בל 206

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
בל 206
ILPD Bell206.jpg

בל 206 בשירות משטרת ישראל
מאפיינים כלליים
סוג מסוק תובלה קל
ארץ ייצור קנדהקנדה  קנדה
יצרן בל הליקופטר
טיסת בכורה 8 בדצמבר 1968
יחידות שיוצרו 7,300 (שנת 2005)
ממדים
אורך 12 מטר
גובה 2.8 מטר
משקל ריק 740 ק"ג
משקל טעון 1,500 ק"ג
ביצועים
מהירות מרבית 225 קמ"ש
טווח טיסה מרבי 700 ק"מ
סייג רום 4,100 מטר
הנעה
מנוע אחד מתוצרת אליסון, בעל הספק של 420 כ"ס
מסוק בל 206 צבאי
בל 206L

בל 206אנגלית: Bell 206) הוא השם הכולל למשפחת מסוקים קלים בעלי רוטור דו להבי ומנוע אחד או שניים מתוצרת חברת "בל הליקופטר" מארצות הברית. חברת בל תכננה את המסוק לכתחילה כדגם בל YOH-4 עבור מכרז של צבא ארצות הברית למסוק תצפית קל. המסוק לא נבחר במכרז, וחברת בל תכננה מחדש את גוף המסוק ושיווקה את הדגם המחודש שנקרא 206A ג'ט ריינג'ר כדגם אזרחי בעל חמישה מושבים שנמכר בהצלחה רבה. הדגם המחודש נבחר לבסוף על ידי צבא ארצות הברית וסומל OH-58 קיואה (Kiowa). בל פיתחה דגם מוגדל, בעל שבעה מקומות שנקרא לונג ריינג'ר, ומדגם זה פותח בהמשך דגם דו-מנועי שנקרא טווין ריינ'גר. חברת טרידאייר (Tridair) הציעה שדרוג דומה של הלונג ריינג'ר, לדגם שנקרא ג'מיני ST. המסוק יוצר במפעל לכלי טיס אזרחיים של "בל" במיראבל (קוויבק, קנדה).

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכרז הצבאי והג'ט ריינג'ר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב14 באוקטובר 1960 התבקשו 25 יצרניות מטוסים הצעות למסוק תצפית קל (LOH, ‏Light Observation Helicopter), שנועד להחליף את מטוס התצפית הקל ססנה L-19 בירד דוג ואת המסוקים מדגמי בל H-13 סו והילר H-23. המפרט אותו דרש הצבא היה למשקל המראה של 1,100 ק"ג, מהירות שיוט של 204 קמ"ש וזמן שהייה של 3 שעות. מנוע המסוק נועד להיות מנוע טורבינה. 12 חברות הגישו 17 הצעות, ובהן הצעותיהן של הילר ויוז וכן הצעתה של חברת בל, דגם D-250. ב19 במאי 1961 הכריז הצבא על חברות בל והילר כזוכות בתחרות התכנון, ומאוחר יותר הוחלט לצרף גם את חברת יוז לשלב זה. בל פיתחה את דגם D-250 לדגם לדגם 206, שסומל מחדש YOH-4A ב1962. כל אחת מהבחרות הזוכות ייצרה חמישה אבות טיפוס עבור הצבא לניסויים והערכה, ואב הטיפוס הראשון של הדגם של חברת בל, שנודע בכינוי "הברווזון המכוער" על שם צורתו המריא ב8 דצמבר 1962. עם תום הניסויים וההשוואות בין הדגמים השונים הודיע הצבא במאי 1965 כי הדגם של חברת יוז, OH-6 קאיוז, זכה בתחרות, וזאת בעיקר משיקולים כלכליים.[1]

למרות הכישלון במכרז החליטה חברת בל לפתור את בעיית שיווק המסוק. צורתו החיצונית של דגם 206 לא הייתה מושכת, ובנוסף היה המסוק צפוף גם עבור שלושת הנוסעים שהיו מתוכננים לטוס בו. הפיתרון היה הארכת גוף המסוק ועיצובו מחדש. המסוק המשופר נקרא 206A ג'ט ריינג'ר, כדי לציין את הקשר בינו לבין המסוק הקודם של החברה, בל 47 המצליח והפופולרי. טיסת הבכורה של המסוק המשודרג התקיימה ב10 בינואר 1966, ולאחר רישוי המסוק על ידי רשות התעופה הפדרלית של ארצות הברית (FAA) ב20 באוקטובר 1966 החל בינואר 1967 שיווק המסוק לשוק האזרחי. גם התחרה המסוק בדגמים המקבילים מן המכרז הצבאי, הילר 1100 ויוז 500, שפותחו מן הדגמים הצבאיים שהגישו חברות אלה למכרז. בניגוד לתוצאות המכרז הצבאי, בשוק האזרחי זכה הבל 206A ג'ט ריינג'ר להצלחה ותוך שנתיים נמכרו 300 מסוקים מדגם זה.[2]

OH-58 קיואה והלונג ריינג'ר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלחת הדגם המסחרי עוררה עניין בכוחות המזוינים של ארצות הברית. ב31 בינואר 1968 הזמין צי ארצות הברית 40 מסוקים שנועדו לשמש כמסוקי אימון. מסוקים אלה סומלו בצי TH-57A סי ריינג'ר. במקביל לרכישה זו, נפתחה שוב בפני חברת בל ההזדמנות לזכות במכרז של הצבא. המכרז הראשון, בו זכתה כאמור חברת יוז, התסיים. חברת יוז לא הייתה מוכנה להציע שוב את המחיר הנמוך שהציעה במכרז הראשון (שהודות לו זכתה במכרז). חברת בל הציעה דגם צבאי של הבל 206 במחיר נמוץ מהצעתה המחודשת של חברת יוז, והצבא החליט להזמין את המסוקים במכרז החדש מחברת בל. הדגם החדש נקרא בצבא ארצות הברית OH-58. כמקובל בצבא ארצות הברית, נקרא המסוק על שם שבט אינדיאני בשם זה.[3]

בל-206 בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידת המסוקים של משטרת ישראל מפעילה מסוקי בל-206 משנת 1993. מסוקי המשטרה מצוידים באמצעים לראיית לילה ובזרקורים.

חיל האוויר הישראלי מפעיל מסוקי בל-206 משנת 1971. כינויים בחיל האוויר הוא - "סייפן". מסוקים מהדגם הארוך, "בל-206L" הגיעו לחיל בשנת 1984, וכינויים בחיל האוויר הוא - "סייפנית". המסוקים שימשו למשימות סיור ותצפית, מרדפים, תובלת ציוד, תובלת מפקדים בכירים, חילוצים ופינויים, וזאת עד לשנת 2003, ומאז משמשים רק להדרכה בבית הספר לטיסה.

ב12 בינואר 1994 נהרג אלוף פיקוד המרכז, נחמיה תמרי, כאשר מסוק סייפן שבו טס פגע במגדל האנטנה של מצודת כפיר, בעת הנמכה לנחיתה. בהתרסקות המסוק נהרגו גם ראש לשכתו, רס"ן אופיר קאופמן, והטייסים סרן אסף אשר וסרן עפרי יואלי. וועדת החקירה שבדקה את ההתרסקות קבעה כי זו אירעה עקב תנאי מזג אוויר קשים בעת הנחיתה.[4]

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • B-3 (ג'ט ריינג'ר) - דגם בסיסי, עם חמישה מושבים.
  • L-4 (לונג ריינג'ר) - דגם ארוך, עם שבעה מושבים. חיל האוויר הישראלי שרכש בהתחלה מסוקים מהדגם הבסיסי, החליט לאחר מלחמת יום הכיפורים להזמין את הדגם הארוך יותר ב-30 ס"מ, שבו נכנסות גם אלונקות. הוא עשה זאת כדי להוסיף פונקציה של חילוץ למסוק, בנוסף ליכולותיו האחרות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודה בורוביק: בל 206 ג'ט רנג'ר/206L לונג רנג'ר, "ביעף" 62.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]