פנחס גולדשמידט
 | |
| לידה |
21 ביולי 1963 (בן 59) ציריך  |
|---|---|
| השכלה | |
| תחומי עיסוק | נשיא ועידת רבני אירופה, רבה של הקהילה הליטאית במוסקבה |
|
www | |
| פרסים והוקרה |
לגיון הכבוד |
  | |
הרב פנחס גולדשמידט (נולד ב-21 ביולי 1963) הוא רב, היה רבה של הקהילה היהודית-ליטאית במוסקבה, חבר נשיאות בקונגרס יהודי רוסיה, שכולל בעיקר את הקהילות המזוהות עם הזרם הליטאי ברוסיה. נבחר ב-2011 לכהן כנשיא ועידת רבני אירופה[1], לאחר תפקיד קודם כיו"ר הוועדה המתמדת של הארגון.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד לאליזבת ושלמה בציריך. משפחתו מתגוררת מזה ארבעה דורות בשווייץ. אביו הוא תעשיין שפיתח מערכת למיון וסידור ביגוד. אבי סבו מצד אביו שימש כרב הראשי של יהודי דנמרק ומאוחר יותר של קהילת ציריך.
למד אצל הרב משה סולובייצ'יק, ולאחר מכן בישיבת פוניבז' בבני-ברק, בישיבת מרכז הרב ובישיבת נר ישראל בבלטימור, שם גם הוסמך לרבנות. במקביל למד במכון ג'ונס הופקינס, שם קיבל תואר שני.
בין 1987–1989 עסק ברבנות בנצרת עלית, ועסק רבות בקליטה רוחנית של העולים מברית המועצות. בשנת 1989 נשלח על ידי רבו הרב משה סולובייצ'יק והרבנות הראשית לישראל [דרוש מקור] לעמוד בראשות בית הדין של ברית המועצות ואחר כך של חבר המדינות.
הרב גולדשמידט היה בין המייסדים של הקונגרס היהודי הרוסי, שבו הוא מכהן כחבר הנשיאות. כמו כן ביוזמתו הוקמה ישיבת אוהלי יעקב במוסקבה ובית הספר היהודי הכללי "עץ חיים". הרב גולדשמיט נודע כרבם של כמה מהאוליגרכים הרוסים ובהם ארקדי גאידמק[2]. הרב חיבר שו"ת על בעיות הלכתיות של יהודי חבר העמים בשם "זיכרון בספר".
בסוף שנת ה'תשע"ב (2012) פרסם[3] מאמר ביקורתי נגד מוסד הרבנות הראשית לישראל והרבנים הראשיים לישראל. בעקבות כך פרסמו[4] חברי נשיאות הארגון המקביל מרכז רבני אירופה מכתב תמיכה ברבנים הראשיים לישראל ומחו "על כל ניסיון לפגוע במעמדו של הרב מצגר ולהצר את צעדיו על ידי גורמים שונים וח"ו יכול להביא לידי חילול השם".
בשנת 2016 ממשלת הרפובליקה הצרפתית העניקה לרב גולדשמידט את אות המסדר הלאומי של לגיון הכבוד על תרומתו הרמה לחיזוק היחסים בין רוסיה וצרפת.
בזמן מלחמת רוסיה-אוקראינה בשנת 2022, עזב במפתיע, לדבריו בכדי לסעוד את אביו[5]. הוא מינה את סגנו, הרב דוד יושובייב, לממלא מקומו – והודיע שימשיך לכהן כראש בית הדין הרבני של מדינות חבר העמים והמדינות הבלטיות. בשבועות הראשונים אחרי עזיבתו שהה הרב גולדשמידט בבירות במזרח אירופה, ועסק בסיוע לפליטים היהודים מאוקראינה, אך בשלב מסוים הגיע לישראל ומאז הוא היה בארץ. לפי ציוץ של כלתו, הוא עזב את רוסיה לאחר שהופעל עליו לחץ מצד הרשויות להביע תמיכה במלחמה באוקראינה – והוא סירב לעשות זאת[6].
ב-7 ביולי 2022 הוא התפטר מתפקידו כרב הראשי של מוסקבה ויו"ר בית הדין הרבני במוסקבה[7].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשוי לדרה, ילידת ארצות הברית, ואב לשבעה ילדים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פנחס גולדשמידט
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Moscow rabbi taking reins of European rabbis’ group, באתר JTA
- ^ לילי גלילי, מהפך: הרב "של גאידמק" הוזמן לראשונה לפוטין, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2007
- ^ הרב פנחס גולדשמיט, הרבנים הראשיים לישראל מזיקים / הרב פנחס גולדשמיט, באתר כיכר השבת, 30 באוגוסט 2012
- ^ יצחק רבינוביץ, רבני אירופה: "מוחים על הניסיון לפגוע ברב מצגר", באתר כיכר השבת, 5 בספטמבר 2012
- ^ דוד ברון וחנן גרינווד, עזב את מוסקבה? הרב פנחס גולדשמידט // צילום: ועידת רבני אירופה פרסום ראשון יהדות חדשות היהדות ברקע המשבר ברוסיה: הרב של מוסקבה עזב את המדינה, באתר ישראל היום, 3/5/2022
- ^ הרב של מוסקבה סירב לתמוך במלחמה – ונאלץ לעזוב את רוסיה, www.ynet.co.il, 2022-06-07
- ^ https://mobile.twitter.com/KseniaSvetlova/status/1544699135705731077?cxt=HHwWisC-ycDr7-8qAAAA