צווטאן טודורוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צווטאן טודורוב
Tzvetan Todorov
Tzvetan Todorov no Fronteiras do Pensamento Porto Alegre 2012 (7938086378).jpg
לידה 1 במרץ 1939
סופיה, ממלכת בולגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בפברואר 2017 (בגיל 77)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי בלשנות, ספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת סופיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט רולאן בארת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • Prix de la critique (2011)
  • Jean-Michel Gaillard Prize (2009)
  • פרס לה ברייר (2001)
  • פרס המסאי האירופאי על שם שארל ויון (1998)
  • פרס נסיכת אסטוריאס למדעי החברה (2008)
  • קצין מסדר האמנויות והספרות
  • אביר בלגיון הכבוד
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Nancy Huston (19812014) עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חתימה Signature Tzvetan Todorov bt.png עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

צווטאן טודורובבולגרית: Цветан Тодоров; בצרפתית: Tzvetan Todorov; ‏1 במרץ 19397 בפברואר 2017) היה הוגה צרפתי יליד בולגריה. עיסוקו העיקרי היה חקר תורת הספרות, בה הוא נחשב לחוקר סטרוקטורליסט ופוסט-סטרוקטורליסט ולמתרגם חשוב של ההפורמליזם הרוסי והצגתו במערב. הגותו השפיעה על לימודי תרבות, אנתרופולוגיה, סמיוטיקה, סוציולוגיה והיסטוריה של הרעיונות. תחומי העיסוק שלו ושיטתו קרובים לאלו של בת-ארצו, ז'וליה קריסטבה. כן עסק רבות בחיים ובהתגברות רוח האדם על מוראות מחנות הריכוז (הן בגרמניה הנאצית והן בברית המועצות ובולגריה) כמאפיין מרכזי של המאה ה-20.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בסופיה, בירת בולגריה. ב-1963 עבר לצרפת, לאחר שהשלים לימודי תואר שני בפילולוגיה באוניברסיטת סופיה ובשנת 1966 השלים לימודי דוקטור לפסיכולוגיה בהדרכתו של רולאן בארת.[1] בשנת 1968 התקבל למרכז הלאומי למחקר מדעי (CNRS) בפריז, שם פעל רוב חייו המקצועיים. נוסף על כך היה מרצה אורח באונברסיטאות הארוורד, ייל, קולומביה וברקלי.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את רוב הקריירה המקצועית שלו פיתח טודורוב ב-CNRS. בשנת 1970 היה ממייסדי כתב העת Poétique. בשנים 19831987 ניהל את מכון המחקר לשפות ואמנות, מכון משותף של המרכז ושל בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה (EHESS).

פרסומו הראשון בא מניתוחו את סוגת הפנטזיה בספרות בספרו מ-1970, Introduction à la littérature fantastique. במקביל הציג שני חיבורי יסוד במחקר הסטרוקטורליסטי The Poetics of Prose (1971) ו-(1981) Introduction to Poetics. במהלך שנות השמונים תרגם הוגים מרכזיים של הפורמליזם הרוסי, בפרט מיכאיל בכטין, שבתיווך תרגומו ופרשנותו של טודורוב הכה גלים במערב. בין היתר היה זה טודורוב שהגדיר בספרו Mikhail Bakhtin: The Dialogical Principle (1984) את מושג ה"דיאלוגיזם" המרכזי בהגותו של בכטין, מבלי שבכטין עצמו השתמש במושג זה בכתביו המקוריים.

בשנות התשעים הרחיב את הגותו לתחומי התרבות והאנתרופולוגיה. ב-1991 ראה אור ספרו Facing the Extreme: Moral Life in the Concentration Camps, בו חקר עדויות של ניצולי השואה וניצולי מחנות הגולאג. התזה המרכזית שהעמיד היא, שעל אף תנאי המחיה הקיצוניים, המעודדים "מלחמת הכל בכל" של האסירים, התנהגות חייתית וביטול המוסר האנושי - הרי שהעדויות מדגישות שקשה מאוד לשבור את רוח האדם ואת המוסר האנושי. שגם בתנאי חיים בלתי נסבלים וגם על סף מוות בטוח, היו גילויים של אחווה אנושית, הקרבה עצמית ומצפן מוסרי של האסירים. בהמשך כתב עוד על הנושא בספריו Voices from the Gulag: Life and Death in Communist Bulgaria (1999),Memory as a Remedy for Evil (2010) ו-The Totalitarian Experience (2011).

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבר מסדר האמנויות והספרות ואביר לגיון הכבוד.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו הראשונה הייתה מרטן ון-ווקנס (Martine van Woerkens), עמה היה לו בן אחד. אשתו השנייה הייתה הסופרת ילידת קנדה ננסי יוסטון (Nancy Huston), לשניים נולדו שני ילדים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ון לכט, 50 הוגים מרכזיים בני זמננו, כרך ב', תרגמה אנה ברויר, הוצאת רסלינג, תל אביב 2004.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צווטאן טודורוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]