חינוך קטן לתפילין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חינוך קטן לתפילין הוא מנהג שמקורו בתלמוד, לפיו קטן חייב במצוות תפילין מדין חינוך.

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוספתא על מסכת חגיגה מובא[1]:

"קטן... יודע לשמור תפילין אביו לוקח תפילין אליו".

ועוד מובא במסכת ערכין[2]:

"'הכל חייבין בתפילין', לאיתויי מאי? לאיתויי קטן היודע לשמור תפלין, דתניא: קטן היודע לשמור תפילין - אביו לוקח לו תפילין".

מכאן שכאשר קטן (שעדיין לא מלאו לו שלוש עשרה שנה) יודע לשמור על קדושת התפילין, אביו צריך לחנכו במצוות התפילין.

מחלוקת הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמר במשנה במסכת ברכות[3]: "נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון".

שיטת רש"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

רש"י מפרש שהקטן עליו מדובר במשנה זו, הוא קטן שכבר הגיע לגיל חנוך, ולמרות זאת פטור מהתפילין: "קטנים - אפילו קטן שהגיע לחנוך, לא הטילו על אביו לחנכו בקריאת שמע, לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן קריאת שמע. ומן התפילין - משום דסתם קטן אינו יודע לשמור גופו שלא יפיח בהן".

שיטת התוספות - רבנו תם[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוספות שם[4] מקשים על רש"י, שמהתוספתא והגמרא בערכין עולה שקטן שהגיע לגיל חינוך חייב בתפילין, ולאור זאת מבארים את המשנה במסכת ברכות על קטן שלא הגיע לגיל חינוך, ולכן הוא פטור מתפילין, אך קטן שהגיע לגיל חינוך (ויודע כמובן לשמור את התפילין בגוף נקי וכו' כמו שיתבאר בהמשך) חייב בתפילין:

"וקטנים פטורים מק"ש - פירש הקונטרס: קטן שהגיע לחנוך, ולא נהירא, דהא פ' לולב הגזול (סוכה דף מב.) אמרינן 'קטן היודע לשמור תפילין - אביו חייב לקנות לו תפילין' אלמא כשהגיע לחנוך, דשייכי ביה תפילין, חייב בתפילין. ובק"ש נמי יש לחייבו יותר מסתמא, מדאשכחן התם 'קטן היודע לדבר - אביו מלמדו תורה ופסוק ראשון של קריאת שמע'! ונראה לר"ת דמיירי (שמדובר) בקטן שלא הגיע לחנוך... ופי' ר"ת דודאי איירי הכל בקטן שלא הגיע לחנוך, ו'חייבין' דסיפא קאי אנשים ועבדים (על נשים ועבדים) לחוד, אבל קטנים פטורים מכל וכל, כיון דלא הגיע לחנוך".

שיטת הרשב"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשב"א[5] מסכים עם התוספות שכאשר הקטן יודע לשמור תפיליו בטהרה, אביו רוכש לו תפילין, ומחדש הרשב"א שגם רש"י שלכאורה אמר שקטן אינו חייב, יודה ויסכים אם הקטן יכול לשמור את התפילין בטהרה, וכדעת התוספות.

"ונראה שהזקיקו לרבינו ז"ל (כלומר לרש"י) לפרש כן (שמדובר בקטן שהגיע לגיל חינוך), דאי בשלא הגיע לחינוך מאי שנא הני? אפילו מכל מצות האמורות בתורה ואפילו מן התפלה נמי פטור? ומ"מ אין פירושו מחוור! דאי בשהגיע לחינוך, אביו קונה לו תפילין כדאמרינן בסוכה בפ' לולב וערבה קטן היודע לשמור תפליו אביו מניח לו תפילין, ויש לתרץ דה"נ (שכאן מדובר) בסתם תינוק שאינו יודע לשמור תפליו והיינו דקתני התם יודע לשמור תפליו הא בסתם תינוקות אף על פי שהוא כבן תשע כבן עשר אם לא ראינוהו זריז ונזהר בעצמו לא".

שיטת ספר העיטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאידך, דעת ספר העיטור[6] היא שקטן פטור מתפילין, כפי העולה מהמשנה במסכת ברכות, ו'קטן היודע לשמור תפילין' הכוונה לנער בן 13 שנה, המסוגל לשמור על קדושת התפילין, שהוא למעשה נחשב הלכתית ל'גדול' שחייב במצוות: "תפלין כן? תלמוד לומר: 'ושמרת את החוקה הזאת', לא אמרתי אלא במי שיודע לשמור תפלין. מכאן אמרו: קטן היודע לשמור תפלין - אביו לוקח לו תפלין, וקטן היודע להתעטף - חייב בציצית ומסתב' לן דהאי קטן גדול בן י"ג שנה הוא".

פסיקת הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דעת רובם הגדול של הראשונים כדעת התוספות, שאכן ישנו חיוב לחנך קטן למצוות תפילין[7].

פסיקת ההלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יוסף קארו, בספרו בית יוסף[8], אינו מקבל את פירושו של העיטור המוציא את התוספתא מפשוטה, ובנוסף לכך רובם הגדול של הראשונים חולקים עליו:

"קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב לקנות לו תפילין לחנכו. ברייתא בסוף פרק לולב הגזול (מב.) ופירש רש"י לשמור תפילין שלא יכנס בהם לבית הכסא ובספר התרומה (סוף הל' תפילין) כתב דהיינו שיהא נקי לשמור אותם בטהרה כאלישע בעל כנפים כלומר שלא יישן בהם ולא יפיח בהם וכן כתב סמ"ק (סי' קנג): כתב העיטור (הל' תפילין ח"ז סא ע"ג) מסתברא לן דהאי קטן גדול בן י"ג שנה ויום אחד הוא והביא ראיה לדבריו. ואינה כדאי להוציא הברייתא מפשוטה דמשמע דקטן ממש קאמר וכן נראה דעת כל הפוסקים שכתבו קטן סתם דמשמע דבקטן ממש מיירי:"

וכן פסק בשולחן ערוך[9]: "קטן היודע לשמור תפילין בטהרה וכו' חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו".

אולם הרמ"א[9], חלק עליו וכתב: "וי"א דהאי קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד. (בעל העיטור) וכן נהגו, ואין לשנות".

והביאור הלכה[9] פירש שם שיש מקום להתחשב גם באופיו של הילד, שאם ניכר עליו שכבר בגיל 12 הוא כבר כשיר להנחת תפילין מתוך שמירה על כבודם, יש לחנכו לכך כבר אז - וכן נהגו - "עיין במ"ב ועיין בפמ"ג שמצדד לפסוק כמש"כ הב"ח דעכ"פ קטן בן י"ב שנה הלומד תלמוד ומבין יכול להניח תפילין דעליו בודאי נוכל לסמוך אם יודע לשמור את עצמו מהדברים הנזכרים בסמוך".

המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפועל בקרב ארצות הספרדים נהגו לחנך קטן לתפילין כאשר הגיע לגיל חינוך, לפני גיל שלוש עשרה. וכן נהגו בארץ ישראל[10], מרוקו[11], אלג'יריה[12], תוניס[13], סלוניקי[14], איזמיר[15], חאלב[16] וכן מנהג בני עדות המזרח[17] תימן[18]. אולם בקרב יוצאי אשכנז ישנם כמה מנהגים סביבות גיל שלוש עשרה, ורבים נוהגים להקדים חודש אחד לפני בר המצווה, ויש המקדימים שניים או שלושה חודשים לפני גיל שלוש עשרה[19].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרק א' הלכה ב'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ב', עמוד ב'
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ', עמוד א'
  4. ^ בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ', עמוד א'
  5. ^ חידושי הרשב"א למסכת ברכות דף כ
  6. ^ שער א - הלכות תפילין דף סא טור ג
  7. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ד', הלכה י"ג, רא"ש מס' ברכות, פר' ג, מרדכי, אגודה מסכת ערכין פרק א, פסקי ריא"ז - הלכות ציצית, מחזור ויטרי, שיבולי הלקט, אור זרוע, מדרש שכל טוב, ילקוט שמעוני, הסמ"ג, הסמ"ק, אורחות חיים, ספר התרומה, ועוד רבים.
  8. ^ סימן לז סעיף ג'
  9. ^ 1 2 3 שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ל"ז, סעיף ג', על דברי הרמ"א בהגה
  10. ^ 'כתר שם טוב' חלק א', עמוד י"ב - הרב גאגין.
  11. ^ כ"כ רבי יוסף משאש באוצר המכתבים חלק ג', סימן אלף תתיט, רבי מסעוד הכהן, בשו"ת פרחי כהונה אורח חיים סימן כב, רבי שלום משאש 'שמ"ש ומגן' ח"ד חאו"ח סי' ע"ז סעיף ב, רבי דוד עובדיה ב 'נהגו העם' הלכות בר מצווה, סעיף א, רבי אברהם עמאר בקונטרס הערות על ספר 'מגן אבות', הרב שלמה טולדאנו בדברי שלום ואמת חלק ג עמוד 122 הביא שכך המנהג פשוט בצפון אפריקה. וכ"כ בספר זוכר ברית אבות בהלכות ציצית ותפילין, וכן הביא שכך הוא מנהג איזמיר, ושאלוניקי שמגיל 10 מחנכים אותו לתפילין, ועוד רבים.
  12. ^ פסקי הרשב"ץ לברכות שם, כן העיד רבי יוסף משאש בספרו אוצר המכתבים בהערה לעיל, שכן הוא מנהג תלמסאן שבאלג'יריה וכן מנהג כל ארצות המערב, ובתוכן גם אלג'יריה.
  13. ^ 'עלי הדס' פרק י"ט סע' ד'
  14. ^ הגאון רבי יוסף מולכו בספרו שלחן גבוה (סימן לז סק"ה) כתב, שבעיר ואם בישראל סלוניקי, אשר ישבו בה כיסאות למשפט גאוני עולם, כמו הגאונים רבי יוסף בן לב, ורבי שמואל די מדינה, ורבי שלמה הכהן, וסיעתם, דור אחר דור, נהגו כדעת מרן לחנך את בניהם במצות תפילין שנה או שנתיים קודם שיגיעו לשלש עשרה שנה, ולא חששו כלל לסברת בעל העיטור והרמ"א כי מי ישמע אליהם בזה נגד דעת כל הפוסקים ומרן שקבלנו הוראותיו.
  15. ^ ספר יפה ללב חלק א' (בקונטרס יושר לבב ס"ס לז)
  16. ^ רבי יוסף ידיד הלוי בשו"ת ימי יוסף (מהדורא בתרא חאו"ח סימן א), האריך בתוכחת מוסר כלפי הנוהגים להשהות הנחת תפילין לבניהם ימים או חודשים לאחר שלש עשרה שנה ויום אחד, עד שתשיג ידם לעשות סעודת בר - מצווה, או עד שישיגו אולם לשמחת וחגיגת הבר מצווה, שזהו איסור גמור וגדול עונם מנשוא, שאיך ייתכן לבטל ממנו מצווה רבה זו בשביל הסעודה, ואדרבה אנו שקבלנו הוראות מרן ראוי לנו להקדים לחנכו במצות תפילין מזמן שידע לשמור גופו בטהרה.
  17. ^ הרב עבדיה יוסף בספרו יחוה דעת חלק ב' סימן ד, קצשו"ע ילקוט יוסף סי' לז סעיף ג
  18. ^ עיין ב'שולחן ערוך המקוצר' להרב יצחק רצאבי, שכתב שנהגו לחנך כבר מגיל 9.
  19. ^ מגן אברהם, קיצור שולחן ערוך סימן י' סעיף כד,