פריפריה חברתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פריפריה חברתית הוא מונח המתאר יישובים חלשים מבחינה סוציו-אקונומית שאינם חלק מהפריפריה הגאוגרפית. היא נוגעת בעיקר לקבוצות שאינן חלק מהרוב החזק, כלומר: מעוטי יכולת, מיעוטים וחלק מאוכלוסיות העולים.[1] הפריפריה החברתית בישראל מונה 124 רשויות מוניציפליות, מתוכם 16 ערים, 19 מועצות מקומיות, 5 מועצות אזוריות. נוסף עליהן ב-22 ערים ישנן שכונות המוכרות כפריפריה חברתית. סך הכל מתגוררים באזורים אלה כ-31% מכלל האוכלוסייה בישראל.

בנובמבר 2015 נתקבלה החלטת ממשלה מס' 631 בה הוחלט על הקמת אגף הפריפריה החברתית במשרד לפיתוח הנגב והגליל. האגף מקצה משאבים ייחודיים ליישובי הפריפריה החברתית לצורך קידומם. הגדרת יישוב כפריפריה החברתית נקבעת לפי דירוגו במדד החברתי-כלכלי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומבוסס על ארבע קטגוריות של משתנים: דמוגרפיה, השכלה וחינוך, תעסוקה ורמת חיים.[2]

רקע והגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשויות מקומיות המצויות בפריפריה הגאוגרפית, סובלות מרמת נגישות ואיכות שירותים נמוכה מכוח ריחוקן ובידודן היחסי ממרכזי תעסוקה, מסחר ותרבות. עם זאת, גם באזורים שאינם פריפריאליים גאוגרפית, קיימות רשויות וריכוזי אוכלוסייה, הסובלים מקשיים חברתיים או כלכליים. בבסיס ההחלטה להגדרת פריפריה חברתית עומדת התפישה שלפיה 'פריפריאליות' היא שאלה של נגישות לשירותים, למוקדי בריאות, השכלה, תרבות, תעסוקה, מסחר וכיוצא בזה, והיכולת של התושבים לנצלם באופן אפקטיבי. שירותים אלה משפיעים באופן מהותי ויומיומי על רמת החיים. הנגישות אינה מתמצתת רק במרחק פיזי, אלא גם ביכולת לגשר על המרחק, הן ברמה התשתיתית-אזורית-חברתית והן ברמת הפרט ואמצעיו. הגדרת אזורי הפריפריה החברתית מתבססת על שיקולים חברתיים-כלכליים המבטאים את היכולת למצות את פוטנציאל הנגישות לאותם השירותים.

פריפריה חברתית מתקיימת גם בתוך ריכוזי אוכלוסייה במרכז הארץ, בתחומן של רשויות מקומיות שהדירוג החברתי-כלכלי הכללי של תושביהן גבוה, והיא קיימת בתוך שכונות או אזורים ספציפיים בהן. במרבית מאותם אזורים הוקמו תשתיות פיזיות-ציבוריות דוגמת ביוב, ניקוז, תאורה וכבישים, באיכות ירודה ולעיתים באופן חלקי בלבד. קשיי נגישות לבתים והיעדר תשתית תחבורתית לשכונות ובתוכן, יצרו נתק וריחוק ביניהן לבין המרכזים העירוניים שאליהן השתייכו. כמו כן, ברבות מאזורים אלו מופעלים שירותים חברתיים-קהילתיים ברמה נמוכה, במגוון מצומצם ואף במבנים שאינם מותאמים להם. שירותי המסחר מוקמים במבנים רעועים ובגנים ציבוריים, ומגרשי משחק לילדים אינם בנמצא. בנוסף, התבססותם הכלכלית של חלק מתושבי השכונות והעתקת מקום מגוריהם לאזורי מגורים איכותיים יותר יצרו תהליך של 'הגירה שלילית', והדירות המתפנות אוכלסו במשפחות חלשות, דבר שהנכיח את המצב הקיים.

פערים בפריפריה החברתית בתחומי הבריאות והחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתאם בין מצב הבריאות לבין פערים חברתיים-כלכליים מוכר ומדווח בספרות המקצועית בעולם ובישראל.[3] בישראל נמצא כי קיימים פערים בין שלוש הרמות של המעמד החברתי-כלכלי באוכלוסייה. נמצא כי תושבי יישובים בעלי מעמד סוציו כלכלי גבוה נמצאים במצב בריאותי טוב יותר ביחס לשכבות הנמוכות יותר. שיעור הסובלים מהשמנה נמוך יותר, שיעור העוסקים בפעילות גופנית גבוה יותר, פחות סובלים מבעיות שינה, ממוגבלויות גופניות ומבקרים פחות אצל רופא המשפחה. ממצא על מצב בריאותי דומה של יהודים וערבים הנמצאים באשכול חברתי כלכלי נמוך (1–4), נגזר מהשוואה בין האוכלוסיות באותו האשכול. ניתן להסיק מכך שהשתייכות לאשכול חברתי-כלכלי נמוך יכולה להשפיע על המצב הבריאותי יותר מהשתייכות למגזר מסוים.[3]

עם זאת, פרופ' דב צ'רניחובסקי ממרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל[4] מדגיש כי על אף שבישראל קיים קשר מובהק בין מצב חברתי-כלכלי לבין מצב בריאותי, מצבו של העני בפריפריה הגאוגרפית גרוע מזה של העני במרכז בשל זמינות שירותי רפואה גבוהה יותר במרכז מזו אשר בפריפריה הגאוגרפית.

המכון לחינוך דמוקרטי[5]מציג מסמך מסכם של הערכה איכותנית שנעשתה במטרה לסייע במיפוי הגורמים התומכים בקידום מצוינות לימודית בפריפריה החברתית והגאוגרפית. ממצאי ההערכה מבוססים על ראיונות איכותניים שהתקיימו עם מגוון בעלי תפקידים בתחום הוראת המתמטיקה והמדעים בבתי ספר ובמערכת החינוך. מהראיונות עולה כי בפריפריה החברתית נמצא שאחוז הזכאים לבגרות 5 יחידות במתמטיקה נמוך משמעותית הן ביחס לפריפריה הגאוגרפית והן ביחס למרכז. בפריפריה החברתית הנשירה במקצועות אלו גבוהה יותר ואחוז גבוה יותר של התלמידים לומד 3 יחידות לימוד. עוד נמצא כי המורים המלמדים מקצועות אלו בפריפריה החברתית כוללים מורים המוסבים מלימוד 3 ו-4 יחידות זאת לעומת מורים בפריפריה הגאוגרפית בעלי תואר שני או ראשון לפחות.

בנובמבר 2016 יצאה ההתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל[6] בקריאה למועצה להשכלה גבוהה לגבש תוכנית לשילובם של מועמדים מהפריפריה החברתית למען צמצום הפערים ואי השוויון. זאת לאור נתונים לפיהם צעירים הלומדים בבתי ספר אשר דירוגם במדד החברתי כלכלי נמוך זוכים לנגישות נמוכה יותר להשכלה הגבוהה בשל שיעור זכאות נמוך יותר לבגרות.

פעילות בפריפריה החברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם להחלטת ממשלה מס' 631 מנובמבר 2015 הוקם אגף בכיר לפריפריה חברתית במשרד לפיתוח הנגב והגליל, והמשרד שינה את שמו למשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל. המשרד מגבש תוכניות עבודה שנתיות בשיתוף משרדי ממשלה, רשויות מוניציפליות והמגזר השלישי לחיזוק החוסן החברתי, הגדלת הצמיחה הכלכלית, צמצום פערי הזדמנויות ושיפור באיכות החיים. עיקר עבודתו הוא בפיתוח תעסוקה ומוסדות ציבור, קידום החינוך, ההשכלה והתרבות והקמת מיזמים חברתיים וקהילתיים.

פרויקטים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תוכנית 'תור הזהב' - תוכנית ייחודית למנהיגות מקומית לגיל השלישי בפריפריה החברתית. במסגרת התכנית הוכשרו למעלה מ-200 מנהיגים מקומיים אשר הובילו פעילויות תרבות מגוונות ומערך התנדבות בקהילה, בהם לקחו חלק כ-180,000 בני הגיל השלישי ברשויות הפריפריה החברתית.
  • נוהל יות"ר (יוצרים תרבות) – תקצוב תוכניות תרבות של רשויות מקומיות בפריפריה החברתית בדגש על מיזמי תרבות קהילתיים וכן אירועי תרבות לאנשים עם מוגבלות. במסגרת הנוהל מאושרים כ-500 פעילויות תרבות בשנה. בין התחומים והפעילויות הנתמכים במסגרת התוכנית: תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע, אירועי ספרות, אומנות, ספורט ועוד.[7]
  • 'קליקה' – הקמת רשת מתחמי עבודה משותפים ליזמים ובעלי עסקים קטנים באזורים מוחלשים בהם לא ניתן מענה דומה על ידי המגזר העסקי. 10 מתחמי העבודה המשותפים יוצרים אקו-סיסטם של יזמות וחדשנות בערים בעלות אופי תעסוקתי שמרני ומסורתי ונותנים מענה למאות יזמים בקרבת מקום המגורים.
  • תוכנית 'צומחים יחד' – הפעלת מערך חונכויות רגשיות – חברתיות לתלמידים אשר מתגוררים בפריפריה החברתית. החונכויות פועלות באופן פרטני וקבוצתי החל משנת 2017, בקרב 18,000 חניכים בלמעלה מ-50 רשויות.

בנוסף מפעיל המשרד תוכניות נוספות בפריפריה החברתית: הפעלת מרכזי צעירים, הקמת גני משחקים, משחקיות, גנים מוזיקליים, מגרשים משולבים (מיני-פיץ'), פארקים מדעיים ושיפוץ מוסדות ציבור. סבסוד קייטנות קיץ והענקת חוגי כדורגל, כדורסל ומחשוב וטכנולוגיה ללא עלות. תוכנית 'פריפריה חכמה' להפיכת ערים חכמות הכוללת מערכת פינוי אשפה חכמה, התקנת גגות סולאריים על מבני ציבור, החלפת תאורת הרחוב בשטח הרשות לתאורה חסכונית ושירותי ייעוץ להתייעלות אנרגטית ועוד.[8]

הרשויות בפריפריה החברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון למדיניות ואסטרטגיה – נייר עבודה: בכר (2011) צמצום הפערים הכלכליים, אינטגרציה חברתית וקידום אוכלוסיות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך כיעד אסטרטגי למדינת ישראל, כנס הרצליה השנתי האחד-עשר.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]