מירידה בתפקוד הכלייתי
  5. רגישות לסולפונאמיד - למרות שהיצרן רושם זאת כהתווית נגד בשל נוכחות מבנה של סולפונאמיד במולוקולה של פורוסמיד, רגישות צולבת בין פורוסמיד לסולפונאמידים איננה חד משמעית.

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מערכת העצבים המרכזית: סחרחורות, חולשה, כאבי ראש, עייפות, תשישות, טשטוש ראייה.
  • מערכת השמיעה: טינטון וירידה באיכות/רמת השמיעה. הופעת חירשות כתופעת לוואי זאת נצפתה כאשר הזריקה ניתנה במתן לתוך הוריד מהיר (ולכן מומלץ על עירוי ממושך כאשר התרופה ניתנת במתן דרך הוריד), כאשר הייתה גם אי ספיקת כליות ברקע, מתן מינונים גבוהים של פורוסמיד ומתן של תרופות נוספות שגורמות לבעיות בשמיעה (כגון: אמינוגליקוזידים)[4].
  • מערכת הלב וכלי הדם: תת-לחץ דם תנוחתי, הפרעות קצב לבביות, פקקת ורידית.
  • הפרעות אלקטרוליטריות: ירידה בריכוז של נתרן בדם (היפונתרמיה), אשלגן (היפוקלמיה), מגנזיום (היפומגנזמיה) וסידן (היפוקלצמיה). השימוש בתרופה עלול לגרום לבססת מטאבולית.
  • עור: רגישות לאור, פריחה, סרפדת, ארגמנת (purpura) ומחלות שלפוחתיות. מומלץ למרוח קרם הגנה המכיל מסנן קרינה.
  • מערכת העיכול: בחילות, אנורקסיה, הקאות, עצירות, שלשול ודלקת לבלב חריפה.
  • מערכת השתן: ריבוי שתן, השתנה לילית וכיווץ יתר של שלפוחית השתן.
  • דם: לויקופניה, אנמיה, תרומבוציטופניה, חוסר איזון אלקטרוליטי, היפרגליקמיה ועודף יתר של חומצה אורית.
  • אחר: התכווצויות שרירים.

תגובות בין-תרופתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. תרופות אחרות לטיפול ביתר לחץ דם: עלולות לגרום לירידה חדה יותר בלחץ הדם כאשר ניתנות עם פורוסמיד. כמו כן, אפשריות תופעות לוואי אקטרוליטריות כאשר פורוסמיד ניתנת עם תרופות לטיפול ביתר לחץ דם.
  2. אמינוגליקוזידים - מתן שלהם יחד עם פורוסמיד עלול להוביל תופעות לוואי הקשורות להחמרה בתפקוד הכלייתי והפרעות שמיעה
  3. תרופות שמושפעות מרמות של אשלגן בדם, כגון תרופות ממשפחת הדיגיטליס (דיגוקסין, דיגיטוקסין), תרופות לטיפול בהפרעות קצב, תרופות נוגדות פסיכוזה שיכולות להאריך את מקטע QT ותרופות נוגדות דיכאון שידוע כי הן גורמות להפרעות קצב (כגון ציטלופראם) - יש לנטר את רמות האשלגן בדם ולבצע מעקב אחרי ECG. בתרופות כגון דיגוקסין יש גם לנטר את רמות דיגוקסין בדם.
  4. ליתיום - מתן עם ליתיום עלול להגביר את רעילות ליתיום. יש לנטר היטב את הטיפול ולעקוב אחרי רמות ליתיום בדם.
  5. מתוטרקסאט - מתן משולב יכול להעלות את הרמות של מתוטרקסאט או של פורוסמיד בדם. יש להימנע משילוב התרופות ככל הניתן. במידה ויש צורך בשילוב, יש לעקוב אחרי אלקטרוליטים בדם ולהפחית את מינוני התרופות.
  6. תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים - תרופות אלו עלולות לגרום לעלייה בלחץ הדם, פעילות שנוגדת את הפעילות של פורוסמיד. תרופות אלו גם עלולות לגרום להפרעה בפעילות המשתנת של פורוסמיד, וידועה השפעה לרעה על התפקוד הכלייתי אם התרופות הללו נלקחות יחד לאורך זמן.
  7. סוכרלפאט - עלול להפחית את הספיגה של פורוסמיד.

תגובות עם מזון וצמחי מרפא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספיגה של פורוסמיד פוחתת כאשר הוא נלקח על קיבה מלאה. מומלץ ליטול את התרופה על קיבה ריקה.

צריכת כמות גדולה של ליקוריץ עלולה לגרום להיפוקלמיה ואובדן מים ובכך להחמיר את תופעות הלוואי של פורוסמיד.

פרמטרים לניטור ומעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן הטיפול בפורוסמיד יש לעקוב אחרי תפקודי הכליה (מעקב אחרי רמות קריאטינין ואוריאה בדם), מעקב אלקטרוליטים (אשלגן, נתרן, סידן, מגנזיום), מעקב אחרי רמות חומצה אורית, מעקב לחץ דם. כמו כן יש לעקוב אחרי משקל גוף ולהעריך את מאזן הנוזלים. כאשר התרופה ניתנת בהזרקה או במינונים גבוהים, יש לעקוב אחרי סימנים של פגיעה בשמיעה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פורוסמיד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Maxwell RA et al. Furosemide. Drug Discovery: 1990: 66-67
  2. ^ Tamargo J et al. Diuretics in the treatment of hypertension. Part 2: loop diuretics and potassium-sparing agents. Expert Opin Pharmacother. 2014 Apr;15(5):605-21.
  3. ^ מאגר התרופות, משרד הבריאות
  4. ^ Ho Km and Sheridan DJ. Meta-analysis of frusemide to prevent or treat acute renal failure. BMJ. 2006 Aug 26;333(7565):420


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.