מנהל בית הדואר ביישוב ווילינג שבמערב וירג'יניה החתים מראש את הבולים שמכר באמצעות חותמת רחבה שכיסתה רצף של ארבעה בולים. יש הרואים פעולה זו כדוגמה הראשונה למכירת בולים מוחתמים מראש.
שירותי הדואר של חברת "ברלו" ושל חברת "הדואר היבשתי הדרומי של סנדרסון" הוגבלו לקו שבין טרינידד שבקולורדו ובין סנטה פי שבניו מקסיקו. הדואר הועבר בין שני היישובים בתוך 36 שעות. ההגבלה נעשתה כחלק מהשתלטות הרכבת על הובלת הדואר בדרום מערב ארצות הברית.
בולים רשמיים בריטיים ועליהם הדפס רכב עם המילה "צבא" הונפקו לשימוש קציני התשלומים בצבא הבריטי. בולים אלו יצאו מתוקף בשנת 1904, יחד עם בולים רשמיים אחרים.
הדואר הבריטי פתח משרד דואר זר במושבה הבריטית הקטנה ווי-הי-ווי, שנוסדה בשטח שהוחכר מסין בחצי האי שנטונג. משרד זה פעל בחסות משרד הדואר בהונג קונג. משרד דואר שני במושבה נפתח בשנת 1904 בפורט אדוארד, ברובע האירופאי של המושבה ווי-הי-ווי. שני משרדי הדואר נסגרו ב-1 באוקטובר 1930, עם החזרת שטחי המושבה הבריטית לידי הסינים.
הנהלת מחלקת הדואר של דרום אפריקה התארגנה בעיר פרטוריה, הבירה המנהלית של דרום אפריקה, וקיבלה אחריות על כל פעילות הדואר במדינה. האיחוד של דרום אפריקה התגבש ב-31 במאי 1910, אולם עד ספטמבר 1911 שמרו מנהלות הדואר של כף התקווה הטובה, נטל, טרנסוואל, ומושבת נהר אורנג' על נוהלי הדואר העצמאיים שלהן.
מעטפת היום הראשון המעוטרת המסחרית הראשונה הוכנה בארצות הברית על ידי ג'ורג' לין עבור הנפקת הבול לזכר הנשיא הרדינג. העיטור שעל המעטפה הורכב מהקדשה באורך של חמש שורות ופסים שחורים לאורך שולי המעטפה.
נציגי 38 מנהלות דואר ונציגי 14 חברות תעופה מרחבי העולם נפגשו בעיר האג שבהולנד לכנס דואר האוויר הבינלאומי. משתתפי הכנס גיבשו את שיטות העבודה שיבטיחו פעילות יעילה של העברת דואר באמצעות האוויר, ודנו בקביעת תעריפי המשלוח. החלטות הכנס נכנסו לתוקף ביום 1 בינואר 1928.
רומניה הנפיקה את בולי דואר האוויר הראשונים שלה. על הבולים הופיעה תמונת המטוס הצרפתי בלריוט ספאד 33 אשר שימש לביצוע הטיסות הראשונות לרוחב אירופה מפריז לקונסטנטינופול.
ספינת האוויר LZ-127 הגרף צפלין עזבה את לייקהרסט ניו ג'רזי בדרכה חזרה לפרידריכשאפן שבגרמניה. ביום 4 בספטמבר הספינה הגיעה ליעדה, והשלימה בכך מסע סביב כדור הארץ.
בריטניה הנפיקה בולים בערכים נקובים של חצי פני, פני וחצי, ושני פני וחצי מסדרת הבולים של המלך אדוארד השמיני. בולים אלו זכו לעניין רב בזכות העיצוב הנקי והחריג של הבולים בהשוואה לעיצוב המקובל באותה תקופה. בול רביעי בסדרה הונפק כשבועיים לאחר מכן, ביום 14 בספטמבר.
הטייס רוברט סוונדסן הוביל בדנמרק את משלוח הדואר האווירי הניסיוני הראשון של אירופה. הטיסה נערכה למרחק של כחמישה עשר ק"מ, מהיישוב מידלפארט שעל האי פין אל היישוב פרדריקה וחזרה. בטיסה הלוך היו על המטוס 150 גלויות שהודפסו במיוחד על ידי עיתון מקומי, ובטיסה חזרה הוטסו 80 גלויות. על הגלויות הודפסה תמונת המטוס והטייס חתם על כל אחת מהן. לאחר הנחיתה הועברו הגלויות לבית הדואר המקומי, והן הוחתמו בחותמת הדואר הרגילה.
מטוס הנושא דברי דואר, אשר המריא מן היישוב רוטלנד שבורמונט במהלך מפגש תעופה, התרסק במהלך הטיסה. הטייס, ג'ורג' שמיט נהרג, וכמה מן הנוסעים נפצעו. על המעטפות שחולצו משברי המטוס הוטבעה חותמת הסבר בת ארבע שורות.
הרפובליקה הדמוקרטית של וייטנאם הוכרזה חד צדדית על ידי קבוצת לאומנים מקומית (צרפת הכירה בעצמאות וייטנאם רק ביום 6 במרץ 1946). שליטי וייטנאם הנפיקו בולים על ידי הוספת הדפס רכב על בולים של הודו-סין הצרפתית. בולים אלו שימשו לצרכים מקומיים בלבד, ורק בשנת 1951 הונפקו בווייטנאם בולים לשימוש בינלאומי.
הרפובליקה של שווייץ קבעה בחקיקה כי שירותי הדואר הם מונופול של המדינה, ואסרה על המשך הפעלת שירותי הדואר של הקנטונים השונים. החלטה זו בוטלה בשנת 1803, והופעלה מחדש בשנת 1849.
הדואר הרוסי הנפיק בול בערך נקוב של 50 קופקות לשימוש הדואר העירוני של סנט פטרסבורג ושל מוסקבה. בשלב מאוחר יותר הורחב השימוש בבול לתשלום עבור הדואר העירוני בערים אחרות ברוסיה.
סמואה, המושבה הגרמנית לשעבר תחת כיבוש ניו זילנדי, הנפיקה בולים. ההנפקה בוצעה על ידי הוספת הדפס רכב עם האותיות G.R.I. וערך נקוב חדש על בולים של סמואה הגרמנית.
חלקה הדרום מזרחי של גינאה החדשה הוכרז כשטח חסות בריטי, אותו ניהלו הבריטים בשיתוף המושבות ניו סאות' ווילס, קווינסלנד וויקטוריה. בבתי דואר שנפתחו ביישובים פורט מורסבי וסמראי נמכרו בולים של קווינסלנד.
סן מרינו הנפיקה את אגרות האוויר הראשונות שלה. האיגרת הראשונה, בערך נקוב של 20 לירה, נועדה למשלוח לאיטליה, והאיגרת השנייה, בערך נקוב של 55 לירה, נועדה לשאר חלקי העולם.
כדור פורח קטן ועליו דברי דואר המריא מן העיר מץ שהייתה נצורה על ידי הגרמנים כחלק ממלחמת פרוסיה צרפת. כדור זה היה הראשון מתוך שורה של כדורים פורחים לא מאוישים שנשלחו עד לכניעת העיר ביום 3 באוקטובר 1870. דברי הדואר שנשלחו בדרך זו זכו לכינוי "פרפרי מץ".
סדרה בת שבעה בולים הונפקה במובלעת האיטלקית של קמפיון ד'איטליה, שעל גדת אגם לוגנו שבשוויץ. הבולים, בהם הוצגו מראות נוף מקומיים, נותרו בתוקף עד חודש יוני 1952, כאשר הוכנסו לשימוש בולים של שווייץ. הבולים של איטליה חזרו לשימוש במקום בשנת 1957.
שירות דואר אוויר מחוף לחוף החל לפעול בארצות הברית. המטוס המריא מהיישוב מינאולה בניו יורק בשעה שש בבוקר והגיע לסן פרנסיסקו בשעות אחר הצהריים המאוחרת של יום המחרת.
טיסת הדואר הרשמית הראשונה בבריטניה התקיימה על ידי חברת קורוניישן אריאל פוסט בין הנדון שבלונדון ובין וינדזור. המטוס הועמס בגלויות ומעטפות מיוחדות ועליהן ציור של טירת וינדזור. טיסות אלו נמשכו עד 26 בספטמבר.
עובד חנות הכולבו איטון רכש בבית הדואר של העיר וויניפג חלק של גיליון שכלל 30 בולים. כך התגלה לראשונה עובדת קיומו של הבול הקנדי שהונפק בטעות עם מרכז הפוך ביום 26 ביוני 1959. בדיקה של הדואר הקנדי העלתה כי בסך הכול הונפקו 600 בולים שגויים, מהם אותרו והוחזרו לדואר 300 בולים. עד כמה שידוע נמצאים בידי אספנים פחות ממאה עותקים מן הבול השגוי, וככל הנראה יתרת הבולים הודבקו על מעטפות והושמדו מחוסר תשומת לב.
משרד לדואר אניות נפתח בלונדון, סמוך לבית הדואר המרכזי של העיר. מטרת המשרד הייתה להתחרות בפעילותם של בתי הקפה שטיפלו עד אז בדברי הדואר תוך התחמקות מתשלום ההיטל שנגבה מן הדואר שהגיע מחו"ל. חוק חדש שנחקק קבע כי ספינות שיעגנו בנמל לונדון לא יורשו לפרוק את מטענן בטרם ימסור קברניט הספינה את המכתבים שהוביל לפקידי המשרד לדואר אניות. על כל מכתב נדרש תשלום של 4 פני (בנוסף לדמי המשלוח הרגילים), מתוכם נמסרו שני פני כתשלום לקברניט הספינה. הטיפול במכתבים יוצאים המשיך להתנהל באופן מחתרתי דרך בתי הקפה, וזאת על מנת להתחמק מתשלום ההיטל הגבוה.
דברי דואר הוטסו לראשונה במדינת טנסי שבארצות הברית. הטיסה התקיימה במהלך כנס תעופה שנערך בעיר קולומביה בימים 12-10 בספטמבר. על המכתבים הוטבעה חותמת מיוחדת.
שירות דואר האוויר מחוף לחוף בארצות הברית יצא לדרך. המטוס תוכנן להמריא ביום 8 בספטמבר, אולם תנאי מזג האוויר עיכבו את ההמראה ביומיים. המטוס המריא מן החוף המערבי והגיע לניו יורק ביום 12 בספטמבר 1920.
שירות הדואר "משונלנד" החל להוביל דברי דואר בקו שבין מפקינג שבבוצואנלנד הבריטית (אנ') ובין העיר סולסברי (כיום הארארה, בירת זימבבואה). קו הדואר התבסס על סוסים ועשה שימוש בבולי הדואר של בוצואנלנד הבריטית.
שירות הדואר היבשתי של בטרפילד החל לפעול בין סנט לואיס שבמדינת מיזורי וממפיס שבמדינת טנסי ובין סן פרנסיסקו שבקליפורניה. האישור להפעלת הקו ניתן על ידי הקונגרס האמריקאי בשנת 1857. הנסיעה נמשכה 24-23 ימים.
שירות יומי של מרכבות דואר החל לפעול בין סקרמנטו שבקליפורניה ובין פורטלנד שבאורגון. על פי התכנון נמשך המסע שבעה ימים בחודשי הקיץ ושנים עשר יום בחודשי החורף.
כנס הדואר נפתח בעיר ברן שבשוויץ ונמשך עד 9 באוקטובר. בכנס זה הוחלט על הקמת איגוד הדואר הכללי, שהחליף לאחר מכן את שמו לאיגוד הדואר העולמי. ההחלטה נכנסה לתוקף ביום 1 ביולי 1875.
הוזנק מטוס באמצעות מעוט מעל סיפון הספינה הגרמנית "אירופה" במסעה מערבה לניו יורק. הטיסה קיצרה בשעות רבות את מועד העברת דברי הדואר לארצות הברית, ושיטה זו המשיכה לפעול בחודשי הקיץ עד שנת 1935. השימוש במעוט בוצע לראשונה ביום 22 בינואר 1929 מעל סיפון הספינה הגרמנית "ברמן".
ארצות הברית פתחה בית דואר על אי חג המולד שבאוקיינוס השקט, סניף של בית הדואר בהונולולו. בית הדואר נסגר ביום 21 בספטמבר 1963. היום אי חג המולד הוא חלק מקיריבטי.
ג'ון בטרפילד ושותפיו חתמו על חוזה עם הקונגרס האמריקאי להובלת דואר מן הערים סנט לואיס שבמיזורי וממפיס שבטנסי אל סן פרנסיסקו שבקליפורניה. החוזה נחתם לשש שנים בעלות של 600 אלף דולרים לשנה. החברה התחייבה להוציא מדי שבועיים מרכבת דואר מכל אחת מן הערים, ולהשלים את הנסיעה לאורך הקו בתוך 25 ימים לכל היותר.
דואר ארצות הברית בשיתוף עם מספר חברות רכבת פרטיות הגיע להסדר בנוגע להפעלת רכבות דואר מיוחדות. הרכבת הראשונה יצאה מניו יורק לשיקגו, והשלימה את מסעה בן 1450 הק"מ בתוך 26 שעות. הרכבת כללה ארבע קרונות דואר עליהם הועמסו 33 טונות של מכתבים, אשר עברו מיון במהלך הנסיעה.
הטייס האיטלקי פרנסיסקו דה פינדו (אנ') המריא ממנילה בדרכו לטוקיו, כחלק ממסעו מרומא לטוקיו ובחזרה. על המטוס הוטענו דברי דואר שנועדו לעיר אפרי (אנ') שבצפון הפיליפינים.
במהלך טיסת דואר בנתיב שבין סנט לואיס לשיקגו נאלץ צ'ארלס לינדברג לנטוש באוויר את מטוסו מסוג CAM-2, וזאת לאחר שנקלע לתוך ערפל סמיך, איבד את דרכו והדלק במטוס אזל. דבר דומה התרחש כחודש וחצי מאוחר יותר, ביום 3 בנובמבר.
הטייס קלבריית' פרי רוג'רס המריא משיפהד ביי שבלונג איילנד לטיסה מחוף לחוף אל מערב ארצות הברית. המטוס מתוצרת רייט אתו הטיס התרסק 12 פעמים במהלך 84 הימים שארכה הטיסה עד להשלמתה. דואר ארצות הברית לא תמך בפעילות הזו, אבל רוג'רס הוביל דברי דואר בחלק מקטעי הטיסה שלו. בנוסף לבול הדואר הרגיל הודבקו על המעטפות שהובלו בטיסה גם תוויות פרסום בערך נקוב של 25 סנט, אשר זכו לכינוי "תוויות וין פיץ" על שם חברת המשקאות הקלים שנתנה חסות למבצע.
הטיסה הראשונה של נתיבי אוויר סקנדינביים יצאה מהעיר סטוקהולם שבשוודיה לניו יורק שבארצות הברית. בטיסה חזרה, שנערכה ביום 26 בספטמבר 1946, הובלו דברי דואר במטוס מארצות הברית לשוודיה.
חבל הסאר הנפיקה את בולי דואר האוויר הראשונים שלה. הבולים שימשו לצורך תשלום עבור הובלת דואר בדרך האוויר בשני הקווים שהופעלו מן העיר זארבריקן, האחד אל העיר פריז שבצרפת והשני אל העיר פרנקפורט שבמרכז גרמניה.
במהלך החודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר ערכה חברת רייט טיסות הדגמה של המטוסים שייצרה באתרים שונים במדינת ניו יורק. הטיסות בוצעו על ידי הטייס צ'ארלס וואלד. על הטיסה שהמריאה ביום 21 בספטמבר מן היישוב גלן הד שבלונג איילנד הועמסו דברי דואר, אשר הובלו אל היישוב ניו רושל. על המעטפות הוטבעה חותמת קישוט מיוחדת. רק מעטפה אחת מן הטיסה הזו קיימת כיום בידי אספנים.
לורנטייד שירותי אוויר בע"מ (Laurentide Air Service Ltd), החברה הקנדית הראשונה להעברת דואר במטוסים, חנכה את הקו הראשון בין היישוב הילבורי (אנ') שבאונטריו ובין העיר רוין (אנ') שבקוויבק. המדובר היה בחברה פרטית שקיבלה אישור להובלת דואר מרשויות הדואר של קנדה, ואת הזכות להנפיק בולים פרטיים לתשלום עבור השירות.
הטייס הגרמני וולפגנג פון גרונאו המריא מן העיר שנגחאי שבסין בדרכו אל מנילה, בירת הפיליפינים. הוא נשא עימו במטוס מספר מכתבים והגיע ליעדו ביום 24 בספטמבר. ממשלת הפיליפינים הנפיקה בולים מיוחדים לציון הטיסה סביב כדור הארץ, תוך הוספת הדפס רכב המציג את מטוס הדורניר וואל של פון גרונאו.
שני טילים שנשאו מאות מכתבים שוגרו לראשונה בארצות הברית. הטילים שוגרו באסטוריה שבלונג איילנד שבניו יורק. שני הטילים התפוצצו באוויר ומרבית דברי הדואר הושמדו.
הכדור הפורח "נפטון" המריא מן העיר פריז שהייתה נצורה על ידי הגרמנים במהלך מלחמת פרוסיה צרפת. זה היה הכדור הפורח הראשון בשורה של 67 כדורים פורחים שנשלחו מפריז עד לכניעתה ביום 28 בינואר 1871.
גלויות דואר הודפסו ונשלחו בדואר אוויר במהלך כנס תעופה שנערך בעיר מילנו שבאיטליה בחודשים ספטמבר אוקטובר. הגלויות הוכנו לכבודו של הטייס יליד פרו ג'ורג' שבס, האיש הראשון שהצליח לחצות במטוס את שרשרת הרי האלפים, משווייץ לאיטליה. הוא המריא מן העיר בריג, טס מעל מעבר סימפלון, אולם התרסק ונהרג סמוך לאתר הנחיתה בדומודוסולה שבאיטליה. פרו הנפיקה בול לכבודו.
טיסת הדואר הרשמית הראשונה בארצות הברית נערכה על ידי הטייס ארל ל. אובינגטון במהלך טורניר התעופה הבינלאומי שהתקיים בגרדן סיטי שבניו יורק. הוא הטיס 640 מכתבים ו-1280 גלויות. הטיסות נמשכו עד 30 בספטמבר, ובכולן (למעט 29 בספטמבר) הובלו דברי דואר. המטוסים הובילו את הדואר למרחק של כחמישה ק"מ, שם זרקו את שקי הדואר מן האוויר בקרבת בית הדואר של מינאולה. המעטפות הוחתמו בחותמת מיוחדת ובה שולב המשפט "משלוח אווירי מיוחד".
כחלק מאירועי היריד שהתקיים במדינת מונטנה שבארצות הברית, הפכה הטייסת קת'רין סטינסון לאישה הראשונה שנשכרה באופן רשמי להוביל מכתבים בדואר אוויר. מנהל סניף הדואר בעיר הלנה השביע אתה כמובילת דואר יום קודם לכן, וביום האירוע היא המריאה עם המכתבים והשליכה את שק הדואר תוך טיסה מעל סניף הדואר שנפתח באתר היריד. במהלך ימי היריד היא הובילה בסך הכול 1335 מכתבים וגלויות, אשר הוכנו במיוחד כמזכרות לאספנים.
הטייס פ. ג. ביילי הוביל דואר באופן ניסיוני בין ליברפול שבאנגליה לבלפסט שבצפון אירלנד. הטיסות, שבוצעו באמצעות מטוס מסוג ספינה מעופפת שורט כלכותה, המשיכו להתבצע עד 29 בספטמבר כחלק מאירועי השבוע האזרחי שהתקיימו בליברפול.
פינלנד הנפיקה את בול דואר האוויר הראשון שלה. הוא נועד לשלם עבור מכתבים שנשלחו בספינת האוויר גרף צפלין שטסה מפינלנד לגרמניה. הבול, שהונפק על ידי הוספת הדפס רכב בנוסח "צפלין 1930", שימש אך ורק לטיסה המסוימת הזו.
קנדה הנפיקה סדרה בת ארבעה בולים לציון מלאת מאה שנים להנפקת הבולים הראשונים. בנוסף ציינה הסדרה את פתיחת תערוכת הבולים הבינלאומית הראשונה שערכה קנדה ואשר התקיימה בעיר טורונטו.
ניופאונדלנד הנפיקה בול מיוחד שנועד לשלם עבור הובלת מכתבים שנשלחו בטיסה הטרנס אטלנטית של המטוס קולומביה, אותו הטיסו הטייסים בוייד וקונור מניופאונדלנד לאנגליה. על בול בערך נקוב של 36 סנט שהונפק בשנת 1919 נוסף הדפס רכב בו נכתב: דואר אוויר טרנס אטלנטי במטוס קולומביה, ספטמבר 1930, חמישים סנט. המטוס המריא לדרכו ביום 9 באוקטובר 1930.
סמואל אוסגוד מונה על ידי ג'ורג' וושינגטון למנהל הראשון של דואר ארצות הברית. באותה תקופה פעלו ברחבי ארצות הברית הצעירה 75 בתי דואר, ונסללו כ-3,000 ק"מ של דרכי דואר. במשרד הראשי של אוסגוד, שפעל בעיר ניו יורק, הועסקו בנוסף למנהל הדואר עוזר אחד ופקיד אחד.
חבל סקסוניה המערבית, שהיה נתון בתום מלחמת העולם השנייה תחת שלטון ברית המועצות והיווה חלק ממחוז הדואר הכבוש של לייפציג (OPD Leipzig), הנפיק בולים. הבולים הוחלפו בחודש פברואר 1946 על ידי ההנפקה הכללית של אזור הכיבוש הסובייטי, ותוקפם בוטל ביום 31 באוקטובר 1946.
העיר החופשית דנציג הנפיקה את בולי דואר האוויר הראשונים שלה. ההנפקה בוצעה על ידי הוספת הדפס רכב על בולים של גרמניה. השימוש הראשון בבולים היה ביום 1 באוקטובר 1920, על מכתב שנשלח בקו שירות דואר האוויר ברלין - קניגסברג - דנציג.
הטייס הגרמני וולפגנג פון גרונאו המריא מן הפיליפינים, בתום מנוחה בת חמישה ימים, להמשך מסעו המוטס סביב העולם. על מטוסו היו מכתבים שנועדו לעיר סורבאיה שביאוה וכן 471 מכתבים שנועדו לחזור חזרה לעיר פרידריכשאפן שבגרמניה. מרבית המכתבים הללו "אבדו", ורק 27 מהם נמסרו ליעדם בגרמניה.
ארצות הברית הנפיקה שני בולים לציון הישגיה בחקר החלל. הבולים, בערך נקוב של 5 סנט כל אחד, הונפקו במתכונת של צמד שונים, והם מציגים אסטרונאוט מבצע הליכת חלל.
חוזה ראשון להעברת דברי דואר בדרך האוויר בשטחה של פפואה נחתם עם חברת גינאה נתיבי אוויר בע"מ. הקו הופעל בין פורט מורסבי ובין סלמאואה, סמוך למכרות הזהב של פפואה. קודם לחתימת החוזה בוצעו מעת לעת טיסות מזדמנות להובלת דברי דואר, כשהראשונה שבהן בוצעה ביום 16 במרץ 1928.
טיל ועליו דברי דואר שוגר לראשונה מספינה שהפליגה לאורך חופי הודו. הטיל התפוצץ באוויר, אולם מרבית המכתבים שהיו עליו חולצו ממי הים ונמסרו למפעיל המגדלור באי סאוגור. השיגור הזה, ושיגורים נוספים מוצלחים יותר שבוצעו לאחר מכן, נעשו ביוזמת שטפן סמית (אנ').
בטקס שנערך בלונדון נחנך משרד דואר נייד ראשון. הרכב, שהיה מצויד כך שיוכל לספק שירותי דואר, טלגרף וטלפון, הופעל לראשונה בתערוכת הפירות שנערכה במרדן בין 8-6 לחודש אוקטובר 1936. כלי רכב שני הוכנס לשימוש ביום 16 באפריל 1938. שני משרדי הדואר הנייד פעלו עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, ודברי הדואר שנשלחו מהם הוחתמו בחותמת מיוחדת.
מכונת ההחתמה האחרונה מסוג חותמת דגל שהייתה בבעלות ממשלת ארצות הברית יצאה משימוש. החותמת האחרונה הוחתמה בעיר וואלי פולס שבמדינת רוד איילנד. מכונה נוספת שהייתה בבעלות פרטית המשיכה לפעול עד 24 במאי 1941.
