אילנה טננבאום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אילנה טננבאום
אין תמונה חופשית
לידה 1955 (בת 67 בערך)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק אוצרת
מעסיק האוניברסיטה הפתוחה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אילנה טננבאום (נולדה בחיפה ב-1955) היא אוצרת עצמאית, כלת פרס האוצר מטעם משרד התרבות לשנת 2007.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטננבאום תואר ראשון באמנות חזותית מהקולג' לאמנות של סידני, אוניברסיטת סידני, אוסטרליה; ותואר שני בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בתחילת דרכה הייתה אמנית מיצגים. היא הגיעה לעסוק באוצרות בעקבות עבודה כאסיסטנטית בסטודיו בורוכוב ובמוזיאון ישראל.[1]. בין התערוכות הראשונות שהיא אצרה הייתה תערוכת צילומי תמרה מסל.

בין השנים 1995–2014 עבדה כאוצרת במוזיאון חיפה לאמנות: ב-1995–2004 הייתה אוצרת אמנות עכשווית ואוצרת המחלקה לווידאו, צילום ומדיה חדשה במוזיאון זה, ובשנים 2004–2011 הייתה אוצרת ומנהלת המרכז למדיה חדשה. ב-2013–2014 הייתה אוצרת מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית,[2] וב-2014–2015 כיהנה כאוצרת הגלריה העירונית כפר סבא.

ב-2007 קיבלה את פרס האוצר של משרד התרבות, בעקבות סדרת התערוכות "וידאוסטוריה" שעוסקת בתולדות הדימוי המוקרן באמנות הישראלית ובהקשרו הבינלאומי. מנימוקי השופטים לזכייה: "התערוכה חשובה במיוחד לאור העובדה שדווקא חקר ההיסטוריה הקרובה של שנות ה-60 וה-70 הוא חוליה חלשה יחסית בהיסטוריוגרפיה של התרבות הישראלית".[3]

טננבאום אצרה תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות, השתתפה בוועדות שיפוט חשובות, הרצתה באוניברסיטאות, ופרסומים רבים שלה הופיעו בעיתונות, בכתבי עת לאמנות, בקטלוגים, בספרים ובדפי תערוכה רבים.

עסקה גם בהוראה: בשנים 2005–2006 לימדה בבצלאל, אקדמיה לאמנות ולעיצוב, ביחידה להיסטוריה ותאוריה. ב-2008–2009 לימדה במסלול אוצרות לתואר שני באוניברסיטת בן-גוריון, ובשנים 2011-2014 לימדה במסלול אוצרות לתואר שני באוניברסיטת חיפה. לימדה גם באוניברסיטה הפתוחה ובקמרה אובסקורה.

תערוכות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זימון מחדש: דגנית ברסט, תמר גטר, נורית דוד ומיכל נאמן, 2014, הגלריה העירונית, כפר סבא
  • גלריה חיה או מתה, תערוכה קבוצתית, 2013, הגלריה העירונית, הגלריה העירונית  
  • Double Vision: אמנות עכשווית, 2012, מוזיאון טיקוטין ומוזיאון חיפה לאמנות, חיפה   
  • שירה וציבור, תערוכה קבוצתית, 2011, המרכז למדיה חדשה, מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה  
  • יאיר גרבוז: הסרטים, תערוכת יחיד, 2010, המרכז למדיה חדשה, מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה   
  • לקלקל את הכלכלה, תערוכה קבוצתית, 2010, המרכז למדיה חדשה, מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה  
  • מול ארון הספרים, תמיר להב-רדלמסר, 1993, גלריה בורוכוב, תל אביב

פרסומים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שירה וציבור: בין האני הפוליטי לגוף החברתי, ינואר, 2011, מוזיאון חיפה לאמנות
  • לקלקל את הכלכלה: איסוף כפרקטיקה מושגית, פברואר 2010, מוזיאון חיפה לאמנות
  • צ'ק-פוסט: שנות השמונים באמנות ישראל, יולי 2008, מוזיאון חיפה לאמנות
  • מלאכת מחשב, עבודות נט-ארט מאוסף דורון גולן, דצמבר 2007, מוזיאון חיפה לאמנות
  • מרוץ שליחות, ארבעה דורות של אמנות פמיניסטית בישראל, 2007 (בשיתוף עם עינת עמיר), מוזיאון חיפה לאמנות
  • להמשיך את מחוותיו של המת: על עבודותיו של ארז ישראלי, 2007, מוזיאון חיפה לאמנות
  • כתוב בגוף – פעולה בשידור חי, יולי 2006, מוזיאון חיפה לאמנות
  • איסורים ומיתות משונות: על מיצב הווידאו של עפרי כנעני, 2006, מוזיאון חיפה לאמנות
  • וידאו ZERO – בדרך לקולנוע, דצמבר 2004, מוזיאון חיפה לאמנות
  • רגעים אחרונים, יוני 2004, מוזיאון חיפה לאמנות
  • דרוקסלנד, יוני 2004, מוזיאון חיפה לאמנות
  • גניאולוגיה אפשרית מס' 1, פברואר 2004, מוזיאון חיפה לאמנות
  • וידאו ZERO – הפרעות בתקשורת, מרץ 2003, מוזיאון חיפה לאמנות
  • וידאו ONE – גוף, מסך, דיגיטליה, פברואר 2001, מוזיאון חיפה לאמנות
  • יכול למבטם של מיליונים, רסקול, עשרים חוליגנים חדשים, סיפור רצח ומשחקים: על עבודותיה של 1999, תמר גטר, מוזיאון חיפה לאמנות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]