פרשת טוכאצ'בסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרשת טוכאצ'בסקי היא פרשה בה הואשמה בבגידה קבוצת מפקדים בכירים של הצבא האדום. ישיבת בית המשפט העליון התקיימה ב-11 ביוני 1937, כל שבעת הנאשמים נמצאו אשמים והוצאו להורג. בשנת 1957 הם זוכו מכל אשמה ושמם טוהר. צוין שהודאות הנאשמים התקבלו לאחר לחץ פיזי ועינויים.

מיכאיל טוכאצ'בסקי

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאיל טוכאצ'בסקי במהלך שנות ה-20 היה אחראי על הקשר בין הצבא האדום לבין הצבא הגרמני. הוא ביקר בגרמניה מספר פעמים ואכן היו לו קשרים עם ראשי הצבא הגרמני. כמו כן, אף על פי שקלימנט וורושילוב היה הקומיסר העממי לענייני הצבא, בצבא היה ידוע על חוסר יכולתו לנהל את הצבא ושמעשית ניהול מערכת הביטחון מבוצע על ידי טוכאצ'בסקי. על רקע זה הייתה ביניהם עוינות ומתח מתמידים.

בהתאם למידע שקיים בזיכרונות של ולטר שלנברג בתחילת 1937 גולה רוסי בשם גנרל סקובלין העביר למודיעין הגרמני מידע על קיום אופוזיציה בקרב ראשי הצבא האדום והקשרים בין ראשי הצבא האדום לבין ראשי הצבא הגרמני. היום ידוע שסקובלין היה סוכן של נ.ק.וו.ד. אדולף היטלר החליט לא לחקור את ראשי הצבא הגרמני אך החליט להעביר את המסמכים לברית המועצות. כמו כן סוכם להוסיף מסמכים נוספים (מזויפים) שיחזקו את החששות של יוסיף סטלין. המודיעין הגרמני העביר את המסמכים לאדווארד בנש, נשיא צ'כוסלובקיה והוא העביר אותם לברית המועצות. תגובת שליטי מוסקבה הייתה מהירה - הם פנו לשגרירות גרמנית במוסקבה, ביקשו מסמכים נוספים ואף היו מוכנים לשלם עבור המידע. תוך זמן קצר המסמכים הועברו.

היסטוריונים מסכימים שאין כל מידע מוצק על קיום הקשר נגד השלטון הסובייטי והמסמכים שהועברו היו מזויפים.

בכתבי ההודאה של טוכאצ'בסקי שנמצאים בארכיון קיימים כתמי דם ולכן קיימת השערה שהוא חתם תחת לחץ פיזי משמעותי. הודאה זו כוללת תיאור פעולות נגד השלטון שהוא כביכול ביצע ותיאור שיתוף פעולה של נאשמים אחרים. אומנם גם כאן אין הודאה בריגול לטובת גרמניה.

בינואר 1937 הועבר לממשל הסובייטי דו"ח מודיעיני על קיום קבוצות אופוזיציוניות בתוך הצבא. הנאשמים הראשונים (פוטנה ופרימקוב) נעצרו בפרשה אחרת וכבר במשפט מוסקבה הראשון צוין שהם חברי ארגון אנטי-סובייטי. למרות הלחץ שבו היו נתונים, עד למאי 1937, הם לא הודו בשום דבר. קארל ראדק שהיה מוכן להודות בכל דבר בישיבת משפטי מוסקבה ב-24 בינואר 1937 ציין שאין קשר בין האופוזיציה לבין מיכאיל טוכצ'בסקי.

באפריל 1937 חלק מעובדי הנ.ק.וו.ד שנעצרו החלו למסור הודאות נגד ראשי הצבא. תוך חודש החקירה הסתיימה כאשר רוב המאסרים בוצעו במהלך סוף מאי 1937. ככל הנראה מהירות זו קשורה עם ניקולאי יז'וב שהיה מעוניין בסיום מהיר של הפרשה, אך בזה שהיא תאפשר יצירת בסיס למעצרים נרחבים בהמשך. יוסיף סטלין היה מקבל דיווח יום-יומי על התקדמות חקירת הפרשה.

ב-2 ביוני 1937 יוסיף סטלין הופיע בפני ראשי הצבא עם הסברים על הפרשה.

בפרשה הואשמו:

כתב האישום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לכתב האישום, כל הנאשמים היו חברים בארגון צבאי טרוצקיסטי שפעל נגד השלטון. חברי הארגון היו בקשר עם לב טרוצקי, בנו, גאורגי פיאטקוב ולאוניד סרבריאקוב, ניקולאי בוכארין, אלכסיי ריקוב ונציגי המטה הכללי הגרמני. מטרת הארגון היה הפיכה שלטונית במהלך המלחמה עם גרמניה ופולין. כמו כן, הם הואשמו ב:

  • העברת מידע סודי למטה הכללי הגרמני בשנים 1932-1935
  • עיבוד תוכנית לתבוסת הצבא האדום במהלך המלחמה
  • הכנת פעולות טרור נגד ראשי המדינה
  • עיבוד תוכנית להשתלטות של הקרמלין ומעצר ראשי המדינה

מהלך המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבה היחידה שהתקיימה הייתה ללא נוכחות עורכי דין של הנאשמים ולנאשמים לא הייתה זכות ערעור על החלטת בית המשפט. בפרוטוקול של הדיון לא צוינו שום הוכחות לאשמה. בין חבר השופטים היו ואסילי אולריך (משפטן), קלימנט וורושילוב, סמיון בודיוני ו-5 ראשי צבא נוספים (ש-4 מהם הואשמו בבגידה והוצאו להורג במהלך שנת 1938).

כל הנאשמים נשפטו להוצאה להורג שבוצעה כבר באותו הלילה.

חוקרי הנ.ק.וו.ד שעסקו בפרשה הוצאו להורג במהלך הטיהורים הגדולים.

השלכות הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הפרשה החלו רדיפות נרחבות נגד קציני הצבא האדום ועובדי הנ.ק.וו.ד קיבלו סמכויות נרחבות לניהול החקירות של הקצינים. אלפי קצינים הוצאו להורג ונשפטו לתקופות מאסר ארוכות. חלקם שוחררו לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה תוך כך שהוחזרו להם הדרגות והעיטורים. בהתאם לנאמר על ידי קלימנט וורושילוב במהלך 1937-1938 הואשמו בבגידה ופעילות נגד השלטון כ-40 אלף קצינים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]