צ'ן צ'יגאנג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צ'ן צ'יגאנג
Qigang Chen
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 21 באוגוסט 1951 (בן 72)
שאנגחאי, הרפובליקה העממית של סין עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הרפובליקה העממית של סין, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Central Conservatory of Music עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת סינית, צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים EMI קלאסיקס עריכת הנתון בוויקינתונים
www.chenqigang.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צ'יגאנג צ'ןמנדרינית:陈其钢,בפין יין:Qigang Chen‏ נולד ב-21 באוגוסט 1951) הוא מלחין סיני-צרפתי של מוזיקה קלאסית. הוא חי בצרפת מ-1984 והתאזרח בה ב-1992.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'יגאנג שן נולד ב-1951 בשאנגחאי במשפחה משכילה ומוזיקלית. אמו ואחותו ניגנו בפסנתר מוזיקה קלאסית מערבית ואביו, צייר וקליגרף במקצועו, ידע לנגן מוזיקה המסורתית. צ'יגאנג צ'ן התחיל לימודי מוזיקה מילדותו. בימי הטרור של המהפכה התרבותית אביו הוכרז "יסוד בורגני", סולק מתפקידו כמנהל האקדמיה לאמנויות ונשלח למחנה עבודה. הגימנסיה של הבן נסגרה והוא סולק גם מלימודיו בקונסרבטוריון המרכזי למוזיקה בבייג'ינג ונכלא בקסרקטין שבו הועסק למשך שלוש שנים במטבח במסגרת "חינוך מחדש". עם זאת על אף הלחץ הפוליטי והחברתי האנטי-אינטלקטואלי, עשה מאמצים להמשיך ללמוד הלחנה בהתכתבות. בתום המהפיכה התרבותית 1977 נמנה צ'יגאנג צ'ן עם חברי "כיתת 1977" - העשרים וששה מתוך אלפיים מועמדים שהתקבלו לכיתת ההלחנה של הקונסרבטוריון המרכזי של בייג'ינג. עם חבריו לכיתה נמנו טנ דון, צ'ן-יי וג'ואו לונג.[1] למד הלחנה אצל לואו ג'ונג ז'ונג (Luo Zhongrong) וסיים ב-1984 את לימודיו צ'יגאנג צ'ן זכה במקום הראשון בתחרות הלאומית להלחנה וכתוצאה מכך היה היחיד שהורשה לנסוע להמשך השתלמות בחוץ לארץ.

לימודיו והתחלת פעילותו בצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'יגאנג צ'ן למד בשנים 1984–1988 בקונסרבטואר של פריז עם מלגה מממשלת צרפת. הוא היה תלמידו האחרון של אוליבייה מסייאן. בנוסף הוא למד אצל איבו מאלק, בטסי ז'ולאס, קלוד באליף וכן אצל ז'אק קסטרד. בחמש השנים הראשונות בצרפת הוא הרחיב את היכרותו עם התרבות המערבית ועם מוזיקת המאה העשרים: הוא השתלם בהמשך באמכון למחקר ולתיאום אקוסטי מוזיקלי (אירקאם) מיסודו של פייר בולז. כמו כן למד באקדמיה קיג'יאנה בסיינה אצל פרנקו דונטוני. אחר כך המשיך בלימודים באקול נורמל דה מוזיק בפריז ובמכון למוזיקולוגיה שבאוניברסיטת פריז-סורבון. צ'יגאנג צ'ן הלחין יצירות שקיבלו השראה מהרכבים מוזיקליים כדוגמת האנסמבל אנטרקונטמפורן (l’Ensemble intercontemporain), הסינפונייטה של לונדון או ה"אנסמבל מודרן" וזכה בפרסים בתחרויות בינלאומיות להלחנה. ב-1990 התחילה תקופה שנייה בחיי המלחין שבה נסע הרבה בעולם, התבסס כלכלית והתרחק בהדרגה מזירת המוזיקה בצרפת.

המשך פעילותו המוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין יצירותיו הסימפוניות הצטיינה Reflet d’un temps disparu (השתקפות מזמן שאיננו עוד) לצ'לו ותזמורת, שבוצע בבכורה על ידי יו-יו מה והתזמורת הלאומית של צרפת, Iris dévoilée (איריס חשופה) ל-3 קולות נשים, 3 כלי נגינה מסורתיים סיניים ותזמורת, יצירה שהוזמנה על ידי קרן המוזיקה ע"ש סרגיי קוסביצקי ורדיו פראנס, Wu Xing (- חמשת היסודות - וו שינג) לתזמורת שהגיעה לגמר בתחרות מסטרפרייז בלונדון ב-2001. ב-2008 נבחר צ'ן צ'יגאנג כמנהל המוזיקלי של טקס פתיחת אולמיפאדת הקיץ בבייג'ינג. בהזדמנות זו הלחין את הנושא המוזיקלי "אתה ואני" (Wo He Ni) באוקטובר 2009 יצירה חדשה בשם "אר הואנג" (Er Huang) שהוזמנה על ידי קרנגי הול בוצעה בבכורה בניו יורק על ידי לאנג לאנג תחת שרביטו של מייקל טילסון תומאס. ב-2010 הבלט שלו "נשים ופלגשים" (Épouses et concubines) בבימוי ג'אנג יי-מו, חגג שלוש מאות הצגות מאז הבכורה ב-2001. צ'ן צ'יגאנג התבלט כמתווך בין תרבויות סין וצרפת ויחד עם ז'אן-ז'אק ארנו נמנה ב-2013 עם מייסדי הפסטיבל "הצמתים".ב-2010 קידם את חג המוזיקה בשאנגחאי ובספטמבר 2012 השתתף בארגון הסיור של התזמורת הפילהרמונית של רדיו צרפת בסין. כמו כן הקים יחד עם המרכז הלאומי לאמנויות הבמה של סין את התוכנית למלחינים צעירים - "להלחין את העתיד" והיה בה השופט הראשון.

צ'ן צ'יגאנג משתף פעולה עם חברת Virgin Classics/EMI בהפקת האלבומים המונוגרפיים שלו. את יצירותיו ביצעו התזמורת הלאומית של צרפת, התזמורת הפילהרמונית של רדיו צרפת, התזמורת הסימפונית הסקוטית של בי בי סי התזמורת הסימפונית של סן פרנסיסקו, האנסמבל אנטרקונטמפורן, האנסמבל החדש של אמסטרדם, אמנסמבל אומורה מטוקיו, תזמורת הקמארטה ויסטולה מפולין, ואחרות תחת ניצוחם של מנצחים כמו קורט מזור, שארל דיטואה, רוג'ר נורינגטון, לאונרד סלטקין, תומאס הנגלברוק, איב פרן ואחרים. ב-2015 הקים צ'ן צ'יגאנג סדנה להלחנה במכללת גונגג'נג בכפר קטן בנפת סויצ'אנג במחוז ג'ג'יאנג שבמזרח סין.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2004 - העיתונות הסינית הכתירה אותו כמלחין הסיני החשוב בעולם בתחום המוזיקה ה"קלאסית".
  • 2005 הפרס הגדול למוזיקה סימפונית של איגוד המלחנים הצרפתיים.
  • 2006 האלבום שלו "אקסטזה" זכה ב פרס Coup de cœur של המוזיקה העכשווית מטעם אקדמיית שארל קרו.
  • 2013 - הפרס רוסיני של האקדמיה הצרפתית.
  • עיטור מסדר האמנויות והספרות של צרפת בדרגת אביר

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה קאמרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולט בו השימוש בסגנון הקרוי "ג'ינדה מנצ'נג" ("נגיעות נמהרות בקשת עם שירה איטית") האופייני לאופרה הסינית[2]

  • 1992 - Hui Sheng (הוי שנג) לעוגב (משך:12 דקות)
  • 1995 - (三笑) San Xiao (סאן שיאו) לארבעה כלים מסורתיים סיניים (חליל מבמבוק, סאן שיאן, ג'נג, פיפה) (משך:11 דקות) הוזמנה על ידי רדיו צרפת ובוצעה בבכורה ב-11 בפברואר 1996 ברדיו צרפת בפריז, במסגרת Festival Présence על ידי האנסמבל הואה שיה מבייג'ינג, בניצוחו של צונג יה ;CD
  • 1996 - Énergie spirale (אנרגיה ספירלית) לאבוב ולכלי הקשה (משך:5 דקות)
  • 1996 - Énergie contemplative (אנרגיה מהורהרת) לשלושה חלילים (משך:4 דקות)
  • 2000 - (京剧瞬间 Instants d’un Opéra de Pékin (רגעים מאופרה מבייג'ינג) לפסנתר סולו (משך:9 דקות) בגרסה חדשה ב-2004 - הוזמנה על ידי התחרות הבינלאומית לפסנתר על שם מסייאן
  • 2012 - You and Me (אתה ואני) לצ'לו סולו ועוד ארבעה צ'לי (משך:5 דקות)

מוזיקה להרכבים כליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1987 - Voyage d’un rêve (מסע של חלום) לחליל, נבל, כלי הקשה ושלישיית כלי קשת (משך: 18 דקות)
  • 1989 - Lumière de Guang Ling (אור של גואנג לינג) להרכב כלי (משך:16 דקות)
  • 2004 - 失乐园 Enchantements oubliés (כישופים נשכחים) לתזמורת כלי קשת, ארבעה כלי הקשה, פסנתר, צ'לסטה ונבל (משך: 17 דקות) CD.

מוזיקה לתמזורת מיתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2003 走西口- L’éloignement (הריחוק) (משך:15 דקות) הוזמנה על ידי התזמורת הקאמרית של שטוטגרט והוקלטה על התזמורת הפילהרמונית של רדיו צרפת בניצוחו של לאונרד סלטקין.CD

מוזיקה סימפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1988-1987 源 Yuan (מקורות) - יואן - לתזמורת סימפונית גדולה (משך:17 דקות). הוזמן על ידי רדיו צרפת. זכה בתחרות הבינלאומית ה-27 להלחנה סימפונית בטריאסט באיטליה ב-1988. בוצע בבכורה רדיו צרפת ב-5 ביולי 1990 על ידי התזמורת הפילהרמונית של רדיו צרפת בניצוחו של איב פרן. CD
  • 1999-1998 - Wu Xing (חמשת היסודות) - וו שינג (משך:11 דקות).הוזמן על ידי רדיו צרפת.

חלקים: מים - עץ - אש - אדמה - מתכת.CD

  • 2014 - הפתיחה הסימפונית "Instants D'un Opéra De Pékin 京剧瞬间 לתזמורת סימפונית

הוזמנה על ידי התזמורת הסימפונית של שאנגחאי לרגל פתיחת האולם הסימפוני בשאנגחאי ב-6 בספטמבר 2014 בביצוע בכורה של אותה תזמורת, בניצוחו של יו לונג.

  • Luan Tan - 2015 (לואן טאן) לתזמורת
  • 2017 - Itinéraire d’une illusion (מסלול של אשליה)

מוזיקה קונצ'רטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1990 - Feu d’ombre 火影 (אש של צל) לסקסופון סופרן ולהכב כלי (משך:16 דקות ו-30 שניות)

הוזמן על ידי משרד התרבות הצרפתי ובמסגרת העבודות הגדולות במלאת מאתיים שנה למהפכה הצרפתית. בוצע בבכורה בפסטיבל Future Musique (מוזיקה עתידית) ב-1 בפברואר 1991 על ידי ז'אן-פייר ברליולי והאנסמבל 2E2M בניצוחו של ז'אן-פול מפאנו.CD ב-1993.

  • 1993 - Un pétale de lumière (עלה כותרת של אור) לחליל ותזמורת (משך:16 דקות) (הוקרה לאוליבייה מסייאן)
  • 1995 - 道情 Extase אקסטזה - לאבוב ותזמורת (משך:17 דקות)

הוזמן על ידי תזמורת Deutscher Kammerphilharmonie ומשרד התרבות הצרפתי. בוצע בבכורה ב-11 באוקטובר 1995 בברמן על ידי רודריגו בלומנשטוק ו-Deutscher Kammerphilharmonie תחת שרביטו של תומאס הנגלברוק. CD

  • 1996-1995 - (逝去的时光 Reflet d’un temps disparu (השתקפות של זמן שאיננו עוד) לצ'לו ולתזמורת (משך:28 דקות)

הוזמנן על ידי רדיו צרפת, ובוצע בבכורה ב-23 באפריל 1998 בתיאטרון שאנז אליזה בפריז על ידי יו - יו מה והתזמורת הלאומית של צרפת בניצוחו של שארל דיטואה.CD

  • Concerto pour un instrument de silence קונצ'רטו לכלי שקט, לגוצ'ין ו-11 נגנים (משך:14 דקות)
  • 1997 - Extase II 2 道情 - אקסטזה ב - לאבוב ולהרכב כלי (משך:17 דקות) - הוזמנה על ידי האנסמבל החדש של אמסטרדם בוצע בבכורה ב-11 ביולי 1997 בפסטיבל אקאנט האביניון על ידי ארנסט רומבו והאנסמבל החדש מאמסטרדם תחת שרביטו של אד ספניארד
  • 2001 - 根据京剧曲牌夜深沉改编 La nuit profonde (הלילה העמוק) - לג'ינגהו, ג'ינג ארהו ותזמורת (משך:5 שקות) בוצע בבכורה בפריז ב-27 במאי 2001 על ידי התזמורת הלאומית של צרפת
  • 2002 - 逝去的时光 Un temps disparu (זמן שאיננו עוד) לארהו (פידל סיני לשני מיתרים) ותזמורת גדולה (משך:25 דקות). הוזמן על ידי התזמורת הסימפונית של מונטריאול ועל ידי משרד התרבות הצרפתי, כשסולן היה מה שיאנגהואה. בוצע בבכורה ב-22 באוקטובר 2002 בבייג'ינג, תחת ניצוחו של מוחאי. CD
  • 2009 - 二黄 Er huang אר הואנג - לפסנתר ותזמורת (משך:15 דקות). הוזמן על ידי קרנגי הול בניו יורק ובוצע שם בבכורה ב-22 באוקטובר 2009 על ידי לאנג לאנג ותזמורת ג'וליארד

בניצוחו של מייקל טילסון תומאס.CD

  • 2010 - Extase III 道情3 אקסטאזה ג - אבוב, הרכב כלי מסורתי סיני (משך:17 דקות)

בוצע בבכורה בפריז ב-8 בספטמבר 2010 על ידי ז'א-לואי קפצאלי והתזמורתה מסורתית הסינית של סינגפור בניצוחו של צונג יה, בעיבודו של לואו וויילון.

  • 2011 - (道情4 Extase IV אקסטזה ד - לאבוב ותזמורת מסורתית סינית (משך:17 דקות) - עיבוד של Extase. בוצע בבכורה ביוני 2011 בהונג קונג על ידי הואנג ג'נג והתזמורת המסורתית הסינית של הונג קונג בניצוחו של יאן הויצ'אנג. עיבודו של לואו וויילון.
  • 2011 - Reflet d’un temps disparu II (השתקפות מזמן שאיננו עוד - ב) - לצ'לו ולתזמורת מסורתית סינית (משך:25 דקות)
  • Un temps disparu II (逝去的时光) 2012 לוויולה ולתזמורת, הוזמן על ידי הפילהרמונית של שאנגחאי, ובוצע בבכורה ב-18 בנובמבר 2012 עם הווילן יו פייג'ון ותחת שרביטו של מוחאי טאנג.
  • 2013 - 万年欢 Joie éternelle (שמחה נצחית) לחצוצרה ולתזמורת גדולה (משך:23 דקות)

הוזמן על ידי בי בי סי פרומס, Zaterdag Matinee של רדיו הולנד, MDR,תזמורת רשות השידור המרכז-גרמנית MDR בלייפציג, וקרן ק.ט. וונג. בוצע בבכורה בבייג'ינג ב-1 ביולי 2014 על ידי אליסון בלסום והתזמורת הפילהרמונית הסינית בניצוחו של יו לונג.

  • 2015-2014 לואן טאן 乱弹 לתזמורת - הוזמן על ידי התזמורת הפילהרמונית של הונג קונג, רדיו צרפת והפילהרמונית המלכותית של ליברפול. בוצע בבכורה ב-21 באפריל 2015 במרכז התרבות של הונג קונג על ידי התזמורת הפילהרמונית של הונג קונג תחת שרביטו של ג'אנג שיאן.
  • 2017 - La joie de la souffrance (חדוות הסבל) לכינור ותזמורת - בבכורה בוצע על ידי מקסים ונגרוב והתזמורת הפילהרמונית של בייג'ינג - היצירה נכתבה בהשראת קטע מוזיקלי סיני מסורתי "שלוש וריאציות של ואנגגואן - יאנג גואן סאן דיה) מוקדשת לנושא הפרידה. (ב-2012 המלחין איבד את בנו, צ'ן יולי, שנפטר בגיל 29)[3]

מוזיקה קולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1990 - Poème lyrique פואמה לירית לקול בריטון ולתזמורת כלית (משך:14 דקות)

עם הכלים נמנה גם ג'יג'יפנג, כלי הקשה סיני[4]

  • 1991 - Poème lyrique II - 水调歌头2 פואמה לירית ב - לקול בריטון ולהרכב כלי (משך:12 דקות)

הוזמנה על ידי האנסמבל החדש של אמסטרדם, ובוצע לראשונה באמסטרדם ב-2 באפריל 1991 על ידי אותו אנסמבל תחת ניצוחו של אס ספניארד. CD 1993

  • 2001 蝶恋花- Iris dévoilé (איריס חשופה) - סוויטה קונצ'רטית ל-3 קולות נשים, 3 כלים מסורתיים סינים (ארהו, פיפה, ג'נג) ותזמורת גדולה (משך:45 דקות). הוזמנה על ידי קרן קוסביצקי ורדיו צרפת. ביצוע הבכורה חל ב-6 בפברואר 2002 בפסטיבל Présences של רדיו צרפת. CD

חלקים:

    • 纯洁 המחוכם
    • 羞涩 המתנזר
    • 放荡 ההולל
    • 神经质 - הרגיש
    • 温柔 - העדין
    • 嫉妒 - הקנאי
    • 多愁善感 - העצוב
    • 歇斯底里 - ההיסטרי
    • 情欲 - החושני
  • 2005-2004 - Songe d’une femme française (חלום של אישה צרפתייה) על פואמות מאת כריסטין פרמו (משך:30 דקות)
  • 2005 - 看不见的声音 Invisible voices (קולות בלתי נראים) ל-6 קולות מעורבים ותזמורת גדולה (משך:20 דקות) הוזמן על ידי עיריית שטוטגרט והתזמורת הסימפונית של רדיו שטוטגרט - רשות השידור המערב-גרמנית WDR. בוצע על ידי תזמורת זו בבכורה בבייג'ינג תחת ניצוחו של סר רוג'ר נורינגטון עם Stuttgart Neue vocalsolisten.

שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2008 - 我 和 你 You and Me - אתה ואני - שיר נושא של האולמפיאדה ה-29 בבייג'ינג - לקולות של גבר ואישה (משך:3 דקות) בוצע לראשונה ב-8 באוגוסט 2008 על ידי ליו הואן ושרה ברייטמן
  • 2010 - הלייטמוטיב של הסרט "מתחת חעץ העוזרר" - לקול של גבר - (משך:3 דקות)
  • 2011 - 母亲-童年 Mother and Childhood (אם וילדות) לקול של גבר (משך:5 דקות) - בוצע בבכורה ב-1 בינואר 2011 בפוטואו על ידי צ'אנג שיליי
  • 2011 - 看不见的紫禁城 Invisible Forbidden City (העיר האסורה הבלתי נראית) לקול של גבר (משך:3 דקות)
  • 2014 - שניפגש שוב בימים עברו (相会在昨天) - שיר נושא 2 - לקולות של גבר ואישה - שימש לפרסום הסרט "השיבה הבייתה"
  • 2014 - 跟着你到天边 ללכת בעקבותיך, עד סוף העולם - שיר נושא 1 - בקול גבר - שימש לפרסום הסרט "השיבה הבייתה"
  • 2014 - חלום - 如梦 - שיר שבוצע לראשונה ביוני 2014 על הר הטגריס והדרקון במחוז ג'יאנשי - על ידי הזמרת פיי וונג

מוזיקה מעורבת - כלית ואלקטרונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1993-1992 Rêve d’un solitaire 孤独者的梦 (חלום של בודד) להרכב כלי או תזמורת אלקטרונית (משך:22 דקות) הוזמן על ידי המכון IRCAM. בוצע בבכורה ב-28 באפריל 1993 במרכז פומפידו בפריז על ידי האנסמבל אנטרקונטמפורן תחת ניצוחו של מארק פוסטר.

יצירות ללימוד לנגנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1987 - Danse - ריקוד - לאבוב ולפסנתר (משך:4 דקות ו-20 שניות)

מוזיקת בלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2000 - 大红灯笼高高挂 Épouses et concubines (נשים ופלגשים) או באנגלית:Raise the Red Lantern (תרים את הפנס האדום) (משך:90 דקות). הוצג בבכורה בייג'ינג ב-2 במאי 2001

על ידי הבלט הלאומי הסיני. CD

מוזיקה לסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2010 - 山楂树之恋 שאן ג'ה שו ג'י ליאן (מתחת לעץ העוזרר) (שם הסרט תורגם לעברית "כשאקרא בשמך"- סרט בבימוי ג'אנג יי - מו (משך:110 דקות). CD
  • 2011 - ג'ין לינג שי סאן צ'אי 金陵十三釵, (פרחי המלחמה) - בבימוי ג'אנג יי-מו (משך:140 דקות). CD
  • 2013 - (歸來, גווי לאי (השיבה הבייתה) - בבימוי ג'אנג יי-מו

מוזיקה לפרויקטים תחת כיפת השמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2008 - מוזיקה לטקס הפתיחה של האולימפיאדה ה-29 בבייג'ינג

חלקים:

  • 画卷 - ציור חלק
  • 礼乐 - מוזיקת פולחן
  • 我和你 - אני ואתה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר האינטרנט הרשמי של צ'ן צ'יגאנג

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Nancy Yunhwa Rao - Chinese Percussion from Model Opera to Tan Dun in Michael Saffle, Hon-Lun Yang (ed) - China and the West:Music, Representation and Reception, University of Michigan Press, Ann Arbour 2017
  • . Wai-Ling Cheong Messiaen and China ch.8 in Robert Sholl Messiaen in Context Cambridge University Press 2023

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Wai-Ling Cheong 2023
  2. ^ Nancy Yunhwa Rao 2017 עמ' 175, 178
  3. ^ כתבה בעיתון "צ'יינה דיילי" 11מאת צ'ן נאן ב-11 אוקטובר 2021
  4. ^ Nancy Yunhwa Rao 2017 עמ' 178