צסי רוזנבליט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צסי רוזנבליט
Cessi Rosenblueth
צסי רוזנבליט
צסי רוזנבליט, שנות ה-30 של המאה ה-20
לידה 1898
ברלין, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1981 (בגיל 83 בערך)
גניגר, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות בולטת מקימת העבודה הסוציאלית בקיבוצים ושירותי השיקום המקצועיים בישראל
מקצוע עבודה סוציאלית
בן זוג פליכס רוזנבליט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ואם נאמר לי בשנות עבודתי המאוחרות שהצלחתי לפתח שיטות חדשות של עבודה סוציאלית, שקבעתי מדיניות סוציאלית חדשה – לא עשיתי זאת כדי לחדש, אלא נעניתי לצורכיהם של אנשים או קבוצות.

צסי רוזנבליט, מברלין עד גניגר: תולדות חיים, הקיבוץ המאוחד, 1977, עמ' 7

צסי רוזנבליט (Cessi Rosenblueth) (נולדה ב-1898 בברלין, גרמניה ונפטרה ב-1981 בקיבוץ גניגר, ישראל) הייתה מחלוצות העבודה הסוציאלית בישראל, ממקימות השירות הסוציאלי בקיבוצים וכן שירותי השיקום המקצועי.

קורות חייה ופעילותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צסי נולדה בברלין בבית יהודי-גרמני מתבולל, לאב משפטן ולאם שעסקה בהתנדבות בעבודה סוציאלית. בנעוריה גילתה עניין בהיסטוריה, ספרות ופילוסופיה, במיוחד בדת ובמחשבה היהודית, תוך גילוי קו מחשבה שונה ואף מתריס ממוריה בבית הספר. בהשראת אימה נמשכה צסי לעבודה סוציאלית והחלה ללמוד את המקצוע בעיר ברסלאו (Breslau) מבלי לסיים את לימודיה באופן פורמלי. האווירה האנטישמית ששררה לאחר מלחמת העולם הראשונה בשילוב כמיהה עזה לשייכות אתנית ולאומית כלשהי, הובילו אותה לנסוע בשנת 1923 לקונגרס הציוני ה-13 בקרסלבד, שם הכירה את בעלה, פליכס רוזנבליט (בן דודו של פנחס רוזן, לימים שר המשפטים הראשון). שנה לאחר מכן, ב-1924, היגרו בני הזוג לארץ ישראל. 

מאחר שחסרה תעודת הכשרה פורמלית בעבודה סוציאלית, התקשתה צסי למצוא עבודה בתחום, והחלה לעסוק בהתנדבות למען שילוב ילדים במסגרות חינוך קיימות בעיר חיפה. כבר אז הביעה הזדהות ואהדה כלפי האנשים להם סייעה, ונקטה בגישה שוויונית בגובה העיניים.

כך צברה ניסיון ומונתה לעמוד בראש סניף ירושלים של ארגון ויצ"ו, תחת השפעת גישתה הפלורליסטית של הנרייטה סאלד, אשר ביקשה להעניק עזרה סוציאלית אוניברסלית לכל אדם ללא קשר למוצא, מין ודת[1]. לאחר ניסיון קצר שלא צלח לעבוד בארגון יוצאי גרמניה, הכרותה המוקדמת עם העובדת הסוציאלית סידי ורונסקי סייעה לה לסיים את לימודיה הפורמליים בבית הספר להכשרת עובדות סוציאליות בירושלים. כך, לאחר שנים של התנדבות בתחום, קיבלה בגיל ארבעים תעודת עובדת סוציאלית.

עבודתה הראשונה כאשת מקצוע הייתה בלשכה הסוציאלית בירושלים עם פליטים יהודים בעקבות המרד הערבי הגדול בסוף שנות ה-30.

אחרי קום המדינה נבחרה לייצג את ישראל בתוכנית מיוחדת של האו"ם באנגליה, ובעקבות כך הקימה את המרכזים הראשונים לשיקום מקצועי בישראל[2]. בשנות ה-50 נבחרה על ידי משרד הסעד לנהל את הקורסים הראשונים לעובדות ועובדים סוציאליים יהודים וערבים בחיפה, ובעקבות מעברה לקיבוץ גניגר ייסדה את העבודה הסוציאלית בקיבוצים. צעד חדשני זה הצריך עקשנות ונחישות, מאחר שחברת הקיבוצים לא גילתה פתיחות לסיוע מסוג זה באותה עת: 'הצלחתי [...] בהכנסת רוח חדשה לכמה קיבוצים, רוח של סובלנות כלפי חבר סובל או כלפי בן אדם יוצא דופן'[3]. מעבר לכך, המשיכה לפעול רבות למען זכויותיהן של אוכלוסיות עם מוגבלויות ולשילובן החברתי[4], ובשנת 1979 זכתה בפרס חזני ממשרד הרווחה בנימוק כי 'תרמה תרומה חשובה להנחת היסודות של פעולות השיקום המקצועי המודרניות בישראל [...] בחתירה מתמדת להבנה יותר טובה של בעיות הנכה, בפיתוח כלים משוכללים יותר להתייחסות לבעיותיו, בעשיית המערכת הבירוקרטית רגישה יותר לבעיות של האדם הזקוק לעזרה'[5].

בספרה האוטוביוגרפי מברלין עד גניגר: תולדות חיים מבטאת צסי רוזנבליט את מרדנותה במורשת אשר מבכרת הומוגניות חברתית על חשבון אינדיבידואליות ושונות וכן התנגדותה לנורמות המקצוע שמתוות גבול הפרדה נוקשה והיררכי בין אשת המקצוע, בעלת הידע המוחלט, ובין המטופל: "למדתי להעריך אותם (המטופלים), למדתי מהם מוסר השכל יותר ממה שיכולתי ללמוד באוניברסיטה, וקיבלתי מהם יותר משיכולתי להעניק להם"[6].

גם סוגיות מגדריות מקבלות מקום חשוב בסיפורה, כאשר נאבקה על זכותה לנהל קריירה פעילה במקביל לחיי משפחה וגידול ילדים.

כל אלו מציירים את צסי רוזנבליט כאישה בעלת כוח רצון עז, עקשנות ומסירות לערכים בהם האמינה, ועל כן לא סתם בוחרת היא לחתום את ספרה בכך ש'היית נאמנה לעצמך'.

מבחר מכתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

'מברלין עד גניגר- תולדות חיים': ספרה האוטוביוגרפי של צסי רוזנבליט
  • צסי רוזנבליט, תרפ"ח. 'ילדים מוזנחים', האישה, ד: 7-5.
  • Cessi Rosenblueth, 1931. 'Die VI WIZO Konferenz', Blätter des jüdischen frauenbundes, 9: 9-11
  • צסי רוזנבליט, 1967. שיקום: הרהורים של עובדת סוציאלית, ברית התנועה הקיבוצית, קיבוץ גניגר.
  • צסי רוזנבליט, 1977. מברלין עד גניגר: תולדות חיים, הקיבוץ המאוחד, תל אביב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Joan Dash, Summoned to Jerusalem: The Life of Henrietta Szold, New York: Harper and Row, 1979
  2. ^ יעקב העליון, 02.01.1964. '"מוגבל" איננו שבר כלי', מעריב.
  3. ^ צסי רוזנבליט, מברלין עד גניגר: תולדות חיים, הקיבוץ המאוחד, עמ' 128
  4. ^ שמעון פינס, ההורים אינם מקבלים מגבלות ילדיהם, דבר, 22 במרץ 1973
  5. ^ פרס חזני לעבודה סוציאלית, תשל"ט, משרד העבודה והרווחה.
  6. ^ צסי רוזנבליט, 1977. מברלין עד גניגר: תולדות חיים, הקיבוץ המאוחד, עמ' 52