קאוטוקיינו

קאוטוקיינו (מטרופולין)
Kautokeino
Guovdageainnu
Kautokeino komm.svg
סמל קאוטוקיינו
Kautokeino flag.png
דגל קאוטוקיינו
Beaivváš Sámi Theatre Kautokeino 2014.jpg
מדינה נורווגיהנורווגיה נורווגיה
מחוז טרומס ופינמרק
מושל הנס איסק אולסן (נו') (2019)
בירת המטרופולין קאוטוקיינו (כפר)
שפה רשמית נורווגית ספרותית, סאמית צפונית
תאריך ייסוד 1851
על שם קאוטוקיינו עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 9,707.35 קמ"ר
 ‑ שטח ואחוז מים 738.48 קמ"ר 7.6%
 ‑ הנקודה הגבוהה מולייוס (נו') (973.9 מ')[1]
אוכלוסייה
 ‑ במטרופולין 2,877 (נכון ל־1 בינואר 2022)
 ‑ במטרופולין 2,877 (2022)
 ‑ צפיפות 0.3 נפש לקמ"ר
קואורדינטות 69°00′42″N 23°02′36″E / 69.01167°N 23.04333°E / 69.01167; 23.04333
אזור זמן UTC +1
kautokeino.kommune.no
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קאוטוקיינונורווגית: Kautokeino, בסאמית צפונית: Guovdageainnu (מילולית "דרך מרכז") או Guovdageaidnu (מילולית: "הדרך של המרכז"),[2] בקוונית או פינית: Koutokeino)[3] הוא מטרופולין במחוז טרומס ופינמרק שבנורווגיה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטרופולין נמצא בפינמרקסווידה על הגבול עם פינלנד, כשהמטרופולין הפיני אנונטקיס (אנ') ממוקם לדרומו, והמטרופולין הפיני אינרי (אנ') בדרום מזרח. בנורווגיה, נורייסה (אנ') נמצאת ממערב לו, וקוואננגן (אנ') בצפון מערב. קאוטוקיינו הוא המטרופולין הגדול ביותר בנורווגיה מבחינת שטחו, כמעט בגודל שני המטרופולינים השניים לו בגודלם ביחד, וכרבע מגודל שטחה של דנמרק. המרכז האדמיניסטרטיבי של המטרופולין הוא הכפר קאוטוקיינו, ונמצאים בו כפרים כגון לאהפולופל ומאסי.

המטרופולין משתרע על 9,707 קמ"ר, והוא הגדול במטרופולינים של נורווגיה.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקאוטוקיינו אקלים תת-ארקטי עם קיץ קריר עד פושר, וחורף אוך, קר ויבש יחסית. הכפר קאוטוקיינו הוא היישוב הקר ביותר בנורווגיה היבשתית לפי הטמפרטורה הממוצעת. בינואר 1999 נמדדו בו −50.3 °C. שיא חום של 30 °C נמדד ביולי 2018, כאשר באותו חודש, שהיה החם אי פעם, נמדדה טמפרטורה ממוצעת של 18 °C, ושיא יומי ממוצע של 23.6 °C. כמו ברוב נורווגיה, החודש הקר ביותר שנמדד היה בפברואר 1966, עם טמפרטורה ממוצעת של −25.8 °C, שיא יומי ממוצע של −20.7 °C ושפל יומי ממוצע של −32.1 °C. בחודש פברואר באותה שנה שיא החום היה −8.9 °C.

קאוטוקיינו נמצא ברמות הארקטיות של מישור הפינמרקסווידה בצפון נורווגיה. במשך חמישה שבועות בקיץ השמש אינה שוקעת, ובמשך שישה שבועות בחורף היא אינה זורחת.

ממוצע המשקעים נע בין 360 מילימטרים ל-424 מילימטרים לשנה, מהכמויות הנמוכות בנורווגיה.

במהלך הקיץ בדרך כלל נמצאות הטמפרטורות בטווח 10–20 °C. בשילוב עם עשרת אלפים האגמים באזור, מהווה המקום גן עדן ליתושים. לפיכך בקיץ בורחים בני האדם ואיילי הצפון אל החופים. התאריך הממוצע ללילה הקפוא (מתחת לאפס מעלות צלזיוס) האחרון בשנה הוא 31 במאי.[4] התאריך הממוצע ללילה הקפוא הראשון הוא 19 באוגוסט.[5] כך שישנם 79 ימים לא-קפואים בשנה (לפי ממוצע בשנים 1981–2010).

החורף נמשך מאמצע אוקטובר עד אמצע אפריל, אולם החלק הקשה של החורף נמשך רק בדצמבר עד פברואר. במהלך החלק הקשה של החורף, יכולות הטמפרטורות לצנוח עד ל−40 °C ואף מעבר לכך.

ציפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגבול הדרומי של קאוטוקיינו, הגובל בפינלנד, היכן שישנם אלפי אגמים וזורם נהר אלטה, נמצאים בתי גידול לשפע ציפורי ביצות. ניתן למצוא ברבורים שרים וכן ביצניות אדומות-רגל.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכפר קאוטוקיינו.
קאוטוקיינו.

מבחינת כמות האוכלוסייה, הוא נמצא במקום ה-232 מבין המטרופולינים בנורווגיה, עם 2,877 תושבים, וצפיפות אוכלוסין של 0.3 תושבים לקמ"ר. בעשור הראשון של המאה ה-21 אוכלוסייתו הצטמצמה ב-1.3%.[6][7] שלושת התעשיות המרכזיות בקאוטוקיינו הן רעיית איילי צפון, תעשיית הקולנוע ומערכת החינוך הציבורית. זהו אחד המקומות הקרים ביותר בסקנדינביה.

מתוך 2,877 התושבים, 1475 גרים בכפר קאוטוקיינו, ו-400 בכפר מאסי. 90% מתושבי המטרופולין הם דוברי שפה סאמית. כרבע מהתושבים (763 תושבים) הם מתחת לגיל 19, ויותר מחצי מהתושבים מתחת לגיל 30. מספר האנשים מעל גיל 66 נמוך: חצי מהממוצע הארצי. היחס בין נשים לגברים הוא 86 נשים לכל 100 גברים. אחוז האבטלה נכון לשנים 2006/2007 היה גבוה: 10%.[8]

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדות התעופה הקרובים נמצא באלטה (אנ'), כ-140 ק"מ מקאוטוקיינו, ובאנונטקיו (אנ') בפינלנד, כ90 קילומטרים מקאוטוקיינו. שדה התעופה הקטן של קאוטוקיינו (אנ') נמצא בתוך הכפר קאוטוקיינו, אך לא מפעיל טיסות מסחריות.

הכביש האירופי E45 עובר בקאוטוקיינו, והוא חלק מהנתיב הקצר והמהיר ביותר בין מערב פינמרק לדרום סקנדינביה.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם הנורווגי Kautokeino ("קאוטוקיינו") הוא בשם הפיני/קווני "Koutokeino" ("קווטוקיינו") שהוא עצמו מגיע מהשם הסאמי הצפוני "Guovdageainnu" ("גוודאגיינו").[9] מאחר שהמטרופולין שייך למחוז דובר סאמית, גם שמו הרשמי יכול להיכתב בנורווגית (Kautokeino kommune) או בסאמית צפונית (Guovdageainnu suohkan).

משמעות השם הסאמי היא "אמצע הדרך", וייתכן שהוא נובע מכך שקאוטוקיינו נמצאת במרחק שווה מאלטה (ששימשה בעבר כשוק), מקארסואנדו שבשוודיה, מנורדייסה שבטרומס, ומקאראשוק. ישנן גם תיאוריות אחרות לגבי השם, כמו למשל שהוא מצביע על מקום בו גדל צמח גומא מסוים (Carex vesicaria, מסוג כריך).

התחילית Kouto נפוצה גם בשמות מקומות קווניים בנפות סור-ואראנגר (אנ') וטאנה (אנ') שבמזרח טרומס ופינמרק, אולם משמעותה שם לא ברורה.

יישובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישובים בקאוטוקיינו הם:

יישובי מטרופולין קאוטוקיינו
כפר מיקום ביחס לכפר קאוטוקיינו פרטים נוספים
הכפר קאוטוקיינו (סאמי צפונית: Guovdageainnu, "גוודאגיינו") המוקד המנהלי של מטרופולין קאוטוקיינו. מכיל כ-1300 תושבים, שהם כ-43% מכלל אוכלוסיית המטרופולין.
מאסי (סאמי צפונית: Máze, "מאטזה") הגדול מבין הכפרים בקאוטוקיינו, מכיל כ-400 אנשים. מאסי נמצא בנקיק נהר, ונמצאים בו בית ספר וכנסיית מאסי שנבנתה לאחר שהנאצים שרפו במלחמת העולם השנייה את הכנסייה הקודמת שנוסדה ב-1721 על ידי המיסיונר תומס פון וסטן (אנ'). הכפר היה המוקד של "מחלוקת אלטה", מחלוקת פוליטית בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, שנוצרה עקב הצעה לבנות סכר הידרואלקטרי גדול ולהציף את הכפר.
מיירון (פי') צפון רבים מהסאמים שנסעו לקנדה על מנת ללמד את האינואיט רעיית איילים הגיעו ממיירון.
סטורנס (פי') (סאמי צפונית: Hemmogieddi, "המוגייג'י") צפון קרוב לסטורנס ישנו שדה לווחה, ובו קוורציט ירוק ייחודי שמשווק תחת השם "נאראנאס".
שושאוורי (אנ') צפון מזרח כפר נמצא ליד הגבול עם מטרופולין קאראשוק. יש בו כנסייה עם 75 מקומות שנבנתה ב-1968, ובקתה הררית.
אקסיידה (סמ') (Økseidet) ((סאמי צפונית: Ákšomuotki, "אקשומוטקי") דרום
לאהפולופל צפון מזרח הכפר נמצא בקצה הדרומי של אגם לאהפויאוורי. בכפר היה בית ספר, וישנה כנסייה, ובקתה הררית (בקתת הארחה). בכנסייה שנבנתה ב-1967 ישנם 70 מקומות.
שישצ'איאוורי (סמ') דרום מזרח יש בשישצ'איאוורי תחנת חיזוי מזג אויר של המכון המטאורולוגי הנורווגי (אנ'), ובדרך כלל נמדדות שם הטמפרטורות הנמוכות ביותר בנורווגיה.
סייבה (נו') דרום
איידיאוורי (סמ') דרום הכפר קרוב לגבול עם פינלנד.
סוהטיפיילבמה (סמ') מערב כפר הממוקם בערך 10 קילומטרים מערבית לכפר קאוטוקיינו.
אווצ'י (נו') מזרח כפר הנמצא 10 קילומטרים מזרחה לכפר קאוטוקיינו. במהלך מרד קאוטוקיינו, קבוצת הסאמים שלכדו את המורדים התארגנו בכפר אווצ'י.
צ'ונובווהפי (סמ') מערב כפר קטן עם מעט בתים שנמצא 11 קילומטרים מערבית לכפר קאוטוקיינו. בכפר יש בקתה הררית בשם "בקתת מאדאם בונגוס" (Madame Bongos fjellstue).
סולובוופמי (סמ') צפון הכפר קרוב לגבול עם מטרופולין אלטה. יש בו בקתה הררית ומתבצע בו ניטור מזג אויר.
גאלאנייהטו (פי') דרום מערב יש בכפר בקתה הררית.

בחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירות למועצה המקומית 2019
רשימה אחוזים קולות מנדטים חברים בקבינט
% ± מס' ± מס' ±
רשימת תושבי הקבע של קאוטוקיינו (נו') 25.9% Increase5.0
374 / 1,446
Decrease12
5 / 19
Increase1
1 / 5
רשימת הסאמים הנוודים של קאוטוקיינו (נו') 19.8% Decrease4.7
286 / 1,446
Decrease100
4 / 19
Decrease1
1 / 5
מפלגת המרכז 15.1% Increase14.3
219 / 1,446
Increase205
3 / 19
Increase3
1 / 5
מפלגת העבודה 11.8% Decrease14.4
170 / 1,446
Decrease243
2 / 19
Decrease3
0 / 5
שמאלה (נו') 10.2% Increase2.0
147 / 1,446
Increase18
2 / 19
0
1 / 5
Sámeálbmot Listu (רשימת בני הסאמי) (נו') 8.4% Decrease2.4
121 / 1,446
Increase121
2 / 19
0
1 / 5
ימינה 6.4% Increase2.6
93 / 1,446
Increase33
1 / 19
0
0 / 5
מפלגת השמאל הסוציאליסטית 2.5% Increase0.5
36 / 1,446
Increase5
0 / 19
0
0 / 5
אנדרה (Andre) 0% Decrease2.8
0 / 1,446
Decrease45
0 / 19
0
0 / 5
סה"כ 64% 1446 19 5
ראש המועצה: הנס איסק אולסן (נו') (רשימת תושבי הקבע של קאוטוקיינו (נו')), סגן ראש המועצה: איסק אולה י. הטה (נו') (שמאלה (נו'))
מקור: https://www.valgresultat.no, http://postlister.avjovarre.no (ארכיב)

ראשי המטרופולין[10][עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שנים שם שנות כהונה מפלגה גיל כניסה לתפקיד הערות[11] תמונה
1 1853-1857 פרדריק ולדמאר ווסלף (אנ') 4 - 28 כומר הקהילה בתקופת מרד קאוטוקיינו ועד 1857. הכומר פרדריק ולדמאר ווסלף.
2 1857-1859 אנדראס אדוארד ברגר (נו') 2 - 33 הסוחר המקומי הראשון, בשנים 1854–1860.
3 1859-1861 אולה איסאקסן הטה (נו') 2 - 37 הודח ב-1851 מתפקיד השוטר המקומי, לאחר שהואשם שלא סייע מספיק נגד התקפות המורדים.[12]
4 1861-1867 קארל אדולף מואה (נו') 6 - 37 כומר הקהילה בשנים 1857–1867.
5 1867-1869 אולה איסאקסן הטה 2 - 45 כהונה שנייה.
6 1869-1871 לודוויג כריסטופר אולוויוס סטראמה (נו') 2 - 35 כומר הקהילה בשנים 1867–1871. בתפקיד קודם כמנהל בית ספר התנגד ללימוד נורווגית חדשה.[13]
7 1871-1873 מורטן קלמטסן (נו') 2 - 39 מוכר גם בכתיב "קלמנטסן" (Clementsen). מורה, מצלצל בפעמון וזמר מקהלה בכנסיית קאוטוקיינו.[14] השתתף בלכידת המורדים במרד קאוטוקיינו.[15] ראשי המטרופולין לשעבר זמר הכנסייה מורטן קלמטסן (משמאל) והמורה הנריק פנתה (מימין), ב-1905.
8 1873-1875 אולה אנדראס יוהאנסן (נו') 2 - 34(?) כומר הקהילה בשנים 1871–1879.
9 1875-1877 מורטן קלמטסן 2 - 39 כהונה שנייה.
10 1877-1879 אולה אנדראס יוהאנסן 2 - 38 כהונה שנייה.
11 1879-1881 לארס לארסן (נו') 2 - ? הסוחר המקומי השלישי בשנים 1863–1910.
12 1881-1888 גיאורג קארליוס נורדרום (נו') 7 - 27 כומר הקהילה בשנים 1880–1888. ראש המטרופולין לשעבר, הכומר גיאורג נורדרום ב-1914.
13 1888-1900 הנריק פנתה (נו') 2 - 44 מורה במקצועו. ראשי המטרופולין לשעבר זמר הכנסייה מורטן קלמטסן (משמאל) והמורה הנריק פנתה (מימין), ב-1905.
14 1900-1904 יוהאנס מאתיסן הטה (נו') 4 - 61 חוואי במקצועו. ראש המטרופולין העתידי יוהאנס מאתיסן הטה ב-1883.
15 1905-1916 ? 11 - ?
16 1917-1922 פטר לורנץ דה פרי סמית (נו') 5 - 37 היסטוריון וכומר קהילת קאוטוקיינו בשנים 1910-1922.[16]
17 1923-1934 לידר אורשת (נו')[17] 11 - 37 מנהל בית ספר במקצועו.
18 1935-1940 לודוויג יוהאן מאדסן (נו') 5 - 78
19 1941-1945 מורטן מ. קלמטסן (נו') 4 - 30 כפי הנראה ללא קשר משפחתי לראש המטרופולין לשעבר מורטן קלמטסן.
20 1946-1947 יאן ק. לונד (נו') 1 - ? מורה במקצועו.
21 1948-1955 אלפרד לארסן (נו') 7 - 44 מנהל בית הספר במקצועו. פעיל בהתאמת תוכניות הלימודים לתלמידים סאמיים.[18]
22 1956-1963 ארוויד יוהאן לייר דאהל (נו') 7 המפלגה השמרנית 47 שוטר מקומי ומפקד מרחב משטרתי במקצועו, בעל הכשרה כעורך דין וחבר בוועדות וארגונים רבים.
23 1964-1969 לאורי אביאל קסקיטלו (נו') 5 המפלגה השמרנית[19] 50 ראש המטרופולין העתידי, היועץ לעבודות בית והמורה לאורי אביאל קסקיטלו.
24 1970-1971 אודמונד יואקים סאנדוויק (נו') 1 - 48
25 1972-1973 לאורי אביאל קסקיטלו 1 - 58 כהונה שנייה.
26 1974-1975 אודמונד יואקים סאנדוויק 1 - 52 כהונה שנייה.
27 1976-1977 מאתיס מאתיסן סארה (נו') 1 - 37 בעל עדר איילים. מאוחר יותר נבחר כחבר בפרלמנט הסאמי, ומ-1988 הנהיג רשימה של רועי איילים.
28 1978-1979 קלמט א. הטה (נו') 1 המפלגה השמרנית 41 הנואם הסאמי הראשון בפרלמנט הנורווגי. החל את דרכו כרואה חשבון ומנהל בבית מטבחיים לאיילים.
29 1980-1981 אולה הנריק בוליו (נו') 1 רשימת העם הסאמי (נו') 41 היה בתחילה חקלאי בכפר מירון ומטיף במיסיון הסאמי (נו'). פעילותו הפוליטית החלה במפלגת המרכז, אך משנות ה-70 הוביל את עמותת הסאמים בקאוטוקיינו. שימש גם סגן יו"ר המכון הסאמי הנורדי.
30 1982-1983 קלמט א. הטה (נו') 1 המפלגה השמרנית 45
31 1984-1987 אולה הנריק בוליו 3 רשימת העם הסאמי 45 כהונה שנייה.
32 1988-1991 אלן אינגה אולפסדאטר הטה (נו') 3 המפלגה השמרנית 35 הייתה בתחילת דרכה מנהלת בית הספר התיכון ובית הספר לרעיית איילים. מאוחר יותר הייתה הסאמית הראשונה במועצת המנהלים של תאגיד השידור הציבורי בנורווגיה, ומזכירת מדינה (מקביל לסגנית שר) במשרד לממשל מקומי ופיתוח אזורי בממשלה הנורווגית. ראש המטרופולין לשעבר אלן אינגה הטה ב-2011.
33 1992-1993 אולה הנריק בוליו 1 רשימת העם הסאמי 53 כהונה שלישית.
34 1994-1999 אנטון לייר דאהל (נו') 5 מפלגת שמאלה (נו') 45 מורה במקצועו, ושופט בינלאומי בתחרויות סקי. בנו של ארוויד דאהל, ראש המטרופולין ה22.
35 1999-2003 יאן אולה בוליו (נו') 4 מפלגת המרכז 39 בנו של אולה הנריק בוליו, ראש המטרופולין ה29.
36 2003-2015 קלמט ארלנד הטה (נו') 12 מפלגת העם הסאמית (אנ') 30 כיהן שלוש קדנציות ברצף. מאז 2021 חבר בפלמנט הסאמי מטעם התאחדות הסאמים הנורווגים (אנ'). ראש המטרופולין קלמט ארלנד הטה ב-2009.
37 2015-2019 יוהאן ואסארה (נו') 4 מפלגת העבודה הנורווגית 27 נבחר לפרלמנט הסאמי ב-2013–2017. מאז 2021 משמש מזכיר מדינה (סגן שר) במשרד התחבורה הנורווגי (אנ'). ראש המטרופולין העתידי יוהאן ואסארה ב-2013.
38 2019- האנס איסאק אולסן (נו') רשימת תושבי הקבע של קאוטוקיינו (נו') 62

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הקרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני כ-10,500 שנים נסוג הקרח מאזור הכפר קאוטוקיינו. החלק הצפוני של מחוז קאוטוקיינו המודרני היה הראשון לעבור הפשרה, כ-500–800 שנים לפני אזור הכפר. הקרח באזור היבשה נסוג דרומה ונעלם לחלוטין מן הכף הצפוני (צפון סקנדינביה), וממעוזו האחרון בפארק הלאומי סארק בשוודיה, לפני כ-9600 שנים.[20]

תקופת האבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקאוטוקיינו יש עקבות של פעילות אנושית שממשיכים 7000–9000 שנה אחורה. באזור כנסיית קאוטוקיינו נמצאו ראשי חץ, העתיקים ביניהם מתוארכים לסביבות 7000-5000 לפנה"ס, והחדשים לסביבות 1000-2000 לפנה"ס. בשנת 2020 ביצעה אוניברסיטת טרומסה חפירות ארכאולוגיות בגאידנומאניאוורי שבקאוטוקיינו, כ-300 מטרים מצפון-מזרח לכנסייה. שם נמצאו, בין השאר, עצמות שרופות, שהעתיקות מביניהן תוארכו לסביבות 5009-4846 לפנה"ס.[21]

ביונטוואד'ה (Juntevađđa), כ-10 ק"מ צפונית לקאוטוקיינו, נערכו חפירות ארכאולוגיות בשנת 2018. תוצאות הבדיקה מצביעות על פעילות אנושית באזור שמתוארכת לתקופה המזוליתית, בסביבות 5560-5520 לפנה"ס. בין היתר זוהו שרידי עצמות של אייל הצפון.[22]

תקופת הברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחפירות של הארכאולוג פול סימונסן ביונטוואד'ה ב-1967 נחשפו עשר ערימות אבנים שהיו מונחות בשורה עם מרווחים של 5–13 מטרים ביניהן. הן תוארכו לסביבות שנת 1050 לספירה. בערימות האבנים היו שכבות פחם, ומכאן שיער סימונסן שמדובר בבורות אש. עם זאת מחקר מאוחר יותר הגיע למסקנה שלא מדובר בבורות אש, אלא בתנורי חימום שהיוו חלק ממתחם אוהלים שהיה בשימוש האוכלוסייה הסאמית.

בשנים 1550–1751[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנת 1751 היה קאוטוקיינו חלק משוודיה.[23]

החומר הכתוב על קאוטוקיינו לפני שנת 1550 הוא מועט. ב-1553 החיל שלטונו של המלך השוודי גוסטב ואסה מיסוי עקבי על הסאמים בקאוטוקיינו[24], תחת השם "קוותקילה", וישנו רישום רצוף של המס לאורך 55 שנים משנת 1553 עד 1608, מלבד שנת 1565, כמו גם סקירה של האוכלוסייה ורישומים חשבונאיים משנת 1553. לפי ספרו של ההיסטוריון והכומר פיטר לורנץ סמית' מ-1938,[25] בספירת המס של 1553 היו "בכפר הלאפי" (כדבריו. כיום סיאידה) בקאוטוקיינו שמונה אנשים. לפי הערכה של 6 נפשות למשק בית, הוא מעריך את מספר האנשים הכולל בסיאידה של קאוטוקיינו ב-48 אנשים.[24] סמית גם מעריך כי מקור השם קאוטוקיינו בהלחם של מילה הסאמית ל"אוהל גדול" (goahti) למילה הפינית ל"כפר" (kylla).[26] קהילת קאוטוקיינו הייתה ממוקמת סמוך למיקום בו נמצאת כיום כנסיית קאוטוקיינו,[27] באזור בו מצאו ממצאים רצופים מתקופת האבן עד ימינו[21].

מיסים בסיאידת קאוטוקיינו ב-1553 (בהגיה שוודית)
שם מס ששולם
פדהר ארנסון 3 עורות איילים
אולוף פשון 3 עורות איילים
חראל יונסון 3 עורות איילים
נילס אולסון 3 עורות איילים
אולוף נילסון 3 עורות איילים
איורט ארנסון 3 עורות איילים
אנדהרס יונסון 3 עורות איילים
סומבה אולסון 3 עורות איילים

בנוסף לסיאידת קאוטוקיינו, הייתה במטרופולין קאוטוקיינו של היום גם סיאידה בלאהפויאוורי. ב-1553 היו שם לפי ספרי המס שישה אנשים, ולפי ההנחה של סמית' לשישה אנשים במשק בית, האוכלוסייה שם הייתה בסך הכל 36 בני אדם.

הכומר הראשון ששירת בטקס תפילה בקאוטוקיינו היה יוהאנס יונה טורנאוס (שו') מאווטורניו (Övertorneå, כיום בפינלנד. בפינית: יו'ליטורניו (אנ')), ב-1641. הטקס נערך בבקתת עץ חדשה שנבנתה בהוראת מלך שוודיה קארל התשיעי, והייתה כנראה מבנה העץ הראשון שהוקם בקאוטוקיינו ובפינמרק בכלל. במיקום המקורי של הבקתה נמצא כיום מוזיאון קאוטוקיינו, והבקתה עצמה, שהייתה בנויה מבולי עץ אורן שבעבר צמח שם, שוחזרה בתקופה המודרנית בתוך מבנה המוזיאון.[28]

הכומר הראשון שנעשה לתושב קאוטוקיינו הוא השוודי אמונד איסקסן קוטליוס שחי במאסי בחורף 1674-1675. את מקומו ירש השוודי יוהאנס טונברג שהגיע ממאווטורניו, ואותו החליף אחיו, אנדש ניקולאי טוננסיס (נו'). עבור טוננסיס נבנה בית כומר, וב-1701 גם החלו בבניית הכנסייה הישנה השל קאוטוקיינו. הכנסייה נחנכה תחת השם "כנסיית קארל הקדוש" ב-11.2.1703, והתקיימה 241 שנים ו-296 ימים עד שנשרפה ב-3.12.1944 על ידי כוחות הכיבוש הנאציים. בעת שריפתה הייתה הכנסייה הפרוטסטנטית הוותיקה ביותר בפינמרק.

בשנים 1751–1939[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1837–1851 היה קאוטוקיינו חלק ממטרופולין קיסטראנד (אנ').

הכומר פרדקיק ולדמאר ווסלף.

מרד קאוטוקיינו ב-1852[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1852 תקפה קבוצת סאמים מורדים את נציגי המדינה הנורווגית באירוע שזכה לכיוני "מרד קאוטוקינו", בתקיפה נהרגו השוטר והסוחר המקומיים, והמורדים הצליפו בכומר פרדריק ולדמאר ווסלף (אנ'). המורדים נעצרו בידי סאמים אחרים, בקרב במהלכו נהרגו שניים מהמורדים. שניים ממנהיגי המורדים, מונס סומבי (אנ') ואסלאק הטה (אנ'), הוצאו להורג מאוחר יותר בעריפה. על אף שהיו עוד כמה תגובות אלימות של הסאמים למדיניות הניצול של הממשלה הנורווגית, המרד נחשב למאורע חסר תקדים. התנגשויות אחרות בין האינטרסים הסאמיים לבין האוכלוסייה הנורווגית בכללה לא הובילו מעולם לאובדן חיי אדם. בתקופה שלאחר המרד התחזקה מגמת התערבבות של העם הסאמי באוכלוסייה הנורווגית.

ב-1854 נבנתה חוות השוטר המקומי, שהכילה גם בית סוהר. בשנים 1852–1856 שימש מאגנוס קלרק (נו') כשוטר, בשנים 1856–1874 שימש מאדס ליה (נו') כשוטר, וב-1874–1885 שימש בתפקיד האראלד וורום (נו').

השפעת הספרדית ב-1919[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאוטוקיינו ספגה פגיעה קשה מהשפעת הספרדית בינואר 1919. באותו חודש נפטרו 24 אנשים מן הקהילה, שהיוו 2.2% מן האוכלוסייה.[29]

ב-1920 מנתה אוכלוסיית קאוטוקינו 979 נפשות.[30]

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1940[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלחימה בחזית נארוויק (אנ') ב-1940 השתתפו ארבעה חיילים בני קאוטוקיינו כחלק מגדוד אלטה (אנ').

באוגוסט 1940 הגיעו ארבעה חיילים גרמנים אל קאוטוקיינו בסירה, ולאחר מכן עזבו. אלו היו החיילים הגרמנים הראשונים באזור. רק בחורף 1941 נרשמה במקום נוכחות גרמנית קבועה, כאשר הגרמנים החרימו את הפנימיה באזור לצורך מגוריהם.

1942[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1942 ברחו שני אסירים, פטר פיליפוביץ' ובורה איוובנקוביץ', ממחנה המעצר הנאצי ליוגוסלבים נידוני מוות בקאראשוק. הם עברו בקאוטוקיינו בדרכם לשוודיה. שניהם הוסגרו לשלטונות בכפר אווצ'י בקאוטוקיינו, אולם הצליחו להימלט. איוונקוביץ' נתפס שוב על ידי הגרמנים והוצא להורג בקאוטוקיינו, פיליפוביץ' הצליח לברוח לשוודיה לאחר 28 ימי הימלטות.[31]

באותו חודש אסיר אחר מאותו מחנה, זיווטה לופולוביץ' בן ה-17, הצליח לברוח עד לבקתה הררית בכפר שושאוורי בקאוטוקיינו. הוא נצפה על ידי סאמי מקומי שפחד ודיווח לשוטר באלטה, כתוצאה מכך לופולוביץ' נתפס. לאחר המלחמה נשפט השוטר לחמש שנות מאסר, בעוד הסאמי שוחרר.

ב-1942 תכננו הגרמנים להקים קו רכבת שיעבור דרך מטרופולין קאוטוקיינו. הקו היה אמור לעבור דרך רייסאדאלן (אנ'), דרך קאוטוקיינו ומשם לקאראשוק, ולהוות חלק ממסילת הקוטב (אנ') הגרמנית שתוכננה להגיע מפאוסקה (אנ') בצפון מחוז נורדלנד עד קירקנס (אנ') בקצה הצפון מזרחי של נורווגיה.

1943[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים נורווגים עם גרוטאת המטוס הגרמני בשדה התעופה בקאוטוקיינו, באביב 1945.

ב-1934 בנו הגרמנים שדה תעופה של 1.2 קילומטר בקאוטוקיינו. שדה התעופה קאוטוקיינו (אנ') עדיין קיים כיום, אם כי לא נמצא בשימוש בדרך כלל, ובקצהו גרוטאה של מטוס יונקרס Ju 52 גרמני.

1944[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוד מאתיס הטה (נו') כותב בספרו "התיישבויות סאמיות בפינמרסווידה 2" על שלושה אסירים סרבים שנמלטו באוגוסט 1944 ממחנה שבויים, נתפסו על ידי הגרמנים והוצאו להורג באיידיאוורי, 30 ק"מ דרומית לקאוטוקיינו. ב-1945 נחפרו הגופות מן האדמה על ידי חיילים נורווגיים והועברו לקאוטוקיינו.[32] מאחר שאסירים סרביים הוחזקו במחנה באזור רק עד דצמבר 1942, ולא עד 1944, נראה שזיהויים כסרבים שגוי.[31]

מטוס Focke-Wulf Fw 189 Uhu גרמני.

ב-15.10.1944 ביצע מטוס סיור גרמני מסוג Focke-Wulf Fw 189 Uhu (אנ') שהגיע מדרום נחיתת חירום באגם במטרופולין, 13 ק"מ דרומית לכפר קאוטוקיינו.[33] שני הטייסים שרדו, והגרמנים ירו במטוס כשנתגלה שהוא יצא מכלל שימוש, ואז פוצצו אותו.[34] בעקבות האירוע נקרא האגם Flyvarjávri, "אגם המטוס" בסאמית צפונית. האירוע מוזכר גם על ידי אוד מאתיס הטה כזיכרון מילדתו.[35] ב-1993 הוצאו שרידי המטוס ונשלחו לאנגליה.

בסתיו 1944 הוצבה בסביבות קאוטוקיינו בריגדת הגבירגסייגר ה-139. בריגדה זו הוקמה ב-5.6.1944 משרידי גדוד הגבירגסייגר ה-139,[36][37] אותו גדוד שכמעט הובס על ידי הנורווגים בביארנפל (אנ') ביוני 1940, לפני שבעלות הברית נסוגו ונורווגיה נאלצה להיכנע. הבריגדה כללה בערך 5000 חיילים שהגיעו לאזור קאוטוקיינו בסביבות 29 באוקטובר 1944.[38] מפקד החטיבה, אוברסט (אלוף-משנה) שירמבאקר, הושאל מהדיוויזיה ההררית אס אס השישית.[39]

משימתה של הבריגדה הייתה לשמש הגנת אגפים לקו שטורמבוק-שטלונג (גר') שחתך את הטריז הפיני (מקטע צר בצפון פינלנד שתחום על ידי נורווגיה מצד אחד ושוודיה מצידו השני) צפונית ליישוב קארסוואנדו שמנמצא כיום על גבולה הצפוני של שוודיה. העמדות הגרמניות בקאוטוקיינו נבנו מתוך חשש שבעלות הברית עלולות לנחות בהמרפסט בקצה הצפון הנורווגי, ולתקוף דרומה מכיוון אלטה ודרך הפינמרקדסוידה במטרה למנוע נסיגה של הקורפוס ה-18 הגרמני מפינלנד דרך הטריז הפיני.[40] העמדות הגרמניות הוקמו מדרום ומדרום מערב לקאוטוקיינו, במאטאווארי (שו'), יופווארי (נו'), אדג'יט (סא'), גאלגוווארי (סא'), וג'ונקאווארי (סא').[41] עד 3.1.1945 נטשו הגרמנים את כל העמדות הללו בדרך עגלות לא סלולה שעברה מגואת'טלופל דרומית מערב לקאטוקיינו, אל הירוואס (פי') במרכז פינלנד, ומשם שוב צפונה, דרך הטריז הפיני, אל שיבוטן (נו') שבנורווגיה[42][38]. ביוני 2020 נמצאו תרמילים של פגזים באזור העמדות הגרמניות מ-1944 במאטאווארי, 5 קילומטרים דרומית לקאוטוקיינו.[43]

ב-23.10.1944 נערכה פגישה בין נציגי גרמניה, המשטרה הנאצית, מפקד המשטרה הנורווגי, ונציגי מטרופולין בקאוטוקיינו. נציגי המטרופולין הגיעו להסכמה עם הנאצים שאוכלוסיית קאטוקיינו ביחד עם עדרי האיילים הגדולים יתפנו להליסקוגן שבטרומס, ושם יפגשו את הגרמנים. הגרמנים רצו להשתלט על עדרי האיילים משלוש סיבות: בתור מקור מזון לעצמם, כדי למנוע גישה אליהם כמקור מזון מצד בעלות הברית, וכדי שהסובייטים לא ישתמשו בהם לצורכי תובלה, כפי שעשו בחזית מורמונסק.[44] ההסכם פורסם לאוכלוסייה בנורווגית, אולם פקודת הפינוי ניתנה בסאמית, ושם נאמר לתושבים להתפנות להליסקוגן שנמצא ליד יובל אנאריוקה (נו') של נהר טאנה (נו') במזרח הפינמרקסווידה, בכיוון ההפוך מזה שהוסכם עליו. כל זאת בידיעת מפקד המשטרה הנורווגי. האוכלוסייה, שנדרשה להתפנות עד 30.11.1944, צייתה לפקודה שניתנה בסאמית, ברחה אל הפינמארקסווידה ושם התפזרה בשטח גדול מאוד. כתוצאה מכך איבדו הגרמנים גישה לבשר האיילים, והאוכלוסייה התחמקה מגירוש.[45] לבסוף מתוך 1330 תושבי קאוטוקיינו, רק 47 גורשו דרומה, ביניהן שתי נשים חולות שעד היום לא ידוע מה עלה בגורלן.[46]

שריפת קאוטוקיינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיית קאוטוקיינו משנת 1701.

בסוף 1944 העלו הגרמנים את קאוטוקיינו באש. ב-20.11.1944 הם החלו בשריפה באזור כנסיית קאוטוקיינו. הכנסייה עצמה, שהוקמה בשנת 1701, עלתה באש ב-3.12.1944. השריפה הסתיימה בשבוע הראשון של דצמבר באותה שנה[47][46], כאשר מתוך 220 המבנים שהיו בקאוטוקיינו שרפו הגרמנים 168.[48]

מחנה השבויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השנייה היה מחנה שבויים גרמני עם כ-200 אסירים סובייטים בקאוטוקיינו. אין כמעט מידע על המחנה.

לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-50[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הכוח שאבארדאסיוהקה.

בשנת 1952 נפתחו בקאוטוקיינו בית ספר לאומי למקצועות ביתיים לסאמים, ולאחר מכן גם תיכון סאמי ובית ספר לרעיית איילים, היחיד בעולם שמלמד ת התחום.[49] ב-3.9.1952 התרסק מטוס נורדמן של חברת וידרוה (אנ') בעת שניסה לנחות באגם גאודניאיאורי (אנ') באזור שנחשב כיום הפארק הלאומי אנאריוהקה (נו'). כל ארבעת נוסעיו יצאו ללא פגע, אך המטוס נהרס לחלוטין. המטוס היה במשימה של שירות הביון הנורווגי לספק ציוד צבאי למחסן שנועד למקרה שברית המועצות תתקוף את נורווגיה.[50][51]

ב-1953 נפתחה בקאוטוקיינו תחנת הכוח שאבארדאסיוהקה (נו'), תחנה הידראולית שמנצלת הפרש גובה של 5.5 מטרים ומייצרת מדי שנה אנרגיה של כ-4-4.5 ג'יגהואט־שעה.

שנות ה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית המטרופולין הגיעה ל-2,063 תושבים בינואר 1963, ובכך עברה את רף 2000 התושבים.[52]

שנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1976 נפתח לתנועת מכוניות המקטע של כביש 92 בין קאוטוקיינו לקאראשוק, וקיצר את מרחק הנסיעה בין השניים מ-378 ק"מ ל-146 ק"מ.[53]

ב-1977 הוקמה ועדת החינוך הסאמית, והמזכירות שלה התמקמה בקאוטוקיינו, משם הגיעו שלושה מתוך שמונה חברי הוועדה הראשונים. הוועדה הוגדרה תחת משרד הכנסיות והחינוך וסיפקה מתחילת דרכה סיפקה הדרכה, מידע ותיאום לתוכנית הלימודים ולדרכי ההוראה הסאמיים, כאשר בהמשך קיבלה גם סמכויות בתחום החינוך הסאמי. כעבור 25 שנות עבודה, בשנת 2000, נסגרה הוועדה כאשר סמכויותיה ומשימותיה הועברו למחלקת החינוך של הפרלמנט הסאמי של נורווגיה (אנ'), מחלקה שבשנת 2012 שינתה את שמה ל"מחלקת החינוך וההכשרה של הפרלמנט הסאמי".[54]

אולה הנריק מאגה נואם בפני הפרלמנט הסאמי ובפני הדלאי לאמה המתארח בו בשנת 1989.

ב-30.11.1978 החלטה של הפרלמנט של נורווגיה להרחיב את נהר קאוטוקיינו-אלטה (נו') הובילה לגל הפגנות שנודעו מאוחר יותר בתור "ההתנגדות לפיתוח נהר קאוטוקיינו-אלטה".

שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1987 קמה תחנת הכוח באלטה (אנ'), תחנת כוח הידראולית שמבוססת על האגם המלאכותי וירדניאוורי (אנ') שנמצא בצפון מטרופולין קאטוקיינו.

ב-1989 נבחר אולה הנריק מאגה (אנ') מקאוטוקיינו לנשיא הראשון של הפרלמנט הסאמי בנורווגיה.

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית המטרופולין הגיעה ל-3,011 תושבים בינואר 1992 ול-3176 תושבים בינואר 1997[55], ובכך עברה את רף 3000 התושבים. ב-1992 נפתח גם אולם באקטהארי (נו') העירוני, בו מתקיים מאז 1993 הסאמי גרנד פרי של חג הפסחא.

ב-1994 נפתחה תוכנית נסיונית לציד אביב של ברווזים בקאוטוקיינו כפיילוט ל-3 לשנים, שמאוחר יותר הוארך, ובהמשך מתוכנן להימשך על בסיס קבוע. ציד הברווזים באביב והחורף הוא מסורת סאמית, שהממשל איפשר בהעלמת עין מאז 1950. דו"ח משנת 2020 שיזם הממשל בקאוטוקיינו נועד להסביר לרשויות כי מדובר במנהג חשוב שנושא ידע סאמי מסורתי ומהווה נושא מרכזי בתרבות הסאמית.[56][57]

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש יולי 2003 נשרף לחלוטין מלון נורדלנדיה בקאוטוקיינו,[58] אך ב-2008 פתחה רשת תון (אנ'), רשת המלונות השלישית בגודלה בנורווגיה, מלון חדש בקאוטוקיינו.[59][60]

ב-2005 ירדה שוב אוכלוסיית המטרופולין מתחת ל-3000 איש עם 2997 תושבים[61].

ב-2021 החלה בניה של גן ילדים חדש וחטיבת ביניים חדשה בקאוטוקיינו, בעלות של 207 מיליון אירו ובשטח של שישה דונם. מסירת המקום למועצה המקומית נקבעה ל-16.1.2023, ותחילת הלימודים במקום נקבעה ל-16.2.2023. ב-2022 החלו בקאוטוקיינו בניית בית ספר תיכון ובניית בית ספר לרעיית איילים, בעלות כוללת של 485 מיליון קרונות עם שטח של 7.3 דונם בשתי קומות. תחילת הלימודים במבנים החדשים נקבעה ל-1.8.2024, והמבנה מיועד להכיל גם את התיאטרון הלאומי הסאמי בייוואש.[62][63]

אקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוניברסיטה הסאמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין קמפוס דייהטוסידה
פנים בניין קמפוס דייהטוסידה

האוניברסיטה הסאמית, שמכונה גם "האוניברסיטה הסאמית למדעים שימושיים", הוקמה בכפר קאוטוקיינו בשנת 1989, ונכון לשנת 2020 היו בה כ-200 סטודנטים מכל הארצות ברחבי הסאפמי (נורווגיה, פינלנד, שוודיה ורוסיה), ו-110 עובדים. היא מוגדרת מוסד להשכלה גבוהה ומחקר, ומהווה אחת מ-25 מוסדות הלימוד האקדמיים הציבוריים בנורווגיה, ואחת משש האוניברסיטאות הציבוריות במדינה. האוניברסיטה קיבלה את האחריות הלאומית לחינוך אקדמי סאמי, כולל חשיפה בתוכניות לימוד ובעיתונות, מפתחת את הסילבוסים שלה על בסיס צורכי הסאמים, ושואפת לפתח את השפות הסאמיות לשפות אקדמיה, בהוראה, באדמיניסטרציה ובין הסטודנטים.

האוניברסיטה מציעה את התארים הבאים:

בנוסף מקיימת האוניברסיטה על בסיס לא קבוע קורסים, השתלמויות והכשרה ראשונית בשפה הסאמית.

באוניברסיטה שני מכוני מחקר:

  • המכון להכשרת מורים סאמיים ולעיתונות ילידית.
  • המכון לשפה, דוודג'י, רעיית איילי צפון ומדעי החברה הסאמית.

כמו כן פעיל בה המרכז לסאמים בחינוך, מרכז מיומנויות ארצי למערכת החינוך מגיל גן עד לאקדמיה, המקדם שימוש בשפות הסאמיות בדיבור ובכתב בקרב האוכלוסייה.

בשנת 2009 נפתח קמפוס דייהטוסידה (אנ') בקאוטוקיינו, ואליו עברו האוניברסיטה הסאמית, המכון הסאמי הנורדי, הארכיון הסאמי (אנ'), ארגון רווחת הסטודנט של פנים פינמרק (אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה הסאמית), מחלקת השפה של הפרלנט הסאמי של נורווגיה, המרכז הבינלאומי לרעיית איילי צפון ומרכז המידע הבינלאומי לזכויות ילידים.[64]

הנהלת האוניברסיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאוניברסיטה הסאמית רקטור ומנכ"ל. הרקטור נבחר מקרב העובדים והסטודנטים לארבע שנים, ולכל היותר שתי קדנציות. המנכ"ל ממונה על ידי הדירקטוריון. לרקטור יש אחריות כוללת על האוניברסיטה, והוא ראש המועצה שלה, בעוד שהאחריות הניהולית נמצאת אצל המנכ"ל.

המכון הסאמי הנורדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1973 הוקם בקאוטוקיינו המכון הסאמי הנורדי (אנ') כגוף של מועצת השרים הנורדית (אנ'), ומאוחר יותר הוסב לעיסוק בנושאים בהקשר הסאמי. נכון לשנת 2022 המכון מסונף לאוניברסיטה הסאמית למדעים שימושיים (אנ'), ומטרתו לחזק ולפתח את התרבות, השפות וחיי החברה הסאמיים באשר הם. המכון מקבל מימון ממועצת השרים הנורדית, משרד התרבות והמחקר הנורווגי (נו'), משרד החינוך, המחקר והתרבות השוודי ומשרד החינוך הפיני על פי חלוקה מוגדרת מראש.[65]

נכון לשנת 2022 מעסיק המכון כ-20 חוקרים בתחומי השפה הסאמית, המשפט והחברה, מבצע מחקרים בשיתוף עם מוסדות מחקר וחינוך אחרים, ומגדיר לעצמו כמטרה פיתוח של המחקר הילידי ברחבי העולם.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואוטקיינו נחשב (ביחד עם קאראשוק) לבירת התרבות הסאמית הצפונית, וכ-90% מהתושבים בו דוברים סאמית צפונית.[66] זהו המטרופולין הראשון, ובמשך תקופה ארוכה גם היה היחיד, שנתן לשפה סאמית מעמד שווה לנורווגית בענייני מנהל ציבורי.

ב-1925 היה קאוטוקיינו מוקד מרד קאוטוקיינו.

סמל המטרופולין הוא מגן כחול ועליו לאבו (אנ') (מבנה סאמי מסורתי) בזהב.

קאוטוקיינו הוא מקום מושבם של מספר מוסדות חינוך ותרבות סאמיים, כמו גם אטרקציות תיירותיות כגון מרוצי איילים ומרוצי קטנועים. במטרופולין נמצאים התיאטרון הסאמי הלאומי בייוואש, התיאטרון הפרטי גווסו (נו'), מרכז הסרטים הסאמי, הפרלמנט הסאמי, המטה של ארגון רועי האיילים העולמי, המשרד הראשי של קונפדרציית הסאמים הנורווגים (אנ'), משרדים של העיתון הסאמי "אוויר (אנ')", משרדי ההוצאה לאור וחברת התקליטים DAT הסאמית והארכיון הסאמי (אנ'). בשנים 1996–2012 נערך בקאוטוקיינו פסטיבל סרטים בינלאומי שנתי (אנ').[67] בשנת 2005 צורף קאוטוקיינו לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו כנושא שתי נקודות מדידה מייצגות של הקשת הגאודזית של שטרובה: נקודת מובראווארי (סמ') ונקודת באליאשווארי (נו').

זוכה תוכנית הראליטי "החווה" עונת 2007, מיקל איסאק איירה, וזוכה תוכנית הריאליטי הנורווגית 71° צפון (נו') בעונת 2002 יוהאן מאתיס בוליו, שניהם מקאוטוקיינו. להקת הראפ הסאמית דולווה דוטאר (נו') שהשתתפה בתוכנית הכישרונות "כישרון נורווגי (אנ')" בערוץ TV2, גם היא מקאוטוקיינו.

בחודש אוגוסט מדי שנה מתקיימים פסטיבל הדגים הלבן ופסטיבל הסתיו. פסטיבל הסתיו נמשך כל סוף השבוע וכולל קונצרטים ומרוצי גלישת רכבי שלג על גבי מי הנהר. במרוצים הללו, אם הנסיעה איטית מדי או הסיבובים חדים מדי, כלי הרכב שוקע במים.

אתר המילניום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת יוזמת משרד התרבות הנורווגי, לפיו כל רשות מקומית בוחרת "אתר מילניום (אנ')" המסמל את המעבר למילניום החדש בשנת 2000, נבחר בקאוטוקיינו ההר דורקיהאנווארי (נו'), בעקבות אגדה שמקושרת אליו.

התיאטרון הסאמי הלאומי בייוואש[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיאטרון הסאמי הלאומי בייוואש.

ב-1981 הוקם בקאוטוקיינו התיאטרון הסאמי הלאומי "בייוואש", התיאטרון היחיד בנורווגיה שההצגות בו הן בשפה הסאמית. התיאטרון מגיע גם לאזורים הסאמיים במדינות השכנות, במסעות הכוללים 70–80 ימי מסעות בשנה, ונסיעות למרחק של כ-6000 ק"מ. במקור היה התיאטרון קבוצה עצמאית, אולם מאז 1991 הוא נתמך על ידי המדינה, ומאז 2002 הוא נתמך על ידי הפרלמנט הסאמי.[68]

התיאטרון מקיים שיתופי פעולה אמנותיים וחינוכיים עם האוניברסיטה הסאמית (נו'), עם התיאטרון הסאמי בקירונה שבשוודיה, עם תיאטרון הסאמית הדרומית (נו') שבעיירות מו אי ראנה (אנ') בנורווגיה ובטארנבי (אנ') בשוודיה, ועם תיאטרון הולוגאלנד במחוז טרומס.

נכון ל-2007 הועסקו בתיאטרון ארבעה שחקנים קבועים, ושישה עובדי מעטפת. מדי שנה פועלים בו כ-20 אנשים בו זמנית, חצי מהם מדריכים, מחזאים, מעצבי במה, מעצבי תלבושות, אנשי קולנוע, מאפרות וכו'.

בשנת 2011 חגג התיאטרון 30 שנות פעילות עם בכורה של ההצגה "המרחבים שלנו" בבימויו של נילס גאופ (נו'). ישנן תוכניות להעביר את התיאטרון מהיכל התרבות של קאוטוקיינו לבניין בית הספר התיכון החדש שנמצא בבניה מאז 2022.[62][63]

מנהלי התיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

נילס הנריק בוליו, המנצח של תחרות השירים בסאמי גרנד פרי 2015, חמישי מימין.

פסטיבל הפסחא של קאוטוקיינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-1971 מתקיים פסטיבל הפסחא של קאוטוקיינו (Kautokeino påskefestival), פסטיבל חורף שהוקם על ידי האמן נילס אסלאק ואלקפאה (אנ') ומתמקד בקידום מוזיקה, בידור אמנות ותרבות סאמיים.[69]

סאמי גרנד פרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1990 נוספה לפסטיבל תחרות שירים בשם "סאמי גרנד פרי (אנ')" שצברה מאז פופולריות, החלה להיות משודרת בטלוויזיה, ונעשתה למוקד משיכה לבני סאמי מכל רחבי הסאפמי: שוודי, פינלנד ורוסיה.[70][71] במסגרת התחרות מוצגים שירים מודרניים בשפות הסאמיות ושירת יוייק.

כנסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיית מאסי.

במטרופולין שלוש כנסיות: כנסיית קאוטוקיינו שנבנתה מחדש ב-1958, כנסיית מאסי מ-1965 וכנסיית לאהפולופל מ-1967. הכנסית נחשבות בשטח בישופות נורד-האלוגאלנד (אנ').

כנסיית קאוטוקיינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיית קאוטוקיינו
המזבח בכנסיית קאוטוקיינו

ב-1958 נחנכה כנסייה חדשה בקאוטוקיינו. הכנסייה, שמשמשת מאז אתר תיירותי מרכזי, בנויה במקומה של הכנסייה המקורית ששרפו הנאצים ב-1944, ותלויות בה אותן נברשות שהיו תלויות בכנסייה המקורית וניצלו מן השריפה. הכנסייה שימשה גם להופעות, עד שבאוקטובר 2013 אסרה מועצת הקהילה של קאוטוקיינו על המשך קיום הופעות לא-נוצריות בה, לאחר שהחצוצרן אולה אדווארד אנטונסן השמיע שירת יוייק על הבמה שם. מועצת הקהילה, לדברי הנציגה אינגה גונהילד בוליו קמי, אינה מרשה השמעת יוייק בכנסייה, ואינה רואה ביוייק כחלק טבעי מהחיים הנוצריים. הרתיעה מן היוייק יכולה להיות מוסברת בהיותה שירה עממית יומיומית, אולם לדברי הפרופסור לספרות סאמית האראלד גאסקי, הרתיעה נובעת מחלקו של היויק בדת הסאמית, שגרם לדחייתו על ידי הנוצרים, בעיקר בקאוטוקיינו ובקאראשוק.[72][73][74]

מוסדות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקאוטוקיינו נמצאים משרד מחוזי של הרשות הנורווגית לבטיחות במזון (אנ'), מוזיאון החצר הכפרית של קאוטוקיינו, מכון הדווג'י, תחנת מכ"ם שיתה בעבר בסיס של חיל האוויר הנורווגי, כנסיית קאוטוקיינו שזכתה לפרסום, ומכרות ביידזווואגי שידועים בהתנגדות שהם מעוררים באזור.

יצרן הלאבו (מבנים סאמיים)

תחנת המכ"ם (לשעבר בסיס חיל האויר) בקאוטוקיינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1955 הוקם בסיס חיל האוויר הנורווגי בקאוטוקיינו בעקבות תחנת רדיו שהופעלה שם עוד משנת 1945. הבסיס שימש החל מ-1972 חלק ממערכת ההגנה האווירית האינטגרלית של ברית נאט"ו (אנ'), ואף זיהה טילי שיוט רוסיים מעל המרחב האווירי של נורווגיה ופינלנד במהלך 1982. הבסיס המשיך לפעול במקום במשך 40 שנה עד שנסגר בשנת 1995 והפך לתחנת מכ"ם בשליטה מרוחקת של בסיס טייסת 131 של חיל האויר הנורווגי בסורייסה (נו').

בעבר היה בקאוטוקיינו מפעל של חברת Venor המקומית לייצור לאבו (מבנים סאמיים). המותג נקנה על ידי חברת "Arctic Lavvo", אולם הייצור בקאוטוקיינו ממשיך.

מכרות ביידזווואגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכרות ביידזווואגי בקאוטוקיינו היו במשך זמן רב ממכרות הזהב הגדולים בצפון אירופה. בשנת 1970 פתחה חברת חברת בידיווואגה גרובר A/S (נו') את מכרות ביידזווואגי (שו') (כך בסאמי. בנורווגית: ביידיווואגי) בקאוטוקיינו. המכרות ניצלו מרבצי נחושת משובצי זהב שהיו מוכרים עוד משנות ה-50, אם כי עד שנות ה-80 לא ידעו להעריך את תפוצתו ומשקלו של הזהב במתכות המכרה. בשנת 1974 רכשה חברת הכרייה הממשלתית A/S סידוואראנגר (נו') את בידיווואגה גרובר A/S ובכללה את המכרה, אולם עם ירידת מחירי הנחושת ב-1976 נפסקה עבודת הכריה.

בידיווואגה גרובר A/S חידשה את הכריה ב-1985, הפעם בבעלות החברה הפינית אוטוקומפו (אנ'), אולם עם נפילת מחירי הזהב והידלדלות המרבצים במכרה בתחילת שנות ה-90 הופסקה שוב הכריה, והמכרה נסגר לגמרי ב-1993. לאורך תקופת הכריה של שנות ה-80 וה90 הוצאו מהמכרה כ-24,000 טונות של נחושת וכ6 טון זהב.[75]

בתחילת העשור השני של המאה ה-21 ניתנו הערכות כי באזור יש סימנים לעוד מיליוני טונות של נחושת וזהב, וב-2018 חברת Arctic Gold (חברת בת של Arctic Minerals) קיבלה מרשות הכריה של נורווגיה ארבעה אישורי כריה באזור[75]. אולם מטרופולין קאוטוקיינו מסרב מאז 2012 לאשר את פתיחת המכרה, מתוך חשש לתעשיית רעיית האיילים הסאמית,[76][77] וב-16.12.2013 אף דחתה המועצה המקומית, בהצבעת רוב של תשעה מתוך עשרה חברי מועצה, בקשה של החברה לבצע הערכות להשפעות העבודות במכרה.[78]

מוזיאון החצר הכפרית של קאוטוקיינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביבת מוזיאון החצר הכפרית של קאוטוקיינו. המוזיאון עצמו נמצא באמצע התמונה מעל הגשר שעובר מעל נהר קאוטוקיינו.

מוזיאון החצר הכפרית של קאוטוקיינו (נו') (בסאמית צפונית Guovdageainnu gilišillju "גוודגיינו גילישילו"), הוא מוזיאון לאמנות, תרבות והיסטוריה סאמית, שמהווה חלק מהמוזיאונים של קרן מוזיאוני RiddoDuottar (נו').

המוזיאון נפתח בשנת 1987 במבנה ששימש בעבר בית ספר, ובו תערוכת קבע של התרבות הסאמית באזור. בנוסף ישנו חלק המשמש מוזיאון פתוח. המוזיאון מחזיק גם אוסף של כעשרת אלפים תמונות.[79][80]

אישים ידועים מקאוטוקיינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרד קאוטוקיינו ב-1852[עריכת קוד מקור | עריכה]

לארס הטה בסביבות גיל 50.

אמנות ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארט אנה סארה ב-2014.
פרד-רנה בוליו ב-2019.

קהילה ופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליילה סוזאנה וואש.

תעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרנק יוהלס (1931–2020) ורגינה יוהלס (נולדה 1939), הצורפים הראשונים בפינמרק, מייסד ובעלים של חנות התכשיטים ותצוגת האמנות "גלריית הכסף של יוהלס (נו')", זוכה פרס התרבות של מחוז פינמרק לשנת 2009.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הווארד קלמטסן ב-2016.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קאוטוקיינו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Høyeste fjelltopp i hver kommune, באתר Kartverket
  2. ^ Stadnamn og offisielle språk i Noreg: Troms og Finnmark, באתר Kartverket.no (בנורווגית חדשה)
  3. ^ "Stadnamn og rettskriving" (בנורווגית). Kartverket. ארכיון מ-2018-07-01. נבדק ב-2018-07-13.
  4. ^ NRK, Siste frostnatt om våren, באתר NRK, ‏2012-05-04 (בnb-NO)
  5. ^ "Første frostnatt".
  6. ^ Statistisk sentralbyrå (2020). "Table: 06913: Population 1 January and population changes during the calendar year (M)" (בנורווגית). ארכיון מ-2020-05-26. נבדק ב-2018-12-11.
  7. ^ Statistisk sentralbyrå (2020). "09280: Area of land and fresh water (km²) (M)" (בנורווגית). ארכיון מ-2020-05-26. נבדק ב-2018-12-11.
  8. ^ "Finnmarkstatistikken: Yrkesdeltaking 2006" (בנורווגית). אורכב מ-המקור ב-2008-06-26.
  9. ^ Helander, Kaisa Rautio: «Muhtin fuomášumit báikenamaid njálmmálaš ja čálalaš anus Norgga beale davimus Sámis». – Lars Magne Andreassen (עורך), Samiske landskapsstudier. (בסאמי צפונית) תאריך 5.2004, עמודים 72–86.
  10. ^ "Ordførerhistorikk" (בנורווגית).
  11. ^ "Slaget på kirkestedet" (בנורווגית).
  12. ^ "Lars Johan Bucht". Lokalhistoriewiki.no.
  13. ^ "Skulehistorie i Selje". .no.
  14. ^ "Morten Klemetsen". Geni.com.
  15. ^ "Morten Clementsen". skuvla.info. נבדק ב-2022-12-28.
  16. ^ "Peter Lorenz Smith". Lokalhistoriewiki. נבדק ב-2022-12-28.
  17. ^ פרטים נוספים בlocalhistoriewiki.no
  18. ^ "Innspill til Normalplanutvalget". skuvla.info (בנורווגית). נבדק ב-2022-12-28.
  19. ^ "Keskitalo, Lauri Abiel (1914-1989)". stortinget.no (בנורווגית). נבדק ב-2022-12-28.
  20. ^ Stroeven, Arjen P.; Haettestrand, Clas; Kleman, Johan; Heyman, Jakob; Fabel, Derek; Fredin, Ola; Goodfellow, Bradley W.; Harbor, Jonathan M.; Jansen, John D.; Olsen, Lars; Caffee, Marc W.; Fink, David; Lundqvist, Jan; Rosqvist, Gunhild C.; Strømberg + Jansson, Bo+Krister N. (2016). "Deglaciation of Fennoscandia". Quaternary Science Reviews. Elseiver. 147: 105. Bibcode:2016QSRv..147...91S. doi:10.1016/j.quascirev.2015.09.016. S2CID 43158326. ארכיון מ-2022-06-18. נבדק ב-2022-08-28.
  21. ^ 1 2 Blom, Jon Gunnar (2021). "Gáidnomanjávri Sikringsundersøkelse av aktivitetsområder fra steinalder ved Kautokeino kirkested" (PDF). Tromsø Museums Rapportserie (בנורווגית). 62 (University in Tromsø): 18. ארכיון (PDF) מ-2022-08-26. נבדק ב-2022-08-29.
  22. ^ Niemi, Anja Roth; Oppvang, Janne. "Juntavadda Undersøkelse av sein-mesolittiske aktivitetsområder i Kautokeino k./Guovdageaidnu s." (PDF). Tromura 2019 (בנורווגית). 54 (TROMSØ MUSEUMS RAPPORTSERIE NR. 54). ארכיון (PDF) מ-2022-08-25. נבדק ב-2022-08-28 – via uit.no.
  23. ^ Norgeshistorie, Om; Institutt for arkeologi, konservering og historie (IAKH) ved UiO. "Noregs grenser: det historiske målebord - Norgeshistorie". www.norgeshistorie.no (בנורווגית). נבדק ב-2022-08-29.
  24. ^ 1 2 Smith, P.L. "Nasjonalbiblioteket". www.nb.no. pp. 3, 7. נבדק ב-2022-08-29.
  25. ^ Smith, P.L. (Peter Lorenz) (1880-1944), Kautokeino og Kautokeino-lappene: en historisk og ergologisk regionalstudie, 1938 אוסלו (https://urn.nb.no/URN:NBN:no-nb_digibok_2007011000003).
  26. ^ "Nasjonalbiblioteket". www.nb.no. נבדק ב-2022-08-29.
  27. ^ "Nasjonalbiblioteket". www.nb.no. נבדק ב-2022-08-29.
  28. ^ "About the museum". rdm.no (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-08-29.
  29. ^ Nygaard, Ingrid Hellem (2021-05-01). "Isolerte samfunn? Spanskesyken i Kautokeino og Karasjok (1918-20)" (PDF). munin.uit.no. Munin.uit.no. p. 36. Utbruddet i Kautokeino januar 1919 utgjør en dødelighet på hele 2,2%, altså tre ganger så høy som landsgjennomsnittet.
  30. ^ Nygaard, Ingrid Hellem (2021-05-01). "Isolerte samfunn? Spanskesyken i Kautokeino og Karasjok (1918-20)" (PDF). Munin.uit.no. p. 14. I 1920 var det totalt 1972 individer, 979 i Kautokeino, 993 i Karasjok.
  31. ^ 1 2 "Fangeleirer i Karasjok". RiddoDuottarMuseat (בנורווגית ספרותית). נבדק ב-2022-08-29.
  32. ^ Hætta, Odd Mathis (2016). Samebygder på Finnmarksvidda 2 (בנורווגית) (2 ed.). Alta: Odd Mathis Hætta. pp. 314–315. ISBN 978-82-690262-1-4.
  33. ^ Sørensen, Kjell; Moe, Morten (2022-08-29). "Focke-Wulf Fw 189A "Uhu" Finnmarksvidda". Flyvrak.info.
  34. ^ Klemetsen, Johan Mathis (2022-08-29) [1997]. "Nasjonalbiblioteket". www.nb.no (בנורווגית). p. 71. נבדק ב-2022-08-29.
  35. ^ Hætta, Odd Mathis (2016). Samebygder på Finnmarksvidda [Sami villages on Finnmarksvidda] (בנורווגית). Alta: Odd Mathis Hætta. pp. 254–255. ISBN 978-82-690262-0-7.
  36. ^ "Gebrirgsjäger". www.lexikon-der-wehrmacht.de. נבדק ב-2022-08-29.
  37. ^ "Gebirgsjäger-Regiment 139". www.ordersofbattle.com. נבדק ב-2022-08-29.
  38. ^ 1 2 Berge, Kjell-Ragnar (2019). Lyngenlinjen Hitlers siste skanse i Norge 1945 (בנורווגית). Skallestad: Ares Forlag. pp. 46, 47, 69, 180. ISBN 978-82-92938-90-4.
  39. ^ Westrheim, Harry (1978). Landet de brente: tvangsevakuering av Finnmark og Nord-Troms høsten 1944 (בנורווגית). Tiden. p. 139. ISBN 8210017101.
  40. ^ "Nasjonalbiblioteket". www.nb.no. נבדק ב-2022-08-29.
  41. ^ historielag, Årsmøteuttalelse GHS/Kautokeino (2019-12-11). "Om krigsminner – Kautokeino historielaget". iFinnmark (בנורווגית). נבדק ב-2022-08-29.
  42. ^ Aarseth, Ola. "Muitalusat ja dáhpáhusat Guovdageainnus 13 Kautokeino 1944-45. Da sameland brant". Muitalusat ja dáhpáhusat Guovdageainnus. 13 (Kautokeino Historielag): 10.
  43. ^ Kristensen, Nils Martin. "Bombekastergranater funnet i Kautokeino" (בנורווגית ספרותית). נבדק ב-2022-08-29.
  44. ^ "Nasjonalbiblioteket". www.nb.no. נבדק ב-2022-08-29.
  45. ^ Hætta Eriksen, Edel. "Muitalusat ja dahpahusat Guovdageainnus 13.«Evakueringsvinteren 1944-45»". Muitalusat Ja Dahpahusat Guovdageainnus. 13 (Kautokeino historielag): t.
  46. ^ 1 2 Petterson, Arvid (2008). Fortiet fortid Tragedien Norge aldri forsto (בנורווגית). Hammerfest: Gjenreisningsmuseet for Finnmark og Nord-Troms. pp. 147, 351. ISBN 978-82-997554-1-2.
  47. ^ Jaklin, Asbjørn (2016). Brent jord, 1944-1945 : heltene, ofrene, de skyldige (בנורווגית). Oslo: Gyldendal. pp. 193–195. ISBN 978-82-05-48429-0.
  48. ^ Hætta, Odd Mathis (2016). Samebygder på Finnmarksvidda (בנורווגית). Alta: Odd Mathis Hætta. p. 254. ISBN 978-82-690262-0-7.
  49. ^ "Den eneste i sitt slag". skuvla.info. נבדק ב-30 אוגוסט 2022.
  50. ^ "Norseman med Tromsø-fisker totalhavarert på fjellvann". www.nb.no. Avisa Nordlys. 1952-09-05. נבדק ב-31 אוגוסט 2022.
  51. ^ Jentoft, Morten (2008). "Kalle og Pelle". Døden på Kola. Gyldendal. p. 87. ISBN 978-82-05-36547-6. Men etter alt å dømme var flyturen inn til Gávdnjajávri en del av oppbŧggiingen av det topphemmeloige Stay Behind-nettet i Nord-Norge
  52. ^ "06913: Endringer i kommuner, fylker og hele landets befolkning (K) 1951 - 2022-PX-Web SSB". ssb.no (בנורווגית ספרותית). Statistisk Sentralbyrå. נבדק ב-31 אוגוסט 2022.
  53. ^ "Vei over vidda". www.nb.no. Finnmark Dagblad. 1976-10-16. נבדק ב-2022-08-31.
  54. ^ "Samisk utdanningsråd" (בנורווגית). אורכב מ-המקור ב-2013-10-04. נבדק ב-2022-12-21.
  55. ^ "06913: Endringer i kommuner, fylker og hele landets befolkning (K) 1951 - 2022-PX-Web SSB". ssb.no (בנורווגית). Statistisk Sentralbyrå. נבדק ב-2022-08-31.
  56. ^ Eikelmann, Isak. "Andejakten (Lodden) - Guovdageainnu suohkan". www.guovdageainnu.suohkan.no (בנורווגית ספרותית). נבדק ב-2022-08-31.
  57. ^ "Treårig forsøksordning med vårjakt på ender i Kautokeino: en oppsummering" (PDF) (בנורווגית ספרותית). NINA. נבדק ב-2022-08-31.
  58. ^ "Evakuert fra brennende hotell". NRK (בנורווגית ספרותית). 2003-07-15. נבדק ב-2022-08-30.
  59. ^ "Thon Hotel Kautokeino". www.bygg.no (בנורווגית). 2008-08-27. נבדק ב-2022-08-30.
  60. ^ "11 nye hotell i Norge i år: Hotellboom-året". www.vg.no (בנורווגית ספרותית). 2008-12-27. נבדק ב-2022-08-30.
  61. ^ "06913: Endringer i kommuner, fylker og hele landets befolkning (K) 1951 - 2022-PX-Web SSB". SSB (בנורווגית). נבדק ב-2022-08-31.
  62. ^ 1 2 "Samisk videregående skole og reindriftsskole Kautokeino". Samisk videregående skole og reindriftsskole Kautokeino (בנורווגית ספרותית). נבדק ב-2022-08-30.
  63. ^ 1 2 "Klart for samisk teater og reindriftsskole". www.statsbygg.no. Statsbygg. 2022-02-08. נבדק ב-2022-08-30.
  64. ^ "Diehtosiida" (PDF). Diehtosiida.(הקישור אינו פעיל)
  65. ^ Sámi Instituhta birra (אורכב 03.09.2007 בארכיון Wayback Machine)
  66. ^ Fakta om samiske språk regjeringen.no, (בנורווגית) נצפה לאחרונה 29. מאי 2018
  67. ^ Aslaksen, Eilif Andreas (2012-12-18). "Samisk filmfestival nedlegges". NRK (בנורווגית ספרותית). נבדק ב-2019-04-28.
  68. ^ "Beaivváš Sámi Teáhter". 2007-09-10. אורכב מ-המקור ב-2007-09-10. נבדק ב-2022-02-01.
  69. ^ "SAMISK PÅSKEFESTIVAL I KAUTOKEINO" (בנורווגית ספרותית). נבדק ב-8 דצמבר 2022.
  70. ^ Hætta, Wenche Marie. "Hvem-Hva-Når om Sámi Grand Prix" (בנורווגית). NRK. נבדק ב-2 אוגוסט 2021.
  71. ^ "Tuva throatsinger at Sámi Grand Prix". eurolang.net. אורכב מ-המקור ב-11 אוקטובר 2006. נבדק ב-2 אוגוסט 2021.
  72. ^ Valio, Kent (18 אוקטובר 2013). "Der joik er synd" (בנורווגית). NRK. נבדק ב-2017-11-23.
  73. ^ Kveseth, Magne (15 אוקטובר 2013). "Utestenges etter joiking i kirka". altaposten.no (בנורווגית ספרותית). נבדק ב-2017-11-23.
  74. ^ Strøm, Petter (2013-10-15). "Antonsen sjokkerte med joik i kirka" (בנורווגית ספרותית). NRK. נבדק ב-7 דצמבר 2022.
  75. ^ 1 2 "Norway - Arctic Minerals". Arctic Minerals (באנגלית). נבדק ב-8 דצמבר 2022.
  76. ^ Magnussen, Tone (2017-09-27). "The Municipal No to Mining. The Case Concerning the Reopening of the Biedjovaggi Gold Mine in Guovdageainnu Municipality, Norway" (באנגלית). Springer. נבדק ב-8 דצמבר 2022.
  77. ^ "Bidjovagge". Store Norske Leksikon (בנורווגית ספרותית).
  78. ^ Larsson, Carl-Gøran (2013-12-16). "Kautokeino sier nei til gruve". NRK (בנורווגית ספרותית). נבדק ב-2022-08-31.
  79. ^ "Gilišillju/Bygdetunet jubilerer 30 år". אורכב מ-המקור ב-2017-12-30. נבדק ב-2017-12-30.
  80. ^ Kautokeino bygdetun