צופן דה וינצ'י (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צופן דה וינצ'י
The Da Vinci Code
The da vinci code.jpg
מבוסס על צופן דה וינצ'י עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי רון הווארד עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי בריאן גרייזר
ג'ון קאלי
תסריט דן בראון (סופר)
עקיבא גולדסמן
עריכה דניאל פ. הנלי, מייק היל עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים טום הנקס
אודרי טוטו
איאן מקלן
ז'אן רנו
אלפרד מולינה
פול בטאני
מוזיקה הנס צימר עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום סלווטורה טוטינו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה סרטי קולומביה, Imagine Entertainment עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה סרטי קולומביה
הקרנת בכורה 18 במאי 2006
משך הקרנה 149 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט בלשי, סרט חיפוש מטמון, סרט פשע, סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 125,000,000‏$
הכנסות 758,239,851‏$
הכנסות באתר מוג'ו davincicode
סרט הבא מלאכים ושדים עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
טום הנקס כרוברט לנגדון ואודרי טוטו כסופי נווה, ובידיהם הקריפטקס

צופן דה וינצ'י (The Da Vinci Code) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 2006 המבוסס על רב-המכר צופן דה וינצ'י מאת דן בראון. הקרנת הבכורה שלו התקיימה בליל הפתיחה של פסטיבל קאן ב-17 במאי 2006. למחרת, ב-18 במאי, הוקרן ברחבי העולם, כאשר הקרנת הבכורה בארצות הברית התקיימה ב-19 במאי.

זהו הסרט הראשון בסדרת סרטי רוברט לנגדון בכיכובם של טום הנקס, אודרי טוטו, סר איאן מקלן, אלפרד מולינה, יורגן פרוכנוב, ז'ן רנו ופול בטאני. בסרט, רוברט לנגדון פרוספור לסמליות דתית באוניברסיטת הארוורד הופך לחשוד מרכזי ברצח אוצר מוזיאון הלובר ז'אק סונייה. על הגופה המשטרה מוצאת צופן ופותחת בחקירה. לנגדון נמלט בעזרתה של הקריפטולוגית המשטרתית סופי נווה והם מתחילים במסע אחר הגביע הקדוש. היסטוריון בריטי בכיר בשם סר לי טיבינג מספר להם כי הגביע הקדוש האמיתי מוצפן בציורו של דה וינצ'י "הסעודה האחרונה". אלא שהם לא היחידים המחפשים את הגביע, אלא גם האופוס דאי מטעם הוותיקן שמעוניינים לשמור על טיבו של הגביע בסוד כדי למנוע את קריסת הנצרות.

בדומה לספר שעליו התבסס, הסרט ספג ביקורת נוקבת מהכנסייה הקתולית בשל פרשנויות שנויות במחלוקת להיסטוריה של הנצרות, כאשר מספר בישופים אף המליצו לקהילותיהם להחרים את הסרט. לרוב ההקרנות המוקדמות התלוו הפגנות מחאה מחוץ לאולמות הקולנוע והביקורות הראשוניות היו מעורבות. ברם, בשבוע הראשון לאחר תחילת ההקרנה יהסרט הכניס למעלה מ-224 מיליוני דולרים בכל העולם, כאשר הסרט היחיד שעבר את צופן דה וינצ'י מבחינת הכנסות היה מלחמת הכוכבים - פרק 3: נקמת הסית'. הסרט ממוקם במקום השני מבחינת הכנסות לשנת 2006, ועד ל-2 בנובמבר של אותה שנה יוצריו הכניסו 756,270,019 דולרים. פסקול הסרט, שהולחן על ידי האנס צימר, היה מועמד לפרס גלובוס הזהב עבור היצירה המקורית ביותר בשנת 2007.

בעקבותיו יצאו סרטי ההמשך מלאכים ושדים (2009) והתופת (2016), המבוססים על ספריו של דן בראון באותם שמות.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צופן דה וינצ'י

לאחר שהמשטרה החשאית הצרפתית נתקלת בתעלומה קשה לאחר רציחתו של אוצר מוזיאון הלובר, ז'אק סונייר, היא מזעיקה את רוברט לנגדון, פרופסור לאיקונולוגיה. אל לנגדון מצטרפת מפענחת צפנים משטרתית בשם סופי נווה (נכדתו של סונייר) וביחד הם מתחילים לגלות שרשרת רמזים שסונייר השאיר ביצירות של דה וינצ'י.

בזו פשה, הקצין המנהל את החקירה, חושד כי לנגדון הוא הרוצח בעקבות בקשה שנכתבה בדיו סתרים על רצפת המוזיאון. נווה מזהירה את לנגדון שפשה רודף אחריו והם נמלטים מהמוזיאון ומתחילים בחיפוש אחר הרמזים שהותיר אחריו סונייר.

בינתיים, מתברר כי הרוצח האמיתי הוא לבקן בשם סילאס החבר בארגון הדתי אופוס דאי. ראש האופוס דאי, בישוף ארינגרוסה, שלח את סילאס על מנת שזה יאתר את מיקומו של הגביע הקדוש. גביע זה הוא חפץ אגדי המצוי ברשותו של מסדר ציון (שבראשו עמד בעבר דה וינצ'י) ונאמר עליו כי ביום שהוא ייחשף בפני העולם תתמוטט הכנסייה הקתולית. כיוון שהאופוס דאי היה זקוק בדחיפות לתמיכת הכנסייה, ארינגרוסה פעל בנחישות להשמדת הגביע.

לאחר גילוי רמזים נוספים (וביניהם קריפטקס המכיל מידע על מיקום הגביע) מגיעים לנגדון ונווה לביתו של ההיסטוריון סר לי טיבינג. טיבינג מציג את התאוריה שלו כי הגביע הוא בעצם מריה מגדלנה. טיבינג גם טוען שמגדלנה היא אם ילדתו של ישו, וכן שישו התכוון להפוך אותה למנהיגת הנצרות לאחר מותו. הכנסייה הסתירה את קיומה של הבת, שרה, כיוון שזה הזיק לדימויו של ישו כבן האלוהים.

בינתיים סילאס מגיע לאחוזת טיבינג אך נלכד על ידיו ועל ידי נווה. לנגדון, נווה וטיבינג טסים במטוסו הפרטי של האחרון לאנגליה ומבקרים בטמפלרים (שנטען כי הם האבות המייסדים של מסדר ציון). סילאס משוחרר על ידי "המורה" (אדם לא ידוע העומד מאחורי הרצח של סונייר ואירועי היום האחרים) ולוקח את טיבינג בשבי. זמן קצר לאחר מכן מתברר כי רמי לגלודק, משרתו של טיבינג, משתף פעולה עם "המורה" ונרצח על ידו. "המורה" דואג גם להכווין את המשטרה אל אחוזה של אופוס דאי, שם עמדו להיפגש סילאס וארינגרוסה. שניהם נורים על ידי השוטרים, סילאס מת, ארינגרוסה נפצע קשה אבל שרד. רגע לפני שפונה, פשה חוקר אותו ומגלה שהוא השתמש בו, והוא הפעיל את "המורה" ואת סילאס. פשה לוקח את הפלאפון שלו ומגלה ביומן השיחות שהמורה הוא טיבינג.

במקביל, לנגדון ונווה מגיעים לקברו של אייזק ניוטון ושם לנגדון מגיע לפתרון החידה. אולם, לפני שהוא מצליח לפתוח את הקריפטקס הם נתפסים על ידי טיבינג. לאחר עימות קצר טיבינג נעצר על ידי המשטרה הבריטית. פשה עורך עליו חיפוש ומגלה את המכשיר אליו ארינגרוסה התקשר, שזה מרשיע את טיבינג וזה נעצר. לנגדון ונווה נוסעים לכנסיית רוזלין. בכנסייה זו נווה מגלה כי היא הנצר האחרון לשושלת ישו, שסונייר לא באמת היה סבה וכי הוא היה נשיא המסדר. נווה פוגשת את סבתה ואת אחיה, שאת מותם סונייר נאלץ לביים.

הבדלים לעומת ספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הספר נאמר שלנגדון נמצא בפריז בבית מלון, ובזמן השינה מעירים אותו מפאת ביקור של אחד מאנשי המשטרה החשאית בצרפת; בסרט מפריעים ללנגדון באמצע הרצאה על סמלים.

בספר כאשר מדובר על מות הוריה של סופי מבהירים לה שזאת לא הייתה תאונה, אלא שהוריה נרצחו בכוונת זדון, בשל קשרם למסדר ציון ולשושלת הטמפלרים; בסרט מוצג בפלשבק זיכרון של סופי מהתאונה כיצד הוריה מתו מכיוון שהסתובבו אליה ולא שמו לב לכביש.

בסרט כאשר מראה סיר לי טיבינג ללנגדון וסופי את הסימנים ב"סעודה האחרונה" שמוכיחים את הקשר של לאונרדו דה ויצ'י להערצת האלים ולמסדר ציון הוא מראה להם בעזרת תוכנת מחשב את הצורה של הגביע [V] שנוצרת בין ישו למרים המגדלית [מריה מגדלנה]; בספר אין אזכור לדבר שכזה.

מבחינה כרונולוגית, הקשר בין גנרל בזו פשה לבין בישופ אינגרוסה מתגלה בסרט הרבה לפני מאשר בספר; בסרט בזו פשה הוא חבר בשורות האופוס דאי ומראים כי הבישופ אמר לו שהוא פגש את לנגדון ושלגנדון הודה במעשה הרצח, ושהוא גם אמר שהוא ימשיך לרצוח עוד אנשים ומכאן ההנחה של בזו פשה ונחישותו שלנגדון הוא האשם.

בספר כאשר סופי לנגדון ולי מגיעים ללונדון לכנסיית ההיכל הם רוצים להיכנס אך אלו אינן שעות הביקור והסיור המותרות בכנסייה לכן מה שעומד בדרכם הוא נער צעיר המנקה את הכנסייה; בספר מתוארת כיצד הם הצליחו להיפטר ממנו (בסרט כל החלק עם הנער הושמט).

בספר לאחר שלנגדון וסופי מגיעים למוזיאון ומסתכלים על הפסל של אייזק ניוטון ולא מקבלים תשובה מיידית לפתרון הקריפטקס הם מנסים לחפש תשובה במקום אחר והולכים להיכל שקרוב למוזיאון שמתברר שהוא בכלל בשיפוצים, הם לא יודעים זאת ומובלים לתוך מלכודת, שם בתוך ההיכל הנטוש מחכה להם לי; בסרט לי מופיע ליד הפסל של אייזק ניוטון במוזיאון, מוציא אקדח מסוג מדוזה ומאיים על לנגדון וסופי ורק אז מוביל אותם להיכל הנטוש.

בספר כאשר הם מאויימים בהיכל הנטוש על ידי לי, הוא שואל את לנגדון לגבי הצופן, לנגדון טוען שהוא לא יודע ובנוסף אומר "גם אם הייתי יודע לא הייתי אומר לך", בסרט זה בדיוק הפוך. לי מאיים על סופי ואומר לה שהיא חייבת להגיד לו את הצופן או שהוא יורה בה, או בלנגדון. היא אומרת שהיא לא יודעת וגם "גם אם הייתי יודעת לא הייתי אומרת לך."

בסרט רוברט וסופי נעזרים בטלפון של נוסע באוטובוס כדי לפתור את הצופן שקשור באייזק ניוטון. בספר הם מגיעים לסיפריה ונעזרים בשירותי הספרנית.

בסרט מתואר קריפטקס יחיד שאותו הוציאו מבנק הכספות ושרוברט מצליח לפתוח לקראת סוף הסרט. בספר לעומת זאת, רוברט סופי ולי טיבינג פותחים את הקריפטקס בדרכם ללונדון ע״י פתירת חידה אחרת שהסתתרה תחת הורד, ובתוכו היה קריפטקס נוסף שנפתח בסוף.

לאחר פתיחת הקריפטקס ופגישתה של סופי עם אישה כלשהי [לא מתואר הקשר] היא מראה לה תמונה שלה עם משפחתה. היא גם מראה לה גזיר עיתון בו כתוב שכל המשפחה שלה מתה בתאונת דרכים ושם המשפחה שלה הוא "סן קלר" ולא סונייר. San kler – san glear [סן גלר – דם קדוש]. היא מספרת לה שסונייר רצה להגן עליה כי היא הצאצא היחידי של ישו שנותר בחיים. לפי הספר שום דבר מאלו לא קרה.

לפי הסרט האח של סופי באמת מת. בספר לא; בסרט מופיע סצנה שלא הייתה בספר שבה לנגדון חוזר לפריז, הוא נחתך בגילוח והדם שלו שנוזל על הרצפה מזכיר לו את קו הוורד. הוא הולך לפי הקו הזה עד שהוא מגיע למוזיאון הלובר.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צופן דה וינצ'י בוויקישיתוף