צעירים וצעירות בסיכון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

צעירים וצעירות בסיכון הם אנשים בתחילת תקופת ההתבגרות (אנ'), בני 18–25 החיים בסביבה המסכנת אותם, ואשר מתמודדים עם קשיים שונים כגון: קושי בהשתייכות למשפחה, היעדר תעסוקה והשכלה, קשיים בסיפוק קיום פיזי וחוסר מגורים[1][2]. בהרבה מן המקרים, מי שנחשבו בגילאים צעירים יותר כנוער בסיכון, סביר שיהפכו לצעירים בסיכון.

מצבים העלולים להביא צעירים וצעירות למצבי סיכון קשורים לרוב במשברים משפחתיים, התעללות, הגירה, עוני, שימוש קבוע בסמים ואלכוהול ועבריינות[3]. ההכרה בשלב התפתחותי זה, אשר נקרא שלב הבגרות הצעירה, ואופייני לגילאי 18–25, היא הכרה יחסית חדשה הנובעת מתוך ההבנה כי קבוצת גילאים זו זקוקה להתייחסות שמותאמת למאפייניהם הייחודיים[4].

צעירים וצעירות בסיכון בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברחבי העולם קיימת הכרה בבגרות הצעירה כשלב התפתחותי מובחן[5]. ישנם 1.2 מיליארד צעירים בעולם, כאשר 87% מהם חיים במדינות מתפתחות[6]. ב-96% ממדינות העולם המפותח יש יוזמות מאורגנות ליצירת אסטרטגיות רחבות שמטרתן סיוע, קידום ותמיכה בצעירים[3].

ברחבי העולם, בגרות מאופיינת באופן שונה ותלויה בתרבות. בעוד שבישראל בגרות מושגת באמצעות סיום לימודים גבוהים, נישואין או השתלבות בעבודה, בסין הדגש הוא על דאגה להורים והיכולת לעזור להם מבחינה פיננסית[7]. לעומת זאת, בארצות הברית הסממן לבגרות הוא היכולת לקבל החלטות באופן עצמאי ועצמאות כלכלית[4].

בארצות הברית כ-14% מהאוכלוסייה מורכבת מצעירים, אך אין נתונים מדויקים לגבי מספר הצעירים הנמצאים בסיכון, מכיוון שרובם לא מוכרים לרשויות הרווחה. עם זאת, נמצאו מספר מאפיינים עיקריים של צעירים אלו כגון: נשירה מהתיכון, חברות בכנופיה, אימהות לפני גיל 18 ועוני[8].

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירים בסיכון הם אנשים בגילאי 18–25, המגיעים מהפריפריה החברתית (ולעיתים גם הגאוגרפית) של מדינת ישראל. כיום חיים בישראל כמיליון וחצי צעירים, אשר מהווים כחמישית מהאוכלוסייה בישראל. על פי נתוני משרד הרווחה, כ-200,000 צעירים מוגדרים במצבי סיכון[3]. צעירים בסיכון הם כאלו אשר מתקשים להשתלב באופן מלא בחיים הבוגרים בתחומים כגון: השכלה, תעסוקה, דיור, זוגיות ומשפחה, מעורבות חברתית, בריאות ורווחה[2]. בנוסף, צעירים וצעירות רבים הם בעלי ליקויים קוגניטיביים, בעיות נפשיות שלא מצריכות אשפוז או מקצובות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך[3]. צעירים אלו עשויים להיות ברמה התפתחותית נמוכה ביחס לממוצע בקבוצת גילם, דבר המקשה עליהם להשתלב בחיים הבוגרים באופן מלא[5]. לצעירים וצעירות בסיכון ישנם מספר מאפיינים עיקריים כגון: חוסר יציבות, התמקדות בעצמי וקושי בחקירה פנימית על מנת להבין את צורכיהם, נטיותיהם ויכולותיהם[4]. גם פסימיות וחוסר שאיפות לעתיד מאפיינים צעירים וצעירות בסיכון[9].

גורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירים וצעירות בסיכון לרוב מגיעים ממשפחות עם מצוקה כלכלית, ממשפחות עולים ומשפחות שבהן יש בן משפחה עם מוגבלות או מחלה קשה, מאפיינים אשר מקשים על התפקוד המשפחתי. בהרבה מן המקרים צעירים אלו גדלו במסגרות חוץ ביתיות או שהם חסרי עורף משפחתי[3]. ישנם גורמי סיכון אשר מתחילים בתקופת הנערות, וממשיכים להיות כאלה גם בבגרות. גורמי הסיכון הם: השכלה נמוכה, אבטלה, נשירה ממסגרות לימודיות, שכר נמוך, היתמכות ברשויות הרווחה, היסטוריה של עבריינות ואלימות או קורבנות לאלימות, שימוש בסמים ואלכוהול, חוסר בעורף משפחתי, עוני ועוד[2][1]. ישנם גם גורמי סיכון שההתמודדות עימם מאתגרת במיוחד לאור היותם חיצוניים וקבועים מראש, כגון, השתייכות לקבוצת מיעוט, היסטוריה של אלכוהוליזם במשפחה, גנטיקה, עישון טבק, סמים ואלכוהול במהלך ההיריון, מעמד סוציו-אקונומי נמוך ועוד[3].

תעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניכר שוני רב בין צעירות לצעירים ברמת ההשתלבות בעולם התעסוקה, . כשני שלישים (68%) מהצעירות שאינן מועסקות ואינן לומדות במסגרות על-תיכוניות הן אימהות. כמחציתן (48%) דיווחו כי האימהות מהווה עבורן מכשול ליציאה לעבודה. כלומר, בהשוואה לצעירים, צעירות בעולם המודרני עסוקות יותר בשאלה כיצד יצליחו לעמוד בכל הדרישות של תפקידי החיים השונים וזאת מבלי לפגוע בגידול הילדים או בזוגיות[10]. בקרב הצעירות העובדות, המהוות 20% מכלל הצעירים העובדים, דיווחו יותר נשים מגברים על קשיים בכיסוי הוצאות בסיסיות[11]. כמו כן, נמצא כי באופן עקבי צעירות מרוויחות פחות מצעירים. הפערים הקיימים משליכים על יכולתן של צעירות להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לדאוג לעצמן לדיור הולם ולהתפתחות אישית הכוללת רכישת השכלה ופיתוח קריירה[10].

חסרי דיור[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוח ההשפעה של עמותת עלם לשנת 2018[12], מראה כי בישראל ישנם כ-160 צעירים וצעירות בסיכון מחוסרי בית בירושלים ותל אביב. הרבה מן הצעירים הללו עוסקים בזנות ומשתמשים בסמים ואלכוהול באינטנסיביות. צעירים רבים הופכים לחסרי בית עוד בהיותם נערים, זאת בעיקר עקב הזנחה והתעללות[13][14]. יציאה מהבית עלולה להתרחש בשל קונפליקטים עם ההורים, שימוש בסמים, שליחה לפנימייה, התעללות פיזית, רגשית או מינית[15], קשיים חברתיים או בבית הספר, עוני, עבריינות וקשיי היטמעות בעקבות הגירה ופליטות[16].

אחוז מתמודדי הנפש גבוה יותר בקרב צעירים חסרי בית מאשר בשאר האוכלוסייה[17]. צעירים חסרי בית רבים סובלים מתת-תזונה, מחלות מידבקות, צהבת, איידס ומחלות מין אחרות. בנוסף, חזותם של דרי הרחוב הצעירים פחות מוזנחת משל המבוגרים, והם שונים מהם בכך שנתפסים כפחות מאיימים וביכולת להשתקמות[18].

צעירים ברחוב, מאמצים לעצמם אסטרטגיות התמודדות המתאפיינות בהתנהגויות מסכנות כגון: מעורבות בעבריינות, סמים, זנות, גניבה וקיבוץ נדבות[18]. צעירים אלה זקוקים לתמיכה בריאותית וסוציאלית אך מתקשים לסמוך על רשויות הרווחה. צעירים אלה, זקוקים לשירותים המאפשרים זמני קבלה גמישים ומותאמים לצורכיהם הייחודיים[19].

בנוגע לצעירות בסיכון, הגעה לרחוב היא לרוב תוצאה של קשיים עם ההורים על רקע התנהגות ונטייה מינית, בעיות בלימודים, שימוש בסמים, עוני[20], אלימות וגילוי עריות[21]. קיימת טענה כי צעירות בסיכון נמצאות בעמדה חברתית מוחלשת ברחוב עקב הצורך בגברים לטובת הגנה, סמים ואף קורת גג. הדבר מביא פעמים רבות ליחסי תלות בין גברים לנשים ברחוב[22]. צעירות נמצאות בסיכוי גבוה יותר מאשר צעירים לחוות מקרי אונס והתעללות מינית וחשופות יותר למעשי שוד[23].

מסגרות טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ההכרה באוכלוסיית הצעירים והצעירות בסיכון, עלה הצורך לספק מסגרות טיפול ומענים ייעודיים אשר יהיו מותאמים לצרכיהם הייחודיים. הטיפול בצעירים בישראל מתחלק בין רשויות ממשלתיות ומקומיות, כ-300 ארגונים ציבוריים, קרנות השייכים למגזר השלישי ומשרדי ממשלה שונים כגון: רווחה, חינוך ובריאות[3]. בדומה לטיפול בנוער בסיכון, גם בעשייה הטיפולית עם צעירים בסיכון קיים אלמנט של "חיזור" אחרי הצעירים. המענים הניתנים לצעירים כוללים תחומים שונים כגון תעסוקה, השכלה, שירות צבאי ושירות לאומי, מסגרות חברתיות וטיפוליות, מסגרות דיור, מקלטי חירום ועוד. בנוסף, קיימים מספר עמותות וארגונים ללא מטרות רווח המספקים מענים נוספים. ארגונים אלו פועלים בעזרת תרומות או סבסוד חלקי מטעם המדינה.

להלן דוגמאות לגופים המספקים מענה ומסגרת טיפול לצעירים וצעירות בסיכון:

תוכנית יתד – מדובר בתוכנית לאומית לקידום צעירים וצעירות במצבי סיכון. התוכנית שמה לה למטרה לסייע לצעירים וצעירות הנמצאים במצבי סיכון לממש את זכויותיהם, לסייע בסיפוק צורכיהם הייחודיים ולשילוב מתאים ונכון עבורם בחברה ובקהילה, תוך השגת עתיד בטוח ברמה האישית, המשפחתית והתעסוקתית. התוכנית פועלת לקידום הצעירים בארבעה תחומים מרכזיים: 1) השכלה, תעסוקה ומיומנויות, 2) קיום פיזי, בריאות ומוגנות 3) רווחה ובריאות רגשית 4) השתייכות משפחתית וחברתית.

דירת מעבר לנערות וצעירות- דירת מעבר היא מסגרת מגורים זמנית לצעירות במצבי סיכון ומצוקה הזקוקות לליווי לתקופת מעבר, לפני שהן מסוגלות לתפקד באופן עצמאי בקהילה.

בית החוט המשולש לבנים- הוסטל שיקומי לצעירים חסרי קורת גג הפועל בירושלים ומעניק לצעירים אלו מענה דיורי, תמיכה אישית וחברתית והכנה להשתלבות בתעסוקה. ההוסטל מופעל על ידי עמותת בית החוט המשולש בשיתוף עם משרד העבודה והמשרד לשירותים חברתיים וניתן לצעירים ללא תשלום.

הבדלים מגדריים בטיפול בצעירים וצעירות בסיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך ההבנה כי קיים אי-שוויון מגדרי אשר מחוזק על ידי הבניות חברתיות, קיימים הבדלים בטיפול בין צעירים לצעירות בשל צורכיהם השונים[24]. בטיפול בצעירים חשוב להתמקד באבחון ומיפוי נכון של מוקדי ומאפייני הסיכון של הצעירים ובבחירת אסטרטגיית ההתערבות הנכונה[3].

הגישה העיקרית לטיפול בצעירים וצעירות בסיכון היא הגישה הפמיניסטית. הגישה עושה שימוש בניתוח מגדרי-חברתי, אשר תופס את הפגיעּות של צעירים ובפרט צעירות כתוצר של היעדר שוויון מגדרי בחברה הפטריארכלית. כמו כן, הגישה שמה דגש על יחסי הכוחות בחברה ושואפת להעצים את האוטונומיה של הפרט, על ידי צמצום יחסי הכוחות בין הצעיר לבין הצוות הטיפולי. הדבר בא לידי ביטוי בשיתוף הצעירים בטיפול וכן בחיזור אחריהם[25].

בבסיס ההתערבות הפמיניסטית עומדת תפיסה פוליטית של מצבן של נשים והכרה באי השוויון ובדיכוי המובנה בחברה ביחס לנשים המצויות במצבי נחיתות. ההנחה היא כי מצבי קושי אלו הם תוצר של התנסויות חיים ייחודיות של נשים[26]. עם זאת, מטפלים רבים עושים שימוש בגישה הפמיניסטית בטיפול גם עם צעירים מתוך הבנת ההשפעה של המבנים המגדריים בעבודה עימם.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 יוסף קטן, צעירים בישראל - בעיות, צרכים ושירותים- תמונת מצב לעתיד, ירושלים: משרד הרווחה, אגף בכיר למחקר, תכנון והכשרה, 2009
  2. ^ 1 2 3 Stone, A. L., Becker, L. G., Huber, A. M., & Catalano, R.F., Review of risk and protective factors of substance use and problem use in emerging adulthood, Addictive Beshaviors, 2012
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 יעקב ראובן וחגית תורג'מן, טיפול בצעירים בסיכון ובמצוקה בקהילה, ירושלים: משרד הרווחה אגף בכיר למחקר, תכנון והכשרה, 2015
  4. ^ 1 2 3 Arnett, J. J, Emerging adulthood: Understanding the new way of coming of age., Emerging adults in America: Coming of age in the 21st century, 2006
  5. ^ 1 2 Suliman-Aidan, Y., Future expectations as a source of resilience, British Journal of Social Work, 2016
  6. ^ Arnett, J. J., Emerging adults in America: Coming of age in the 21st century, Washington, DC: American Psychology Association, 2007, פרק The psychology of emerging adulthood: What is known, and what remains to be known?
  7. ^ Nelson, L. J., Badger, S., & Wu, B., The influence of culture in emerging adulthood: Perspectives of Chinese college students, International Journal of Behavioral Development, 2004, עמ' 26-36
  8. ^ Cassidy, T., Leisure, coping and health: The role of social, family, school anf peer relationship factors, British Journal of Guidance & Counselling, 2005
  9. ^ Hornblower, M., Great expectations, Time, 1997
  10. ^ 1 2 נאון, ד. כאהן-סטרבצ'ינסקי, פ. ואזן-סיקרון, ל. הדר, י. וקונסטנטינוב ו., צעירים בישראל שאינם עובדים ואינם לומדים: השתלבות בתעסוקה – משאבים, חסמים וצרכים., 2014
  11. ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקר כוח אדם 2008, ירושלים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2009
  12. ^ עלם – העמותה לנוער במצבי סיכון.[1] דוח השפעה לשנת 2018
  13. ^ Hyde. J., From home to street: Understanding young people’s transitions into homelessness., Journal of Adolescence, 2005
  14. ^ Thompson, R. G., & Hasin, D., Psychiatric disorders and treatment among newly homeless young adults with histories of foster care, Psychiatric services, 2012
  15. ^ Tyler, K. A., & Schmitz, R. M., Family histories and multiple transitions among homeless young adults: Pathways to homelessness, Children and Youth Services Review, 2013
  16. ^ עלם – העמותה לנוער במצבי סיכון - דוח השפעה לשנת  2014
  17. ^ Pollio, D. E., Batey, D. S., Bender, K., Ferguson, K., & Thompson, S., Technology use among emerging adult homeless in two US cities, Social Work, 2013
  18. ^ 1 2 רהב, ג. וחיימוב-אילי, ר., מישהו לרוץ איתו: מרכז-יום לנוער חסר בית המשתמש בסמים., תל אביב: הרשות הלאומית למלחמה בסמים, 2016
  19. ^ Thompson, S. J., McManus, H., Lantry, J., Windsor, L., & Flynn, P., Insights from the street: Perceptions of services and providers by homeless young adults., Evaluation and program planning, 2006
  20. ^ Reid, S., Berman, H., & Forchuk, C., Living on the streets in Canada: A feminist narrative study of girls and young women, Issues in Comprehensive Pediatric Nursing, 2005
  21. ^ גור, ע., שימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב נערות ונשים צעירות: לקט הרצאות מתוך יום עיון., אוניברסיטת תל אביב.: המרכז הבינתחומי לחקר מדיניות וטיפול בילדים ונוער, 2004, פרק התמכרויות בקרב נערות ונשים צעירות – מאפיינים ייחודיים וגישות טיפול מתאימות.
  22. ^ Epele, M. E., Gender, violence and HIV: Womens survival in streets., Culture, Medicine and Psychiatry, 2002
  23. ^ Hatty, S. E., Davis, N. J. & Burke, S., International victimology: selected papers from the 8th international symposium, Canberra: Australian Institute of Criminology, 2004, פרק No exit: Violence, gender & the streets. in C. Summer, M. Israel, M. O'Connell, & R. Sarre
  24. ^ ברקוביץ'-רומנו, א. קרומר-נבו, מ. וקומם, מ., הצטלבות מיקומי שוליים: מסגרת מושגית לפרקטיקה של עבודה סוציאלית פמיניסטית עם נערות., חברה ורווחה, 2012
  25. ^ איל-לובלינג, ר. קרומר-נבו, מ., עבודה סוציאלית פמיניסטית: פרקטיקה ותיאוריה של פרקטיקה., חברה ורווחה, 2017
  26. ^ פלד, ע. וקרומר-נבו, מ., עבודה סוציאלית בישראל, תל אביב: עם עובד, 2012, פרק עבודה סוציאלית פמיניסטית.