עינות צוקים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עינות צוקים
Einot-tzukim-reserve-badeteich.JPG
מידע
אזור ים המלח
מאפיינים עיקריים

שמורת הטבע היבשתית הנמוכה ביותר בעולם

בשמורה נמצא נווה המדבר הנמוך ביותר בעולם

מעיינות השמורה מהווים את מקור המים הטבעי הגדול ביותר בישראל שאינו מנוצל על ידי אדם

השמורה מהווה מוקד משיכה למיני חי וצומח ייחודיים, בהם מספר מיני בעלי חיים נדירים
כניסה בתשלום
שטח 4,700 דונם
תאריך הכרזה ה-22 ביוני, 1988
קואורדינטות 31°42′52″N 35°27′12″E / 31.714444°N 35.453333°E / 31.714444; 35.453333
צומח
ראו בערך
בעלי חיים
ראו בערך
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מבט עילי על עינות צוקים
בריכת מים מליחים בשמורה החבויה
בית המגורים מתקופת בית שני
המבנה החקלאי ששימש, ככל הנראה, לייצור בושם אפרסמון

שְׁמּוּרַת עֵינוֹת צוּקִים (ערבית عين فشخة - "עין פשח'ה") היא שמורת טבע מוכרזת לאורך החוף הצפון-מערבי של ים המלח, דרומית לקיבוץ קלי"ה. השמורה הוכרזה ב-22 ביוני, 1988 ביחד עם שמורת קנה וסמר. כמו כן, אורכה של השמורה כ-6.5 ק"מ, והיא מחולקת לשלושה חלקים:

  • חלק צפוני המהווה שמורה סגורה לבני אדם (2,700 דונם).
  • חלק מרכזי הפתוח לקהל ובו מספר בריכות שכשוך ומתקני נופש (500 דונם).
  • חלק דרומי (הנקרא "השמורה החבויה") בו ניתן לבקר במסגרת סיור מודרך בלבד (1,500 דונם).

על פי רשות הטבע והגנים, זו השמורה היבשתית הנמוכה ביותר בעולם[1], ובשטח השמורה נמצא נווה המדבר הנמוך ביותר בעולם.

המעיינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשטח השמורה מאות מעיינות של מים מליחים במליחות משתנה (2.5-3.7 ppt) ובטמפרטורות שונות. נביעתם השנתית הכוללת מגיעה עד 70 מיליון מ"ק וזהו מקור המים הטבעי הגדול ביותר בישראל שאינו מנוצל על ידי אדם[2]. מקור המים בשמורה הוא בגשמים היורדים בהרי יהודה ומחלחלים במשך עשרות עד מאות שנים עד להגיעם לשכבה עוצרת ברום של 390 מ' מתחת לפני הים. בתהליך זה סופחים המים המחלחלים מינרלים שונים המעלים את מליחותם. כתוצאה מירידת מפלס ים המלח בשנים האחרונות נחשפו חופים חדשים אשר היו בעבר מתחת לפני המים. נסיגת חוף הים גורמת למעיינות בשמורה לנדוד מזרחה ודרומה בעקבותיו, שכן מי המעיינות המתוקים יחסית למי הים אינם מתערבבים אלה באלה. עם נסיגת מי הים התת-קרקעיים, זורמים מי המעיינות בעקבותיהם עד למקום המפגש החדש ביניהם, ושם הם פורצים אל פני הקרקע. ערוצי הזרימה והאגמים הוותיקים הולכים ומתייבשים, וחדשים נוצרים במקומם, קרוב יותר לקו המים החדש. מי המעיינות חותרים בקרקעית החרסיתית הרכה ויוצרים מיקרו-קניונים בדרכם לים.

החי והצומח[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר מאוקלם עדר הכולל כמה עשרות חמורים, החיים בה ומפלסים שבילים בשמורה ומדללים את הענפים כדי למנוע שריפות. עוד ניתן למצוא בשמורה את ציפורי דרור הירדן הנדירות, הנוהגות לקנן בה. כבית גידול של מים מליחים, מהווה שמורת עינות צוקים מוקד משיכה למיני חי וצומח ייחודיים, בהם מספר מיני דגים נדירים (אמנון מצוי, אמנון הירדן, נאווית כחולה ונאווית המלחות). כמו כן, ישנם מינים שונים של יונקים בשמורה בניהם נמצאים: דרבן, זאב ערבי, צבוע מפוספס ובעבר גם חיו בה נמרים.

עם הצומח בשמורה נמנים הגה מצוי, ינבוט השדה, ימלוח קיפח, ימלוח פגום, מלוח קיפח, אשל מרובע, מרור ימי, אשל היאור, קנה מצוי, גומא חלקלק, פלגית שיחנית, סוף מצוי, טיון בשרני, קנה סוכר גבוה, סמר ערבי, בן מלח מכחיל ואבפטריון הביצות.

האתר הארכאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשמורה הפתוחה שוכן אתר ארכאולוגי קטן, שנחפר לראשונה בידי האב רולאן דה וו בשנת 1958, ובשנת 2001 נחקר בידי יזהר הירשפלד. האתר הוא חווה חקלאית מגודרת שבה מבנה מגורים ומפעל להפקת בושם האפרסמון. החווה הייתה פעילה החל במאה ה-1 לפנה"ס, היא חרבה במרד הגדול והייתה נושבת שוב עד למרד בר כוכבא. בחצר שכנו אורוות סוסים ומכלאה לכבשים. הווילה הכפרית הייתה ערוכה סביב חצר פנימית לא מקורה, ותכנונה אופייני לאזור ים המלח בתקופה הרומית. היא עשויה אבני גוויל למעט פתחיה שנבנו באבנים מסותתות, והדלתות והמשקופים עשויים מעץ תמר. ייצור בושם האפרסמון, שנחשב למוצר יקר ערך, כלל את ריסוק ענפי השיח, השריית התמציות שהופקו מענפים אלה, אחסונן ולבסוף בישולן. אל המפעל הובילו תעלות מים ממעיין שנבע מצפון לו ומלאו את מאגר המים הפתוח להשקיית שיחי האפרסמון. תעלת המים הזינה גם את בריכת ההשריה המקורה שבמבנה ואת מקווה טהרה שנבנה עבור העובדים. במבנה נמצא חדר לאכסנת התמציות, אך לא התגלו בו תנורים להשלמת ייצור הבושם. ייתכן שהתנורים שכנו במקום אחר, אולי בקומראן הסמוכה; או שהמקום כלל לא שימש כמפעל לבושם אפרסמון, אלא לייצור סילאן ויין תמרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש יוני 2008 כילתה שריפת ענק חלקים נכבדים מהשמורה[3], ומאז מתקיימת בה הקפדה ניכרת על הדלקת אש וחונה בה דרך קבע כבאית.

בספטמבר 2018 הוצתה השמורה[4] נגרם לה נזק כבד, ובעלי חיים רבים מתו בשריפה[5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עינות צוקים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]



{{#coordinates:}}: אי־אפשר שיהיה יותר מתג ראשי אחד בכל דף