מושל ניו ג'רזיאנדרו המילטון (אנ'), שקיבל את המשימה להקים שירות דואר במושבות אנגליה באמריקה, ביקש את עזרתם של מושלי המושבות האחרות. מושל המושבה ניו המפשייר העביר חוק המעניק להמילטון מונופול על הובלת דואר במושבה, אולם הטיל קנס של 5 לירות שטרלינג על כל תקלה בפעילות הדואר.
בריטניה הנפיקה את הבולים הראשונים מתוך הסדרה החדשה של בולים מן המניין. סדרה זו, הידועה בשם "בולי משין (אנ')" על שם המעצב ארנולד משין (אנ'), נחשבת לאחד מן העיצובים היפים ביותר שהונפקו בבריטניה.
אוליבר קרומוול (בתמונה) חוקק את חוק בתי הדואר (Post Office Act) המדגיש את חשיבות השליטה של הממשלה המרכזית על שירותי הדואר של המדינה[1]. שליטה זו נועדה הן כדי להבטיח את יעילות הדואר כאמצעי לפיתוח כלכלת המדינה, והן כדי לאפשר לרשויות הביטחון לאתר מכתבים בעלי מסר חתרני מצד גורמים מזיקים.
מושל ניו ג'רזיאנדרו המילטון (אנ'), שקיבל את המשימה להקים שירות דואר במושבות אנגליה באמריקה, ביקש את עזרתם של מושלי המושבות האחרות. מושל המושבה מסצ'וסטס (אנ') העביר חוק המעניק להמילטון מונופול על הובלת דואר במושבה. החוק הגדיר את התעריף למשלוח מכתב וקבע קנסות על עיכוב בהגעתו. החוק חייב את המפעיל להטביע על המכתב חותמת מיוחדת שכללה את תאריך המשלוח. כאשר הגיע החוק לאישור המועצה המלכותית בלונדון, הוא בוטל בטענה שהכללים שנקבעו בו היו נוקשים מידי כלפי מפעילי הדואר.
שירות דואר נוסד בין העיר הארוויץ' (אנ') באנגליה ובין העיר הֶלֶווּטְסְלֶאוּס (אנ') שבהולנד. הדואר יצא מלונדון פעמיים בשבוע בימי שלישי ושישי, ומהלווטסלייס בימי רביעי ושבת. חציית התעלה האנגלית בוצעה בספינת דואר בריטית. למרבה הפלא המשיך השירות לפעול ללא הפרעה גם במהלך מלחמת הולנד–אנגליה השלישית, שנערכה בין השנים 1674-1672, תוך הסכמה שבשתיקה משני הצדדים הלוחמים שלא להפריע לתנועת המכתבים.
בעקבות מהפכת הקצינים החופשיים במצרים והדחת המלך פארוק הראשון, הוסתר דיוקנו של המלך המודח שהופיע על בולי מצרים באמצעות הדפס רכב של שלושה פסים שחורים עבים. בולים אלו נותרו בשימוש עד להדפסת בולים חדשים.
מלך צרפת לואי ה-11 הורה על הקמת גוף של שליחים לשימוש בית המלוכה. רשת של תחנות להחלפת סוסים נפרסה לאורך דרכי הדואר במרחק של 12 מייל זו מזו, והשליחים נדרשו לדהור מתחנה לתחנה. אזרחים פרטיים יכלו לשלוח מכתבים בשירות השליחים הממלכתי אם קיבלו אישור רשמי לכך ושילמו סכום קבוע עבור השימוש בסוסי הדואר. מנהלי תחנות הדואר הסתכנו בעונש מוות אם העזו להשכיר את סוסי הדואר לגורמים שלא היו מורשים לכך. שירות דואר זה פעל בצורות שונות לאורך כל השנים וממשיך להתקיים כיום בדמות דואר צרפת.
אזור האיים החיצוניים של סיישל, הכולל את איי אלדברה, קואטיבי, פרקואר (אנ') ו-אמיראנט, החל להנפיק בולים נפרדים תחת השם "איי סיישל החיצוניים" (Zil Eloigne Sesel). הבולים נמכרו על סיפון הספינה "סֶנק-ז'וּאֶן"[1]. (M.V. Cinq-Juin), שפעלה כסניף דואר נייד לשירות האיים. ב-22 ביולי 1982 שונה הכיתוב על הבולים ל-Zil Elwagne Sesel, ובשנת 1984 שונה הכיתוב שוב ל-Zil Elwannyen Sesel. הנפקת הבולים הנפרדת בוטלה בשנת 1992.
הערות שוליים
^סֶנק-ז'וּאֶן, בצרפתית: "חמישה ביוני". מועד זה נחגג באיי סיישל כ-יום השחרור. בהפיכה צבאית שנערכה ב-5 ביוני 1977 עלה לשלטון פראנס-אלבר רנה (אנ')
.jpg)
