קים היון-ווי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קים היון-ווי
김현희
אין תמונה חופשית
לידה 27 בינואר 1962 (בת 56)
קסונג, קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית  קוריאה הצפונית
מדינה אזרחית קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית  קוריאה הדרומית
מוצאה קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית  קוריאה הצפונית
מקום מגורים קוריאה הדרומית
כינויים נוספים אוק הווה, מאיומי האצ'יבה
פעילות בולטת סוכנת חשאית של קוריאה הצפונית לשעבר
ידועה בשל הפצצת טיסה 858 של קוריאן אייר
השכלה אוניברסיטת קים איל סונג
מקצוע סופרת, סוכנת חשאית
שותף קים סיאונג-איל
זהו שם קוריאני; שם המשפחה הוא קים.

קים היון-וויקוריאנית: 김현희, נולדה ב-27 בינואר 1962), ידועה גם בשם אוק הווה, היא סוכנת חשאית בשירות קוריאה הצפונית לשעבר האחראית לפיגוע בטיסה 858 של קוריאן אייר בשנת 1987, שבו נהרגו 115 גברים, נשים וילדים.[1][2] היא נעצרה בבחריין כאשר ניסתה לברוח והועברה לרשויות בקוריאה הדרומית. כאשר הגיעה לקוריאה הדרומית היא הועלתה לדין מיד ונשפטה לעונש מוות לאחר משפט מהיר, היא קיבלה חנינה נשיאותית מהעונש ויצאה לחופשי.

קוריאה הצפונית מכחישה כל קשר לקים ואף טוענת שזו לא נולדה שם. היא גורסת כי כל הביוגרפיה של קים היא המצאה של הדרום. במספר מחוזות ביפן, נלמד בבתי הספר הקוריאניים כי קים הייתה סוכנת בשירות קוריאה הדרומית.[3] כיום, מתחרטת קים על ההפצצה ומבקרת סוגיות רבות ביחסים בין שתי הקוריאות, אפשרויות האיחוד והשיחות ביניהן.

חייה המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קים נולדה ב-27 בינואר 1962 בעיר קסונג שבדרום קוריאה הצפונית. קים אמנם נולדה בקסונג אך מקום מגוריה של משפחתה היה הבירה פיונגיאנג.[4] אבי המשפחה עבד כדיפלומט בשירות קוריאה הצפונית, כתוצאה מכך, המשפחה גרה בקובה ובקוריאה הצפונית לסירוגין.[4] קים הצטיינה כתלמידה ובפעילויות אחר הצהריים הבלתי-פורמליות.

קים הוכשרה במקור כשחקנית והשתתפה בסרט הטכניקולור הראשון אי פעם לצאת בקוריאה הצפונית. בשנת 1972 נבחרה קים לתת פרחים למשלחת מקוריאה הדרומית שהגיעה לשיחות בין שתי המדינות בפיונגיאנג.[5] לאחר סיום לימודיה בתיכון נרשמה קים ללימודים באוניברסיטת קים איל סונג, במהלך לימודיה הועברה על ידי השלטונות למכללה לשפות זרות בפיונגיאנג (המסונפת לאוניברסיטת קים איל סונג), שם למדה יפנית.[6] כאשר התחילה ללמוד, היא התחילה באימונים המפרכים לעבודתה בהמשך - מרגלת.[7]

הכשרתה כמרגלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר שהצטרפה לסוכנות הריגול של קוריאה הצפונית קיבלה קים שם חדש - אוק הווה, והיא נשלחה לגור במתחם מסודר מחוץ לפיונגיאנג. היא בילתה שבע שנים שלמות במתחם ולמדה בו איך להיות מרגלת. הלימוד כלל אומנות חומרית, כושר גופני, ושלוש שנים של חיזוק היפנית שלה.[8] המנחה היפנית של קים הייתה יאקו טאגוצ'י, אחת מהחטופים היפנים בקוריאה הצפונית.[2] במסגרת הלימודים היו המתאמנים צופים בסרטי תעמולה שהוכנו על ידי הממשלה הצפון קוריאנית במיוחד בשבילם. חלק מהמבחן האחרון של קים היה שינון של מסמך משגרירות נלעגת שהומצאה על ידי הצפון קוריאנים.

קים עברה למקאו לאחר תקופה על מנת ללמוד סינית קנטונזית בשביל שתוכל להתחזות לסינית במשימות חשאיות רחוקות, היא למדה את חיי היומיום הקפיטליסטיים (לקנות בסופרמרקט, להשתמש בכרטיס אשראי, לבלות במועדונים, ללכת לבנק וכו'...), דברים שאינם היו קיימים בקוריאה הצפונית.[9]

לאחר הכשרתה המפרכת כסוכנת הורשתה קים לנסוע ולטייל באירופה בליווי אדם מבוגר יותר שהכירה בשם "קים סיאונג-איל" (שם כנראה בדוי). הטיול היה סיפור כיסוי להכנה לאירוע הפצצת המטוס שתוכנן על ידי גורמים במשפחת קים ובשלטון הצפון קוריאני.[9] ראשית, היא טסה מקוריאה הצפונית למוסקבה, בירת ברית המועצות, בעלת בריתה של קוריאה הצפונית. היא המשיכה ממוסקבה בנסיעה לאורך כל הגוש המזרחי עד שהגיעה לבודפשט. בבודפשט קיבלו קים הבן וקים הבת דרכונים יפנים מזויפים בהם שני האנשים הם מטיילים - אב ובתו.[8] מבודפשט טסו השניים לבגדד שבעיראק על מנת להתכונן להפצצה.

טיסה 858 של קוריאן אייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיסה 858 של קוריאן אייר

בשנת 1987 ניתן האות להתחיל במבצע על ידי קים איל-סונג. קים טוענת כי הפקודה להתחיל במבצע נכתבה בכתב ידו של קים איל-סונג. לפני שיצאה למבצע ביקשה קים מקוריאה הצפונית את ההבטחה שאם הוא מצליח ועובר ללא תקלות, היא חוזרת לקוריאה הצפונית לחיות עם משפחתה ולא עובדת יותר כסוכנת חשאית ומרגלת במדינות אחרות.

קים הוציאה דרכון יפני מזויף נוסף עם השם מאיומי האצ'יבה יחד עם קים סיאונג-איל שהוציא דרכון על שם שינאיצ'י האצ'יבה, אביה של מאיומי. שניהם נסעו לאירופה עם הדרכונים, הם הגיעו לבלגרד שביוגוסלביה (סרביה דהיום) והתרועעו עם סוכנים צפון קוריאניים נוספים שהיו שם. הסוכנים נתנו להם מידע חשוב בנוגע לפיגוע שהם עומדים לבצע. מבלגרד נסעו השניים לאבו דאבי, לבצע את הפיגוע.

ב-29 בנובמבר 1987 עלו קים סיאונג-איל וקים היון-ווי על טיסה 858 של קוריאן אייר שמוצאה אבו דאבי והשאירו פצצת זמן, מקלט רדיו של פנסוניק שהיה מלא בחומר נפץ פלסטי, ובקבוק ליקר שהכיל חומר נפץ נוזלי בתא במטוס. אלה התפוצצו כשהמטוס היה מעל ים אנדמן, סמוך לתאילנד. בעת הפיצוץ אבד קשר הרדאר עם המטוס. כל 11 אנשי הצוות ו-104 הנוסעים במטוס נהרגו, עובדה שהפכה את האירוע לפעולת הטרור הקטלנית ביותר נגד קוריאה הדרומית. סיאונג-איל והיון-ווי ניסו להימלט לקוריאה הצפונית דרך בחריין, אך ללא הצלחה. שניהם נתפסו. סיאונג-איל התאבד והיון-ווי נשלחה לקוריאה הדרומית להמשך מעצר.

לאחר האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קים היון-ווי נשפטה למוות במרץ 1989 אך ברגע האחרון קיבלה חנינה מנשיא קוריאה הדרומית נו טה-וו באומרו כי: "מוחה של קים נשטף באופן מצער על ידי שלטונות ציר הרשע, ממשלת קוריאה הצפונית". בשנת 1993 הוציאה קים ספר בשם "The Tears Of My Soul" המתאר את קורות חייה.

ב-9 ביוני 1990 יצא בקוריאה הדרומית סרט על ההפצצה בשם "מאיומי".

קים הפכה לפעילת שלום בין שתי המדינות ומבקרת פוליטית של האזור. היא נתנה את דעתה על מספר סיטואציות שעלו לכותרות כגון התחרותן של שתי הקוריאות תחת משלחת אחת ("צביעות צפון קוריאנית שנמצאת עמוק בתוך תהליכי הגרעין שלה"),[10] או ההסלמה באזור בשנת 2013 ("קים ג'ונג-און הוא צעיר ומשוגע שרק רוצה שליטה צבאית מלאה").[11]

חייה הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קים התחתנה בשנת 1997 עם סוכן דרום קוריאני לשעבר, אחד מחוקריה ומהאחראים על תיקה.[12] מקום מגוריה בקוריאה הדרומית לא ידוע.[2]

בשנת 2013 פורסם כי משפחתה של קים נחטפה על ידי השלטונות בקוריאה הצפונית למחנה עבודה אכזרי לעצורים ואסירים.[2]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קים היון-ווי, (1993). The Tears Of My Soul, הוצאת ויליאם מורו ושות'.
  • דון אוברדופר ורוברט קרלין, (1997). The Two Koreas, הוצאת בייסיק בוקס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מייקל דונלד קירבי, סוניה בישרקו, מרזוקי דרמוסן, Report of the detailed findings of the commission of inquiry on human rights in the Democratic People's Republic of Korea - A/HRC/25/CRP.1, עמ' 288–296–297, מועצת זכויות האדם של האו"ם
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 רופרט ווינגפילד-האייס, The North Korean spy who blew up a plane, אתר הבי בי סי, 22 באפריל 2013
  3. ^ מועצת העיר טוקיו, (ביפנית), 12 במרץ 2013
  4. ^ 4.0 4.1 מערכת העיתון, 115 Died in Nov. 29 Crash : N. Korea Agent Confesses, Says She Put Bomb on Jet, לוס אנג'לס טיימס, 15 בינואר 1988
  5. ^ Korea Newsreview, כרך 18, מהדורה 12, עמוד 10
  6. ^ פאולה צ'ין, A Bomber Repents, פיפול.קום, 13 בדצמבר 1993
  7. ^ פלש רוש, Kim Hyon-hui: The North Korean Spy Who Came In From The Cold War, אינטרנשיונל ביזנס טיימס
  8. ^ 8.0 8.1 מארק וילסי,North Korean Super Spy, איי בי סי בתוכנית 7:30 עם ליי סיילס
  9. ^ 9.0 9.1 Coming in from the Cold, אסיה פסיפיק מדיה סרוויסז לימיטד
  10. ^ Winter Olympics: Friendly North Korea 'is fake', says former bomber This year's Winter Olympics in South Korea has seen friendly, בי בי סי, 2018
  11. ^ ג'ונתן פרלמן, Kim Jong-un 'struggling': former North Korean spy, סידני מורנינג הרלד, 10 באפריל 2013
  12. ^ צ'יקו הארלן, She killed 115 people before the last Korean Olympics. Now she wonders: ‘Can my sins be pardoned?, הוושינגטון פוסט, 5 בפברואר 2018