לדלג לתוכן

צ'ארלס קארול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צ'ארלס קארול
Charles Carroll
לידה 19 בספטמבר 1737
אנאפוליס, פרובינציית מרילנד, אמריקה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 בנובמבר 1832 (בגיל 95)
בולטימור, מרילנד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה מרילנד עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה המפלגה הפדרליסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Mary Darnall Carroll עריכת הנתון בוויקינתונים
סנטור ארצות הברית
4 במרץ 1789 – 4 במרץ 1791
(שנתיים)
4 במרץ 1791 – 30 בנובמבר 1792
(שנה)
Richard Potts ←
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צ'ארלס קארול (באנגלית: Charles Carroll;‏ 19 בספטמבר 1737 – 14 בנובמבר 1832), הידוע בשם צ'ארלס קארול מקארולטון או צ'ארלס קארול השלישי,[1] היה פוליטיקאי אמריקאי, בעל מטעים וחתום על הכרזת העצמאות. הוא היה הקתולי היחיד שחתם על ההצהרה ומי שחי לאחר מכן את פרק הזמן הארוך ביותר, והוא מת 56 שנים לאחר חתימתה.[2]

קררול, שנחשב לאחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית,[3] נודע בעת ובעונה אחת כ"האזרח הראשון" של המושבות האמריקאיות, תוצאה של חתימה על מאמרים ב-Maryland Gazette בשם העט הזה.[4] הוא שימש כציר בקונגרס הקונטיננטלי ובקונגרס הקונפדרציה. מאוחר יותר שימש קארול כסנאטור הראשון של ארצות הברית עבור מרילנד. מבין כל החותמים על הכרזת העצמאות, קארול היה אחד העשירים והמשכילים ביותר. תוצר של 17 שנות השכלתו הישועית בצרפת, קארול דיבר חמש שפות בשטף.

הוא נולד באנאפוליס, מרילנד, וירש אחוזות חקלאיות עצומות ונחשב לאיש העשיר ביותר במושבות האמריקאיות כשהחלה המהפכה האמריקאית ב-1775. הונו האישי בזמן זה הוערך ב-2,100,000 ליש"ט, שווה ערך ל־338,402,985 ליש"ט בשנת 2023 (375 מיליון דולר). בנוסף, קארול עמד בראש האחוזה שלו במרילנד, אחוזה של 10,000 אקרים, ותבע כרכושו כ-300 עבדים. אף על פי שנאסר עליו לכהן בתפקיד במרילנד בגלל דתו, קארול התגלה כמנהיג של תנועת המדינה לעצמאות. הוא היה ציר לוועידת אנאפוליס ונבחר כציר לקונגרס הקונטיננטלי ב-1776. הוא היה חלק ממשלחת דיפלומטית לא מוצלחת, שכללה גם את בנג'מין פרנקלין וסמואל צ'ייס, שהקונגרס שלח לקוויבק בתקווה לזכות בתמיכתם של קנדים צרפתים.

קארול שירת בסנאט של מרילנד מ-1781 עד 1800. הוא נבחר כאחד מנציגי מרילנד בסנאט של ארצות הברית, אך התפטר ממושבו ב-1792 לאחר שמרילנד העבירה חוק האוסר על יחידים לכהן במקביל בתפקידים מדינתיים ופדרליים. לאחר פרישתו מהשירות הציבורי, הוא עזר להקים את מסילת הרכבת של בולטימור ואוהיו.

שושלת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסמל של משפחת קרול

משפחת קארול היו צאצאים של Ó Cearbhaill's, שהיו שליטי הממלכה הקטנה האירית של אילה במחוז קינגס, אירלנד. [5] סבו של קארול היה צ'ארלס קארול הראשון, אירי מאגאגורטי שעבר ללונדון ב-1685 ועבד כפקיד אצל האציל האנגלי לורד פאוויס לפני שהיגר למרילנד באוקטובר 1688. [6] לאחר שהגיע למרילנד, הוא התיישב בבירה הקולוניאלית של סנט מרי'ס סיטי עם הרשאה כפרקליט כללי מבעל המושבה, לורד בולטימור.[7][8]

מוצאו מצד האם של קארול היה אנגלי, שכן אמו באה ממשפחת ברוק.[9][10]

אביו של קארול היה צ'ארלס קרול השני, שנולד באנאפוליס, מרילנד, ב-1702. על אף שירש מאביו את המטעים של אחוזת דאורגן, כקתולי נאסר עליו להשתתף בעניינים הפוליטיים של המושבה.[11][12]

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
Doughorgan Manor, מושב משפחת קארול, כיום נקודת ציון היסטורית לאומית
צ'ארלס קארול מקארולטון
דיוקן מאת סר ג'ושוע ריינולדס, בערך 1763
מרכז ייל לאמנות בריטית

קארול נולד ב-19 בספטמבר 1737 באנאפוליס, פרובינציית מרילנד, והיה בנם היחיד של צ'ארלס קארול מאנאפוליס ואשתו אליזבת ברוק. הוא נולד כילד בלתי חוקי, שכן הוריו לא היו נשואים בזמן לידתו, מסיבות טכניות הקשורות לירושת האחוזות של משפחת קארול. בסופו של דבר הם נישאו בשנת 1757.[13] קארול הצעיר התחנך במכינה ישועית הידועה בשם בוהמיה מנור במחוז ססיל על החוף המזרחי של מרילנד.[13] בגיל 11 הוא נשלח לצרפת, שם המשיך בבתי ספר ישועים, תחילה בקולג' של סן אומר בצפון צרפת ולאחר מכן בתיכון לואי הגדול בפריז, וסיים את לימודיו ב-1755. הוא המשיך את לימודיו באירופה ולמד משפטים בלונדון לפני שחזר לאנאפוליס ב-1765.[13]

צ'ארלס קארול מאנאפוליס העניק את אחוזת קרולטון לבנו, צ'ארלס קארול מקרולטון. משטח אדמה זה הוא לקח את התואר שלו "צ'ארלס קארול מקרולטון". כמו אביו, קארול היה קתולי וכתוצאה מכך נאסר עליו על פי חוק מרילנד להיכנס לפוליטיקה, לעסוק בעריכת דין ולהצביע.[13] זה לא מנע ממנו להפוך לאחד האנשים העשירים ביותר במרילנד (או בכל מקום במושבות),[13] בעל אחוזות חקלאיות נרחבות, בעיקר האחוזה הגדולה בדוורגאן, הוקלי פורג' ומיל, ולספק הון למימון מפעלים חדשים בחוף המערבי.

המהפכה האמריקאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קול לעצמאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קארול לא התעניין בתחילה בפוליטיקה,[13] ובכל מקרה נאסר על קתולים לכהן בתפקידים במרילנד מאז החוק של 1704 שביקש "למנוע את צמיחת האפיפיור במחוז זה".[14] אבל כשהמחלוקת בין בריטניה הגדולה למושבותיה האמריקאיות התגברה בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-18, קארול הפך לקול חזק לעצמאות. ב-1772 הוא השתתף בוויכוח, שנערך באמצעות מכתבי עיתונים אנונימיים, תוך שמירה על זכותן של המושבות לשלוט במיסוי שלהן. כשהוא כותב ב-Maryland Gazette תחת השם הבדוי "אזרח ראשון", הוא הפך לדובר בולט נגד הכרזת המושל על הגדלת שכר הטרחה לקציני המדינה ולאנשי הדת הפרוטסטנטיים. המתנגד לקארול בוויכוחים הכתובים הללו שכתב כ"אנטילון" היה דניאל דולאני הצעיר, עורך דין ידוע ופוליטיקאי לויאליסט.[15][16] בוויכוחים הללו, טען קארול שממשלת מרילנד הייתה זה מכבר המונופול של ארבע משפחות, האוגלים, הטאסקרים, הבלדנים והדולאניים, כאשר דולאני נוקט בדעה הפוכה.[16] בסופו של דבר התפשטה הידיעה על זהותם האמיתית של שני הלוחמים, והתהילה ושמו של קארול החלו לצמוח.[17] עד מהרה נקט דולאני בהתקפות אד-הומינם אישיות ביותר על "אזרח ראשון", וקארול הגיב, בצורה מדינאית, באיפוק ניכר, וטען שכאשר "אנטילון" עסק ב"התעללות אלימה ובלתי-ליברלית, אנו עשויים להניח בהגינות שהטיעונים הם או רצון, או שבורות או חוסר יכולת לא יודעים איך ליישם אותם".[17] בעקבות ויכוחים כתובים אלה הפך קארול למתנגד מוביל לשלטון הבריטי וכיהן בוועדות התכתבות שונות.[18]

בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-18, נראה שקארול אימץ את הרעיון שרק אלימות יכולה לשבור את המבוי הסתום עם בריטניה הגדולה. לפי האגדה, קארול וסמואל צ'ייס (שגם יחתום מאוחר יותר על הכרזת העצמאות בשמה של מרילנד) ניהלו את חילופי הדברים הבאים:

צ'ייס: "יש לנו טוב יותר מיריבים שלנו; רשמנו אותם לגמרי".
קארול: "והאם אתה חושב שהכתיבה תסדר את השאלה בינינו?"
צ'ייס: "למען האמת, למה עוד נוכל לפנות?"
קארול: "הכידון. הטיעונים שלנו רק יעלו את רגשות האנשים לגובה הזה כאשר המלחמה הגלויה תיחשב כבורר המחלוקת".[19]

הקונגרס הקונטיננטלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מבחירתו לוועדת ההתכתבות של מרילנד ב-1774, ייצג קארול את המושבה ברוב הקבוצות שלפני המהפכה. הוא הפך לחבר בוועדת הבטיחות הראשונה של אנאפוליס ב-1775. קארול היה נציג של אמנת אנאפוליס, שתפקדה כממשלה המהפכנית של מרילנד לפני הכרזת העצמאות. בתחילת 1776, הקונגרס שלח אותו לשליחות דיפלומטית של ארבעה אנשים בפרובינציית קוויבק, על מנת לבקש סיוע מקנדים צרפתים בעימות הקרוב עם בריטניה הגדולה. קארול היה בחירה מצוינת למשימה כזו, בהיותו שולט בצרפתית וקתולי ולכן מתאים היטב למשא ומתן עם הקתולים דוברי הצרפתית של קוויבק.[19] לוועדה הצטרפו אליו בנג'מין פרנקלין, סמואל צ'ייס ובן דודו ג'ון קארול.[18] הוועדה לא מימשה את משימתה.

צ'ארלס קארול מהומווד

קארול נבחר לקונגרס הקונטיננטלי ב-4 ביולי 1776, ונשאר ציר עד 1778. הוא הגיע מאוחר מדי להצביע בעד מגילת העצמאות אבל נכח כדי לחתום על המסמך הרשמי ששרד עד היום. לאחר שמתו תומאס ג'פרסון וג'ון אדמס ב-4 ביולי 1826, הפך קארול לחתום החי האחרון על הכרזת העצמאות. בחתימתו כתוב "צ'ארלס קארול מקרולטון" כדי להבדיל בינו לבין אביו, " צ'ארלס קארול מאנאפוליס", שעדיין חי באותה תקופה, ועוד כמה אישים בשם צ'ארלס קארול במרילנד, כמו צ'ארלס קארול, עורך הדין ובנו צ'ארלס קארול ג'וניור, הידוע גם בשם "צ'ארלס קארול מהומווד". בדרך כלל מתייחסים אליו בדרך זו על ידי היסטוריונים. באותו זמן, הוא היה האיש העשיר ביותר באמריקה והיה לו הרבה מה להפסיד בהזדהות על המסמך. במשך כל כהונתו בקונגרס הקונטיננטלי השני, הוא כיהן במועצת המלחמה. קארול גם העניק תמיכה כספית ניכרת למלחמת העצמאות האמריקאית.

סנאטור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קארול חזר למרילנד ב-1778 כדי לסייע בהקמת ממשלת המדינה. קארול נבחר מחדש לקונגרס הקונטיננטלי ב-1780, אך הוא סירב. הוא נבחר לסנאט של מרילנד ב-1781 וכיהן שם עד 1800. בנובמבר 1779, בית הנבחרים של מרילנד החליט להעביר הצעת חוק להחרים את רכושם של אלה שצידדו בכתר במהלך המהפכה. קארול התנגד לצעד זה, הטיל ספק במניעיהם של מי שלחצו להחרים וטען כי הצעד אינו צודק. עם זאת, מהלכים כאלה להחרמת רכוש טורי זכו לתמיכה עממית רבה ובסופו של דבר, ב-1780, החוק עבר.

כאשר הוקמה ממשלת ארצות הברית, בית המחוקקים של מרילנד בחר בו לסנאט הראשון של ארצות הברית. בשנת 1792 העבירה מרילנד חוק שאסר על כל אדם לשרת במדינה ובבית המחוקקים הלאומי בו-זמנית. מאחר שהעדיף להיות בסנאט של מרילנד, הוא התפטר מהסנאט האמריקאי ב-30 בנובמבר 1792.

יחס לעבדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת קארול היו בעלי עבדים וקארול היה בעל העבדים הגדול ביותר בזמן המהפכה האמריקאית.[20] קארול התנגד עקרונית לעבדות, ושאל בצורה רטורית: "למה לשמור בחיים את שאלת העבדות? עליה כולם מודים שהיא דבר מאוד רע".[21] עם זאת, אף על פי שתמך בביטולו ההדרגתי, הוא לא שחרר את עבדיו שלו.[22] קארול הציג הצעת חוק לביטול הדרגתי של העבדות בסנאט של מרילנד, אך היא לא עברה.[23] ב-1828, בן 91, הוא שימש כנשיא ה־Auxiliary State Colonization Society of Maryland,[24] הסניף של מרילנד של American Colonization Society, ארגון המוקדש להחזרת אמריקאים שחורים לנהל חיים חופשיים במדינות אפריקאיות כמו ליבריה.

חיים מאוחרים יותר ומורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"אבן ראשון" (אבן פינה) של מסילת הרכבת של בולטימור ואוהיו שהונחה על ידי קרול ב-4 ביולי 1828, מוצגת כעת במוזיאון הרכבת B&O

קארול פרש מהחיים הציבוריים ב-1801. לאחר שתומאס ג'פרסון הפך לנשיא, הייתה לו חרדה גדולה מפעילות פוליטית והוא לא היה סימפתי כלפי מלחמת 1812. הוא נבחר כחבר באגודת העתיקות האמריקאית בשנת 1815.[25] קארול יצא מהפנסיה כדי לעזור להרים את מסילת הרכבת של בולטימור ואוהיו ב-1827.

בשנת 1828, הוא הזמין את מגדל פניקס שוט בבולטימור והניח את אבן הפינה שלו. המגדל בגובה 234 רגל, שעדיין עומד על תילו, היה המבנה הגבוה ביותר בארצות הברית עד לבניית אנדרטת וושינגטון.[26] המעשה הציבורי האחרון של קארול, ב-4 ביולי 1828, היה הנחת "האבן הראשונה" (אבן הפינה) של מסילת הברזל בגיל כמעט 91.[27] "The Carrollton March", שנכתב לכבודו כדי לחגוג את המאורע, מוכר כשיר הרכבת הראשון.[28]

קארול התקבל כחבר כבוד של האגודה של סינסינטי במדינת מרילנד בשנת 1828.[29] בניגוד לחברים יורשים, חברי כבוד אינם זכאים להיות מיוצגים על ידי צאצא חי. במאי 1832, הוא התבקש להופיע בוועידת המפלגה הדמוקרטית הראשונה אך לא השתתף בשל בריאות לקויה.[30] קארול מת ב-14 בנובמבר 1832, בגיל 95, בבולטימור; הוא קבור באחוזת דאורגן שלו.[31]

הוא מחזיק בתואר של האב המייסד המבוגר ביותר. הוא האריך ימים יותר מארבעה מתוך חמשת נשיאי ארצות הברית הראשונים. הלווייתו התקיימה בקתדרלת בולטימור (הידועה כיום כבזיליקת המקדש הלאומי של עלייתה של מרי הבתולה הקדושה), והוא קבור בקפלת אחוזת דאורגן שלו באליקוט סיטי, מרילנד.

קארול מוזכר בבית השלישי של שיר המדינה לשעבר Maryland, My Maryland.

לא תצטופף בעפר,
מרילנד! מרילנד שלי!
חרבך הקורנת לעולם לא תחליד,
מרילנד! מרילנד שלי!
זכור את האמון הקדוש של קארול,
זכור את הדחף המלחמתי של הווארד -
וכל הנרדמים שלך עם הצדיקים,
מרילנד! מרילנד שלי!
פסל הברונזה מאת ריצ'רד אי ברוקס הממוקם בקריפטת הקפיטול של ארצות הברית

לכבודו קרויים מחוזות בארקנסו, ג'ורג'יה, אילינוי, אינדיאנה, איווה, מרילנד, מיסיסיפי, מיזורי, ניו המפשייר, אוהיו, קנטקי ווירג'יניה וכן שתי קהילות בלואיזיאנה, מזרח ומערב קארול. ערים ועיירות על שמו שוכנות בג'ורג'יה, קנטקי, איווה, מרילנד, מיזורי וניו יורק, כמו גם שכונות בברוקלין ובטמפה. חטיבת הביניים צ'ארלס קארול בניו קרולטון, מרילנד; תיכון צ'ארלס קארול[32] בשכונת פורט ריצ'מונד בפילדלפיה; ואוניברסיטת קארול בווקשה, ויסקונסין, נקראים על שמו.

בשנת 1876 נערכה בפילדלפיה תערוכת המאה שנערכה להנצחת הולדתה של ארצות הברית. איגוד ההתנזרות הקתולי של אמריקה הזמין את מזרקת איגוד ההתנזרות הקתולית לתערוכת המאה. המזרקה הוזמנה ויצרה על ידי הפסל הרמן קים כדי לקדם את המוסר האמריקאי, והמרכז של המזרקה הוא פסל של משה רבנו. ישנם ארבעה פסלים נוספים שמקיפים אותו, המרכיבים את נקודות הצלב המלטזי: קארול, האב מתיו, קומודור ג'ון בארי והארכיבישוף ג'ון קארול. המזרקה ממוקמת בפארק ווסט פיירמאונט.[33]

בשנת 1903, מדינת מרילנד הוסיפה פסל ברונזה של קארול לאוסף היכל הפסלים הלאומי של הקפיטול של ארצות הברית. פסל זה נוצר על ידי ריצ'רד א. ברוקס, הוא ממוקם בקריפטה.[18] בשנת 1906, אוניברסיטת נוטרדאם בנתה בית מגורים המכונה קארול הול.[34] בית פאקה-קארול בסנט ג'ון קולג' נקרא על שמו של קארול וחברו לחתום על הכרזת העצמאות, ויליאם פאקה.[35] ספינת ליברטי ממלחמת העולם השנייה צ'ארלס קרול נקראה על שמו.

משפחתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרי דרנל קארול (1749–1782), דיוקן מאת צ'ארלס וילסון פיל

קארול נישא למרי דרנל (1749–1782), הידועה בשם מולי, ב-5 ביוני 1768. היא הייתה נכדתו של הנרי דרנל (קרול היה נין של דרנל). נולדו להם שבעה ילדים לפני שמולי מתה ב-1782, אבל רק שלושה שרדו עד לבגרות:

  • מרי קארול (1770–1846), שנישאה לריצ'רד קאטון (1763–1845), מהגר אנגלי שהפך לסוחר בבולטימור. מ-1820 עד 1832, קארול היה חורף עם הקטונים בבולטימור. בנותיהם היו:
    • מריאן קאטון (1788–1853), שנישאה לרוברט פטרסון (אחיה של אליזבת פטרסון בונפרטה). לאחר מותו, היא התחתנה עם המדינאי האנגלו-אירי ריצ'רד ולסלי, מרקיז ולסלי הראשון (1760–1842), שהיה אחיו של המפקד הצבאי האגדי ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון, שלדעתו קיים קודם לכן מין מחוץ לנישואים עם מריאן.
    • אליזבת קאטון (1790–1862), שנישאה לסר ג'ורג' סטרפורד, הברון השמיני של סטרפורד .
    • לואיזה קאטון (1793–1874), שנישאה לקולו"ם סר פלטון באת'רסט-הרווי, הברון הראשון. לאחר מותו, היא נישאה לפרנסיס ד'ארסי-אוסבורן (לימים הדוכס השביעי מלידס).
    • אמילי קאטון (1794/5-1867), שנישאה לג'ון מקטאוויש (1788–1852), ששימש כקונסול הבריטי בבולטימור. הם היו הורים לארבעה ילדים כולל מרי ולסלי מקטאוויש (1826–1915), הכבוד. גברת הנרי ג'ורג' הווארד (מבית הרוזנים מקרלייל).[36]
  • צ'ארלס קארול ג'וניור (1775–1825) (המכונה לעיתים צ'ארלס קרול מהומווד מכיוון שפיקח על עיצובו ובנייתו), נישא להרייט צ'ו (1775–1861) מפילדלפיה. הרייט הייתה בתו של בנג'מין צ'ו, השופט העליון של פנסילבניה, ואחותה נישאה לג'ון אייג'ר הווארד, שכיהן בסנאט עם צ'ארלס קארול מקארולטון. על פי הדיווחים צ'ארלס הבן צרך עד שני ליטר ברנדי ביום. זה הוביל להתנהגות לא יציבה שהביאה לפרידה שלו מהרייט.
  • קתרין ("קיטי") קארול (1778–1861), שנישאה לרוברט גולו הארפר (1765–1826), עורך דין וסנאטור אמריקאי.

כיום, צאצאיו של קארול ממשיכים להחזיק באחוזת דאורגן, חלקת האדמה הגדולה ביותר במחוז הווארד, מרילנד, עם יותר מ-1,000 אקרים (4 קמ"ר) של אדמה יקרת ערך אך השתמרה היסטורית בעיר אליקוט, מרילנד.

סבתה של אן מארי בקראפט, אישה שחורה חופשית, עבדה כעוזרת בית אצל קארול. קארול הציג לאביה של אן מארי כמה מהשרידים היקרים של משפחת קארול, ציורים ומזכרות אחרות רגע לפני מותו של קארול ב-1832.[37]

החתימה של קארול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-40 של המאה ה-20, הקומיקס המוכר של העיתונאי ג'ון היקס , Strange as It Seems, פרסם הסבר אפוקריפי לחתימתו הייחודית של צ'ארלס קארול על הכרזת העצמאות. כל חבר בקונגרס הקונטיננטלי שחתם על מסמך זה הפך אוטומטית לפושע, אשם בהמרדה נגד המלך ג'ורג' השלישי. לקארול, בגלל עושרו, היה יותר מה להפסיד מאשר לרוב חבריו. לחלק מהחותמים, כמו סיזר רודני ובאטן גווינט, היו שמות יוצאי דופן וייחודיים שיזהו אותם בבירור למלך; חותמים אחרים, בעלי שמות נפוצים יותר, היו עשויים לקוות לחתום על ההצהרה מבלי להפליל את עצמם.

לדברי היקס, כשהגיע תורו של קארול לחתום על הכרזת העצמאות, הוא קם, ניגש לשולחנו של ג'ון הנקוק שם ניצב המסמך, חתם את שמו "צ'ארלס קארול" וחזר למקומו. בשלב זה חבר אחר בקונגרס הקונטיננטלי, שהיה בעל דעות קדומות נגד קארול בגלל הקתוליות שלו, העיר כי קארול לא סיכן דבר בחתימה על המסמך, מכיוון שחייבים להיות גברים רבים בשם צ'ארלס קארול במושבות, ולכן המלך לא סביר להורות על מעצרו של קרול ללא הוכחה ברורה שהוא אותו צ'ארלס קארול שחתם על ההצהרה. קארול חזר מיד לשולחנו של הנקוק, אחז שוב בעט והוסיף "מקארולטון" לשמו.[38]

למעשה, קארול צירף את "מקארולטון" לחתימתו במשך יותר מעשור קודם לכן, הדוגמה המוקדמת ביותר ששרדה הופיעה בסוף מכתב מ-15 בספטמבר 1765 לחברו האנגלי ויליאם גיבסון. אחוזת קארולטון הייתה שמה של אחוזה שהשתרעה על שטח של יותר משנים עשר אלף אקרים במחוז פרדריק, מרילנד, שמשפחת קארול השכירה לחקלאים חוכרים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צ'ארלס קארול בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Signers of the Declaration: Biographical Sketches: Charles Carroll". National Park Service. נבדק ב-26 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Charles Carroll, of Carrollton," The American Catholic Quarterly Review, Vol.
  3. ^ Bernstein, Richard B. (2011) [2009]. "Appendix: The Founding Fathers: A Partial List". The Founding Fathers Reconsidered. New York: Oxford University Press. ISBN 978-0199832576.
  4. ^ "Charles Carroll Of Carrollton Commemorative Medal". State of Maryland. נבדק ב-2021-03-10.
  5. ^ "Ireland's History in Maps – Tuadmumu, Kingdom of Thomond". rootsweb.com. 25 באוקטובר 2003. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Charles Carroll, Signer of Declaration of Independence". adherents.com. אורכב מהמקור ב-25 בדצמבר 2005. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link)
  7. ^ "Biography of Charles Carroll of Carrollton, page 1 – Colonial Hall". colonialhall.com.
  8. ^ "www.charlescarrollhouse.com". charlescarrollhouse.com.
  9. ^ Mary Virginia Geiger (1979). Daniel Carroll II, One Man and His Descendants, 1730-1978. University of Wisconsin - Madison. p. 131.
  10. ^ Charles Carroll (1902). Unpublished Letters of Charles Carroll of Carrollton. Yale University Library.
  11. ^ Hoffman, Ronald, Princes of Ireland, Planters of Maryland: A Carroll Saga, 1500–1782 Retrieved August 9, 2010
  12. ^ "History of Independence Hall (1859)". fairfield.edu. אורכב מ-המקור ב-12 באפריל 2006. נבדק ב-14 במאי 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 3 4 5 6 McClanahan, Brion T., p.199, The Politically Incorrect Guide to the Founding Fathers.
  14. ^ Roark, Elisabeth Louise, p.78, Artists of colonial America Retrieved August 2012
  15. ^ Williamson, Claude, p.247, Great Catholics, Williamson Press (March 15, 2007).
  16. ^ 1 2 Warfield, J. D., p. 215, The Founders of Anne Arundel and Howard Counties, Maryland.
  17. ^ 1 2 McClanahan, Brion T., p.203, The Politically Incorrect Guide to the Founding Fathers.
  18. ^ 1 2 3 "Charles Carroll". aoc.gov. Architect of the Capitol. 10 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ 1 2 McClanahan, Brion T., p.204, The Politically Incorrect Guide to the Founding Fathers.
  20. ^ "Charles Carroll of Carrollton – the Signer". 17 במרץ 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Quotes by Carroll (אורכב 13.08.2018 בארכיון Wayback Machine).
  22. ^ Miller, Randall M., and Wakelyn, Jon L., p.214, Catholics in the Old South: Essays on Church and Culture Mercer University Press (1983).
  23. ^ Leonard, Lewis A. p.218, Life of Charles Carroll of Carrollton New York, Moffat, Yard and Company, (1918).
  24. ^ Gurley, Ralph Randolph, Ed.
  25. ^ "MemberListC". American Antiquarian Society.
  26. ^ "Baltimore Travel Itinerary-- Shot Tower". www.nps.gov. נבדק ב-16 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ J.E. Hagerty. "Catholic Encyclopedia: Charles Carroll of Carrollton". נבדק ב-24 באפריל 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Cohen, Norm (2000). Long Steel Rail: The Railroad in American Folksong (2nd ed.). Urbana and Chicago: University of Illinois Press. pp. 39–41. ISBN 0-252-06881-5.
  29. ^ The Society of the Cincinnati webpage (אורכב 27.01.2021 בארכיון Wayback Machine), retrieved January 28, 2021
  30. ^ Dees Stribling (21 במאי 2007). "First Democratic Party Convention". נבדק ב-21 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "Find a Grave - Charles Carroll".
  32. ^ Charles Carroll High School. "Who was Charles Carroll – The School District of Philadelphia". Charles Carroll High School web site. School District of Philadelphia. אורכב מ-המקור ב-9 באוקטובר 2012. נבדק ב-26 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "Catholic Total Abstinence Fountain of the 1876 Centennial Exhibition". villanova.edu. Villanova University. אורכב מ-המקור ב-23 במרץ 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "History of Carroll Hall". University of Notre Dame. אורכב מ-המקור ב-25 בפברואר 2011. נבדק ב-5 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "Paca-Carroll House". Historic Campus Architecture Project. The Council of Independent Colleges. נבדק ב-24 באוגוסט 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ Wake, Jehanne (2010). Sisters of Fortune. A Touchstone Book published by Simom & Schuster. ISBN 9781451607611.
  37. ^ Williams, Shannen Dee (2016-09-18). "Congratulations Georgetown. Now It's Time to Own Up to the Racist History of the Catholic Church". History News Network. נבדק ב-2020-10-14.
  38. ^ "Charles Carroll of Carrollton: The Southern Irish Catholic Planter – Abbeville Institute".
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=צ%27ארלס_קארול&oldid=39391315"