קורפוס הרמטיקום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קוֹרפּוּס הֶרמֶטיקוּם (Corpus Hermeticum) הם ספרי חכמה מצריים-יווניים מן המאות השנייה והשלישית[1] שמוצגים, לרוב, כדיאלוגים בהם מורה המזוהה בדרך כלל עם הרמס טריסמגיסטוס מאיר את דרכו של תלמיד. הטקסטים דנים באופי של האלוהי, השכל, הטבע והקוסמוס. חלקם מוסיפים גם אלכימיה, אסטרולוגיה ונושאים קרובים.

היקף[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח מתייחס במיוחד לקורפוס הרמטיקום שתורגם ללטינית על ידי מרסיליו פִיצ'ינוֹ (Ficino) בארבעה עשר ספרים שמתוכם הודפסו שמונה מהדורות לפני 1500 ועוד 22 מהדורות נדפסו עד 1641[2]. נאמר שאוסף זה, הכולל את פוימנדרס וכמה הרצאות של הרמס לתלמיד, מקורו באסכולה של אמוניוס סאקאס (Ammonius Saccas) והיה בהשגחתו של מיכאל פסלוס (Michael Psellos). הוא נשמר בכתבי יד מן המאה ה-14[3]. שלושת הספרים האחרונים במהדורות המודרניות תורגמו באופן עצמאי מכתב יד אחר על ידי בן זמנו של פיצ'ינו, לודוביקו לצרֶלי (Ludovico Lazzarelli;‏ 1447–1500), והודפסו לראשונה ב-1507. חלקים מההרמטיקה נמצאו בספרייה הגנוסטית בנגע חמאדי. גם לחיבורים אחרים בסורית, ערבית, ארמנית, קופטית ושפות אחרות ניתן לקרוא הרמטיים.

חיבור מפורסם אחר הוא "לוח הברקת", שמלמד את התורה ש"כמו שלמעלה, כך למטה".

כל החיבורים האלה הם שרידים של ספרות רחבה יותר. חלק מן התנועות הרוחניות האינטלקטואליות הסינקרטיות של התקופה – תנועה רוחנית שכללה גם הפילוסופיה הנאופלאטונית, דתות המסתורין היווניות-רומיות וספרות אורפאית ופיתגוראית וכן צורות גנוסטיות של הדתות האברהמיות. יש הבדלים משמעותיים בין ההרמטיקה ותנועות אלה[4]. ההרמטיקה לא כוללת התייחסויות מפורשות לטקסטים מקראיים ואין לה, כמעט, עניין במיתולוגיה יוונית או בפרטי הפרטים של נאופלאטוניזם. עם זאת, רוב האסכולות האלה מייחסות את בריאת העולם לדמיאורג ולא לישות העליונה[3] ובקבלה של גלגול נשמות. החיבורים היו מאוד פופולריים במאה החמישית, עד כדי כך שאוגוסטינוס כתב נגדם בספרו עיר האלוהים[5].

אופי ועתיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסטים המצריים-יווניים, הקיימים עדיין, מדגישים את אחדותו וטובו של אלוהים ומעודדים טיהור של הנשמה. העיסוק שלהם היה בטבע והמטרה הייתה לידה מחדש רוחנית דרך הארה של השכל:

"כשראיתי בתוכי חזון רוחני שבא מרחמיו של אלוהים יצאתי מעצמי החוצה לתוך גוף לא גשמי ועכשיו אני לא מה שהייתי קודם לכן. נולדתי בשכלי"[6].

בעוד שקשה לתארך במדויק את הטקסטים של הקורפוס הרי סביר שהם נערכו בין המאה הראשונה למאה השלישית לספירה. בתקופת הרנסאנס חשבו שטקסטים אלה הם מצריים עתיקים ואפילו היום יש הסבורים שהם ממצרים הפרעונית. משום שאפלטון בחיבורו טימאוס דן בעתיקותם הרבה של הכתבים המצריים, מהם טוען הפילוסוף שהוא שואב את רעיונותיו, היו המלומדים מוכנים לקבל שטקסטים אלה היו המקור לרעיונות היווניים. אבל חוקר הקלסיקה איזק קזובון (15591614) טען, בהצלחה, שחלק מן הטקסטים האלה, במיוחד אלה שעסקו בפילוסופיה, יש בהם אוצר מילים חדש מדי. רבים מן הטקסטים היווניים האבודים ורבים מן הטקסטים שנשמרו בלטינית מכילים דיונים על אלכימיה כשהם עטופים במטאפורות פילוסופיות. טקסט אחד – אסקלפיוס – שאבד ביוונית אבל נשמר, בחלקו, בלטינית, מכיל נבואה עקובה מדם על סופו של השלטון הרומאי במצרים ותחיית הפגניות המצרית. יהיה זה הוגן לקבוע שהקורפוס הרמטיקום הוא אקלקטי מבחינה אינטלקטואלית[7].

מחקרים עדכניים יותר, עם כך שהם מאשרים את התארוך לתקופה מאוחרת תוססת מבחינה רוחנית במצרים תחת השלטון הרומאי, הרי שהם מציעים יותר המשכיות לתרבות של מצרים הפרעונית ממה שסברו קודם[8]. יש מקבילות רבות לנבואות מצריות ולהמנונים לאלים אבל את ההשוואות הקרובות ביותר ניתן למצוא בספרות החכמה המצרית שמובעת, בדרך כלל, במילות עצה מ"אב" ל"בן"[9]. פפירוסים דמוטיים מכילים חלקים משמעותיים של שיחות בעלות אופי הרמטי בין תחות ותלמיד[10]. האגיפטולוג פלינדרס פיטרי קובע שיש כמה טקסטים בקורפוס ההרמטי שניתן לתארך אותם למאה ה-6 לפנה"ס לתקופה הפרסית[11]. ניתן לבאר קווי דמיון מסוימים בין טקסטים דמוטיים ופילוסופיה אפלטונית בכך שאפלטון ותלמידיו שאבו ממקורות מצריים[12][13].

היסטוריה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקסטים הרמטיים רבים אבדו לתרבות המערב בימי הביניים אבל התגלו מחדש בעותקים שנעשו בביזנטיון ונעשו פופולריים באיטליה בתקופת הרנסאנס. הדחף להתחדשות זאת התחיל באמצע המאה ה-15 כאשר לאונרדו דה קנדיה פיסטויה, נזיר ביזנטי, הביא ב- 160 את כתב היד של הקורפוס הרמטיקום שהכיל 14 ספרים לחצרו של קוזימו דה מדיצ'י, שליטה של פירנצה שביקש, אחרי כן, ממרסיליו פיצ'ינו, שהיה חבר בחצר מדיצ'י, שיתרגם אותם ללטינית. הוא פרסם 13 ספרים ב- 1471 בשם De potestate et sapientia Dei (על כוחו ועוצמתו של אלוהים)[14]. לקורפוס הרמטיקום הייתה השפעה גדולה מאוד על התפתחות המחשבה והתרבות ברנסאנס. הייתה לה השפעה על האלכימיה וכן על פילוסופים כמו ג'ורדנו ברונו ופיקו דלה מירנדולה, תלמידו של פיצ'ינו. השפעה זו נמשכה עד המאה ה-17.

למרות שהעותקים המפורסמים ביותר מן הספרות ההרמטית היו תוצרים של דוברי יוונית תחת שלטון רומאי הרי שהמשיכו לכתוב ספרות זו גם אחרי נפילת האימפריה והמשיכו ליצור אותה בקופטית, סורית, ערבית, ארמנית ויוונית ביזנטית. הדוגמה המפורסמת ביותר של כתבים הרמטיים אלה היא "לוח הברקת", שמקורו, כנראה, בסורית. רק מעט מאוד מספרות עשירה זו נגיש למי שאינו מומחה. הספרות הגנוסטית בנגע חמאדי שהתגלתה ב- 1945 כוללת טקסט הרמטי לא ידוע שנקרא על השמינייה והתשיעייה (The Ogdoad and the Ennead), תיאור של טקס קבלה הרמטי לגנוסיס שהוביל תובנות חדשות על טבעו של ההרמטיציזם באופן כללי. מי שתרם לכך במיוחד הוא ז'אן פייר מָאֶה (Jean-Pierre Mahé)[15].

תוכן הקורפוס הרמטיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

א. פוימנדרס, רועה האדם
ב. הדרשה הכללית
ג. לאסקלפיוס
ד. הגביע, או, מונאדה
ה. למרות שאלוהים הלא גלוי הוא הגלוי ביותר
ו. רק באלוהים נמצא הטוב ובשום מקום אחר
ז. הרעה הגדולה ביותר אצל בני אדם היא חוסר הידע לגבי אלוהים
ח. שאף אחד מן הדברים החיים אינו אבד אבל האדם, בטעות, מדבר על השינוי שלהם כחורבן ומוות
ט. על מחשבה ותחושה
י. המפתח
יא. השכל להרמס
יב. על השכל המשותף
יג. הדרשה הסודית על ההר
יד. איגרת לאסקלפיוס
טו. הגדרתו של אסקפיוס כמלך אמון
טז. על אסקלפיוס למלך
יז. שיר הלל למלכים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Copenhaver, Brian P. (Editor). Hermetica: The Greek Corpus Hermeticum and the Latin Asclepius in a New English Translation, with Notes and Introduction (Cambridge) 1992. ISBN 0-521-42543-3 The standard English translation, based on the Budé edition of the Corpus (1946–54).
  • (Everard, John). The Divine Pymander of Hermes Mercurius Trismegistus (English), Translated by John Everard, Printed in London, 1650
  • Fowden, Garth, The Egyptian Hermes : a historical approach to the late pagan mind (Cambridge/New York : Cambridge University Press), 1986.
  • Mead, G.R.S. (Translator) Thrice Great Hermes: Studies in Hellenistic Theosophy and Gnosis, Volume II (London: Theosophical Publishing Society), 1906.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קורפוס הרמטיקום בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אחד מכתבי היד ההרמטיים העתיקים ביותר Papyrus Vindobonensis Graeca 29456 מתוארך לסוף המאה השנייה .
  2. ^ Noted by George Sarton, review of Walter Scott's Hermetica, Isis 8.2 (May 1926:343-346) p. 345
  3. ^ 3.0 3.1 Anon, Hermetica - a new translation, Pembridge Design Studio Press, 1982
  4. ^ Broek, Roelof Van Den. "Gnosticism and Hermitism in Antiquity: Two Roads to Salvation." In Broek, Roelof Van Den, and Wouter J. Hanegraaff. 1998. Gnosis and Hermeticism From Antiquity to Modern Times. Albany: State University of New York Press.
  5. ^ vii.23–26
  6. ^ Corpus Hermeticum XIII.3.
  7. ^ Secretum secretorum - An Overview of Magic in the Greco-Roman World
  8. ^ Fowden, Garth, The Egyptian Hermes : a historical approach to the late pagan mind (Cambridge/New York : Cambridge University Press), 1986
  9. ^ Jean-Pierre Mahé, "Preliminary Remarks on the Demotic "Book of Thoth" and the Greek Hermetica" Vigiliae Christianae '50.4 (1996:353-363) p.358f.
  10. ^ See R. Jasnow and Karl-Th. Zausich, "A Book of Thoth?" (paper given at the 7th International Congress of Egyptologists: Cambridge, 3–9 September 1995).
  11. ^ "Historical References in the Hermetic writings," Transactions of the Third International Congress of the History of Religions. Oxford I (1908) pp. 196-225 and Personal Religion in Egypt before Christianity. New York: Harpers (1909) pp. 85-91.
  12. ^ Bernal, Martin "Black Athena: The Afroasiatic Roots of Classical Civilization" volume I p.465. n.48.
  13. ^ Martin Bernal's review of Mary Lefkowitz' "Not Out of Africa" (1996)
  14. ^ Among the treasures of the Bibliotheca Philosophica Hermetica in Amsterdam is this Corpus Hermeticum as published in 1471.
  15. ^ Mahé, Hermès en Haute Egypte 2 vols. (Quebec) 1978, 1982.