בל 206

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בל 206
ILPD Bell206.jpg
בל 206 בשירות משטרת ישראל
מאפיינים כלליים
סוג מסוק תובלה קל
ארץ ייצור קנדהקנדה  קנדה
יצרן בל הליקופטר
טיסת בכורה 8 בדצמבר 1968
יחידות שיוצרו 7,300 (שנת 2005)
ממדים
אורך 12 מטר
גובה 2.8 מטר
משקל ריק 740 ק"ג
משקל טעון 1,500 ק"ג
ביצועים
מהירות מרבית 225 קמ"ש
טווח טיסה מרבי 700 ק"מ
סייג רום 4,100 מטר
הנעה
מנוע אחד מתוצרת אליסון, בעל הספק של 420 כ"ס

בל 206אנגלית: Bell 206) הוא השם הכולל למשפחת מסוקים קלים בעלי רוטור דו להבי ומנוע אחד או שניים מתוצרת חברת "בל הליקופטר" מארצות הברית. חברת בל תכננה את המסוק לכתחילה כדגם בל YOH-4 עבור מכרז של צבא ארצות הברית למסוק תצפית קל. המסוק לא נבחר במכרז, וחברת בל תכננה מחדש את גוף המסוק ושיווקה את הדגם המחודש שנקרא 206A ג'ט ריינג'ר כדגם אזרחי בעל חמישה מושבים שנמכר בהצלחה רבה. הדגם המחודש נבחר לבסוף על ידי צבא ארצות הברית וסומל OH-58 קיואה (Kiowa). בל פיתחה דגם מוגדל, בעל שבעה מקומות שנקרא לונג ריינג'ר, ומדגם זה פותח בהמשך דגם דו-מנועי שנקרא טווין ריינ'גר. חברת טרידאייר (Tridair) הציעה שדרוג דומה של הלונג ריינג'ר, לדגם שנקרא ג'מיני ST. המסוק יוצר במפעל לכלי טיס אזרחיים של "בל" במיראבל (קוויבק, קנדה).

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכרז הצבאי והג'ט ריינג'ר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בל YOH-4A
אוגוסטה בל 206B-3 ריינג'ר III

ב-14 באוקטובר 1960 ביקש צבא ארצות הברית מ25 יצרניות מטוסים להגיש הצעות למסוק תצפית קל (LOH, ‏Light Observation Helicopter), שנועד להחליף את מטוס התצפית הקל ססנה L-19 בירד דוג ואת המסוקים מדגמי בל H-13 סו והילר H-23. המפרט אותו דרש הצבא היה למסוק בעל משקל המראה של 1,100 ק"ג, מהירות שיוט של 204 קמ"ש וזמן שהייה של 3 שעות. מנוע המסוק נועד להיות מנוע טורבינה. 12 חברות הגישו 17 הצעות, ובהן הילר ויוז. חברת בל הגישה את הצעתה, דגם D-250. ב-19 במאי 1961 הכריז הצבא על חברות בל והילר כזוכות בתחרות התכנון, ומאוחר יותר הוחלט לצרף גם את חברת יוז לשלב זה. בל פיתחה את דגם D-250 לדגם לדגם 206, שסומל מחדש YOH-4A ב-1962. כל אחת מהחברות הזוכות ייצרה חמישה אבות טיפוס עבור הצבא לניסויים והערכה. אב הטיפוס הראשון של הדגם של חברת בל, שנודע בכינוי "הברווזון המכוער" על שם צורתו המריא ב-8 בדצמבר 1962. עם תום הניסויים וההשוואות בין הדגמים השונים הודיע הצבא במאי 1965 כי הדגם של חברת יוז, OH-6 קאיוז, זכה בתחרות, וזאת בעיקר משיקולים כלכליים.[1][2]

למרות הכישלון במכרז החליטה חברת בל להמשיך בפיתוח המסוק, ותחילה לפתור את בעיית שיווק המסוק. צורתו החיצונית של דגם 206 לא הייתה מושכת, ובנוסף היה המסוק צפוף גם עבור שלושת הנוסעים שהיו מתוכננים לטוס בו (בנוסף לטייס). הפתרון היה הארכת גוף המסוק ועיצובו מחדש. המסוק המשופר נקרא 206A ג'ט ריינג'ר, כדי לציין את הקשר בינו לבין המסוק הקודם של החברה, בל 47 המצליח והפופולרי. טיסת הבכורה של המסוק המשודרג התקיימה ב-10 בינואר 1966, ולאחר רישוי המסוק על ידי רשות התעופה הפדרלית של ארצות הברית (FAA) ב-20 באוקטובר 1966 החל בינואר 1967 שיווק המסוק לשוק האזרחי. גם בשוק זה התחרה המסוק בדגמים המקבילים מן המכרז הצבאי, הילר 1100 ויוז 500, שפותחו מן הדגמים הצבאיים שהגישו חברות אלה למכרז. בניגוד לתוצאות המכרז הצבאי, בשוק האזרחי זכה הבל 206A ג'ט ריינג'ר להצלחה ותוך שנתיים נמכרו 300 מסוקים מדגם זה.[3]

בתחילת 1971 החלה חברת בל בשיווק דגם משופר שכונה דגם 206B ג'ט ריינג'ר II, שהחליף את דגם A. לדגם זה היה מנוע חזק יותר מתוצרת אליסון מדגם 250-C20 שהיה בעל הספק של 400 כוח סוס. התקנת המנוע החדש חייבה מעט שינויים, ולפיכך הציעה חברת בל לבעלי מסוקים מדגם A לשדרג לדגם המשופר. 56 מסוקים מדגם זה נרכשו על ידי אוסטרליה, 12 מהם יוצרו על ידי חברת בל והשאר יוצרו ברישיון על ידי חברת קומונוולת' איירקראפט קורפוריישן שביצעו את הרכבת המסוקים, אם כי המנועים ומערכות האוויוניקה היו מתוצרת ארצות הברית. המסוקים האוסטרלים כונו דגם 206B-1 קיואה.

שיווק הג'ט רייינג'ר II הסתיים ב-1977 ובמקומו החלה החברה לשווק את דגם 206B לונג ריינג'ר III. לדגם זה היה מנוע אליסון C20B עוצמתי יותר שאיפשר שיפור בביצועים. ב-1982 החלה חברת בל בייצור ושיווק דגם משופר של הלונג ריינג'ר III עם מנוע אליסון C20J וכן מיכל דלק עם קיבולת מוגדלת, חלונות בועה בדלתות האחוריות ושינויים בתא הנוסעים. ייצור דגם זה הועבר ב-1986 למיראבל, בקנדה וכן נבנה ברישיון על ידי חברת אוגוסטה באיטליה.[2]

OH-58 קיואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בל OH-58A קיואה של צבא ארצות הברית
בל OH-8D קיואה חמוש של צבא ארצות הברית בעת תרגיל ירי. למסוק כוונת ירי המותקנת מעל הרוטור הראשי

הצלחת הדגם המסחרי עוררה עניין בכוחות המזוינים של ארצות הברית, וחברת בל זכתה להזדמנות נוספת לזכות במכרז של הצבא. המכרז הראשון, בו זכתה כאמור חברת יוז, הסתיים. חברת יוז לא הייתה מוכנה להציע שוב את המחיר הנמוך שהציעה במכרז הראשון (שהודות לו זכתה במכרז), והצבא החליט על פתיחה מחודשת של המכרז. חברת בל הציעה הפעם דגם צבאי של הבל 206 במחיר נמוך מהצעתה המחודשת של חברת יוז, והצבא החליט להזמין את המסוקים במכרז החדש מחברת בל. הדגם החדש נקרא בצבא ארצות הברית OH-58. כמקובל בצבא ארצות הברית, נקרא המסוק על שם שבט אינדיאני בשם זה.[4] המסוקים הצבאיים נבדלים מהדגם האזרחי בכמה פרטים, ובהם שינויים בתכנון תא הנוסעים, רוטור ארוך יותר ותוספת מערכות אוויוניקה. המסוק הראשון סופק לצבא ארצות הברית ב-23 במאי 1969, וארבעה חודשים לאחר מכן כבר היה מסוק ראשון בפעילות מבצעית בוייטנאם. עד 1973 סיפקה חברת בל לצבא ארצות הברית 2,200 מסוקים מדגם זה. 74 מתוכם הועברו לכוחות הקנדיים, שהפעילו את המסוקים החל מדצמבר 1971. המסוקים הקנדיים סומלו COH-58, ומאוחר יותר שונה הסימול ל-CH-136. בינואר 1973 הזמין צבא ארצות הברית 74 מסוקים נוספים, במקום המסוקים שהועברו לקנדה.[2]

צבא ארצות הברית ביקש לבחון שיפורים נוספים במסוק, ולצורך זאת הוחלף מנועו של מסוק OH-58A אחד במנוע אליסון T63-A-720 עוצמתי יותר, עם הספק של 420 כוח סוס. שיפור נוסף היה התקנת חופת זכוכית שטוחה יותר. המסוק המשודרג סומל מחדש OH-58C. שני מסוקים נוספים שודרגו לדגם זה כדי לאפשר ביצוע ניסויים נרחבים על ידי חברת בל וצבא ארצות הברית. בעקבות הצלחת השדרוג הזמין הצבא שדרוג של 275 מסוקים מדגם A לדגם B, החל ממרץ 1978. דגמים נוספים כללו את 12 מסוקים מדגם OH-58B, זהים לדגם A, שסופקו לחיל האוויר האוסטרי ב-1976 ואת דגם TH-57A סי ריינג'ר שהוזמן על ידי צי ארצות הברית ב-31 בינואר 1968 כמסוק אימון. 40 מסוקים מדגם זה סופקו לצי, והם זהים לדגם A למעט מערכות אוויוניקה מותאמות למערכות המופעלות בצי.[2]

דגם 3 הופיע בקיץ 1977, וצויד במנוע בעל 420 כוח סוס. דגם זה נרכש גם על ידי צי ארצות הברית למטרות אימון, תחת הסימול TH-57B/C. גם מסוקי הקיואה שודרגו לדגם זה וסומלו OH-58C.‏ במסגרת תוכנית AHIP (ראשי תיבות של Army Helicopter Improvement Program, תוכנית שיפור מסוקים, צבא) החל צבא ארצות הברית בשדרוג 578 מסוקי קיואה לדגם D. השדרוג כלל התקנת רוטור בעל ארבעה להבים, החלפת המנוע למנוע בעל הספק של 650 כוח סוס, התקנת מערכות אוויוניקה מתקדמות, תוספת מערכת תצפית חדישה הממוקמת מעל הרוטור, ועוד.[5][2]

בל 206L לונג ריינג'ר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בל 206L לונג ריינג'ר

ב-25 בספטמבר 1973 הודיעה חברת בל על תחילת פיתוחו של דגם L, שבשיווקו הוחל באוקטובר 1976. דגם 206L, שכונה "לונג ריינג'ר", ארוך ב-64 ס"מ מהג'ט ריינג'ר, ובזכות הארכה זו יכול המסוק לשאת שני נוסעים נוספים השני מושבים פונים לאחור, ובסך הכל שבעה אנשים (כולל שני טייסים). כדי להקל על כניסת נוסעים והעמסת ציוד שולבה בצידו השמאלי של המסוק דלת כפולה. שיפורים נוספים כללו את הארכת הרוטור הראשי ושילוב מערכת מתלים המורידה את הרטיטות בתא הנוסעים ובתא הטייס. השדרוג כלל עוד שילוב של קורה מבנית חדשה, מערכת תמסורת חדשה ומערכת דלק משופרת. למרות השיפורים, נחות דגם L מהדגמים הקודמים בכמה היבטים של ביצועי המסוק. באמצע 1978 החלה חברת בל בשיווק גרסה מתקדמת יותר של דגם זה, בל 206L לונג ריינג'ר II. לגרסה זו מנוע אליסון 20C גרסה 28B בעל הספק מקסימלי של 489 כוח סוס, תמסורת משופרת וכן שינויים קטנים נוספים. יוצרו שתי תת-גרסאות: 206L לונג ריינג'ר II ו-206L-1 לונג ריינג'ר II. נבנו 790 מסוקים משתי תת-הגרסאות הללו. תת-גרסה שלישית, 206L-2, ממנה יוצרו 17 מסוקים בלבד עד להחלפתה בגרסה 206L-3 לונג ריינג'ר III, שממנה יוצרו 612 מסוקים. גרסה זו יוצרה בקנדה, אליה הועבר הייצור.[2][6]

במרץ 1992 הודיעה חברת בל על הדגם הבא, לונג ריינג'ר IV. דגם זה כלל תמסורת משופרת ועלייה במשקל ההמראה, מ-1,882 ק"ג ל-2,018 ק"ג. הדגם אושר לייצור בסוף אותה שנה, והוחל בשיווקו בדצמבר. חברת קרדואן (Cardoen) מצ'ילה פיתחה את גם C206L-III על בסיס הלונג ריינג'ר. זהו המסוק הראשון שיוצר בצ'ילה. למסוק טייס אחד בלבד, חופה שטוחה, ונקודות לנשיאת חימוש מתחת לגוף המסוק. אב הטיפוס טס לראשונה באמצע 1989.[2]

בסך הכל ייצרה חברת בל יותר מ-1,700 מסוקים מדגם זה, בכל הגרסאות. ב-1981 הציגה חברת בל את הגרסה הצבאית של דגם זה, דגם 206L טקסס ריינג'ר. הגרסאות השונות של דגם L נבדלו במנועיהן, שהיו בעלי הספק גדל והולך, מגרסה לגרסה.

ב-2007 הודיעה חברת בל על תוכנית שדרוג לגרסאות 206L-1 ו-206L-3 שנועדה להביא אותן לסטנדרט של גרסה 206L-4. הגרסאות המשודרגות סומלו L-1+ ו-L-3+. השדרוג כלל את חיזוק שלדת המסוק, כולל מנור זנב חדש, תמסורת משופרת, ומנוע משודרג לדגם L-1. לאחר השדרוג שופרו ביצועי המסוק ומשקל ההמראה המרבי עלה בכ-140 ק"ג.

ב-24 בינואר 2008 הודיעה חברת בל על כוונתה לסיים את ייצור גרסה 206B-3, לאחר השלמת ההזמנות האחרונות עד 2010. עם זאת, ייצור מסוקים מגרסה 206L-4 עודנו נמשך, נכון ל-2016.

טווין ריינג'ר, ג'מיני ST ודגם 406[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 פיתחה חברת בל את דגם 400 שנקרא "טווין ריינג'ר",[7] אך דגם זה לא נכנס לייצור סדרתי בשל העלייה הגדולה במשקלו של המסוק שהייתה כרוכה בכך, כ-680 ק"ג שהביאה לגניזת התוכנית.[2]

ב-1989 החלה חברת טרידאייר הליקופטרס בפיתוח דגם דו-מנועי של הלונג ריינג'ר, שכונה ג'מיני ST. טיסת הבכורה של אב הטיפוס נערכה ב-16 בינואר 1991, ובנובמבר זכה המסוק ברישוי מטעם רשות התעופה הפדרלית. הרישוי כולל הסבת מסוקי לונג ריינג'ר מדגמי 206L-1, ‏L-3, ו- L-4 לתצורת ג'מיני. ייחודו של המסוק הוא ביכולתו לתפקד כמסוק חד-מנועי או דו-מנועי לאורך כל שלבי הטיסה.

תכנון המסוק החל לאחר שנשיא חברת טרידאייר, שהגיש ב-1986 הצעה למכרז של שירות היערות של ארצות הברית לחכירת מסוקי בל לונג ריינג'ר, למשימות כבאות אווירית, בעיקר כפלטפורמה ממנה ישתלשלו לוחמי אש בסנפלינג. שירות היערות עשה עד אז שימוש במסוקי בל 212, אך עלות חכירתם הלכה והאמירה. בשל כך בחן שירות היערנות מסוקים חד מנועיים בעלי רקע בטיחותי גבוה, ודגם בל 206 הוכיח עצמו ככזה. עם זאת, כאשר נעשו ניסויים השתלשלות ממסוקים אלה התברר כי אם תהיה תקלת מנוע בזמן הירידה מהמסוק תהיה לדבר משמעות קטלנית עבור לוחמי האש. גם במסוק בל 212 עלולה להיות לכך משמעות קטלנית: אמנם המסוק יוכל להתאושש, אך הצוות הנמצא במהלך ההשתלשלות עלול להיגרר על סלעים ועצים, ולהיפגע קשות. בשל כך החליטה החברה לנסות ולפתח דגם דו-מנועי של דגם 206, שיהיה בעל היכולת להמריא בעזרת מנוע אחד בלבד.

רשות התעופה הפדרלית העניקה לדגם ג'מיני אישור יוצא דופן. נוהלי הרשות קובעים כי שינוי במספר המנועים מחייב רישוי מחודש, ולפיכך היה על המסוק לקבל למעשה שני סוגי רישיונות, הליך יקר ומורכב. ואולם, ניתן לחרוג מכלל זה מטעמי בטיחות או חיסכון לגוף ציבורי, והדגם החדש עמד בשתי הסיבות הללו.[8]

חברת בל הציעה מספר גרסאות של הלונג ריינג'ר שנועדו לשימושים צבאיים. גרסאות אלה נקראו דגם 206L טקסס ריינג'ר. לדגם זה הייתה יכולת נשיאת חימוש בכמה תצורות: חימוש נגד טנקים - ארבעה טילי BGM-71 טאו, 14 רקטות בקוטר 2.75 אינץ' (70 מ"מ) או שני מקלעים בקוטר 7.62 מ"מ.[2]

דגם 406 הוא גרסה של דגם 206 עם רוטור בעל ארבעה להבים. דגם זה הוא למעשה שדרוג של דגם OH-58A קיואה לדגם OH-58D, וכולל גם כוונת על ראש הרוטור ומנוע אליסון 250 דגן C30R בעל הספק של 650 כוח סוס.

בל-206 בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוק בל 206 של חיל האוויר הישראלי

מלחמת ששת הימים ותחילת מלחמת ההתשה הוכיחו את הצורך החשוב במסוקים קלים, לצורך חילוץ נפגעים, סיור, תובלת מפקדים וקישור. מספר מסוקי האלואט II שהיו ברשות חיל האוויר הישראלי היה קטן מדי והיה ברור שיש צורך ברכישת מסוקים נוספים מדגם זה או מסוק חדש. לאחר בחינת מספר סוגי מסוקים הוחלט על רכישת מסוקי בל 206, בשל מהירותם הגבוהה יותר, טווח הטיסה הארוך יותר שלהם והנוחות הרבה יותר במהלך הטיסה. המסוקים הראשונים נרכשו מחברת אוגוסטה בל האיטלקית, מדגם AB206A, והגיעו לארץ בין השנים 1971 ל-1973, זמן קצר לאחר מלחמת יום הכיפורים. המסוקים כונו בחיל האוויר הישראלי סייפן. לאחר מלחמת יום הכיפורים רכשה ישראל מספר רב של מסוקים נוספים, הפעם מהדגם הצבאי OH-58B. אלה הגיעו לארץ החל מנובמבר 1974. רכש שלישי של מסוקים בל 206 היה בסוף 1978 ובתחילת 1979. בעסקה זו נרכשו מספר מסוקים מהדגם האזרחי, כדי למלא את מקומם של מסוקי האלואט שיצאו משירות וכן במקום מספר מסוקי בל 206 שאבדו בתאונות. מסוק נוסף נרכש מחיל האוויר האוסטרי ב-1981, יחד עם שני מסוקי S-65 "יסעור". ב-1984 רכש חיל האוויר מספר מסוקים מדגם L, ואלה מכונים בחיל האוויר סייפנית.[9][10]

על פי אתר אירופלייט הפעיל חיל האוויר הישראלי לפחות 53 מסוקי בל 206, 19 מהם מתוצרת אגוסטה (AB206),‏ 10 מסוקים אזרחיים מתוצרת בל, מדגם B‏ ועוד 23 מסוקים מן הדגם הצבאי, OH-58B. כמו כן הפעיל חיל האוויר ששה מסוקי בל 206L לונג ריינג'ר. המסוקים הופעלו על ידי טייסת 125 ("טייסת המסוקים הקלים") משדה דב, ועל ידי בית הספר לטיסה.[11]

היחידה האווירית של משטרת ישראל (יחידה 55) מפעילה מסוקי בל 206 משנת 1993. מסוקי המשטרה מצוידים באמצעים לראיית לילה ובזרקורים. היחידה מפעילה ארבעה מסוקים מדגם B ושניים מדגם L. צוותי המסוקים מונים טייס וסייר אוויר בשעות היום, ושני טייסים במשימות לילה.[12] בנובמבר 2016 הודיע המשרד לביטחון הפנים על החלפת המסוקים במסוקים חדשים מתוצרת איירבוס הליקופטרס, מדגם H125.[13][14]

המסוקים שימשו בחיל האוויר למשימות אימון, סיור ותצפית, מרדפים, תובלת ציוד, תובלת מפקדים בכירים ואישים חשובים, חילוצים ופינויים. משנת 2003 משמשים המסוקים רק להדרכה בבית הספר לטיסה.

ב-12 בינואר 1994 נהרג אלוף פיקוד המרכז, נחמיה תמרי, כאשר מסוק סייפן שבו טס פגע במגדל האנטנה של מצודת כפיר, בעת הנמכה לנחיתה. בהתרסקות המסוק נהרגו גם ראש לשכתו, רס"ן אופיר קאופמן, והטייסים סרן אסף אשר וסרן עפרי יואלי. וועדת החקירה שבדקה את ההתרסקות קבעה כי זו אירעה עקב תנאי מזג אוויר קשים בעת הנחיתה.[15]

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגמים אזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בל 206L לונג ריינג'ר
  • בל 206
חמישה אבות טיפוס לניסויים והערכה במכרז למסוק תצפית קל (LOH) של צבא ארצות הברית. סומלו במכרז YOH-4Y.
  • בל 206A
גרסת ייצור סדרתי ראשונה. מנוע טורבו ציר אליסון 250-C18. אושר על ידי רשות התעופה הפדרלית ב-1966.
  • אוגוסטה בל 206A
ייצור ברישיון באיטליה.
  • בל 206A-1
מסוקים מן הדגם הצבאי OH-58A (ראו להלן) שהותאמו לרישוי האזרחי של רשות התעופה הפדרלית.
  • אוגוסטה בל 206A-1
ייצור ברישיון באיטליה.
  • בל 206B
דגם עם מנוע משודרג מדגם אליסון 250, גרסה C20.
  • אוגוסטה בל 206B
ייצור ברישיון באיטליה.
  • בל 206B-2
דגם 206B משודרג לדגם 3 (ראו להלן).
  • בל 206B-3
דגם עם מנוע אליסון 250 גרסה C20J, רוטור זנב מוארך ב-51 מ"מ לשליטה טובה יותר על הסבסוב.
  • בל 206L לונג ריינג'ר
דגם מוארך עם מקום לחמישה נוסעים ושני טייסים. מנוע אליסון 250 גרסה C20B.
  • בל 206L לונג ריינג'ר II
מנוע אליסון 250 גרסה C28 משודרג.
  • בל 206L-1+/206L-3+ לונג ריינג'ר'
קיט שדרוג של חברת בל מדגם L-1 לדגם L-4 (ראו להלן).
  • בל 206L-3 לונג ריינג'ר III
דגם משודרג עם מנוע אליסון 250 גרסה C30P.
  • בל 206L-4 לונג ריינג'ר IV
דגם משודרג עם מנוע אליסון 250 גרסה C30O ותמסורת משופרת.
  • בל 206LT טווין ריינג'ר
גרסה דו-מנועית של דגם L, שדרוג וייצרו מסוקים חדשים.
  • בל 407
דגם 206L עם רוטור בעל ארבעה להבים.
  • בל 417
דגם 407 עם מנוע גדול יותר. הייצור בוטל.

דגמים צבאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בל 206AS
דגם לייצוא עבור הצי הצ'ילאני.
  • בל CH-139 ג'ט ריינג'ר
סימול קנדי לדגם B-3.
  • בל OH-58 קיואה
מסוק קל לתצפית עבור צבא ארצות הברית.
  • בל TH-57A סי ריינג'ר
דגם 206A שנרכש על ידי צי ארצות הברית בינואר 1968 כמסוק אימון בסיסי עבור טייסי הצי, חיל הנחתים, משמר החופים וטייסים נבחרים מנאט"ו ובעלות ברית אחרות של ארצות הברית.
  • בל 206L טקסס ריינג'ר
דגם ניסיוני לייצוא. נבנה מסוק אחד להדגמה ב-1981, אך לא עבר לייצור סדרתי.
  • בל TH-57B
מסוקים אזרחיים מדגם 206B-3 שנרכשו על ידי צי ארצות הברית כמחליפים למסוקי האימון מדגם TH-57A, ומותאמים להדרכה בתנאי ראות טובה.
  • בל TH-57C
מסוקים אזרחיים מדגם 206B-3 שנרכשו על ידי צי ארצות הברית כמחליפים למסוקי האימון מדגם TH-57A, ומותאמים להדרכה בטיסת מכשירים.
  • בל TH-57D
דגם מוצע להחלפת המסוקים מדגמי TH-57C ו-TH-57D, עם תא טייס דיגיטלי.
  • בל TH-67 קריק
מסוקים אזרחיים מדגם 206B-3 שנרכשו על ידי צבא ארצות הברית למשימות אימון ראשוני ואימון בטיסת מכשירים.
  • זאפאר 300
מסוקים איראניים שהותאמו לשמש כמסוק חמוש, כנראה למטרות תעמולה בלבד.

מפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות שהפעילו מסוקי בל 206, מכל הדגמים, נכון ל-2014[16]

חיל האוויר האוסטרי
צבא אוסטרליה
הצי המלכותי האוסטרלי[17]
צבא איטליה
חיל האוויר האיראני
צבא איראן
חיל האוויר האלבני
חיל האוויר של אקוודור
צי אקוודור
צבא ארגנטינה
צבא ארצות הברית
צי ארצות הברית
חיל האוויר הבולגרי
חיל האוויר הברזילאי
חיל האוויר של גוואטמלה
צבא ההגנה של גיאנה
צבא ההגנה של ג'מייקה
צבא ונצואלה
צבא יוון
צבא טיוואן
צבא טורקיה
משמר החופים של יפן[18]
חיל האוויר הישראלי
משמר החופים של לטביה[19]
צבא ההגנה של לסוטו
חיל האוויר המקדוני
חיל האוויר המקסיקני
חיל האוויר המלכותי של מרוקו
הצי הניגרי
חיל האוויר של ניקרגואה
הכוחות המזוינים של סלובניה
חיל האוויר של סרי לנקה
חיל האוויר המלכותי של עומן
חיל האוויר העיראקי
הצבא המלכותי של ערב הסעודית
משמר הגבול של פינלנד[20]
חיל האוויר הפקיסטני
הצי הפרואני
חיל האוויר הצ'ילאני
הצי הצ'ילאני
חיל האוויר הקולומביאני
חיל האוויר של קמרון
חיל האוויר המלכותי הקנדי
חיל האוויר הקרואטי
חיל האוויר של הרפובליקה הדומיניקנית
הצבא המלכותי של תאילנד

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בל 206
בל 206B ג'ט ריינג'ר[21] בל 206L לונג ריינג'ר[22]
מאפיינים כלליים
צוות 1 1 - 2
נוסעים 4 6
אורך 9.50 מטר 10.14 מטר
גובה 2.91 מטר 3.14 מטר
קוטר הרוטור 10.16 מטר 11.28 מטר
שטח דיסקת הרוטור 81.1 מ"ר 99.9 מ"ר
משקל ריק 720 ק"ג 998 ק"ג
משקל המראה מקסימלי 1,450 ק"ג 1,882 ק"ג
הנעה 1 × מנוע טורבו-ציר אליסון 250 גרסה C20‏ 400 כוח סוס 1 × מנוע טורבו-ציר אליסון 250 גרסה C30P‏ 650 כוח סוס
ביצועים
מהירות מרבית 120 קשר (222 קמ"ש) 130 קשר (241 קמ"ש)
מהירות שיוט 116 קשר (216 קמ"ש) 110 קשר (203 קמ"ש)
טווח 620 ק"מ 670 ק"מ
סייג רום 20,000 רגל (6,100 מטר) 20,000 רגל (6,100 מטר)
קצב טיפוס 384 מטר/דקה 408 מטר/דקה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודה בורוביק: בל 206 ג'ט רנג'ר/206L לונג רנג'ר, "ביעף" 62.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בל 206 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביעף 62, עמ' 45.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 Bell 206 באתר all-aero.com.
  3. ^ ביעף 62, עמ' 46.
  4. ^ ביעף 62, עמ' 47.
  5. ^ ביעף 62, עמ' 47 - 48.
  6. ^ ביעף 62, עמ' 48.
  7. ^ על פי אתר all aero נקרא הדגם 206LT.
  8. ^ Tridair Helicopters 206 L Gemini ST באתר all-aero.com.
  9. ^ ביעף 62, עמ' 48 - 49.
  10. ^ בל-206 ג'ט ריינג'ר/בל-206 לונג ריינג'ר (סייפן/סייפנית), באתר חיל האוויר הישראלי
  11. ^ Bell 206 JetRanger 'Saifan באתר aeroflight.
  12. ^ קליה בן עמרם, ‏שוטרי השחקים, באתר חיל האוויר הישראלי, 24/8/2008
  13. ^ רועי ינובסקי, המשטרה מתחדשת: שישה מסוקים בחצי מיליארד שקל, באתר ynet, 7/11/2016
  14. ^ היחידה האווירית של משטרת ישראל חוגגת 20 בפורום פרש.
  15. ^ אלוף פיקוד המרכז, נחמיה תמרי נהרג בתאונת מסוק סייפן, באתר חיל האוויר הישראלי
  16. ^ על פי World Air Forces, אלא אם כן צוין אחרת.
  17. ^ Bell Kiowa 206B-1 באתר הצי המלכותי האוסטרלי.
  18. ^ Japan Coast Guard: Aircraft Data File באתר j-hangarspace.
  19. ^ Helicopters from Finland accepted into service in Latvia באתר The Baltic Course.
  20. ^ Government allots LVL 0.84 mln for buying helicopters for the Border Guard באתר The Baltic Course.
  21. ^ על פי ביעף 62, עמ' 48; Bell Helicopter Bell 206 JetRanger באתר flugzeuginfo.net.
  22. ^ על פי ביעף 62, עמ' 48; Bell Helicopter Bell 206L Long Ranger באתר flugzeuginfo.net.