פרידריך אלברט לנגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרידריך אלברט לנגה
Friedrich Albert Lange
Friedrich Albert Lange.jpg
לידה 28 בספטמבר 1828
גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בנובמבר 1875 (בגיל 47)
מרבורג, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת בון, אוניברסיטת ציריך, אוניברסיטת מרבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
ארצות מגורים גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרידריך אלברט לנגהגרמנית: Friedrich Albert Lange; ‏28 בספטמבר 182823 בנובמבר 1875) היה פילוסוף וסוציולוג גרמני.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנגה נולד בוואלד שבגרמניה בשנת 1828. בשנת 1832 עברה משפחתו ללנגנברג, וב-1841 לציריך, שם נחשף לנגה לראשונה לתאוריות חינוכיות, וחשוב מכך, לכתביו של הפילוסוף עמנואל קאנט. בשנת 1848 הלך ללמוד פילולוגיה אצל פרידריך ריטשל באוניברסיטת בון.

בשנת 1857 החל ללמד באוניברסיטת בון על ההיסטוריה של המטריאליזם, קורס שבסופו של דבר יצא ממנו ספרו החשוב 'תולדות המטריאליזם ובקורת משמעותו בעת הנוכחית' שראה אור ב- 1866. בשנה זו עבר לנגה ללמד בשווייץ, וכעבור ארבע שנים לפרופסור באוניברסיטת ציריך. בשנת 1872 עבר לנגה ללמד במרבורג שם שקד על הוצאה השנייה של תולדות המטריאליזם. בתקופה קצרה זו כתב לנגה ערכים רבים ל'אנציקלופדיה של הפדגוגיה' בעריכתו של קרל שמיט, ובא במגע עם הרמן כהן. בין השניים הושפעו זה מזה, וברוחו של לנגה, אם כי על ידי חידוד וביסוס משמעותי של הרמן כהן הקימו השניים יחדיו את הניאוקאנטיאניזם של מארבורג. לנגה נפטר בשנת 1875 מסרטן.

תחומי עניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנגה היה אדם רחב אופקים, והתעניינתו האינטלקטואלית הייתה מגוונת. בצעירותו עסק לנגה בעיקר במתודות החינוך ובמטרותיו, והתעניינתו בתחום זה לא פסקה כל ימיו. בשנים אלו החלה התעניינותו גם בפוליטיקה. התעניינות שהלכה וגדלה עם השנים ובאה בסופו של דבר לידי ביטוי במאמריו העיתונאיים ובכמה מספריו. התעסקותו האינטנסיבית של לנגה במטאפיזיקה החלה דווקא בגיל מאוחר יחסית (אם כי התעניינותו בפוליטיקה נקשרה אצלו מידית עם פילוסופיה פוליטית). עיקר תורמתו לפילוסופיה הייתה, כפי שצויין, בשלוש שנותיו האחרונות, כאשר פיתח עם הרמן כהן את תורת האסכולה הניאוקאנטיאנית.

פועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פדגוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנגה טען שמטרת החינוך היא לייצר אנשים 'חופשיים, רציונליים ותרבותיים'. על מנת ליצור אנשים כאלו, עלינו ללמוד מתודות חינוכיות מההיסטוריה של החינוך. בנוסף, לנגה שם דגש גדול על הדוגמה האישית בחינוך. משום כך, הוא התאים, מורים צריכים להיות מעורבים פוליטית על מנת ליצור תלמידים מוערבים ואכפתיים שידאגו לחופש ולמולדתם.

פוליטיקה ופילוסופיה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנגה היה סוציאליסט בדעותיו והשתייך למפלגת הליבור הגרמנית, שהייתה סוציאלית-ליברלית בדעותיה. עם זאת, ואף על פי שקיבל את תורתו של דרווין, היה לנגה ממתנגדיו החריפים של המטריאליזם של קרל מרקס. לנגה טען למעשה, כי למרות שיש לקבל את תורתו של דרווין כהסבר ההיסטורי הנכון לקיום האנושי, אין להסיק מכך שום מסקנות נורמטיביות לגבי כיצד צריך האדם להתנהג. משום כך שלל לנגה את הסברו הספקולטיווי של המטריאליזם של מרקס, אך מאידך, צידד בסוציאליזם, שאותו ראה כמוסרי יותר מהקפיטליזם. בהתאם לכך עודד לנגה חינוך לאידיאליזם, ואף לרליגיוזיות ודתיות, אם כי לא ברור עד כמה האמין באמיתותה האונטולוגית של הדת. לנגה היה מודאג מתוצאות המחקר של תומאס מלתוס שהראו שהעולם מתקדם לקראת פיצוץ אוכלוסין. משום כך, דגל לנגה בשימוש באמצעי מניעה לצמצום התרבות האוכלוסייה, וגם בשימוש מאוזן ומחושב יותר במקורות המזון העולמי.

פילוסופיה וניאוקאנטיאניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-19 עלו שתי מגמות מנוגדות על בימת הפילוסופיה - האידיאליזם ההיגליאני מחד, והמטריאליזם הנטרוליסטי הקיצוני (שנתמך לכאורה על ידי הצלחותיו הכבירות של המדע באותה התקופה) מאידך. לנגה חשב שלמטריאליזם ישנן בעיות פילוסופיות חמורות, אבל גם הפילוסופיה ההיגליאנית פושטת רגל. לנגה נדרש אפוא, ליישב את הצלחותיו המטריאליסטיות כיביכול של המדע יחד עם ההיגיון המטאפיזי. את שילוב זה ניתן למצוא, כך הוא טען, בפילוסופיה של עמנואל קאנט. לנגה אכן היה ראשון הניאוקאנטיניים, ומייסד האסכולה הניאוקאנטינית של מרבורג, אולם כאן יש להדגיש שני סיוגים: האחד הוא שלנגה עצמו היה חסר חשיבות לולא הפיתוח שעשו ממשיכי דרכו בניאוקאנטיאניזם. שנית, לנגה עצמו היה הרבה פחות קאנטיאני ממה שנעשתה לאחר מכן האסכולה הניאוקאנטינית של מרבורג. לנגה למעשה היה אידיאליסט קיצוני יותר מקאנט משום שטען שאין קיום אובייקטיבי לדבר כשלעצמו, אלא כל התופעות הם רק אידיאות של הרוח. בעמדתו זו, מזכיר לנגה יותר את ג'ורג' ברקלי מאשר את קאנט. לנגה הראה מדוע הצלחות המדע והתאוריות החדשניות שלו, כגון זו הדרוויניסטית, אינם סותרות את תורתו של קאנט, אך עם זאת הוא לא התייחס לעדכונים שהייתה צריכה תורתו של קאנט לעבור בעקבות המצאת הגאומטריה הלא אאוקלידית, כפי שעשו ניאוקאטיניים אחרים מאוחר יותר. לנגה היה קאנטיני מובהק בכך שהרבה להזכיר את מגבלותיה של התבונה ואת חוסר יכולתה לדבר על דברים שמעבר לה כגון מושג האל, או הסיבתיות המוחלטת (דטרמיניזם). הפילוסופיה הניאוקאנטינית הלכה ופרחה בשנים שלאחר מותו של לנגה. אנשים כמו אוטו ליבמן והרמן כהן המשיכו להפיץ את תורתו של לנגה עם חידודים ושיפורים. הרמן כהן, המפורסם שבניאוקאנטיניים, אף הוציא את 'תולדות המטריאליזם ובקורת משמעותו בעת הנוכחית' בהוצאה חדשה, ביחד עם מאמר בקורת שכתב עליו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרידריך אלברט לנגה בוויקישיתוף