טל דקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טל דקל
טל דקל.jpg
לידה 1 בפברואר 1968 (בת 51) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
tdekel.wix.com/gender
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

טל דקל (נולדה ב-1 בפברואר 1968) היא היסטוריונית של האמנות. מחקריה עוסקים בהיבטים של אמנות מודרנית ועכשווית בישראל ובעולם. היא מתמקדת בנושאים של תרבות חזותית ומנתחת את הקשרים המתקיימים בינה לבין מגדר, לאום, גזע ומעמד כלכלי, באמצעות כלי השיח של פוליטיקת זהויות, פוסט-קולוניאליזם וטרנס-לאומיות. מחקריה מהשנים האחרונות מתמקדים בסוגיות של הגירה בעידן הגלובליזציה, באמצעות ניתוח מקרי בוחן של נשים שהיגרו מברית המועצות לשעבר, מהפיליפינים ומאתיופיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דקל נולדה בארצות הברית והיגרה עם הוריה לישראל כשהייתה בת שנתיים. סבתה של דקל, חיה אוסטר, הייתה לוחמת אצ"ל, על שמה קרוי רחוב ברמת גן. אביה, ד"ר אריאל אוסטר, פסיכולוג תעשייתי ויועץ ארגוני. אמה, אווה אוסטר-לינד, הייתה אזרחית שוודית. את הדוגמה הראשונה למהגרת – אחד מהנושאים הבולטים במחקריה של דקל – היא פגשה למעשה באמה.[1]

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות מקצועית ואקדמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 19961997 היא שימשה כאוצרת אוסף .O.R.S של דורון סבג. מאז אצרה דקל תערוכות נוספות בנושאים הקשורים לתחומי המחקר שלה, למשל תערוכה ראשונה מסוגה של מהגרי ומהגרות עבודה שיוצרים אמנות בישראל.[2] דקל מרצה בתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב החל משנת הקמתה, משנת 2001 ועד היום. כמו כן היא היועצת של מסלול התמחות באומנויות בתוכנית זו. היא גם משמשת מרצה בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב מאז 2010, הייתה ממקימות מסלול ההתמחות באמנות ישראלית בחוג, והיא גם משמשת בתפקיד ראש (משותף) של ועדת ההיגוי ללימודי אמנות ישראלית בחוג. בשנת 2015 נבחרה לעמוד בראש הפורום ללימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב, שבו היא חברה שנים רבות. הפורום, שנתמך על ידי ארגון NCJW האמריקאי, פועל כעשרים שנה וכולל מרצות וחוקרות מכל החוגים והתוכניות באוניברסיטה. הפורום מקיים פעילויות בנושאי נשים ומגדר, מקצה מלגות (מלגת צ'וטיק) לעבודות מחקר מצטיינות בנושאים מגדריים מכל המחלקות ומקיים מפגשים והרצאות. בנוסף, הרצתה דקל בשנקר, בהמכללה האקדמית בית ברל ועוד. בשנת 2017 נבחרה לשמש כראש התוכנית ללימודי אוריינות חזותית, לימודי תואר שני (M.Ed), במכללת סמינר הקיבוצים, והיא משמשת גם כראש המסלול ללימודי אוצרות במכללה זו.

מאז שנת 2012 דקל חברת מערכת בכתב העת "מגדר – כתב עת אקדמי רב-תחומי למגדר ופמיניזם", שיוצא לאור על ידי האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר בישראל. בשנת 2013 - זכתה דקל בפרס The DeRoy Testamentary Foundation Medal of Excellence in Education, שניתן על ידי NCJW עבור עבודתן של נשים ישראליות משפיעות. דקל קיבלה את הפרס בזכות הצטיינות בהוראה באקדמיה, ההעצמה של סטודנטים וסטודנטיות והעברת ידע אינטרדיסציפלינרי אודות אמנות, מגדר ותאוריות תרבות. דקל קיבלה את פרס קרן גולדברג (סן דייגו) לכתב יד עיוני מקורי לשנת תשע"ז-2017, מטעם האוניברסיטה הפתוחה.[3]

דקל חברה בארגונים אקדמיים שעוסקים באמנות ומגדר. בשנת 2015 השתתפה בהקמת העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל, הפועלת בחסות החוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב, ושימשה בו כחברת הנהלה עד לתחילת 2018, אז הפכה ליו"ר העמותה.

דקל היא גם פעילה חברתית. היא חברת הנהלה בתנועת "אחותי - למען נשים בישראל", בה היא מתנדבת משנת 2010,[4] וכמו כן היא חברה ביוזמה "1325 – נשים מנהיגות לשלום וביטחון", שמטרתה יצירה והטמעה של תוכנית פעולה כוללת ליישום החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם בפעילות השוטפת של כל משרדי הממשלה בישראל.[5][6]

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרה (מ)מוגדרות – אמנות והגות פמיניסטית בהוצאת הקיבוץ המאוחד/סדרת קו אדום לאמנות (2011), שראה אור גם באנגלית,[7] דקל סוקרת את האמנות הפמיניסטית החלוצית בארצות-הברית של אמצע המאה העשרים, אשר נוצרה בהשפעתן של מהפכות חברתיות כמו התנועה לשחרור האישה, ההיפים והשחרור המיני, תנועות ההתנגדות למעורבות ארצות הברית בוייטנאם והתנועות לזכויות האפרו-אמריקנים, הומוסקסואלים והלסביות ומיעוטים נוספים. הספר מתמקד בהשפעתה של המהפכה הפמיניסטית, שהייתה מהמהפכות הבולטות של אמצע המאה העשרים, על תרבות התקופה ועל תולדות האמנות. אחד הפרקים המרכזיים בספר דן בזיקה שבין האמנות הפמיניסטית האמריקנית ובין אמנות נשים ישראלית והשדה התרבותי והפוליטי המקומי. זהו הספר הראשון בשפה העברית שסוקר את האמנות וההגות הפמיניסטית בארצות הברית ובאירופה, תוך שהוא מעלה סוגיות פוליטיות וערכיות. חוקר האמנות דוד שפרבר מנתח בהרחבה את הספר וקושר אותו לרשימה ארוכה של כתבים רלונטיים. שפרבר מציין את ערכו של הספר: מעבר לערכו האקדמי של הספר, חשיבותו גם בכך שהוא ממלא חלל בכתיבה אודות האמנות הפמיניסטית האמריקאית בשפה העברית. ועוד הוא מצביע על כך שמעבר לערכו האקדמי של הספר, שמכיל הן סיכום נרחב של הנושא והן מחקר חדש ומקורי ביחס לפרטיו, דומה כי תקוותה של המחברת - שנותר בספר אותו טעם שליווה את לידתו, טעם של חוויה אישית, ראשונית ונשית - לא נכזבה כלל וכלל.[8]

הספר נשים והגירה – אמנות ומגדר בעידן טרנס לאומי בהוצאת רסלינג / הסדרה לאמנויות (2013), שיצא גם הוא באנגלית, בגרסה שונה מורחבת. גם הוא ספר חלוצי בנושא. בספר זה דקל בודקת את אתגרי ההגירה העומדים בפני נשים אשר הגיעו לישראל, דרך יצירות אמנות של נשים שהגיעו מברית המועצות לשעבר, מאתיופיה ומהפיליפינים מאז שנות התשעים של המאה העשרים, אשר מתמודדות עם נושאים כגון חינוך, זהות דתית, זהות לאומית ותעסוקה ועם היבטים של זהות מגדרית, אימהוּת, מישטור הגוף הנשי ואלימות מינית. זהו ספר חלוצי בארץ באופן שבו היא מציג דיון רב-תחומי המשלב בין סוציולוגיה, מדע המדינה, מגדר, לימודי הגירה ואמנות. ניתוח וביקורת על ספר זה התפרסמו מפי ד"ר קציעה אלון באתר ערב-רב, האתר המרכזי לאמנות ותרבות בישראל, ועיקרו במילים אלה: "הספר עצמו, אם כן, הוא אתר המשלב שלושה מישורים: מגדר, אמנות והגירה. אולם רק עם הקריאה המעמיקה בו מתגלה הרדיקליות שלו, החתרנות הטמונה בין דפיו".[9]

במאמריה השונים דקל עוסקת באמניות ואמנים שונים שפועלים בארץ, כגון פמלה לוי, רות שלוס מול קתה קולביץ, ובועז טל, ובבעיות של הגירה בעידן הגלובליזציה ובאמניות שהיגרו ארצה מארצות שונות, למשל מרוסיה הקומוניסטית או מאתיופיה. דקל גם כותבת בהרחבה על נושאים של פוליטיקה פמיניסטית באמצעות מתודולוגיה השוואתית, כשהיא בוחנת את האמנות הנעשית בארצות הברית ובאירופה ועומדת על הדמיון ועל ההבדלים המתקיימים בה אל מול אמנות שנעשית בישראל. במאמר על פמלה לוי, דקל מביאה פרקים לא ידועים למחקר בתולדות האמנות בישראל תוך התמקדות במקרה הבוחן של האמנית ויצירתה המוקדמת. באמצעות מחקר השוואתי וראיונות נדירים עם האמנית, חושפת דקל את הקשרים הערים שהתקיימו בין אמנות בעלת אידאולוגיה פמיניסטית בישראל לבין אמנות ואידאולוגיה פמיניסטית בארצות הברית. במאמרה "בנעליה של קתה קולביץ?" דקל עורכת השוואה בין קתה קולביץ לרות שלוס וחושפת את ההשפעות של התרבות והאמנות הגרמנית על המהגרים והמהגרות היקים שהגיעו לארץ ישראל. דקל מוכיחה כיצד שתי האמניות עסקו במחאה אנטי-מלחמתית באמצעות האידאולוגיה והפוליטיקה הסוציאליסטית והפמיניסטית שרווחה בגרמניה בין שתי מלחמות העולם. במאמר "פוליטיקת זהויות והכרה: אמנות ופמיניזם מזרחי" דקל סוקרת, באמצעות מקרה הבוחן של שולה קשת, את הפעילות האוצרותית של הפמיניזם המזרחי בישראל. פעילות כפולת-כיוון זו נעה בין פעילות העצמה שמכוונת פנימה, אל הקהילה, ובין פעולת הנכחה והעצמה המכוונת החוצה, אל הציבור הרחב והשיח ההגמוני, וזאת באמצעות דיון בשיח פוליטיקת הזהויות והצבעה על עקרונות של שוויון בנראות וצדק חלוקתי של משאבי תרבות ואמנות.

רשימת פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טל דקל, (מ)מוגדרות – אמנות והגות פמיניסטית, רמת גן: הקיבוץ המאוחד/קו אדום, 2011.
  • טל דקל, נשים והגירה – אמנות ומגדר בעידן טרנס לאומי, תל אביב: רסלינג, 2013.

ספרים באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • .Tal Dekel, Gendered – Art and Feminist Theory, Newcastle: Cambridge Scholars Publishing, 2013 
  • .Tal Dekel, Transnational Identities – Women, Art and Migration in Contemporary Israel, Detroit: Wayne State University Press

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "לחם ואמנות: יכולת ההתפרנסות בכבוד של אמניות מקבוצות חברתיות שונות בישראל", גילוי דעת – כתב עת רב-תחומי לחינוך, חברה ותרבות, גיליון 8, 2015 (עמ' 39–65).
  • "סוגיות של אתניות ומגדר בייצוג עצמי: אמניות מזרחיות אחרי 'תור הזהב של הצילום' בישראל", בתוך: ק' עלון (עורכת), אופ-פוטו – הצד האחורי של הצילום הישראלי, 2017 (עמ' 205–225), תל אביב: גמא.
  • "סוגיות של הגירה ומגדר – נשים ישראליות-אתיופיות בשדה האמנות והתרבות", בתוך: ע' אלפנדרי (עורכת), תודעה בין משבר להתעצמות – כתיבה אינטרדיציפלינרית על נשים ומגדר, 2017 (עמ' 193–229), רמת גן: מגדרים והקיבוץ המאוחד.
  • Breaking the Pattern and Creating New Paths: Feminist Mizrahi Women Artists in Israel, Revista de História da Arte, vol. 12, 2015 (pp. 93-105).
  • In Search of Transnational Jewish Art: Immigrant Women Artists from the Former Soviet Union in Contemporary Israel, Modern Jewish Studies Journal, vol. 15 (no. 1), 2016 (pp. 109-130).
  • Welcome Home? Israeli-Ethiopian women artists and questions of citizenship and cultural belonging, Third Text – Critical Perspectives on Contemporary Art and Culture, vol. 29 (no. 4-5), 2016 (pp. 310-325).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נשים והגירה, עמ' 24-23.
  2. ^ קטלוג התערוכה "בתוך ומחוץ לתמונה", באתר תנועת "אחותי"
  3. ^ טל דקל וסיגל דוידי - פרס גולדברג על כתב יד מצטיין, באתר העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל, 21 בינואר 2018
  4. ^ הנשים שמאחורי, באתר תנועת "אחותי"
  5. ^ 1325 ישראל - נשים מנהיגות לשלום וביטחון
  6. ^ אלכסנדרה לוקש, האם נשים היו מביאות לשלום עם הפלסטינים?, באתר ynet, 23 במרץ 2014
  7. ^ הפרק הראשון של הספר, באתר הוצאת Cambridge Scholars Publishing
  8. ^ דוד שפרבר, לנפש אין מין? על ספרה של טל דקל,) (במוגדרות, מגדר | כתב עת למגדר ופמיניזם |
  9. ^ הביתן שלא יהיה | ערב רב Erev Rav, ערב רב Erev Rav (בhe-IL)