פנחס גולדשמידט
 | |
| לידה |
21 ביולי 1963 (בן 62) ציריך, שווייץ  |
|---|---|
| מדינה |
שווייץ |
| תחומי עיסוק | נשיא ועידת רבני אירופה, רבה של הקהילה היהודית במוסקבה |
| השכלה | |
| רבותיו | הרב משה סולובייצ'יק (ציריך), הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, הרב ישראל בן שלום, הרב זלמן נחמיה גולדברג. |
| פרסים והוקרה | הפרס הבינלאומי על שם קרל הגדול אאכן, גרמניה (2024) | אות המסדר הלאומי של לגיון הכבוד הצרפתי (2016). |
|
www | |
  | |
הרב פנחס גולדשמידט (נולד ב-21 ביולי 1963) כיהן כרבה של הקהילה היהודית במוסקבה, חבר נשיאות בקונגרס יהודי רוסיה. נבחר ב-2011 לכהן כנשיא ועידת רבני אירופה[1], לאחר תפקיד קודם כיו"ר הוועדה המתמדת של הארגון. אב"ד של בית הדין הרבני בציריך וכן בי"ד רבני הכללי של אירופה.[דרושה הבהרה]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד לאליזבת ושלמה בציריך. משפחתו מתגוררת מזה ארבעה דורות בשווייץ. אביו היה תעשיין שפיתח מערכת למיון וסידור ביגוד. אבי סבו מצד אביו שימש כרב הראשי של יהודי דנמרק ומאוחר יותר של קהילת ציריך.
למד אצל הרב משה סולובייצ'יק, ולאחר מכן בישיבת פוניבז' בבני-ברק, בישיבות מרכז הרב, טלז, במיר, ובישיבת נר ישראל בבלטימור, שם גם הוסמך לרבנות. במקביל למד במכון ג'ונס הופקינס, שם קיבל תואר שני.
בין 1987–1989 עסק ברבנות בנצרת עילית[דרושה הבהרה], ועסק רבות בקליטה רוחנית של העולים מברית המועצות. בשנת 1989 נשלח על ידי רבו הרב משה סולובייצ'יק לעמוד בראשות בית הדין של ברית המועצות ואחר כך של חבר המדינות. ב-1993 החל לשמש הרב הראשי ליהודי מוסקווה[2].
בשנת 1996 היה הרב גולדשמידט בין המייסדים של הקונגרס היהודי-רוסי, שבו כיהן כחבר הנשיאות[3]. כמו כן ביוזמתו הוקמה ישיבת אוהלי יעקב במוסקבה ובית הספר היהודי הכללי "עץ חיים"[4]. הרב גולדשמיט נודע בקרבתו לכמה מהאוליגרכים הרוסים, בהם ולדימיר גוסינסקי וארקדי גאידמק[5]. הרב חיבר שו"ת על בעיות הלכתיות של יהודי חבר העמים בשם "זיכרון בספר".
בסוף שנת ה'תשע"ב (2012) פרסם[6] מאמר ביקורתי נגד מוסד הרבנות הראשית לישראל והרבנים הראשיים לישראל. בעקבות כך פרסמו[7] חברי נשיאות הארגון המקביל מרכז רבני אירופה מכתב תמיכה ברבנים הראשיים לישראל ומחו "על כל ניסיון לפגוע במעמדו של הרב מצגר ולהצר את צעדיו על ידי גורמים שונים וח"ו יכול להביא לידי חילול השם".
בשנת 2016 ממשלת הרפובליקה הצרפתית העניקה לרב גולדשמידט את אות המסדר הלאומי של לגיון הכבוד על תרומתו הרמה לחיזוק היחסים בין רוסיה וצרפת.
בזמן מלחמת רוסיה-אוקראינה בשנת 2022 יצא בפומבי נגד התקיפה הרוסית על אוקראינה, עזב במפתיע, לדבריו בכדי לסעוד את אביו. הוא מינה את סגנו, הרב דוד יושובייב, לממלא מקומו – והודיע שימשיך לכהן כראש בית הדין הרבני של מדינות חבר העמים והמדינות הבלטיות. בשבועות הראשונים אחרי עזיבתו שהה הרב גולדשמידט בבירות במזרח אירופה, ועסק בסיוע לפליטים היהודים מאוקראינה, אך בשלב מסוים הגיע לישראל ומאז היה בארץ[8]. לפי ציוץ של כלתו, הוא עזב את רוסיה לאחר שהופעל עליו לחץ מצד הרשויות להביע תמיכה במלחמה באוקראינה – והוא סירב לעשות זאת[9]. ב-7 ביולי 2022 סיים את תפקידו כרב הקהילה במוסקבה, לאחר 33 שנים[10].
על פי דיווח של סוכנות הידיעות הרוסית "אינטרפקס", ביולי 2023, משרד המשפטים הרוסי הודיע כי הרב פנחס גולדשמידט נחשב ל"סוכן זר"[11].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתגורר בירושלים. נשוי לדרה, ילידת ארצות הברית, ואב לשבעה ילדים[4].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פנחס גולדשמידט
פנחס גולדשמידט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- מאמרי פנחס גולדשמידט, באתר "הארץ"
- פנחס גולדשמידט, ג'ונסון הוא ידיד, אבל הברקזיט מאיים על יהודי בריטניה, באתר TheMarker, 11 באוגוסט 2019
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Moscow rabbi taking reins of European rabbis’ group, באתר JTA
- ^ העשירים הרב הראשי ליהודי מוסקווה, פנחס גולדשמידט, יליד ציריך, באתר הארץ, 10 במאי 2005
- ^ יוסי מלמן, מלחמות היהודים: הרב פנחס גולדשמידט הוגלה ממוסקווה לירושלים ומאשים את האוליגרך סלוצקר, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2005
- ^ 1 2 סיון קלינגבייל, יום בחיי פנחס גולדשמידט, הזמן הכי טוב לתשובות על ההלכה הוא עם שחר, באתר הארץ, 25 בפברואר 2020
- ^ לילי גלילי, מהפך: הרב "של גאידמק" הוזמן לראשונה לפוטין, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2007
- ^ הרב פנחס גולדשמיט, הרבנים הראשיים לישראל מזיקים / הרב פנחס גולדשמיט, באתר כיכר השבת, 30 באוגוסט 2012
- ^ יצחק רבינוביץ, רבני אירופה: "מוחים על הניסיון לפגוע ברב מצגר", באתר כיכר השבת, 5 בספטמבר 2012
- ^ זאב אברהמי, ברלין, "הלכתי לישון במוסקבה וקמתי בטהרן", באתר ynet, 26 באוקטובר 2025
- ^ הרב של מוסקבה סירב לתמוך במלחמה – ונאלץ לעזוב את רוסיה, באתר ynet, 7 ביוני 2022
- ^ איתמר אייכנר, כחמישה חודשים לאחר שסירב לתמוך במלחמה: רבה של מוסקבה הודח, באתר ynet, 7 ביולי 2022
- ^ איתמר אייכנר, אטילה שומפלבי, ניר (שוקו) כהן, לאחר שסירב לתמוך במלחמה: רוסיה הכריזה על נשיא ועידת רבני אירופה כ"סוכן זר", באתר ynet, 2 ביולי 2023
| מאגרי מידע | |
|---|---|
| בקרת זהויות |