פשוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןפשוש
Graceful prinia.jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: סיסטיקוליים
סוג: פריניה
מין: פשוש
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Prinia gracilis
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
Prinia gracilis palaestinae

פָּשׁוֹשׁ (שם מדעי: Prinia gracilis) היא ציפור שיר זעירה ממשפחת הסיסטיקוליים ובעבר היה שייך למשפחת הסבכיים הדומה להם מאוד. ציפור זו, בעלת גב חום אפרפר ומפוספס, זנב ארוך, מדורג וזקור. היא אחת מהציפורים הנפוצות בישראל.

מראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפשוש היא מהקטנות בציפורים שנמצאות בישראל. אורך גופה של הפשוש נע בין 12.2 ל-13.8 סנטימטרים. משקלה הוא 6.8 - 7.5 גרמים. מוטת כנפיה 4.1 - 4.5 ס"מ. גב הפשוש חום - אפרפר, מפוספס בפסי אורך קצרים בצבע חום-כהה. צבע הבטן לבן-אפרפר. זנבה הארוך (כ-5.2 - 6.7 ס"מ, כמחצית מאורכו) זקור כלפי מעלה, ובנוי מעשר נוצות מדורגות באורכן, שכל אחת מהן מסתיימת בכתם שחור ועטרת לבנה. מקור הפשוש חד, ארוך ודק. מקור הזכר נעשה שחור בעונת הקינון.

תפוצה ואזורי מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצת הפשוש משתרעת מסומליה וג'יבוטי בקרן אפריקה, דרך המזרח התיכון, המפרץ הפרסי, פקיסטן, עד מזרחית לצפון הודו (אזור נפאל ובנגלדש), ועד טורקיה בצפון.

בית הגידול של הפשוש מגוון וכולל שטחים חקלאיים, גנים, שדות, ביצות, חורשות ושטחים עירוניים. הפשוש שוכן בעצים, שיחים ובסבכים (מכאן שם משפחת הסיבכיים) בהם הוא מקנן, וכן בעשב גבוה.

הפשוש יציב, כלומר הוא אינו נודד, אלא חי באותו מקום בכל עונות השנה. הפשוש שכיח ברוב חלקי ישראל, מצפונה ועד צפון הנגב, בייחוד בעמקים ובמישורים שבצפון ובמרכז.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפריטו של הפשוש כולל בעיקר חרקים קטנים, אך גם חסרי חוליות אחרים, זרעים ופירות.

התנהגות ותוחלת חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול ישראלי מ-1963 ועליו מאויר פשוש

הפשוש היא ציפור פעילה ובולטת מעיקרה, אך בעונות הקור, דוגמת החורף הישראלי, תעדיף להסתתר בין שיחים סבוכים ולתור אחר מזון. זמנים קרים אלו, עלולים לגרום לתמותה וירידה באוכלוסיית הפשושים, אך התאוששותם מהירה. כשמתחיל להתחמם נוהגים הזכרים לבחור נקודה מוגבהת בנוף, לשיר[2] בקול רם בשירה מונוטונית שיכולה להימשך גם חמש דקות רצופות, ולנתר. כשהפשושים מבחינים בטורף בסביבתם, הם מזהירים את גוזליהם במעין קול תקתוק מהיר וחלש יותר מהשירה.

הפשוש היא ציפור מונוגמית וטריטוריאלית. תחום מחייתה קבוע, ושטחו הוא כשני דונם ומשתנה בהתאם לעונות השנה ולסביבה. הזכר יילחם בכל זכר שיחדור לתחומו כדי לסלקו. תוחלת חייה של הפשוש היא כשנה וחצי, אולם הפשוש יכולה להגיע גם לגיל של ארבע שנים. ידוע על פרט מוטבע משמורת עינות צוקים שחי למעלה משש שנים וחצי.

קינון, דגירה ורבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת הקינון של הפשושים מתחילה בסוף פברואר עד תחילת מרץ, ונמשכת עד סוף חודש יוני. במהלך עונת הקינון תשלים הפשוש עד שלושה מחזורי קינון. הזכר הוא שיתחיל לבנות את הקן, שצורתו צורת ביצה עם פתח עגול בצידו, מסיבי דגנים וזרדים עדינים, והנקבה תסייע לרפדו מבפנים בציציות זרעוני המורכבים. לעיתים יבנה הזכר מספר קנים עד שהנקבה תבחר אחד מהם. הקן ממוקם בתוך סבך, כ-40 עד 50 ס"מ מעל הקרקע, אך לעיתים גם על שיחים ועצים. מלאכת הבניה נמשכת כחמשה עד שמונה ימים.

כשבוע לאחר תחילת בניית הקן תטיל בתוכו הנקבה בין שלוש לחמש ביצים, שצבען ורדרד עם כתם אדמדם בצדן. עם הטלת הביצה הלפני האחרונה תתחיל הדגירה על הביצים, ותימשך 12 - 13 יום עד לבקיעתן. במהלך היום, הזכר והנקבה ידגרו על הביצים במשמרות. בלילה דוגרת הנקבה לבדה. גם במהלך הדגירה תמשיך מלאכת ריפוד פנים הקן על ידי בן הזוג שלא דוגר. הגוזלים נשארים בקן 12 יום. בנוסף להאכלת הגוזלים, דואגים הפשושים גם לניקיון הקן ולסילוק הפרשות הגוזלים. ההורים ימשיכו להאכיל את הגוזלים מחוץ לקן למשך שבועיים נוספים. בסיומם יגורשו הצאצאים מתחום מחייתם של הוריהם, ויתחילו את חייהם כפשושים בוגרים. 8-4 ימים לפני סיום ההאכלה, יתחיל הזכר בבניית הקן החדש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פשוש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]