צפצפה בלסמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןצפצפה בלסמית
עץ צפצפה בלסמית
עץ צפצפה בלסמית, ברייקיאוויק באיסלנד
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: צמחים וסקולריים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: מלפיגאים
משפחה: ערבתיים
סוג: צפצפה
מין: צפצפה בלסמית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Populus balsamifera
ליניאוס, 1753
תחום תפוצה
תפוצת המין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צפצפה בלסמית (שם מדעי: Populus balsamifera, באנגלית: Balsam poplar) היא מין העץ הנשיר הצפוני ביותר באמריקה הצפונית. העץ צומח לרוחב כל היבשת, בטאיגה, במורדות ההרים ובמישורי הצפה, ומתפתח בצורה הטובה ביותר במישורי הצפה. זהו עץ חסין קור הצומח במהירות, שהוא בדרך כלל קצר ימים, אך נמצאו כמה עצים בני 200 שנה.[2]

העץ ידוע בניחוחו החזק והמתוק, שמקורו בניצנים שלו הדביקים והמלאים בשרף. הריח הושווה לזה של עץ אשוח ריחני.

אטימולוגיה וטקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצפצפה בלסמית יש כמה שמות עממים באנגלית בנוסף ל-Balsam poplar, ובהם Bam‏, Bamtree‏, Eastern balsam-poplar‏, Hackmatack‏, Tacamahac poplar ו-Tacamahaca. השם המדעי הוא מלטינית. שם הסוג Populus הוא צפצפה בלטינית, והאפיתט balsamifera פירושו "נושא בלסם".[3] בשל הריח האופייני.

לפעמים מחשיבים את מין הצפצפה Populus trichocarpa (באנגלית Black cottonwood) כתת-מין של צפצפה בלסמית.

העץ המכונה "Balm-of-Gilead" (תרגום לאנגלית של "צרי גלעד") ששמו המדעי Populus × jackii, הידוע גם כ-P. × gileadensis הוא רביית כלאיים בין צפצפה בלסמית לצפצפה משולשת (P. deltoides), המתרחשת לעיתים שתחום התפוצה של שני המינים חופף. כלאיים זה ניטע לעיתים כעץ מצל, ולעיתים מופיע בטבע כפליט ממשתלות.

בשם Populus candicans נעשה שימוש עבור צפצפה בלסמית או עבור Populus × jackii, וכיום הוא נחשב שם נרדף ל-P. balsamifera. שם מדעי נרדף נוסף למין הוא Populus tacamahacca.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלים של צפצפה בלסמית
ניצן של צפצפה בלסמית
עגילים וניצנים של צפצפה בלסמית

צפצפה בלסמית היא עץ גבוה הצומח במהירות ומגיע לגובה 18 עד 24 מטר, עד לגובה מרבי של 36 מטר. מערכת השורשים רדודה, אבל רחבה מאוד עד קוטר של 14 מטרים בעץ בין 15 שנים.[2] קליפת הגזע רצופה והענפים מוטים מעלה. ניצני החורף גדולים, וצומחים עד 2.5 סנטימטרים ומכוסים שרף צהוב וריחני. העלים הם סרוגים, צורתם סגלגלה עד סגלגלה רחבה, מחודדים ומעוגלים לצורת לב בבסיס העלה. שפת הטרף משוננת. אורכם בין 5 עד 12 סנטימטרים. החלק העליון של הטרף נטול פלומה וגונו ירוק כהה. החלק התחתון הוא לבנבן ומעט שעיר. הפטוטרת דקה, עגולה ואורכה 3 עד 5 סנטימטרים.

כמו שאר מיני הצפצפה הצפצפה הבלסמית היא צמח דו-ביתי (הפרחים על העץ הם או זכריים או נקביים בלבד), המתרבה בעזרת הרוח. העץ מתחיל לייצר פרחים בגיל 8 עד 10 שנים ומייצר כמות גדולה של זרעים כל שנה. במרבית תחום התפוצה הפרחים מופיעים באפריל ובמאי, עוד בטרם העץ חידש את כל העלים שנשרו בשלכת, אם כי בגבולות הצפוניים של התפוצה ובמקומות הגבוהים הפריחה מתרחשת ביוני וביולי. הפרחים של הצפצפה הבלסמית הם עגילים תלויים. אורכם של עגילי הפרחים הזכריים הוא בין 5 ל-7 סנטימטרים ובכל פרח, שאורכו 3 מילימטרים יש 20 עד 30 אבקנים אדמדמים. אורך העגילים הנקביים הבוגרים הוא בין 10 ל-15 סנטימטרים. הפרי הוא הלקט שבתחילה הוא בגוון ירוק מבריק ולאחר התפתחותו ולקראת פיזור הזרעים הופך לגוון ירוק עמום. פרחים זכריים נושרים מיד לאחר ההאבקה ונרקבים. עגילי הפרחים הנקביים נושרים מיד עם השלמת פיזור הזרעים.

הזרעים חומים וקטנים (משקל הזרע הוא 0.005 גרם). פיזור הזרעים בעיקר תחום התפוצה הוא בין מאי ליוני. מזג אוויר חמים ויבש מעודד פיזור של הזרעים שנמשך כשבועיים. לכל זרע צמודה ציצת שערות ארוכות משיות שנועדו לסייע בפיזור באמצעות הרוח. כאשר במזג אוויר חם הזרעים נישאים מעלה בזרמי האוויר החמים. אם הזרעים נוחתים על מי נהרות הם נישאים עימם למרחקים.[2]

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצפצפה הבלסמית הוא העץ הנשיר שתחום תפוצתו הטבעי הוא הצפוני ביותר באמריקה הצפונית. תחום התפוצה של העץ נע מניופאונדלנד וחצי האי לברדור לאורך קו העצים לצפון-מערב באלסקה ודרומה ולדרום-מזרח בקולומביה הבריטית, איווה ופנסילבניה. יש חורשות מקומיות בהרי הרוקי, המתפשטות עד קולורדו בדרום, ווירג'יניה המערבית במזרח. העץ גדל במרכז אירופה כצמח נוי בפארקים.

צפצפה בלסמית היא עץ נפוץ. היא גדלה במישורי הצפה ויער גדות, בייחוד באזורים הנמוכים, על הגדות וקצות הביצות, על קרקעות לחות, מעט חומציות העשויות מחול, מחמרה או מחרסית. העץ אוהב חום ומעדיף מקומות מוארים, אבל הוא חסין לקור. הוא גדל באזור עמידות 3, כלומר הוא סובל טמפרטורות שנתיות מינימליות של 35°C- עד 40°C-. בהרי הרוקי הוא צומח עד לגובה 1,670 מטרים מעל גובה פני הים.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צפצפה בלסמית גדלה בחורשות שבהן היא המין היחיד או יחד עם צפצפה רעדנית, שדר הנייר (Betula papyrifera), אשוח ריחני ואשוחית לבנה.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה שבטים של ילידי אמריקה הצפונית נהגו להשתמש כמקור לתרופות למגוון מחלות, בעיקר למחלות עור וריאות.[4]

העץ הרך של צפצפה בלסמית משמש להכנת עיסת נייר ולבניין. השרף שמקורו בניצנים של העץ משמש לעיתים על ידי דבורים כחומר מחטא.

בעלי חיים רבים נוהגים לאכול את הזרדים של צפצפה בלסמית. זחלים של מיני עשים ופרפרים שונים ניזונים מעלי הצפצפה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צפצפה בלסמית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]