פמלה לוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פמלה לוי
Pamela Levy.jpg
פמלה לוי
לידה 4 ביוני 1949
פיירפילד, איווה, ארצות הברית
פטירה 25 בדצמבר 2004 (בגיל 55)
ירושלים, ישראל
שם לידה פמלה דנמן
תחום יצירה ציור, הדפס
פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים (1980) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אישה ביפו, 1989. ציור של פמלה לוי

פמלה לוי (4 ביוני 194925 בדצמבר 2004) הייתה אמנית וציירת ישראלית ילידת ארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פמלה לוי נולדה בשם פמלה דנמן (Denman) בפיירפילד שבאיווה. בשנת 1967 נולדה בתה סמנתה. בשנת 1972 סיימה תואר ראשון מאוניברסיטת צפון איווה, והצטרפה לקומונת אמנים בסנטה-פה. ב-1976 עלתה לישראל, לאחר שהתגיירה ונישאה לפסיכואנליטיקאי ומבקר האמנות איתמר לוי. באותה שנה נולד בנם יובל. ב-25 בדצמבר 2004 מתה לוי בירושלים מדום לב בגיל 55[1].

את יצירתה ניתן לחלק לשתי תקופות עיקריות. הראשונה, משנת 1976 ל-1980, הייתה מורכבת מקולאז'ים גדולי ממדים ובעלי מראית עין מרושלת, המשלבים בתוכם בדים בתפירה גסה, וחומרים עניים אחרים. המכלול יצר טקסטורות ושקיפויות רבות, שבתוכם שילבה דימויים שציירה בצבעי מים או שמן. נקודת המבט בעבודות אלה הייתה לרוב ממבט הציפור. תהליך עבודתה דמה לתהליך עבודתן של אמניות הדגם והעיטור הפמיניסטיות האמריקאיות משנות השבעים[2].

בשנות ה-80 עברה לוי לציור בסגנון פיגורטיבי-ריאליסטי, שהיה מבוסס על תצלומים שצילמה בעצמה בדרך כלל. יצירותיה עסקו לעיתים בנושאים פוליטיים כמלחמת לבנון הראשונה והסוגיה הפלסטינית, כמו גם היבטים הקשורים ברב תרבותיות ובמגדר. היא הרבתה לצייר נשים ונערות מתבגרות בבריכה ועל חוף הים, ולא בחלה בנושאים קשים כעירום בוטה, סצנות אונס וגוויות חיילים. גם ציורים אלה היו לעיתים קרובות דמויי קולאז', ללא ספק בהשפעת עבודותיה המוקדמות. מרביתם היו מרובי שכבות והציור נעשה על גבי מצע של שרבוטים בשפה האנגלית או הדפסה של חיתוך עץ על הבד. בהקשר זה יודגש שפמלה לוי הייתה אמנית חיתוך עץ מיומנת וחלק נכבד מיצירתה נעשה במדיום זה.

ציוריה היו עשירים בפרטים ומלאי חיוניות ודינמיות, קולנועיים אפילו, אך שידרו תחושה של איום וקטסטרופה. "הצופה שואף לראות התרחשות אחדותית, קוהרנטית, אבל משאלתו מסוכלת", כותבת אלן גינתון, במאמר בקטלוג תערוכתה במוזיאון ת"א ב-1994. "הדמויות וחלקי הסצנה שמקורם בזמנים ובמקומות שונים, אינם מתחברים. מכאן אי הנוחות ואפילו האימה שמעוררים ציוריה של פמלה לוי".

"היא החזירה את הגוף לציור על רקע תקופה שבה הגוף נעלם מהיצירה", סיפר הצייר לארי אברמסון לאחר מותה. "הציורים שלה התמקדו בגוף ובבני אדם ועסקו בסביבה חברתית ופוליטית. [...] היא הייתה מציירת דברים שלא ציירו אותם במסורת של ציור הגוף, כמו השערות השחורות על הרגליים, קמטים וצלקות"[3].

איור ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציורי קיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פמלה לוי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בנובמבר אותה השנה הציגה את תערוכתה האחרונה "פוסט אוקטובר" בגלריה המדרשה בבית ברל. התאריך שעל שמו נקראה התערוכה היה התאריך בו מת אחיה של לוי שלוש שנים קודם לכן, גם הוא מדום לב. אח נוסף מת זמן קצר אחר כך
  2. ^ טל דקל, "הטלאת הנפש בעולם רב–תרבותי: על יצירתה של פמלה לוי", עמ' 4
  3. ^ גילרמן דנה, "האמנית פמלה לוי מתה מדום לב", "הארץ", 26 בדצמבר 2004