קוואמה נקרומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נקרומה במהלך ביקור בארצות הברית ב-1961
דיוקן נקרומה על גבי בול סובייטי

קוואמה נקרומה ‬(או אנקרומה Kwame Nkrumah‏, 21 בספטמבר 190927 באפריל 1972) היה מנהיג אפריקאי אנטי-קולוניאלי. מייסדה ונשיאה הראשון של גאנה המודרנית ואישיות בעלת השפעה בפאן-אפריקאיות במאה ה-20. נקרומה נחשב לאבי האומה של גאנה.

ילדות והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקרומה נולד כפרנסיס נוויא-קופי נגונלומה בעיר נקרופול, במושבה הבריטית חוף הזהב, כיום המדינה גאנה. אחרי לימודים בבית הספר אצ'ימוטה שבאקרה ובסמינר הקתולי שבאמיסנו, הוא לימד בבית הספר הקתולי באקסים. בשנת 1935 עזב את אפריקה ועבר לארצות הברית שם למד לתואר שני באוניברסיטת פנסילבניה.

במהלך שהותו בארצות הברית ביקר נקרומה בכנסיות פרסביטריאניות שחורות בפילדלפיה ובניו יורק וקרא ספרים על פוליטיקה ותאולוגיה, בהם נתקל, בין השאר, בהגותו של מרקוס גארבי. הוא גם לימד פילוסופיה לסטודנטים אחרים באופן פרטי.

בשנת 1945 הגיע ללונדון כדי ללמוד בבית הספר לכלכלה של לונדון. אך אחרי פגישה עם ג'ורג' פדמור, הוא ויתר על לימודיו ועזר לארגן את הקונגרס הפאן-אפריקאי החמישי במנצ'סטר, אנגליה. אז התחיל נקרומה לפעול למען עצמאות למדינות אפריקה. הוא היה לסגן הנשיא של איחוד הסטודנטים המערב-אפריקאיים.

מאבק לעצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנין מטה הוועידה בעיירה Saltpond

בדצמבר 1947 חזר נקרומה לחוף הזהב כדי לכהן כמזכיר כללי של ועידת חוף הזהב המאוחדת, תחת הנהגת ג'וזף ב' דנקווה, אשר עסקה בבחינת דרכי פעולה לעצמאות המדינה.

עד ל-1949 הוא ארגן קבוצות עובדים וקבוצות נשים כמפלגה חדשה שקרויה ועידת מפלגת העם. מול בית המחוקקים החדש שנשלט על ידי יחידים עשירים הוא כינס את "אספת העם" של עצמו. הממשלה הקולוניאלית סירבה לקבל את המלצות אספת העם. נקרומה פקד על "פעילות חיובית" בינואר 1950. אותה "פעילות חיובית" כללה הפרות סדר אזרחיות, אי-שיתוף פעולה, חרם, ושביתות. בעקבות פעולות אלו נעצר נקרומה ורבים מתומכיו. נקרומה נשפט לשלוש שנות מאסר, בגל האהדה העממית שדבר מאסרו הביא, הצטרפו רבים נוספים למפלגת "אספת העם".

הבריטים שעמדו מול הפגנות ברחבי העולם והתנגדות ברחבי הארץ, החליטו לעזוב את חוף הזהב. בריטניה ערכה את הבחירות הכלליות הראשונות באפריקה עם זכות הצבעה כללית ב-1951. למרות שישב בכלא, נקרומה ניצח בבחירות ברוב מוחלט ומפלגתו זכתה ל-34 מ-38 המושבים באספה המחוקקת. עתה, כמנהיג מפלגת השלטון, הוא שוחרר מכלאו ביום 12 בפברואר 1951. להצעת המושל הבריטי, צ'ארלס ארדן-קלארק, הסכים נקרומה להנהיג את הממשלה שתוביל את המדינה לעצמאות.

ראש ממשלה ונשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1952, עם עזיבת המושל הבריטי, התמנה נקרומה לראש הממשלה. נקרומה זכה אף בבחירות בשנת 1960 והיה לנשיאה הראשון של גאנה. הוא זכה בפרס השלום ע"ש לנין.

המאוזוליאום בו נקבר קבורה שנייה באקרה

נקרומה ניסה לדחוף את כלכלת גאנה למערכת יותר תעשייתית. הוא העריך שיציאת גאנה ממערכת המסחר הקולוניאלית באמצעות הקטנת תלותה בהון, טכנולוגיה וטובות חומריות מארצות זרות תאפשר לה להיות לעצמאית באמת. על יומרות התיעוש שילם נקרומה בנזק רב לענף הקקאו ששגשג עד אז. בסופו של דבר הסכר על נהר הוולטה ורוב התוכניות הכלכליות האחרות שלו נכשלו והובילו להוצאות גבוהות. הן לא שמו קץ לתלות של גאנה ביבוא מהמערב. במשך שש שנים הפכה גאנה מאחת המדינות העשירות ביותר באפריקה לאחת המדינות העניות ביותר ביבשת.

הפלתו מהשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1966, בשעה שנקרומה ביקר בבייג'ינג, הופלה ממשלתו בהפיכה צבאית בתמיכת ה-CIA. נקרומה לא חזר לגאנה והמשיך לקדם את חזונו על אחדות אפריקה מהגלות. הוא מת מסרטן באפריל 1972 ונקבר בעיירת מולדתו נקרופול. גופתו הועברה לגן וקבר לאומי גדול באקרה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ‫ אנקרומה, קוואמה. גאנה: אוטוביוגרפיה (תרגום - אהרן אמיר). תל אביב: עם הספר, תשכ"א.
  • גאנה, חקירת מדינה. ספריית הקונגרס, מחלקת מחקר פדרלית. [1] (באנגלית)