צבי הירשהורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צבי הירשהורן
אין תמונה חופשית
לידה תרנ"ט או תר"ס
נרצח אייר תש"ג
השתייכות רבני פולין,
תחומי עיסוק תנ"ך, תלמוד, הלכה, חסידות
רבותיו הרב שלום רוזנפלד, ראב"ד קמינקה, הרב פסח פרוסקין, ראב"ד וראש ישיבה בקוברין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב צבי הירשהורן (תרנ"ט או תר"ס, 1900 - אייר תש"ג, מאי 1943) היה רבה של יבזורנה ונשיא "צעירי אגודת ישראל" בפולין. נספה בפינוי גטו לבוב או במחנה ינובסקה.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירשהורן נולד במשפחה חסידית לר' שמואל ולרבקה. כילד למד אצל ר' שלום רוזנפלד מקמינקה (השני - תרי"ג-תר"צ)[1] שבגליציה המזרחית. המשפחה עסקה במסחר והייתה אמידה, אך בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה ועקירתם ללבוב, הידרדר מצבה הכלכלי. אף על פי כן דאגו הוריו להעניק לו את החינוך התורני הטוב ביותר. הוא למד בישיבת "מחזיקי לומדי תורה" של חסידות בלז, ונודע כמתמיד ובעל כישרונות ברוכים. כיוון שחוגי חסידי בלז לא היו לפי רוחו, עבר לקלויז זידיצ'וב בלבוב, וייסד עם חבריו מהקלויז את סניף ארגון "צעירי אגודת ישראל" בלבוב. בקלויז המשיך בשקידתו בלימוד התורה ורכש גם השכלה כללית.

הרב יהודה מאיר שפירא מלובלין השפיע עליו להצטרף לפעילות ב"אגודת ישראל". התפרסם כנואם מבריק לאחר שבהיותו בגיל 24 בתרפ"ד נשא נאום שריתק את שומעיו בחגיגת סיום לימוד מסכת עירובין בזלוצ'וב במחזור הראשון של לימוד הדף היומי.

השפעתו העיקרית בכתב ובעל-פה הייתה על הדור הצעיר, ובתרפ"ט נבחר לתפקיד נשיא "צעירי אגודת ישראל" ושוב בתרצ"ב.

בלט בעדינותו ואצילות נפשו ובאהבת ישראל וברח מכל מחלוקת. פעל רבות למען העלייה לארץ ישראל בדרכים שונות: בנאומים שנשא בכנסייה הגדולה של אגודת ישראל בתרצ"ז, במאמרים שפרסם, בסיוע לארגן את "ה"הכשרות" של "צעירי אגודת ישראל", בהתנדבות למען קרן היישוב, ובעזרה בהענקת אישורי עלייה, כשלמטרה זו עמד בקשר על המרכזים הארצישראליים של אגו"י בפרנקפורט ובוורשה.

לצד היותו מנהיג "צעירי אגודת ישראל" הכין עצמו להיות רב בישראל ולשם כך עבר לקוברין לפי עצתו של ר' ישראל מצ'ורטקוב ולמד כמה שנים הוסמך לרבנות אצל הרב פסח פרוסקין שנודע כראב"ד וראש ישיבה בקוברין. בתר"צ מונה לרבנות יבזורנה (שליד קטוביץ) וכיהן שם 8 שנים. בגלל מחלוקת עם חסידי בלז עזב את העיירה, ובתרצ"ח בחרה בו קהילת ביאלה–פודלאסקה לתפקיד רב הקהילה. אך בגלל פרוץ מלחמת העולם השנייה לא הספיק לכהן במשרה זו.

בימי השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נאלץ לברוח מיבזורנה ללבוב כשלפי גרסה אחת כיוון שהכריז על החרמת סחורות מגרמניה, הוא היה מהרבנים שהגרמנים חיפשו מיד בכניסתם לפולין, ולפי גרסה אחרת האשימו אותו בפעילות קומוניסטית בגלל הלשנה שקרית של יהודים. בתקופה הראשונה כשלבוב הייתה בשלטון סובייטי סייע רבות לפליטים היהודיים שהגיעו לעיר, וכן לימד תורה בסתר ועודד את יהודי הקהילה והפליטים שהתאספו. לאחר פלישת הנאצים ללבוש בקיץ תש"א פעל כחבר היודנראט, אך בהמשך כשהבין שההשתתפותו בה חסרת תועלת, הסתתר אצל ר' מנחם נחום פרידמן מהוסיאטין (תר"ם-כסלו תש"ג)[2] ור' משה פרידמן מבויאן-קראקא. ניצל מהגירושים הראשונים, אך נספה או בפינוי הגטו או במחנה ינובסקה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ היה בן ר' יהושע רוזנפלד מקמינקה (תק"ץ-י"ז בחשוון תרנ"ז), בן ר' שלום רוזנפלד מקמינקה (תק"ס-כ' בחשוון תרי"ב). אמו של ר' שלום מקמינקה השני הייתה מרת שיינדיל, בת הרב שמואל צבי הירש מדרישקופולי שהיה בנו של הרב אלעזר רוקח שהיה מחכמי ברודי ואביו של האדמו"ר המפורסם ר' שלום רוקח מבלז.
  2. ^ חתן דודו הרבי מהוסיאטין, ר' ישראל פרידמן מהוסיאטין, שהיה אחי אביו, ר' שלום יוסף פרידמן מהוסיאטין. לאחר עלייתו לארץ בתרצ"ז של דודו האדמו"ר, נשאר בווינה שבה התרכזו אדמו"רי בית רוז'ין לאחר מלחמת העולם הראשונה, והיה מנהיגם של חסידי הוסאטין שם. לאחר הכיבוש הנאצי של אוסטריה נמלט ללבוב. בתחילת מלחמת העולם השנייה כשכבשו הרוסים את האזור היה שותף לעזרה לפליטים היהודים ושלח חבילות ליהודים שגורשו לסיביר. לאחר שכבשו הנאצים את לבוב, סירב לאפשרות לברוח. לפי ד"ר יצחק אלפסי בספריו נספה בלבוב, ולפי הלל זיידמן ב"יומן גטו ורשה" גורש למחנה ההשמדה בלז'ץ ונספה שם.