הספר הלבן (1939)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפקדות ב"הגנה" מפגינות כנגד הספר הלבן, ירושלים 1939
גרפיטי: "הלאה האימפריאליזם האנגלי!" על קיר בשכונת הבוכרים בירושלים (צולם ב-2007)
רטרו-גראפיטי בשכונת נחלאות בירושלים, 2007

הספר הלבן של 1939, הידוע גם בכינויים ספר המעל, הספר הלבן של מקדונלד, הספר הלבן השלישי או הספר השחור, הוא קובץ תקנות שפורסם על ידי ממשלת בריטניה מתוקף המנדט הבריטי בארץ ישראל ב-17 במאי 1939. ספר זה היה השלישי במספר, וקדמו לו הספר הלבן הראשון שפורסם על ידי וינסטון צ'רצ'יל בשנת 1922, והספר הלבן של פאספילד משנת 1930.

הספר הלבן של מקדונלד פורסם ב-17 במאי 1939, בעקבות כישלון ועידת השולחן העגול ועל רקע המשך מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. הספר נקרא על שם מלקולם מקדונלד, שר המושבות הבריטי באותה עת.

יש לציין כי המסמך בו מדובר נקרא באנגלית "White Paper" - מילולית, "נייר לבן". התרגום הלא מדויק "ספר" מבטא את תחושתם של הציונים כי המדובר במסמך בעל חשיבות אדירה לגורלם ועתידם, שהוא יותר מ"נייר".


עיקרי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקרי "הספר הלבן" היו:

  • ארץ ישראל לא יכולה להיות שייכת לערבים או ליהודים.
  • בשטחי ארץ ישראל המנדטורית תוקם תוך עשר שנים מפרסום הספר, מדינה דו-לאומית שתהיה שייכת לתושבי הארץ הערבים והיהודים כאחד.
  • מכסת העלייה היהודית בחמש השנים הקרובות תעמוד על סך 75,000 נפש (וגם זאת מתוך התחשבות במצב היהודים באירופה). בגל ראשון יוכלו לעלות 25 אלף יהודים (כדי לעזור מיידית ליהודים מאירופה), ובמשך 5 שנים יורשו לעלות עשרת אלפים יהודים כל שנה, סך הכול 75 אלף. מעבר למכסה זו העלייה תותנה בהסכמת הערבים.
  • תוגבל רכישת קרקעות על ידי יהודים (עד 95% משטח ארץ ישראל לא יינתן למכירה ליהודים בטענה כי לערבים ריבוי טבעי מהיר והם זקוקים לשטח).


בעקבות הספר הלבן צומצמה העלייה היהודית ולאחר שפורסמו תקנות העברת קרקעות מ-1940, הפכה רכישת קרקעות על ידי יהודים מידי הערבים לכמעט בלתי אפשרית.

הספר הלבן והצהרת בלפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר הלבן נתן פרשנות מצמצמת מאד למונח "בית לאומי לעם היהודי" שהופיעה בהצהרת בלפור. נקבע בו כי "בית לאומי" אין פירושו מדינה יהודית, אלא האוטונומיה שממנה נהנה היישוב היהודי בארץ ישראל בזמן פרסום הספר - עם מוסדות כמו ההסתדרות, הסוכנות היהודית, הקיבוצים והמושבים וכו' - היא כבר מהווה את "הבית הלאומי" במלואו ואל ליהודים לצפות לקבל יותר מזה.

כך, מנקודת ראותה של ממשלת בריטניה, הספר הלבן לא היווה ביטול של הצהרת בלפור אלא רק פרשנות שונה שלה. לעומת זאת, ראשי התנועה הציונית ראו בספר הלבן בבחינת ביטול בפועל של הצהרת בלפור והתכחשות של בריטניה להבטחותיה.

התגובות לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר, שכונה בפי דוד בן-גוריון "ספר המעל", היה בגדר שינוי מוחלט של המדיניות הבריטית שראשיתה בהצהרת בלפור מ-1917 והשלמת הנסיגה ההדרגתית מהמדיניות הפרו-ציונית המקורית של בריטניה. לפיכך, עורר הספר והתקנות שנלוו אליו תגובת זעם ומחאה ביישוב ובתנועה הציונית. היישוב הכריז על שביתה כללית בכל הארץ ובערים הגדולות נערכו הפגנות ותהלוכות מחאה.

בעקבות הספר הלבן התאחד היישוב היהודי בארץ נגד הבריטים ונגד הספר הלבן. אך משפרצה מלחמת העולם השנייה, החליטו "ההגנה" והאצ"ל להפסיק את הפעולות נגד הבריטים ולהמשיך אך ורק בפעולות ההתיישבות והעלייה הבלתי-לגאלית. בן-גוריון טען אז, כי "עלינו לעזור לאנגלים במלחמה כאילו לא היה ספר לבן, ועלינו לעמוד נגד הספר הלבן כאילו לא הייתה מלחמה".[מדויק] על רקע החלטה זו של האצ"ל פרשה ממנו תנועת "האצ"ל בישראל", אשר לימים התפצלה אף היא ויצאה ממנה תנועת הלח"י ("לוחמי חירות ישראל").

גם הערבים תושבי ארץ ישראל התנגדו ל"ספר הלבן", ודרשו תחת זאת הפסקה מוחלטת של היתר העלייה מאירופה וביטול רעיון ארץ ישראל כבית הלאומי של העם היהודי.

הספר ספג ביקורת חריפה בבריטניה, הן מצד האופוזיציה והן מצד המפלגה השלטת, שהתנגדו למדיניות של מקדונלד. בין הבולטים שבמתנגדים היו הנציב העליון לשעבר הרברט סמואל ושר המושבות לשעבר וינסטון צ'רצ'יל.

ביוני 1939 קיימה ועדת המנדטים שליד חבר הלאומים בז'נבה מספר ישיבות בנושא והגיעה להסכמה לפיה מדיניות הספר הלבן אינה עולה בקנה אחד עם פרשנות החבר לכתב המנדט. הוועדה המליצה על דיון בנושא במליאת חבר הלאומים. אולם מליאה זו לא התכנסה מעולם עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר.[1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב שביט ויהודה ריינהרץ, הדרך לספטמבר 1939, עם עובד, 2006 עמ' 244-245