קדמה תל אביב
 | |
| בית ספר תיכון | |
|---|---|
| השתייכות | עמותת קדמה לחינוך עיוני שוויוני בישראל |
| תקופת הפעילות | 1994–1999 (כ־5 שנים) |
| מייסדים | סמי שלום שטרית |
| שכבות לימוד | ז'–י"ב |
| בעלי תפקידים | |
| באחריות | מינהל חינוך, עיריית תל אביב-יפו |
| מיקום | |
| מיקום | תל אביב |
| מדינה |
 ישראל |
  | |
קדמה תל אביב היה בית ספר על יסודי, ששכן בשכונת התקווה בתל אביב. בית הספר נוסד ב-1994 על ידי עמותת קדמה לחינוך עיוני שוויוני בישראל, ופעל עד 1999. לפי מקימי בית הספר, העקרונות לפיהם פעלו היו עקרונות של חינוך עיוני שוויוני לכל, תוכניות לימודים מאוזנות תרבותית ושותפות ההורים והקהילה בפעילות השוטפת של בית הספר. הדגש של מקימי בית הספר היה פיתוח אלטרנטיבה למודל החינוכי הקיים בשכונות ועיירות מזרחיות. מנהלי בית הספר היו סמי שלום שטרית (1994–1996) ואלי שעיה (1996 - 1999).
הקמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית-הספר קדמה תל אביב הוקם בספטמבר 1994 בשכונת התקווה בתל אביב. בית הספר נוסד על ידי אקדמאים, מורים והורים במסגרת עמותת קדמה לחינוך עיוני שוויוני בישראל, אשר הקימה גם את בתי הספר קדמה קריית-מלאכי וקדמה ירושלים. קבוצת המייסדים כללה את שלמה סבירסקי, סמי שלום שטרית, אלי שעיה, דודי מחלב, הנרייט דהאן כלב ורבים אחרים. מייסדים אלו היו שותפים לדעה כי מערכת החינוך בישראל אינה שוויונית. לשם כך הם ביקשו לפתח אלטרנטיבה, עם דגש על הצבת מודל אותו ראו כמודל לחינוך עיוני שוויוני ומאוזן מבחינה תרבותית בשכונות ובעיירות המזרחיות, יחד עם שותפות ההורים בקביעת חינוך ילדיהם.[1]
הרעיון המקורי היה להקים רשת חינוך ארצית חדשה של 15 בתי ספר תיכון עיוניים בשכונות מצוקה ובעיירות פיתוח, זאת מאחר שלטענת יזמי קדמה, תוכנית האינטגרציה בחינוך שיושמה בישראל מאז 1968 נכשלה מכיוון שהיא הביא לכך שהתלמידים החלשים נחלשים, והתלמידים החזקים מתחזקים.[2] החזון היה להקים רשת חינוך מזרחית שתהווה אלטרנטיבה לרשת אל המעיין של מפלגת ש"ס. שר החינוך דאז, אמנון רובינשטיין, תמך ברעיון ואישר את הקמת הרשת של קדמה.[3]
קיבלתי את הרעיונות של עמותת קדמה, מפני שאני מאמין בגישה רב־תרבותית בחינוך...מערכת החינוך נכשלה בגישתה למזרחים הן בשכונות והן בעיירות הפיתוח. היו נימוקים אמיתיים לאג'נדה של קדמה. נעשו שגיאות חמורות, בעיקר כלפי העלייה הצפון־אפריקאית, כך שלא פסלתי אף אחת מהטענות שלהם. חיפשתי כל דרך לצמצם את הפער בין צפון תל אביב לדרומה. מאחר שהאינטגרציה לא הצליחה לפתור את הבעיות של דרום העיר והפערים נשארו, חשבתי שנכון לקדם משהו חדש. בממשלה הייתה התנגדות גדולה. אמרו לי שאני הולך צעד אחד רחוק מדי. היה לי מזל שראש הממשלה, יצחק רבין, תמך בי והמשכתי. בסוף הקריירה שלי כשר החינוך הפערים החלו לרדת, אבל הם עדיין קיימים".
המודל החינוכי
[עריכת קוד מקור | עריכה]המודל החינוכי שעמד מאחרי קדמה היה פדגוגיה דיאלוגית של החינוך, על-פי תפיסתו של פָּאולו פְרֵירֶה.[4]
על פי גישה זו, המורים הם "מורים-תלמידים" ואילו התלמידים הם "תלמידים-מורים". משמע, על פי גישה זו המורים שלימדו בקדמה לימדו וגם למדו, וכך גם התלמידים - לומדים ומלמדים. המורים כמנחים ומלווים של התלמידים שעיקר תפקידם הוא הקניית כלים ולא מידע. כלומר, מיומנויות לחיפוש מידע, עיבודו, ניתוחו ועיצוב מידע חדש. לפיכך, הוחלט בקדמה על מסגרת לימודים עיונית, לא מקצועית, והוצאה של ספרי הלימוד הרגילים של משרד החינוך משגרת ההוראה בבית הספר, מתוך אמונה כי ספרי הלימוד הרגילים של משרד החינוך אינם מאוזנים תרבותית, משמע אינם מעניקים מעמד שווה בתוכנית הלימודית לתרבות מזרחית, ערבית ואפילו יהודית. לכן, בקדמה הגו תוכנית לימודים חדשה, שהדגישה אספקטים שונים מחוץ לנרטיב ההגמוני אותו לומדים בבתי הספר העיוניים בישראל.
בקדמה הדגישו את התפיסה של הורים כחלק בלתי נפרד בבית הספר. לדידם, בית הספר שייך לקהילה ולכן ההורים הם בעליו הקבועים של בית הספר. קבוצת ההורים של בית הספר קדמה הייתה תולדה של עבודת ארגון ההורים הל"ה (הוועד הציבורי למען החינוך בשכונות ובעיירות הפיתוח), שהתארגנו עוד קודם לקיומה של קדמה לדיון בשאלת החינוך בקהילותיהם והצורך בנקיטת יוזמה עצמאית למען תיקון מצב זה.
טקס יום השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביום הזיכרון לשואה ולגבורה תשנ"ד, בטקס שנערך בבית הספר, הוחלט להדליק שישה נרות לזכר ששת המיליונים שנספו בשואה, ובנוסף להדליק נר שביעי כתזכורת, לדבריהם, על כי אין עם או תרבות החסינים מפני שנאה או גזענות. הדלקת הנר השביעי הובילה למהומה תקשורתית וזכתה לביקורת רבה מפי אנשי ציבור, מחנכים ופוליטיקאים שסברו כי מדובר בהשוואה לא ראויה בין אסונות של עמים אחרים לשואת העם היהודי.[5]
סגירת בית הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית הספר קדמה תל אביב נסגר בינואר 1999 בעקבות חרם של תושבי השכונה כנגדו. בשנת 1997, נרשמו לבית הספר ארבעה תלמידים בלבד. עוד קודם לכן, ב-1995, נסגר בית ספר קדמה בקריית-מלאכי. בית ספר קדמה היחיד שנשאר הוא קדמה ירושלים, שהפך לבית ספר עירוני באופן פורמלי.[6]
עם סגירתו של בית-הספר קדמה בתל אביב, תלמידיו הועברו על ידי העירייה לבתי ספר שונים ברחבי תל אביב. חלק ניכר מהמחזור הבוגר של תלמידי בית הספר סירבו ללמוד בבתי ספר אחרים והמשיכו ללמוד לבגרות באופן פרטי בשיתוף תיכון פרטי לבגרות (רון) ומרכז קדמה שהוקם בשכונת התקווה על ידי עמותת חינוך חדש.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יסמין הלוי, לבי במזרח(הקישור אינו פעיל), ראיון עם סמי שלום שיטרית על בית הספר
- ספר על תולדות בית הספר
דליה קרפל, מדוע נכשל מפעל החינוך המזרחי: עשרים שנה לקדמה, באתר הארץ, 16 ביולי 2014
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ איתי גודר פשוט תאהב אותם. תראה איך הם נמסים, ספטמבר 2017, באתר הד החינוך
- ^ יוסי יונה בזכות ההבדל: הפרויקט הרב-תרבותי בישראל מכון ון ליר, 2005
- ^ דליה קרפל, מדוע נכשל מפעל החינוך המזרחי: עשרים שנה לקדמה, באתר הארץ, 19 ביולי 2014
- ^ פדגוגיה של מדוכאים, הוצאת מפרש, ת"א, 1981.
פדגוגיה של שחרור (עם אַיְרה שור), הוצאת ברירות, ת"א 1993. - ^ ששלהבתו מדליקה את הנר השביעי, באתר "העוקץ", 9 באפריל 2013
- ^ יוסף אלגזי, בלי אולם ספורט ובלי הסקה, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2002