פרץ רוזנברג
תבנית:חייל פרץ רוזנברג (9 בספטמבר 1919 - 25 באוקטובר 2008) היה ראשון צנחני היישוב, חקלאי וממציא.
ביוגרפיה
רוזנברג נולד בשנת 1919 הונגריה, בעת שמשפחתו כבר החלה בהכנות לעלייה לארץ ישראל. בד בבד עם לימודיו בגימנסיה הרצליה הצטרף ל"הגנה" והתמחה באלחוטנות. לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה נשלח לרומניה כשליח יחידת הגדעונים של ההגנה, על מנת לחבור לקבוצה של מלחים ובאמצעותם לנסות להביא עולים עם אניית המעפלים אטארטו ז', שנתפסה לבסוף על ידי הבריטים[1]. כהכנות לחשש מפני כיבוש גרמני של ארץ ישראל (מה שלימים נקרא "מאתיים ימי חרדה") הצטרף עם כעשרים אלחוטונים לקורס האלחוטנים של "פלסטיין סקים" (Palestine Scheme), שם השתלם במורס אנגלי. ב-1942 התנדב רוזנברג לצבא הבריטי ונסע לקהיר, יחד עם יעקב שפירא ורחבעם עמיר[2], על מנת להדריך בסרבו-קרואטית סוכנים שהיו אמורים לצנוח בעורף האויב הנאצי במסגרת מנהלת המבצעים המיוחדים הבריטית.
הצניחה באירופה
רוזנברג הצטרף לאימוני הצניחה של צנחני היישוב, ובמאי 1943, תחת זהות בדויה ("סרג'נט רוז" (Rose)[3]), צנח באזור ז'אבליאק (Žabljak), בהרי דורמיטור (Durmitor) שבמונטנגרו, כחלק מיחידת קישור צבאית בריטית שתפקידה הייתה לחבור לקבוצת הפרטיזנים בפיקודו של טיטו. רוזנברג שימש כאלחוטן של היחידה הבריטית והיה איש הקשר ממפקדת טיטו למטה הבריטי בקהיר. קשר זה הניב הצנחות של חומרי נפץ ועוד.
עקב ידיעותיו הרבות בנושאי קשר סייע רוזנברג גם לאנשי טיטו לתחזק את ציוד הקשר שלהם, וכך נוצר קשר חם בינו לבין צוותו של טיטו.
בנובמבר 1943, כחלק מכוחות הפרטיזנים, נכח רוזנברג בכנס השני של "המועצה האנטי-פשיסטית לשחרור יוגוסלביה" ביאיצה (כיום בבוסניה והרצגובינה), שבו הכריזה על עצמה המועצה כרשות המבצעת העליונה של יוגוסלביה.
מיד אחרי הכנס יצא רוזנברג, עם מספר פרטיזנים פצועים, למסע חזרה אל חוף הים האדריאטי, שם עלו על ספינת טורפדו בריטית שלקחה אותם לדרום איטליה, ומשם, דרך קהיר, למושבו בית שערים.
לאחר מלחמת העצמאות
במלחמת העצמאות שירת במחלקת המדע והיה מעורב במסעות רכישת נשק ותחמושת מחו"ל.
עם הקמת משטרת ישראל מונה רוזנברג לראש מדור מבצעי הקשר, אך לאחר הקמתו והשלמת לימודים בטכניון חזר למשקו לעבוד כחקלאי. כחקלאי הבין עד מהרה את סוגיית חוסר המים במדינה הצעירה, והחל להמציא ולפתח עשרות פטנטים בתחום. בין רעיונותיו: "שעון שבת" לברז, הנסגר אוטמטית אחרי זמן קבוע מראש; ברז הנסגר אוטומטית ברגע שהלחץ יורד בצינור כתוצאה מפיצוץ בו (שנבנה לבקשת משה דיין); ו"המתפלל", בהשראת "אלי, אלי שלא ייגמר לעולם" של חברתו הצנחנית חנה סנש – מערכת להתזת קילוחי מים דקים.
משפחתו
פרץ רוזנברג נישא לשרה לבנה, בתו של צבי לבנה. בנו בכורו גדעון, ששמו כשם יחידת הגדעונים שרוזנברג נמנה עם ראשיה, נולד בעת שרוזנברג שהה במחיצת צוות טיטו. לזוג נולדו עוד בת ובן.
לקריאה נוספת
- יונדב נבון, הצנחן הישראלי הראשון, במחנה, 11 ביוני 1968.
- מרדכי נאור, טיטו – כפי שהכרתיו, במחנה, 22 בפברואר 1980.
- אורי דרומי, אחרי מות, האלחוטאי של טיטו, הארץ, 21 בדצמבר 2008.
קישורים חיצוניים
- אורי דרומי, האלחוטאי של טיטו, באתר הארץ, 6 בינואר 2009
- האלחוטאי מבית שערים במטה הפרטיזני העליון של טיטו באתר התנגדות יהודית בשואה
- שליחת הצנחנים לאירופה באתר איגוד החיילים המשוחררים לישראל
- חבר מושב בית-שערים המציא ברז אוטומאטי, מעריב, 8 בספטמבר 1965
- ברז מנתי ליעול ההשקיה, דבר, 27 באפריל 1966