פרוסן (אוניית מערכה, 1903)
.jpg) | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה פרה-דרדנוט |
| צי |
 הצי הקיסרי הגרמני רייכסמרינה |
| דגל הצי |
|
| סדרה | בראונשווייג |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
AG Vulcan Stettin  |
| תחילת הבנייה | אפריל 1902 |
| הושקה | 30 באוקטובר 1903 |
| תקופת הפעילות | 12 ביולי 1905 – 5 באפריל 1929 (23 שנים) |
| אחריתה | נגרטה |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 13,208 טון, מקסימלי: 14,394 טון |
| אורך | 127.7 מטר |
| רוחב | 22.2 מטר |
| שוקע | 8.1 מטר |
| מהירות | 18 קשרים |
| גודל הצוות | 743 קצינים ומלחים |
| טווח שיוט | 9,600 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | מנועי קיטור בהספק 16,000 כוחות סוס (12 מגה-וואט) |
| צורת הנעה | מנועי קיטור |
| שריון |
חגורת שריון 110–250 מ"מ צריחי תותחים 250 מ"מ סיפון 40 מ"מ |
| חימוש |
ארבעה תותחי SK L/40 11 אינץ' (280 מ"מ) 14 תותחי SK L/40 6.7 אינץ' (170 מ"מ) 18 תותחי SK L/45 3.5 אינץ' (88 מ"מ) 6 צינורות טורפדו 17.7 אינץ' (450 מ"מ) |
  | |
"פרוסן" (בגרמנית: SMS Preussen) הייתה הרביעית מתוך חמש אוניות מערכה פרה-דרדנוט של סדרת בראונשווייג. היא הונחה באפריל 1902, הושקה באוקטובר 1903, ונכנסה לשירות ביולי 1905. היא נקראה על שם מדינת פרוסיה. האוניות האחיות שלה היו בראונשווייג, אלזס, הסן ולותרינגן. האונייה הייתה חמושה בסוללה של ארבעה תותחי 28 ס"מ (11 אינץ') והגיעה למהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש). כמו כל הפרה-דרדנוטים האחרות שנבנו בתחילת המאה, פרוסן התיישנה במהירות על ידי השקת אה"מ דרדנוט המהפכנית ב-1906; כתוצאה מכך, הקריירה שלה כאוניית מערכה בחזית נקטעה.
הקריירה של פרוסן בזמן השלום התרכזה בתרגילי שייטות וצי ושיוט אימונים. האונייה שימשה כאוניית הדגל של שייטת אוניות המערכה השנייה של צי הים הפתוח במשך רוב הקריירה שלה. במלחמת העולם הראשונה שירתה כספינת שמירה במפרץ הגרמני ולאחר מכן במצר דנמרק. היא השתתפה בגיחת צי בדצמבר 1914 לתמיכה בפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי, שבמהלכה התנגש הצי הגרמני לזמן קצר עם יחידת הצי הגדול הבריטי. פרוסן הוקצתה באופן זמני לתפקידי שמירה על אוניות באזור הבלטי במאי 1916, ולכן החמיצה את קרב יוטלנד. בשל גילה, היא לא הצטרפה שוב לצי, ובמקום זאת המשיכה לשרת כספינת שמירה עד 1917, אז הפכה לאוניית אם לצוללות שבסיסה בווילהלמסהאפן.
אחרי המלחמה, פרוסן נשמרה על ידי הרייכסמרינה שהוקם מחדש והוסבה לאוניית בסיס לשולות מוקשים מסוג F. היא נמחקה מרשימות הצי באפריל 1929 ונמכרה לגריטת ספינות ב-1931. חלק מהגוף שלה באורך 63 מטרים (207 רגל) נשמר כמטרה; היא הופצצה והוטבעה ב-1945 על ידי מפציצים של בעלות הברית בסוף מלחמת העולם השנייה, ונגרטה ב-1954.
תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם העברת חוק הצי השני בהנחייתו של ויצה-אדמירל אלפרד פון טירפיץ בשנת 1900, הוקצה מימון לסוג חדש של אוניות מערכה, כדי לרשת את אוניות המערכה מסדרת ויטלסבאך שהוסמכו לפי חוק הצי משנת 1898. בשלב זה, קרופ, ספק הארטילריה הימית לצי הקיסרי הגרמני פיתח תותח ירי מהיר, בקוטר 28 סנטימטרים (11 אינץ'); התותחים הגדולים ביותר ששילבו בעבר את הטכנולוגיה היו תותחי 24 סנטימטרים (9.4 אינץ') שהותקנו על אוניות סדרת ויטלסבאך. מחלקת העיצוב של משרד הצי הקיסרי (גר') אימץ את התותחים הללו עבור אוניות המערכה החדשות, יחד עם עלייה מתותחי 15 סנטימטרים (5.9 אינץ') לתותחי 17 סנטימטרים (6.7 אינץ') עבור הסוללה המשנית, עקב האיום המוגבר מסירות הטורפדו כאשר הטורפדות הפכו ליעילים יותר.
למרות שסדרת בראונשווייג סימנה שיפור משמעותי לעומת אוניות מערכה גרמניות קודמות, העיצוב שלה נפל קורבן לקצב המהיר של ההתפתחות הטכנולוגית בתחילת המאה ה-20. אוניית המערכה הבריטית אה"מ דרדנוט - חמושה בעשרה תותחי 12 אינץ' (30.5 ס"מ) - נכנסה לשירות בדצמבר 1906, שנה בלבד לאחר שפרוסן נכנסה לשירות. העיצוב המהפכני של דרדנוט הפך כל אוניית ראשה של הצי הגרמני למיושנת, כולל פרוסן.
פרוסן הייתה באורך כולל של 127.7 מטר (419 רגל), רוחב של 22.2 מטר (72 רגל 10 אינץ') ושוקע של 8.1 מטר (26 רגל 7 אינץ') בקדמת האונייה. הדחק האונייה היה 13,208 טונות (12,999 טונות ארוכות) כמתוכנן ו-14,394 טונות (14,167 טונות ארוכות) במעמס מלא. הצוות שלה כלל 35 קצינים ו-708 מלחים. האונייה הונעה על ידי שלושה מנועי קיטור תלת דרגתיים עם 3 צילינדרים שהניעו שלושה מדחפים. קיטור סופק על ידי שמונה דוודים ימיים ושישה דוודים גליליים, כולם על בסיס פחם. תחנת הכוח של פרוסן דורגה ב-16,000 כוחות סוס (11,768 קילוואט), מה שיצר מהירות מרבית מתוכננת של 18 קשרים (33 קמ"ש). היא יכלה להפליג לטווח של 5,200 מיילים ימיים (9,600 ק"מ) במהירות שיוט של 10 קשרים (19 קמ"ש).
החימוש של פרוסן כלל סוללה ראשית של ארבעה תותחי SK L/40 בקוטר 28 ס"מ (11 אינץ') בצריחי תותחים תאומים, אחד בקדמת ואחד מאחורי המבנה העילי המרכזי. החימוש המשני שלה היה מורכב מ-14 תותחי 17 ס"מ (6.7 אינץ') SK L/40 ו-18 תותחי ירי מהיר 8.8 ס"מ (3.5 אינץ') SK L/35. החימוש שלה הוגבר עוד יותר בשישה צינורות טורפדו בקוטר 45 ס"מ (17.7 אינץ'), כולם שקועים בגוף האונייה. צינור אחד היה בחרטום, שניים היו בכל צד רוחב, והצינור האחרון היה בירכתיים. פרוסן הייתה מוגנת בשריון קרופ. חגורת השריון שלה הייתה בעובי של 110 עד 250 מילימטרים (4.3 עד 9.8 אינץ'), כשהשריון הכבד יותר במצודה המרכזית שהגן על מרחבי המחסנים והמכונות שלה, והציפוי הדק יותר בשני קצות הגוף. הסיפון שלה היה בעובי 40 מ"מ (1.6 אינץ'). לצריחי הסוללה הראשיים היו 250 מ"מ של ציפוי שריון.
היסטוריית שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנייה עד 1907[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרוסן הונחה באפריל 1902 במספנת AG Vulcan בשטטין בבנייה מספר 256. האונייה הרביעית של הסדרה שלה, היא הוזמנה תחת שם החוזה "K" כיחידה חדשה לצי. פרוסן הושקה ב-30 באוקטובר 1903, עם נאום שנשא הקנצלר ברנהרד פון בילוב והטבלה שנערכה על ידי הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה. האונייה הוכנסה לצי ב-12 ביולי 1905. ניסויים ימיים נמשכו עד ספטמבר, אז הצטרפה רשמית לשייטת אוניות המערכה השנייה, שם החליפה את אוניית המערכה קייזר פרידריך השלישי כאוניית הדגל של השייטת. ויצה-אדמירל מקס פון פישל היה אז מפקד השייטת.
הצי הגרמני היה עסוק באימונים נרחבים והפלגות לחו"ל בתחילת שנות ה-1900. האוניות עסקו בתרגילי יחידה, פלגה ושייטת במהלך אפריל 1906, ההפרעה היחידה הייתה בפברואר, כאשר פרוסן נשאה את הקייזר וילהלם השני לקופנהגן יחד עם הסיירת הקלה אריאדנה וסירות הטורפדו S121 ו-G111. וילהלם השני השתתף בקבורתו של המלך הדני כריסטיאן התשיעי, שמת בחודש הקודם. החל מ-13 במאי התקיימו תרגילי צי גדולים בים הצפוני ונמשכו עד 8 ביוני עם שייט סביב הסקיין אל הים הבלטי. במהלך שבוע קיל ב-21 ביוני, פרוסן קיבלה מתנה מפרובינציות פרוסיה המערבית ופרוסיה המזרחית, בדמות דגל המלחמה הפרוסי. הצי, כולל פרוסן, החל את הפלגת הקיץ הרגיל שלו לנורווגיה באמצע יולי, ונכח ביום הולדתו של המלך הנורווגי הוקון השביעי ב-3 באוגוסט. הספינות הגרמניות יצאו למחרת להלגולנד, כדי להצטרף לתרגילים שנערכו שם.
הצי חזר לקיל עד 15 באוגוסט, שם החלו ההכנות לתמרוני הסתיו. ב-22–24 באוגוסט השתתף הצי בתרגילי נחיתה במפרץ אקנרפורדה מחוץ לקיל. התמרונים הופסקו מ-31 באוגוסט עד 3 בספטמבר כאשר הצי אירח כלי שיט מדנמרק ושוודיה, יחד עם שייטת רוסית מ-3 עד 9 בספטמבר בקיל. התמרונים התחדשו ב-8 בספטמבר ונמשכו חמישה ימים נוספים. האונייה השתתפה בשייט החורף חסר האירועים לתוך הקטגט וסקאגרק בין 8 ל-16 בדצמבר. הרבע הראשון של 1907 עקב אחר הדפוס הקודם, וב-16 בפברואר, צי הקרב הפעיל הוגדר מחדש כצי הים הפתוח. מסוף מאי עד תחילת יוני יצא הצי לשייט הקיץ שלו בים הצפוני, וחזר אל הים הבלטי דרך הקטגט. לאחר מכן, נערך השייט הרגיל לנורווגיה בין 12 ביולי ל-10 באוגוסט, ולאחר מכן ערך הצי את תמרוני הסתיו השנתיים, שנמשכו בין 26 באוגוסט ל-6 בספטמבר. התרגילים כללו תרגילי נחיתה בצפון שלזוויג עם הקורפוס התשיעי. ב-1 באוקטובר 1907, קונטר-אדמירל לודוויג פון שרדר עלה על סיפונה של פרוסן, וקיבל פיקוד על השייטת, מכיוון שפישל הפך למפקד התחנה הימית של הים הצפוני (גר'). שייט האימונים בחורף יצא לקטגט בין 22 ל-30 בנובמבר.
1908–1914[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצי ערך אימונים באזור הבלטי בפברואר 1908. הנסיך היינריך, מפקד צי הים הפתוח, לחץ לשייט כזה בשנה הקודמת, בטענה שהוא יכין את הצי למבצעים מעבר לים וישבור את המונוטוניות של האימונים במימי גרמניה, למרות המתיחות עם בריטניה על מרוץ החימוש האנגלו-גרמני המתפתח שהיה בשיאו. הצי עזב את קיל ב-17 ביולי, עבר דרך תעלת הקייזר וילהלם לים הצפוני, והמשיך לאוקיינוס האטלנטי. במהלך השייט עצרה פרון בלאס פאלמאס באיים הקנריים. הצי חזר לגרמניה ב-13 באוגוסט. תמרוני הסתיו נמשכו מ-27 באוגוסט עד 12 בספטמבר. מאוחר יותר באותה שנה סייר הצי בערי החוף בגרמניה כחלק ממאמץ להגביר את התמיכה הציבורית בהוצאות ימיות.
בתחילת 1909, פרוסן ואוניות המערכה פומרן ושלזוויג-הולשטיין נשלחו לפרוץ שבילים בקרח מול חופי הולשטיין לצורך תעבורת צי הסוחר. שייט נוסף לאוקיינוס האטלנטי נערך בין 7 ביולי ל-1 באוגוסט, במהלכו עצרה פרוסן באל פרול, ספרד. במהלך הדרך חזרה לגרמניה, צי הים הפתוח התקבל על ידי הצי המלכותי הבריטי בספיטהד. בסוף השנה הפך אדמירל הנינג פון הולצנדורף למפקד צי הים הפתוח. כהונתו כמפקד הצי סומנה בניסויים אסטרטגיים, בשל האיום המוגבר של כלי הנשק התת-מימיים העדכניים ביותר כמו צוללות ומוקשים ימיים, ובשל העובדה שאוניות המערכה החדשות מסדרת נסאו היו רחבות מכדי לעבור דרך תעלת הקייזר וילהלם. בהתאם לכך, הצי הועבר מקיל לווילהלמסהאפן ב-1 באפריל 1910.
במאי 1910 ערך הצי תרגילי אימון בקטגט, בין נורווגיה לדנמרק. אלה היו בהתאם לאסטרטגיה של הולצנדורף, שחזתה למשוך את הצי המלכותי למים הצרים בקטגט. הפלגת הקיץ השנתית יצאה לנורווגיה, ואחריה התקיים אימון צי, שבמהלכו נערכה סקירת צי נוספת בדנציג ב-29 באוגוסט. לאחר סיום התמרונים מונה שרדר לראש תחנה ימית של הים הבלטי (גר'), ובמקומו מונה על סיפון פרוסן ויצה-אדמירל פרידריך פון אינגנול. בסוף השנה יצא שייט אימונים לאזור הבלטי. במרץ 1911 ערך הצי תרגילים בסקאגרק ובקטגט. סקירת צי נוספת נערכה במהלך התרגילים עבור משלחת אוסטרו-הונגרית שמבקרת, שכללה את הארכידוכס פרנץ פרדיננד ואדמירל רודולף מונטקוקולי.
באמצע שנת 1912, עקב משבר אגאדיר, שיט הקיץ יצא לאזור הבלטי רק כדי להימנע מחשיפת הצי במהלך תקופת המתיחות המוגברת עם בריטניה וצרפת. ב-30 בינואר 1913, הולצנדורף הוחלף כמפקד הצי, בעיקר בשל מורת רוחו של וילהלם השני מחזונו האסטרטגי. ויצה-אדמירל פרידריך פון אינגנול תפס את מקומו של הולצנדורף באותו יום, וויצה-אדמירל ריינהרד שר בתורו החליף את אינגנול כמפקד השייטת השנייה ב-4 בפברואר. בסוף אוגוסט יצאה השייטת דרך תעלת הקייזר וילהלם בתחילת תמרוני הסתיו כדי להגיע לאי הלגולנד; ההפלגה בתעלה הייתה בולטת, משום שהתעלה הייתה סגורה במשך יותר משנה בזמן שהורחבה כדי לאפשר מעבר של אוניות מערכה דרדנוטים גדולות יותר. פרוסן נכנסה למבדוק יבש בנובמבר לצורך תחזוקה תקופתית, וכתוצאה מכך פספסה אימונים שנערכו באותו חודש.
פרוסן השתתף בטקסים בזונדרבורג ב-2 במאי כדי לחגוג את יום השנה ה-50 לקרב דיבל של מלחמת שלזוויג השנייה; הצטרפו אליה האוניות האחיות הסן ולותרינגן, אוניית המערכה שלזיין והסיירת המשוריינת בליכר. האונייה נכחה במהלך שייט הצי לנורווגיה ביולי 1914, שנקטע על ידי משבר יולי בעקבות רצח הארכידוכס פרנץ פרדיננד חודש קודם לכן והעלייה במתיחות הבינלאומית לאחר מכן. ב-25 ביולי נודע לצוות האונייה על האולטימטום של אוסטרו-הונגריה לסרביה; פרוסן עזבה את נורווגיה כדי להיפגש עם שאר הצי למחרת. פרוסן הייתה אמורה להיות מושבתת בסוף השנה, מקומה כאוניית הדגל של השייטת היה אמור להיתפס בידי הדרדנוט וסטפאלן. פרוסן הייתה אמורה להחליף אז את ויטלסבאך בפלגת המילואים של הים הבלטי, אך פרוץ מלחמת העולם הראשונה ביטלה את התוכניות הללו.
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פרוץ המלחמה באוגוסט 1914, פרס הפיקוד הגרמני את השייטת השנייה במפרץ הגרמני כדי להגן על חופי גרמניה מפני מתקפה גדולה של הצי המלכותי שהגרמנים שיערו כי היא קרובה. פרוסן וחברותיה לשייטת הוצבו בפתח האלבה כדי לתמוך בכלי השיט בשירות הסיור במפרץ. לאחר שהתברר שהבריטים לא יתקפו את צי הים הפתוח, החלו הגרמנים בסדרת מבצעים שנועדו לפתות חלק מהצי הגדול הבריטי המעולה מבחינה מספרית ולהשמידו. על ידי השגת שוויון כוחות גס, הצי הגרמני יוכל לכפות קרב מכריע בחלקו הדרומי של הים הצפוני.
המבצע הראשון שבהם היה הפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי ב-15 בדצמבר. סיירות המערכה של קבוצת הסיור I תקפו את העיירות בניסיון לפתות חלק מהצי הגדול הבריטי, בעוד אוניות המערכה של צי הים הפתוח המתינו לתמיכה בתקווה לארוב ולהשמיד כל כוחות בריטיים שיגיעו לקראתם. במהלך הלילה שבין 15 ל-16 בדצמבר, צי הקרב הגרמני של 12 דרדנוטים ושמונה פרה-דרדנוטים הגיע לטווח של 10 מיל ימי (19 קילומטרים) של שייטת מבודדת של שש אוניות מערכה בריטיות. התכתשויות בין מסכי המשחתות היריבות שכנעו את המפקד הגרמני, אדמירל פרידריך פון אינגנול, שהוא מתעמת עם כל הצי הגדול, ולכן הוא הפסיק את הקרב ופנה לגרמניה בחזרה. בסוף החודש, שר הוחלף בקונטר-אדמירל פליקס פונקה, ואילו שר המשיך לפקד על שייטת אוניות המערכה השלישית.
ב-14 במרץ 1915, פרוסן הפליגה לקיל לתחזוקה תקופתית, והיא הוחלפה כאוניית הדגל של השייטת על ידי אוניית המערכה דויטשלנד. האחרונה כיהנה בתפקיד למשך שארית קיומה של השייטת, למעט בין 19 בספטמבר עד 16 באוקטובר 1915, 25 בפברואר עד 7 באפריל 1916, בספטמבר אותה שנה, ומ-22 בינואר עד 10 בפברואר 1917; בכל אחת מהתקופות הללו, פרוסן חידשה זמנית את תפקיד אוניית הדגל. החל מאפריל 1916, הוטלו על אוניות השייטת השנייה לפטרל במצרי דנמרק; כל אונייה של השייטת הייתה אמורה להתחלף בתפקיד, והאחרות יישארו באלבה או ישרתו עם הצי הראשי. פרוסן החלה את הסבב הראשון ב-21 באפריל, כשהיא מחליפה את הסן; לפיכך היא נעדרה במהלך הפגזת ירמות' ולואוסטופט שלושה ימים לאחר מכן. ב-4 במאי, פרוסן הוחלפה והיא חזרה לאלבה, אם כי הועברה חזרה למיצרים ב-21 במאי, ונשארה שם עד 8 ביוני. כתוצאה מכך, היא החמיצה את קרב יוטלנד, שהתרחש ב-31 במאי - 1 ביוני בים הצפוני. אוניית האחות שלה לותרינגן גם החמיצה את הקרב, מכיוון שהיא נחשבה במצב גרוע מכדי להשתתף בגיחת הצי.
קרב יוטלנד הוכיח לשר, שהיה כעת מפקד הצי, שאוניות המערכה פרה-דרדנוט היו פגיעות מכדי להשתתף בפעולת צי גדולה, ולכן ניתק את השייטת השנייה מצי הים הפתוח. כתוצאה מכך, פרוסן נשארה בשירות רק כספינת שמירה. היא שירתה קדנציות נוספות במצרי דנמרק בין 30 ביוני ל-23 ביולי ובין 15 ל-31 באוגוסט. ב-13 במרץ 1917, פרוסן עזבה את האלבה ויצאה לכיוון הים הבלטי, שם היא שימשה זמנית כשוברת קרח כדי לפנות נתיב לשווינמינדה. היא הושבתה ב-5 באוגוסט, ורוב הצוות שלה הועבר לסיירת המערכה החדשה הינדנבורג. מאז ועד תום המלחמה, היא שימשה כאוניית בסיס עבור שייטת הצוללות III שבסיסה בווילהלמסהאפן. פרוסן החזיקה לזמן קצר את אדואר איזאק, מלח בצי האמריקני שנתפס לאחר שספינתו הוטבעה על ידי U-90, ביוני 1918; איזק המשיך ונמלט ממחנה שבויים גרמני וזכה במדליית הכבוד.
קריירה לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות התבוסה הגרמנית במלחמת העולם הראשונה, הצי הגרמני אורגן מחדש כרייכסמרינה על פי הסכם ורסאי. הצי החדש הורשה להחזיק שמונה אוניות מערכה פרה-דרדנוט לפי סעיף 181 - שתיים מהן יהיו במילואים - להגנת החוף. פרוסן הייתה בין האוניות שנבחרו להישאר בשירות פעיל עם הרייכסמרינה. האונייה הוסבה לאוניית בסיס לשולות מוקשים מסוג F במספנה בווילהלמסהאפן ב-1919; האונייה פורקה מנשקה והותקנו פלטפורמות להחזקת שולות המוקשים.
פריוסן נכנסה לשירות ברייכסמרינה כדי לתמוך במאמץ ניקוי המוקשים, אם כי היא התגלתה ככבדה מכדי לשמש כספינת אם יעילה, ועד מהרה היא הוחלפה בסיירת הקלה הישנה ארקונה. פרוסן הוכנסה לעתודה ונותרה מחוץ לשירות עד 1929, אז נמחקה מרשימות הצי ב-5 באפריל. הרייכסמרינה מכר אותה לגריטת ספינות ב-25 בפברואר 1931 תמורת 216,800 רייכסמארקים. פרוסן פורקה לאחר מכן לגרוטאות בווילהלמסהאפן, אם כי חלק באורך של 63 מטר (207 רגל) של גווה נשמר כיעד ניסוי לנשק תת-מימי, כולל טורפדו ומוקשים. קטע האונייה זכה לכינוי "SMS Vierkant ("SMS מלבן"). מפציצים של בעלות הברית תקפו והטביעו את הקטע של גוף האונייה של פרוסן באפריל 1945. בסופו של דבר הוא נמשה ונגרט בסוף 1954.
