אלזס (אוניית מערכה, 1903)

"אלזס"
SMS Elsass

תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית מערכה פרה-דרדנוט
צי
סדרה	בראונשווייג
ציוני דרך עיקריים
מספנה	Schichau-Werke
תחילת הבנייה	1901
הושקה	26 במאי 1903
תקופת הפעילות	29 בנובמבר 1904 – 25 בפברואר 1930 (25 שנים)
אחריתה	נגרטה ב-1936
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם הראשונה
נתונים כלליים
הֶדְחֶק	סטנדרטי: 13,208 טון, מקסימלי: 14,394 טון
אורך	127.7 מטר
רוחב	22.2 מטר
שוקע	8.1 מטר
מהירות	18 קשרים
גודל הצוות	743 קצינים ומלחים
טווח שיוט	9,600 ק"מ במהירות 10 קשר
הנעה	מנועי קיטור בהספק 16,000 כוחות סוס (12 מגה-וואט)
צורת הנעה	מנועי קיטור
שריון	חגורת שריון 110–250 מ"מ צריחי תותחים 250 מ"מ סיפון 40 מ"מ
חימוש	ארבעה תותחי SK L/40‏ 11 אינץ' (280 מ"מ) 14 תותחי SK L/40‏ 6.7 אינץ' (170 מ"מ) 18 תותחי SK L/45‏ 3.5 אינץ' (88 מ"מ) 6 צינורות טורפדו 17.7 אינץ' (450 מ"מ)

"אלזס" (בגרמנית: SMS Elsass) הייתה השנייה מתוך חמש אוניות מערכה פרה-דרדנוט של סדרת בראונשווייג בצי הקיסרי הגרמני. היא הונחה במאי 1901, הושקה במאי 1903 ונכנסה לשירות בנובמבר 1904, אם כי תאונה במהלך ניסויים ימיים עיכבה את השלמתה עד מאי 1905. היא נקראה על שם המחוז הגרמני אלזס, כיום חבל אלזס בצרפת. האוניות האחיות שלה היו בראונשווייג, הסן, פרוסן ולותרינגן. האונייה הייתה חמושה בסוללה של ארבעה תותחי 28 ס"מ (11 אינץ') והגיעה למהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש). כמו כל הפרה-דרדנוטים האחרות שנבנו בתחילת המאה, אלזס התיישנה במהירות על ידי השקת אה"מ דרדנוט המהפכנית ב-1906; כתוצאה מכך, הקריירה שלה כאוניית מערכה בחזית נקטעה.

האונייה שירתה בשייטת השנייה של הצי הגרמני לאחר הפעלתה, ובתקופה זו עסקה בהכשרה שנתית מקיפה, כמו גם בביקורי רצון טוב במדינות זרות. אלזס הוחלפה על ידי אוניות מערכה חדשות מדגם דרדנוט והוצאה משירות ב-1913, אם כי היא הופעלה מחדש שנה לאחר מכן בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה והוקצתה לשייטת אוניות המערכה הרביעית. אלזס השתתפה בפעולה בים הבלטי נגד הצי הרוסי הקיסרי. באוגוסט 1915, היא השתתפה בקרב מפרץ ריגה, במהלכו ירתה באוניית המערכה הרוסית סלאבה. בשנת 1916, היא הושמה במילואים בגלל מחסור בצוות ואיום של צוללות בריטיות שפעלו באזור הבלטי, והיא בילתה את שארית המלחמה כספינת אימונים.

היא נשמרה לאחר המלחמה תחת תנאי הסכם ורסאי, ועברה מודרניזציה בשנים 1923–1924. אלזס שירתה ברייכסמרינה עם צי השטח עד 1930, ערכה פעולות הכשרה וביקורים בנמלים זרים כפי שעשתה קודם לכן בקריירה שלה. ב-1930 שוב הופקדה במילואים, ובשנה שלאחר מכן נמחקה מרשימות הצי. אלזס שימשה לזמן קצר כגווה בווילהלמסהאפן. אוניית המערכה המיושנת נמכרה ל-Norddeutscher Lloyd בסוף 1935 ופורקה לגרוטאות בשנה שלאחר מכן.

תכנון

עם העברת חוק הצי השני בהנחייתו של ויצה-אדמירל אלפרד פון טירפיץ בשנת 1900, הוקצה מימון לסוג חדש של אוניות מערכה, כדי לרשת את אוניות המערכה מסדרת ויטלסבאך שהוסמכו לפי חוק הצי משנת 1898. בשלב זה, קרופ, ספק הארטילריה הימית לצי הקיסרי הגרמני פיתח תותח ירי מהיר, בקוטר 28 סנטימטרים (11 אינץ'); התותחים הגדולים ביותר ששילבו בעבר את הטכנולוגיה היו תותחי 24 סנטימטרים (9.4 אינץ') שהותקנו על אוניות סדרת ויטלסבאך. מחלקת העיצוב של משרד הצי הקיסרי אימץ את התותחים הללו עבור אוניות המערכה החדשות, יחד עם עלייה מתותחי 15 סנטימטרים (5.9 אינץ') לתותחי 17 סנטימטרים (6.7 אינץ') עבור הסוללה המשנית, עקב האיום המוגבר מסירות הטורפדו כאשר הטורפדות הפכו ליעילים יותר.

למרות שסדרת בראונשווייג סימנה שיפור משמעותי לעומת ספינות קרב גרמניות קודמות, העיצוב שלה נפל קורבן לקצב המהיר של ההתפתחות הטכנולוגית בתחילת המאה ה-20. אוניית המערכה הבריטית אה"מ דרדנוט - חמושה בעשרה תותחי 12 אינץ' (30.5 ס"מ) - נכנסה לשירות בדצמבר 1906, שנה בלבד לאחר שאלזס נכנסה לשירות. העיצוב המהפכני של דרדנוט הפך כל אוניית ראשה של הצי הגרמני למיושנת, כולל אלזס.

אלזס הייתה באורך כולל של 127.7 מטר (419 רגל), רוחב של 22.2 מטר (72 רגל 10 אינץ') ושוקע של 8.1 מטר (26 רגל 7 אינץ') בקדמת האונייה. הדחק האונייה היה 13,208 טונות (12,999 טונות ארוכות) כמתוכנן ו-14,394 טונות (14,167 טונות ארוכות) במעמס מלא. הצוות שלה כלל 35 קצינים ו-708 מלחים. האונייה הונעה על ידי שלושה מנועי קיטור תלת דרגתיים עם 3 צילינדרים שהניעו שלושה מדחפים. קיטור סופק על ידי שמונה דוודים ימיים ושישה דוודים גליליים, כולם על בסיס פחם. תחנת הכוח של אלזס דורגה ב-16,000 כוחות סוס (12,000 קילוואט), מה שיצר מהירות מרבית מתוכננת של 18 קשרים (33 קמ"ש). היא יכלה להפליג לטווח של 5,200 מיילים ימיים (9,600 ק"מ) במהירות שיוט של 10 קשרים (19 קמ"ש).

החימוש של אלזס כלל סוללה ראשית של ארבעה תותחי SK L/40 בקוטר 28 ס"מ (11 אינץ') בצריחי תותחים תאומים, אחד בקדמת ואחד מאחורי המבנה העילי המרכזי. החימוש המשני שלה היה מורכב מ-14 תותחי 17 ס"מ (6.7 אינץ') SK L/40 ו-18 תותחי ירי מהיר 8.8 ס"מ (3.5 אינץ') SK L/35. החימוש שלה הוגבר עוד יותר בשישה צינורות טורפדו בקוטר 45 ס"מ (17.7 אינץ'), כולם שקועים בגוף האונייה. צינור אחד היה בחרטום, שניים היו בכל צד רוחב, והצינור האחרון היה בירכתיים. אלזס הייתה מוגנת בשריון קרופ. חגורת השריון שלה הייתה בעובי של 110 עד 250 מילימטרים (4.3 עד 9.8 אינץ'), כשהשריון הכבד יותר במצודה המרכזית שהגן על מרחבי המחסנים והמכונות שלה, והציפוי הדק יותר בשני קצות הגוף. הסיפון שלה היה בעובי 40 מ"מ (1.6 אינץ'). לצריחי הסוללה הראשיים היו 250 מ"מ של ציפוי שריון.

היסטוריית שירות

קריירה לפני המלחמה

אלזס הונחה ב-26 במאי 1901 ב-Schichau-Werke בדנציג בבנייה מספר 97. היא הייתה האונייה השנייה של הסדרה שלה, היא הוזמנה בשם החוזה "J" כיחידה חדשה לצי. אלזס הושקה ב-26 במאי 1903, ובטקס ההשקה השתתף הרמן, נסיך הוהנלוהה-לנגנבורג, מושל המחוז אלזס-לורן, מקור שמה של האונייה. האונייה הועברה לקיל ב-26 באוקטובר 1904 על ידי צוות מספנה. היא נכנסה לשירות בצי ב-29 בנובמבר 1904 והחלה בניסויים ימיים לאחר מכן. אלה נקטעו ב-15 בדצמבר, כאשר ההגה של הספינה נשבר, מה שאילץ אותה לחזור לתיקונים שנמשכו עד פברואר 1905. לאחר מכן חזרה אלזס לניסויים, שהסתיימו עד מאי. לאחר מכן היא הצטרפה לשייטת השנייה, והחליפה את ספינת הגנת החוף הישנה פריטיוף. המפקד הראשון שלה היה קפטן הוגו פון פול, שנשאר בתפקיד עד ספטמבר 1905.

במשך השנים הבאות, אלזס ושאר הצי היו עסוקים במשטר האימונים בזמן שלום שכלל אימוני שייטת וצי באפריל ומאי ושייט גדול של צי במהלך הקיץ, ולאחריו תמרוני סתיו שנתיים עם כל הצי במהלך אוגוסט וספטמבר. השנה תסתיים בדרך כלל בשייט אימונים בחורף. עבור אלזס, הקריירה שלה החלה באימוני שייטת בים הצפוני ובים הבלטי במאי 1905, ולאחר מכן בשייט הקיץ ביולי ובאוגוסט. באוגוסט, לפני תמרוני הצי השנתיים, ביקר צי התעלה הבריטי את הצי הגרמני בשווינמינדה. קפטן גוסטב בכמן קיבל את הפיקוד על הספינה בספטמבר. שנת 1906 עקבה אחר אותו דפוס, והסתיימה בתרגילי צי בים הצפוני בדצמבר לפני החזרה לקיל. תמרונים נוספים בים הצפוני העסיקו את הצי במשך חלק ניכר מהמחצית הראשונה של 1907, ולאחר מכן שיוט קיץ לנורווגיה ותמרוני הסתיו השנתיים באוגוסט וספטמבר. קפטן ריינהרד שר החליף את בכמן באוקטובר 1907. הפלגת החורף באותה שנה יצאה לאזור הבלטי.

חלוקת תה על האונייה העוגנת מול טרוומונדה (1908)

ב-28 באפריל 1908 התרחשה תאונה משמעותית על סיפון אלזס, כשתרמיל של תחמושת התפוצץ. שלושה אנשי צוות נהרגו ושישה נוספים נפצעו. בשנים 1908 ו-1909, הצי, ששמו שונה לצי הים הפתוח, ביצע הפלגות גדולות לאוקיינוס האטלנטי. במהלך הראשון, שהחל ב-13 ביולי 1908, אלזס נעצרה בלאס פלמאס מ-23 ביולי עד 1 באוגוסט לפני שחזר לגרמניה ב-13 באוגוסט לתמרוני הסתיו. השייט של 1909 החל ב-7 ביולי ונמשך עד 1 באוגוסט, וכלל ביקור באל פרול, ספרד בין 18 ל-25 ביולי. בספטמבר החליף קפיטן צור זי הוברט פון רבויר-פאשוויץ את שר כמפקד האונייה. שנת 1910 עקבה אחר אותו דפוס של אימונים אישיים, שייטת וצי כמו בשנים קודמות. להפלגות הקיץ של 1910 ו-1911 יצא הצי הגרמני למימי נורווגיה; בשתי השנים נראו גם הפלגות חורף במערב הבלטי. ב-14 בדצמבר 1910, תוך כדי אימון אישי, אלזס התנגשה באוניית המערכה שוואבן, אם כי אף אחת מהאוניות לא נפגעה באופן רציני. קפטן קרל שאומן קיבל את הפיקוד על האונייה בספטמבר 1911, אם כי הוא נשאר בפיקוד רק חודש, והוחלף על ידי קפטן הוגו לנגמק באוקטובר. אלזס הועברה לשייטת אוניות המערכה הראשונה ב-3 באוקטובר, והחליפה מקומות עם אוניית המערכה שלזיין.

ב-23 במרץ 1912, במהלך אימוני הצי, אלזס התנגשה בטעות בספינת קיטור שוודית - Pollux - בערפל כבד בכניסה המערבית לסקאגרק. פולוקס ניזוקה קשות בתאונה וטבעה, אם כי אלזס הצליחה להוריד בבטחה את הצוות שלה. באפריל, אלזס שירתה כספינת מטרה במהלך אימון ירי עם הסיירת המשוריינת בליכר במפגן שנערך מול איי פארו. ב-29 במרץ החליפה אוניית המערכה דרדנוט החדשה אולדנבורג את אלזס בשייטת הראשונה, וצומצם הצוות שלה. ב-24 באוגוסט, האונייה קיבלה שוב את מלוא ההשלמה שלה, כדי לאפשר לאלזס לקחת חלק בתמרונים השנתיים עם השייטת השלישית החדשה שהוקמה. היא גם עברה תחת פיקודו הזמני של קפטן לברכט מאס. לאחר התרגילים פורקה השייטת, וב-29 בספטמבר שוב צומצם הצוות של אלזס. היא חזרה לשירות פעיל ב-1 בדצמבר, כאשר שובצה לפלגה V של השייטת III, יחד עם אוניית האחות שלה בראונשווייג והדרדנוט החדשה קייזר. האוניות התחילו את השנה באימונים אישיים, ולאחר מכן תרגילי פלגה באזור הבלטי מאוחר יותר בינואר 1913. בתחילת מרץ נערכו תרגילי צי בים הצפוני. אלזס נשלחה לקיל ב-17 במרץ כדי להתחיל בהכנות לפירוקה, שכן את מקומה בפלגה תפסה הדרדנוט החדשה קייזרין. ב-13 במאי, אלזס הוצאה משימוש והוקצתה לאגף המילואים של הים הבלטי. החל מ-15 באוקטובר, היא שובצה בתחנה הימית של הים הבלטי.

מלחמת העולם הראשונה

מפת הים הצפוני והבלטי בשנת 1911

ב-28 ביולי 1914, בעלת בריתה של גרמניה אוסטריה-הונגריה הכריזה מלחמה על סרביה, והחלה במלחמת העולם הראשונה. שלושה ימים לאחר מכן, אלזס הופעלה מחדש כשהמעצמות האירופיות נעו לקראת מלחמה, והיא שובצה בשייטת אוניות המערכה הרביעית. היחידה כללה גם את אוניית האחות שלה בראונשווייג וחמשת אוניות המערכה מסדרת ויטלסבאך, והייתה בפיקודו של ויצה-אדמירל ארהרד שמידט. אלזס החלה אימונים אישיים ולאחר מכן אימוני שייטת, שנמשכו עד תחילת ספטמבר. תרגילי האימונים הופסקו ב-26 באוגוסט, כאשר השייטת והסיירות המשוריינות רון ופרינץ אדלברט והסיירת הקלה גאצלה נשלחו לחלץ את הסיירת הקלה התקועה מגדבורג, שעלתה על שרטון מול האי אודנסהולם במזרח הים הבלטי. אולם עד 28 באוגוסט, צוות הספינה נאלץ לפוצץ חומרי נפץ כדי להשמיד את מגדבורג לפני שכוח הסיוע הגיע. כתוצאה מכך, אלזס ושאר השייטת חזרו לבורנהולם באותו יום.

החל מ-2 בספטמבר, שייטת IV, בסיוע בליכר, ערכה גיחה אל הים הבלטי. המבצע נמשך עד 9 בספטמבר ולא הצליח להביא את יחידות הצי הרוסי הקיסרי לקרב. מ-11 עד 20 בספטמבר, אלזס ושאר הפלגה הועברו לפתח האלבה כדי לספק הגנה מקומית מפני התקפות בריטיות אפשריות. מאוחר יותר באותו חודש הועברו ספינות השייטת הרביעית בחזרה לאזור הבלטי. הצבא ביקש מהצי לערוך מפגן כדי לשמור על עתודות רוסיות לאורך החוף הבלטי, במקום לאפשר לרוסים לפרוס אותן מחדש בגליציה. אוניות המערכה הישנות יותר של שייטת אוניות המערכה החמישית נשלחו לדנציג כדי להעלות כוחות יבשה, בעוד אלזס ושייטת IV הפליגו מראש. המבצע הופסק מוקדם, עם זאת, לאחר שדווח כי צוללות בריטיות נראו באזור הבלטי. שתי השייטות נפגשו מול בורנהולם לפני שהמשיכו לקיל, אליה הגיעו ב-26 בספטמבר.

אלזס חזרה לאלבה בין 5 בדצמבר ל-1 במרץ 1915, עם תחזוקה תקופתית מתוכננת בין 24 ל-28 בפברואר. לאחר שהסתיימו חובות ספינת השמירה באלבה, היא הועברה לזמן קצר לנתיבי שיליג, מחוץ לווילהלמסהאפן, בין 1 ל-9 במרץ. החל מ-2 באפריל, אלזס החל באימונים באזור הבלטי, ולאחר מכן התקיימה תקופת מספנה נוספת בין 26 באפריל ל-16 במאי במספנה הקיסרית בקיל. היא חזרה לספק הגנה על החוף באלבה ב-27 במאי. ב-4 ביולי 1915, בעקבות אובדן סיירת הנחת המוקשים אלבטרוס בים הבלטי, הועברו אוניות השייטת הרביעית לתגבור כוחות הצי הגרמני באזור. בנוסף, ביקש הצבא תמיכה ימית עבור ארמיית הניימן, שפעלה בקורלנד. בתאריכים 7–11 ו-18–19 ביולי, סיירות גרמניות, עם אוניות שייטת הרביעית בתמיכה, ערכו סריקות באזור הבלטי, אם כי מבלי להיכנס לקרב עם כוחות רוסיים. במהלך הפעולה האחרונה, אלזס התנגשה בסירת הטורפדו G175, אם כי היא גרמה לנזק קל בלבד.

באוגוסט 1915, הצי הגרמני ניסה לנקות את מפרץ ריגה מכוחות הצי הרוסי כדי לסייע לצבא הגרמני שהתקדם אז לעיר. לשייטת IV הצטרפה שייטת I, שהורכבה משמונה אוניות המערכה מסדרות נסאו והלגולנד, מצי הים הפתוח, וכן שלוש סיירות מערכה וכלי שיט קטנים רבים יותר. על כוח המשימה פיקד ויצה-אדמירל פרנץ פון היפר, למרות שהפיקוד המבצעי נשאר אצל שמידט. בבוקר 8 באוגוסט ביצע הצי הגרמני את הדחיפה הראשונית אל המפרץ. על אלזס ובראונשווייג הוטל לתקוף את אוניית המערכה הפרה-דרדנוט הרוסית סלאבה כדי למנוע ממנה לשבש את שולות המוקשים הגרמניות. כלי השיט הגרמניים ירו על סלאבה וספינת התותחים חראברי ירתה עליהם מטווח רחוק ללא תוצאה. כשהתברר ששולות המוקשים אינם יכולים לפנות את שדה המוקשים לפני רדת הלילה, ביטל שמידט את הניסיון. ניסיון שני נעשה ב-16 באוגוסט. אלזס נשארה מחוץ למפרץ, בזמן שהדרדנוטים נסאו ופוזן התמודדו עם סלאבה. עד 19 באוגוסט, שדות המוקשים הרוסיים נוקו והמשט נכנס למפרץ. עם זאת, דיווחים על צוללות בעלות הברית באזור הניעו את הצי הגרמני לבטל את המבצע למחרת.

לאחר הקרב, אלזס נשארה בליבאו, והשייטת הרביעית פורקה ב-18 בדצמבר. בהיותה בליבאו, אלזס שימשה לזמן קצר כספינת הפיקוד של ויצה-אדמירל פרידריך שולץ, מפקד כוחות הסיור בים הבלטי, מינואר עד מרץ 1916. עד אז, בראונשווייג, ששונתה בקיל כדי לשמש כספינת הפיקוד של שולץ, הגיעה להחליף את אלזס. מחסור בצוות אילץ את הצי לצמצם את צוותי הספינות, עד כדי כך שהם היו מסוגלים לספק הגנה מקומית על הנמל בלבד. ב-10 ביולי, אלזס הועברה בחזרה לקיל, שם ארבעה ימים לאחר מכן הועבר הצוות שלה לאחותה לותרינגן. אלזס נלקחה למספנה בקיל לצורך תיקונים לפני החזרה לשירות ב-25 ביולי כספינת אימונים נייחת שהוקצתה לפיקוח הימי הראשון. היא נשארה בקיל עד יציאתה משירות ב-20 ביוני 1918. הספינה עברה שיפוץ וחזרה לתפקידי אימון באוקטובר, אם כי גרמניה נכנעה בחודש הבא.

קריירה לאחר המלחמה

אלזס בקיל ב-1926

הסכם ורסאי, שסיים את המלחמה, קבע שגרמניה תורשה לשמור שש אוניות מערכה מסדרות דויטשלנד או בראונשווייג. אלזס נשמרה ושימשה כספינת אימונים בצי הגרמני, ששמו שונה לרייכסמרינה. בשנת 1923 עברה הספינה המזדקנת שיפוץ גדול. אלזס עגנה במעגן יבש בווילהלמסהאפן, שם נבנה מחדש מגדל הניווט. העבודה הסתיימה בשנה שלאחר מכן. היא נכנסה לשירות מחדש ב-15 בפברואר 1924 עם צוות חלקי. הוקצתה למחלקת ספינות קרב של כוחות הצי של הים הצפוני והייתה ממוקמת בווילהלמסהאפן, הספינה קיבלה את צוותה המלא עד 1 באפריל. ביולי היא הצטרפה לשאר הצי לשייט אימונים גדול באוקיינוס האטלנטי, שכלל עצירה בויגו, ספרד, בין 6 ל-13 ביולי. בשנת 1925, אלזס ואוניית המערכה הנובר ביקרו באוסלו, נורווגיה, בין 19 ל-24 ביוני, אם כי אלזס המשיכה לבדה לאודה, שם שהתה בין 26 ל-30 ביוני.

ב-1 באוקטובר הועברה הספינה לכוחות הצי של הים הבלטי, שבסיסם היה בקיל. הצי יצא לשייט גדול נוסף באוקיינוס האטלנטי ובים התיכון בחודשים מאי ויוני 1926; במהלך הסיור אלזס ערכה ביקורים במספר נמלים ספרדיים, כולל מאון, ברצלונה וויגו. הפלגה נוספת יצאה בשנה הבאה באפריל ומאי, עם עצירות בוילאגרסיה, ספרד, סאו ויסנטה, מדיירה, סנטה קרוס דה טנריפה וסנטה קרוז דה לה פלמה באיים הקנריים, הורטה ופונטה דלגדה באיים האזורים, וליסבון, פורטוגל. בשנת 1928, אלזס ביקרה באולוויק ובברגן, נורווגיה ביולי ובסקיין, דנמרק, בספטמבר. החורף של 1928–1929 התגלה כקר במיוחד, אלזס ואוניית המערכה שלזוויג-הולשטיין נקראו לשירות כשוברות קרח; שתי האוניות עזרו לשחרר 65 ספינות סוחר מהקרח הכבד. במרץ 1929, אלזס ביצעה גם תפקידי שבירת קרח ליד גדסר, דנמרק.

הצי יצא לשייט נוסף באוקיינוס האטלנטי באפריל 1929, אלזס ביקרה ב-Villagarcia ו-A Pobra do Caramiñal, ספרד. באותו סתיו ביקרה האונייה בקרלסקרונה, שוודיה. אלזס הוצאה משירות פעיל ב-25 בפברואר 1930. היא נמחקה מרשימות הצי ב-31 במרץ 1931 ושירתה כגווה בווילהלמסהאפן עד ל-31 באוקטובר 1935, אז הרייכסמרינה מכר אותה ל-Technischer Betrieb des Norddeutscher Lloyd. אלזס פורקה לגרוטאות בשנה שלאחר מכן.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלזס בוויקישיתוף