קטן (הלכה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קטן בהלכה
(מקורות עיקריים)
משנה

משנה, מסכת סנהדרין, פרק ח', משנה א'

משנה, מסכת בבא קמא, פרק ח', משנה ד'
משנה תורה

משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק ב', הלכה י'

משנה תורה לרמב"ם, הלכות חובל ומזיק, פרק ד', הלכה כ'

קטן הוא אדם שטרם מלאו לו שלוש עשרה שנים שבו נעשה מבחינה הלכתית כגדול[1]. הקטן פטור מקיום המצוות, והושווה לאדם שאין בו דעת ולכן אינו יכול למכור ולקדש אשה, כמו כן פטור הקטן מלשלם עבור נזקים שגרם[2].

מצוות חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חינוך (הלכה)

אף שמהתורה הקטן פטור מהמצוות, אמנם חכמים חייבו את אביו לחנכו ולהרגילו לקיים מצוות כאשר הוא מסוגל לקיים אותה כפי הבנתו[3], כך למשל כאשר הוא מבין את משמעותה של השבת יש לחנך אותו שלא לעבור על איסורי שבת, כאשר הוא יכול ללבוש ציצית יש לקנות לו ציצית, וכן בכל המצוות. מצווה זו מוטלת לפי רוב הדעות רק על האב ולא על האם.

מצוות שקטן חייב בהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיוב הקטן בשבע מצוות בני נח[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבו קצת מהאחרונים[4] דאף שקטן פטור ממצוות, מכל מקום מחיוב בשבע מצוות בני נח, טעמם הוא מאחר שישנו כלל תלמודי "ליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור" הקובע כי אין אפשרות שבן נח יחויב במצווה שאין הישראל מחויב בה, לפי זה מאחר שגוי קטן מתחייב במצוות משעה שנעשה בר דעת, הוא הדין שיש לחייב קטן ישראל בר דעת במצוות אלו.

מקרי חיוב קטן באיסורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת הפעוטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חכמים תיקנו כי קטן שהגיע לגיל "עונת הפעוטות", שהוא הגיל בו מבין הילד - כל אחד לפי חריפותו ושכלו - את משמעותו של מקח וממכר, זכאי ויכול להקנות ולמכור לאחרים, תקנה זאת נעשתה כדי שבמקרה ואין מי שיפרנס אותו, הוא יוכל להתפרנס מעצמו.

דיני קטן בקניניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקטן יש בכוחו לקנות, כלומר הוא מסוגל לקנות לעצמו חפצים, אך מהתורה אינו מסוגל להקנות לאחרים. יש שהסבירו זאת בכך שמעשה קניין נעשה על ידי גמירות דעת מצד הקונה והמקנה, וגמירות דעתו של קטן אינה רחבה דיה כדי שיקנה ויוותר על הטובין שקנה לטובת אחרים בלב שלם, אך כדי לקנות לעצמו דבר הוא יכול לקנות שכן דעת המקנה גומרת בדעתו להקנות לו ודי בכך.

לפיכך קטן שמצא מציאה מקנה אותה לאביו. חכמי הגמרא הסבירו זאת בעובדה שקטן כאשר הוא מוצא מציאה הוא מריץ אותה לאביו, ומכאן ההוכחה שהוא הגביה אותה כדי להקנות אותה לאביו.

קטן בארבעת המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מהבעיות ההלכתיות בכך שקטן אינו יודע להקנות, נידונה בהלכות ארבעת המינים, שכן ההלכה אומרת שניתן להקנות את ארבעת המינים לאדם אחר בקניין של מתנה על מנת להחזיר, כלומר הקניה עם תנאי שהמקח יהיה תקף רק אם המקבל, לאחר שיצא ידי חובתו במצווה, יקנה חזרה את ארבעת המינים, ולא יהא המקח בטל. במקרה של קטן, הבעיה היא שאינו יכול להקנות חזרה את ארבעת המינים, ולכן הוא לא יוצא ידי חובתו ב"מתנה על מנת להחזיר", שכן מכיוון שאין לו את הכוח להחזיר, בטלה המתנה למפרע.

מסיבה זו יש להקנות לקטן רק לאחר שיצא ידי חובתו ביום הראשון. בימים האחרים של חג הסוכות אפשר לצאת ידי חובה גם בארבעת מינים שאינם של מי שיוצא בהם ידי חובתו, אלא אף בשאולים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק ב', הלכה י'
  2. ^ משנה, מסכת בבא קמא, פרק ח', משנה ד'
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ב, עמוד א'
  4. ^ ספר נחל יצחק סימן ז' ד', ובספר אור שמח על הרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פ"ג, ה"ב

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.