לדלג לתוכן

קירה נייטלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קירה נייטלי
Keira Knightley
נייטלי בפסטיבל הסרטים של ונציה, 2011
נייטלי בפסטיבל הסרטים של ונציה, 2011
לידה 26 במרץ 1985 (בת 41)
אנגליהאנגליה לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת
שם לידה Keira Christina Knightley עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים איזלינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • Esher College
  • בית הספר טדינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות מ-1993 עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אתאיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
בני זוג

ג'יימס רייטון (מ-4 במאי 2013) עריכת הנתון בוויקינתונים

מספר ילדים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Teen Choice Award for Choice Hissy Fit (2006)
  • קצינה במסדר האימפריה הבריטית
  • פרסי אמפייר
  • פרס אמפייר לשחקנית הטובה ביותר (2008)
  • פרס יופיטר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb

קירה כריסטינה נייטלי (באנגלית: Keira Christina Knightley; נולדה ב-26 במרץ 1985) היא שחקנית אנגלייה. היא ידועה בעיקר בשל משחקה בארבעה מסרטי שודדי הקאריביים בהם כיכבה בתור אליזבת סוואן. בשנת 2005 שיחקה בסרט "גאווה ודעה קדומה", שעובד על פי ספרה של ג'יין אוסטן. על תפקיד זה הייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר ולפרס גלובוס הזהב. בשנת 2014 גילמה את ג'ואן קלארק בסרטו של מורטן טילדום "משחק החיקוי", והייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר ולפרס גלובוס הזהב. ב-2008, המגזין פורבס דירג אותה במקום השני ברשימת השחקניות המרוויחות ביותר בהוליווד.[1]

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נייטלי נולדה בעיר טדינגטון, מחוז מידלסקס שבאנגליה. אמה שרמן מקדונלד ('אנ) היא שחקנית ומחזאית סקוטית ואביה ויל נייטלי ('אנ) הוא שחקן אנגלי. היא גדלה באחד מפרבריה של לונדון. בגיל שש, אובחנה בדיסלקסיה.

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

1993–2002: התחלת הקריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
התלבושת של נייטלי מ"מלחמת הכוכבים: פרק 1 – אימת הפנטום" (1999) מוצגת במכון לאמנויות של דטרויט

לאחר שקיבלה סוכן בגיל שש, נייטלי החלה לעבוד בפרסומות ובתפקידים קטנים בטלוויזיה. הופעתה הראשונה על המסך הייתה בפרק של התוכנית "חגיגה מלכותית" של ערוץ Screen One בשנת 1993. בשנת 1995, נייטלי גילמה את נטשה ג'ורדן, נערה צעירה שאמה מעורבת ברומן מחוץ לנישואין, בדרמה הרומנטית "רומן בכפר" ('אנ). במהלך שנות ה-90 נייטלי הופיעה במספר סרטי טלוויזיה, כולל "שקרים תמימים" ('אנ) (1995), "מחפשי האוצרות" ('אנ) (1996), "חוזרים הביתה" ('אנ) (1998) ו"אוליבר טוויסט" (1999). בגיל 12, נייטלי קיבלה את התפקיד של סאבה, שפחתה של פאדמה אמידאלה, בסרט המדע הבדיוני "מלחמת הכוכבים: פרק 1 – אימת הפנטום" משנת 1999. הדיאלוגים של נייטלי בסרט דובבו על ידי נטלי פורטמן, שגילמה את פאדמה. נייטלי לוהקה לתפקיד בגלל דמיונה הרב לפורטמן.[2]

בשנת 2001, נייטלי קיבלה את התפקיד הראשי הראשון שלה, בסרט הטלוויזיה של דיסני, "נסיכת הגנבים" ('אנ), בסרט גילמה נייטלי את בתו של רובין הוד. כהכנה לתפקיד, היא התאמנה במשך מספר שבועות בירי בחץ וקשת, סיף ורכיבה. במקביל, היא הופיעה בסרט המתח "החור" ('אנ).[3] בשנת 2002, נייטלי גילמה את לארה אנטיפובה במיני-סדרה, "דוקטור ז'יוואגו" ('אנ). התוכנית זכתה לביקורות חיוביות ורייטינג גבוה.[4] באותה שנה, נייטלי גילמה נערה מכורה לסמים ובהריון בסרט הדרמה "טהור" ('אנ) בבימויו של גיליס מקינון. הסרט, בכיכובם של מולי פארקר והארי אידן, הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו בשנת 2002.[5][6]

נייטלי זכתה להכרה רחבה כשכיכבה בסרט הספורט הקומי של גורינדר צ'אדה ('אנ) "שחקי אותה כמו בקהאם", שהיה להיט בקופות בבריטניה ובארצות הברית.[7] נייטלי גילמה את ג'ולס, שחקנית כדורגל הנאבקת בנורמות חברתיות.[8] הסרט הפתיע את המבקרים ששיבחו את אופיו "הקסום" וה"מעורר ההשראה", את ההקשר החברתי ואת הופעות הקאסט.[9] נייטלי והשחקנית פרמינדר נגרה משכו תשומת לב בינלאומית על הופעותיהן.[10] המבקר ג'יימס בררדינלי, ששיבח במידה רבה את הסרט ואת צוות השחקנים "האנרגטי והחביב", ציין שנייטלי ונגרה הביאו "הרבה רוח לדמויותיהן החביבות באופן מיידי".[11] כדי להתכונן לתפקידיהן, הן עברו שלושה חודשי אימוני כדורגל נרחבים תחת מאמן הכדורגל האנגלי סיימון קליפורד ('אנ). נייטלי הייתה סקפטית לגבי הפרויקט בהתחלה: בראיון עם טרייסי סמית' היא אמרה, "אני זוכרת שסיפרתי לחברות שאני עושה את הסרט הזה של כדורגל נשים [...] ואף אחד לא חשב שזה יהיה טוב בכלל."[12]

2003–2007: "שודדי הקאריביים" והכרה בין-לאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נייטלי בב"כורה של שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת" (2006)

בשנת 2003, נייטלי לוהקה לתפקיד אליזבת סוואן בסרט הפנטזיה האמריקאי "שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה".[13] הסרט, המבוסס על האטרקציה בפארק השעשועים של דיסני, סובב סביב השודד הידוע לשמצה ג'ק ספארו והנפח ויל טרנר המצילים את סוואן.[14] המפיקים ג'רי ברוקהיימר וגור ורבינסקי ליהקו את נייטלי בשל "איכותה הבלתי ניתנת לתיאור [...] המזכירה כוכבי סרטים מימי הזוהר של הוליווד".[15][16] על אף שהתפאר בשמותיהם של כוכבים כמו ג'וני דפ ואורלנדו בלום ובתקציב של 135 מיליון דולר, "שודדי הקאריביים" היה צפוי להיכשל בקופות. נייטלי עצמה לא הייתה אופטימית לגבי סיכויי הסרט.[17] למרות זאת, הסרט פתח במקום הראשון בקופות, והפך לאחד הסרטים המכניסים ביותר של אותה שנה, עם הכנסות עולמיות של 654 מיליון דולר.[18] אלביס מיטשל מהניו יורק טיימס השווה את ביטחונה "הצורם והבטוח" של נייטלי לזה של ניקול קידמן, בעוד קית' פיפס ממועדון AV תיאר אותה ואת בלום כדמויות ראשיות מושכות.[19][20]

כמו כן, בשנת 2003, הופיעה נייטלי בקומדיה הרומנטית של ריצ'רד קרטיס, "אהבה זה כל הסיפור".[21] בסרט, נייטלי גילמה את ג'ולייט, אישה שהשושבין של ארוסה מאוהב בה בסתר.[22] פיטר טרברס מרולינג סטון מתח ביקורת על בזבוז כישרונה של נייטלי, בעוד מייגן קונר מהגרדיאן ציינה שהסרט הפך את נייטלי לשם דבר.[23] "אהבה זה כל הסיפור" כונה קלאסיקת חג מולד מודרנית.[24][25] בשנת 2004, נייטלי הופיעה בסרט התקופתי "המלך ארתור", שם גילמה את גווינביר, מלכה לוחמת ואשת הדמות הראשית.[26] התפקיד דרש ממנה ללמוד אגרוף, קשתות ורכיבה על סוסים.[27][28] המבקר א.א. סקוט שיבח את נייטלי על כך ש"השתלבה גופנית בכל סצנה".[29] למרות שהסרט זכה לביקורות שליליות, מעמדה של נייטלי כשחקנית גדל, היא נבחרה על ידי קוראי מגזין Hello ככוכבת הנוער המבטיחה ביותר בתעשייה,[30] והופיעה במאמר של מגזין טיים, שקבע כי נראתה מחויבת לפתח את עצמה כשחקנית רצינית ולא רק כסלבריטאית.

נייטלי בבכורה של "גאווה ודעה קדומה" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו 2005. התפקיד זיכה את נייטלי במועמדותה הראשונה לפרס האוסקר

נייטלי הופיעה בשלושה סרטים בשנת 2005, הראשון שבהם היה המותחן הפסיכולוגי "החליפה", בכיכובו של אדריאן ברודי.[31] בביקורת מעורבת במגזין אימפריה, כתבה קים ניומן שהתפקיד של נייטלי היה שונה מאלה שלקחה על עצמה בעבר.[32] לאחר מכן באותה שנה, נייטלי גילמה את הדמות הראשית בסרט האקשן הצרפתי-אמריקאי של טוני סקוט, "דומינו" ('אנ), המבוסס על חייו של דומינו הארווי ('אנ). יציאת הסרט נדחתה מספר פעמים, ועם יציאתו הסופית בנובמבר הוא קיבל ביקורות שליליות.[33]

הסרט המצליח ביותר של נייטלי באותה שנה היה "גאווה ודעה קדומה", דרמה תקופתית המבוססת על הרומן "גאווה ודעה קדומה" מאת ג'יין אוסטן.[34] הבמאי ג'ו רייט ('אנ) ליהק את נייטלי בשל אופייה הנערי בשילוב "מוח תוסס" וחוש הומור.[35] נייטלי, שהעריצה את הספר מגיל צעיר, אמרה על דמותה, "היופי של אליזבת הוא שכל אישה שקוראת את הספר רואה בה את עצמה, עם כל פגמיה וחוסר השלמות שלה"[36] עם יציאתו לאקרנים, הסרט הפך להצלחה מסחרית אדירה, עם סך הכנסות של כ-120 מיליון דולר ברחבי העולם, וקיבל ביקורות חיוביות ממבקרים.[37] פיטר ברדשו, שכתב עבור הגרדיאן, כינה את הופעתה של נייטלי כ"יופי, עדינות, רוח ושנינות, בזוהרה ובביטחון העצמי הגדולים שלה", ודריק אלי מוראייטי מצא את "כוחה הזוהר" של נייטלי כמזכיר את אודרי הפבורן הצעירה.[38][39] נייטלי זכתה במועמדויות ל"שחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי" בגלובוס הזהב ובפרסי האוסקר על הופעתה. נייטלי הייתה בת 20 בשנה זו, מה שהפך אותה למועמדת השלישית הצעירה ביותר עבור המועמדות לפרס האוסקר בקטגוריה זו.[40] הצלחותיה הרצופות של נייטלי הגיעו עם ביקורת תקשורתית גוברת, ומאוחר יותר היא הודתה שחוותה קשיים בבריאות הנפש שלה במהלך תקופה זו.[41]

נייטלי בבכורת הסרט "כפרה" שנערכה באודאון כיכר לסטר בלונדון ב-4 בספטמבר 2007

נייטלי הוזמנה להצטרף לאקדמיה האמריקאית לקולנוע בשנת 2006.[42] בשנת 2004, נוצר התסריט לסרט השני ולסרט השלישי בסדרת "שודדי הקאריביים", כאשר התסריטאים טד אליוט וטרי רוסיו פיתחו קשת עלילה שתשתרע על פני שני סרטי ההמשך, בהם נייטלי חזרה על תפקידה כאליזבת סוואן. עלילת הסרטים רואה את סוואן יוצאת מתחום המוסכמות כדי לחפש הרפתקאות ולהפוך לפיראטית כדי להתאים לכישוריה של ספארו ושל מושא אהבתה, טרנר.[43] סרטי ההמשך אפשרו לנייטלי ללמוד לחימה בחרבות, דבר שביקשה לעשות מאז הסרט הראשון.[15] צילומי שני הסרטים התקיימו בשנת 2005. "שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת" יצא לאקרנים ביולי 2006.[44] הסרט השלישי בסדרה, "שודדי הקאריביים: סוף העולם", יצא לאקרנים במאי 2007.[45] א. סקוט כינה את הופעתה של נייטלי כ"חזון של אומץ לב בריטית אימפריאלית, עם קורטוב מסקרן של פזיזות רומנטית שצף לקראת הסוף".[46] בנובמבר 2006 דווח כי נייטלי לא רצתה להשתתף בסרטי המשך נוספים. עד 2010, גם נייטלי וגם אורלנדו בלום צוטטו שוב ושוב באומרם שהם רוצים להמשיך הלאה ושהם לא יצלמו עוד סרט בסדרת "שודדי הקאריביים".[47]

הקשר המתמשך של נייטלי עם דרמות תקופתיות הניב תוצאות מגוונות, כפי שנראה בשניים מהסרטים שיצאו לאקרנים בשנת 2007, "משי" ('אנ) בבימויו של פרנסואה ג'ירארד, ו"כפרה" בבימויו של ג'ו רייט, איתו נייטלי עבדה בעבר בסרט "גאווה ודעה קדומה". שני הסרטים הם עיבודים קולנועיים לרומנים מאת אלסנדרו בריקו ואיאן מקיואן בהתאמה.[48] הפרויקט הראשון נכשל בקופות, בעוד שהשני זכה להצלחה ביקורתית ומסחרית. בסרט "כפרה", נייטלי גילמה את ססיליה טאליס, הבכורה מבין שתי אחיות טאליס, המתמודדת עם רומן בזמן מלחמה, כאשר בן זוגה מגולם על ידי ג'יימס מקאבוי.[49] נייטלי הודתה שהקצב בסרט הקטן והאינטימי יותר דרש ממנה לשנות את דרך חשיבתה.[50][51] נייטלי העריצה את אופייה הרב-שכבתי וה"מרתק" של התנהגותה של דמותה.[52] הופעתה של נייטלי זכתה בפרס האימפריה לשחקנית הטובה ביותר,[53] וזיכתה אותה במועמדויות לפרסי באפט"א וגלובוס הזהב, גם בקטגוריות השחקנית הראשית.[54] המבקר ריצ'רד רופר, שחשב שהצמד הראשי "מעולה" בתפקידיהם, נדהם מכישלונם לקבל מועמדויות לפרס האוסקר.[55] השמלה הירוקה שלבשה נייטלי במהלך סצנת השיא של הסרט זכתה לתשומת לב עיתונאית רבה, ונחשבה לאחר מכן לאחת התלבושות הגדולות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע.[56][57]

2008–2013: סרטים עצמאיים ועבודה בתיאטרון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נייטלי הופיעה לצד סיינה מילר, קיליאן מרפי ומת'יו רייס בדרמת המלחמה של ג'ון מייבורי משנת 2008, "קצה האהבה" ('אנ). בסרט נייטלי גילמה את התפקיד של ורה פיליפס, חברת ילדות של המשורר הוולשי דילן תומאס ואשתו קייטלין מקנמרה ('אנ). נייטלי כתבה את התסריט יחד עם אמה, שרמן מקדונלד, תוך מחשבה על מקנמרה.[58] נייטלי התחברה לשקטה של ורה ותיארה אותה כ"טרגית ויפה".[58] היא ביססה את הופעתה על מרלן דיטריך. הסרט זכה להצלחה ביקורתית ומסחרית בינונית.[59] יכולות הביצוע והשירה של נייטלי זכו לשבחים. האינדיפנדנט ציין כי נייטלי "מעניקה לוורה עצמאות ומורכבות", בעוד הלוס אנג'לס טיימס כתב כי "הסרט שייך לנשים, כאשר נייטלי הולכת מחיל אל חיל (ומראה שהיא יכולה לשיר!)".[60]

נייטלי זכתה לשבחים רבים על גילומה של האריסטוקרטית מהמאה ה-18 ג'ורג'יאנה קוונדיש בסרט "הדוכסית" (2008).

בשנת 2008, כיכבה נייטלי בתור האריסטוקרטית האנגלייה מהמאה ה-18, ג'ורג'יאנה קוונדיש, דוכסית דבונשייר, בדרמה התקופתית של סול דיב, "הדוכסית", המבוססת על הרומן הביוגרפי, "ג'ורג'יאנה, דוכסית דבונשייר", מאת אמנדה פורמן. הסרט מספר את סיפור עלייתה של ג'ורג'יאנה בחברה לאחר פירוק נישואיה.[61][62] גבריאל טאנה ('אנ), מפיקת הסרט, הצהירה שנייטלי "הביאה הבנה אינסטינקטיבית" של היבטים של חייה של ג'ורג'יאנה כסלבריטאית מחוויותיה האישיות.[63] נייטלי נמשכה לכוחה ולמעמדה של דמותה כבעלת השפעה פוליטית וכישרון אופנה, תוך שהיא פגיעה ומבודדת מבפנים.[62] סיימון קרוק מאמפייר תיאר את הופעתה של נייטלי כ"תפקיד אניגמטי וחופשי ותפקיד שיזכרו בו, כנראה התפקיד הטוב ביותר שלה עד כה בסרט שלא ביים ג'ו רייט".[64] בשנה שלאחר מכן, נייטלי הייתה מועמדת לפרס הסרט הבריטי העצמאי לשחקנית הטובה ביותר.[65] עיבוד קולנועי לטרגדיה של ויליאם שייקספיר, "המלך ליר", בכיכובם של נייטלי ואנתוני הופקינס, היה אמור לצאת לאקרנים, אך בוטל עקב מיתון.[66]

נייטלי ערכה את הופעת הבכורה שלה בווסט אנד עם גרסתו של מרטין קרימפ לקומדיה של מולייר, "שונא הבריות". המחזה, בכיכובם של נייטלי, דמיאן לואיס, טארה פיצג'רלד ודומיניק רואן ('אנ), הוצג בתיאטרון קומדי בדצמבר 2009. במחזה, נייטלי גילמה את ג'ניפר, כוכבת קולנוע אמריקאית שטחית פגיעה, המחוזרת על ידי מחזאי אנליטי וכנה.[67] נייטלי בחרה בתפקיד מכיוון שחשה ש"אם לא אעשה תיאטרון עכשיו, אני חושבת שאני אתחיל להיות מפוחדת מדי לעשות אותו" ותיארה את ההפקה כחוויה "יוצאת דופן ומספקת להפליא". עם זאת, נייטלי הייתה סקפטית לגבי הופעתה.[68] פול טיילור מהאינדיפנדנט ציין שנייטלי הייתה "לא רק משכנעת להפליא, אלא, לעיתים, מרגשת למדי בביטחון הסאטירי שלה".[69] עם זאת, מייקל בילינגטון מהגרדיאן ציין שבשל אופי התפקיד, "אפשר לומר שהיא לא מתוחה יתר על המידה".[70] כהוקרה על הופעת הבכורה שלה בתיאטרון, נייטלי הייתה מועמדת לפרס לורנס אוליבייה לשחקנית המשנה הטובה ביותר ולפרס ה"איבנינג סטנדרד".[71]

בשנת 2010, נייטלי הופיעה בשלושה סרטים. היא ציינה שעבודתה בתקופה זו עזרה לה "להזדהות עם אנשים או עם מצבים שאני לא בהכרח מוצאת קל להזדהות איתם".[72] שתיים מההפקות, הדרמה הרומנטית של מאסי טג'דין ('אנ) "הלילה האחרון" ('אנ) וסרט הפשע של ויליאם מונהאן ('אנ) "שדרות לונדון" ('אנ), קיבלו תגובות מעורבות מצד המבקרים, הם מדורגים נמוך מבין הסרטים בקריירה של נייטלי מבחינת ביקורות.[73][44] לעומת זאת, הסרט האחרון של נייטלי באותה שנה, "לעולם אל תתן לי ללכת", עיבוד לרומן באותו שם מאת קאזו אישיגורו, הצליח טוב יותר בקופות וקיבל ביקורות חיוביות. נייטלי תיארה את התסריט כייחודי, כזה שגרם לקורא לחשוב.[72] בסרט, נייטלי גילמה את רות, אחת משלוש בוגרות פנימייה אוטוקרטית שמגלות את גורלן בדיסטופיה.[74][75][76]

בשנת 2011, נייטלי כיכבה בעיבוד מחודש למחזה "שעת הילדים" ('אנ) מאת ליליאן הלמן בתיאטרון הקומדי בלונדון.[77] היא גילמה את קארן רייט, מורה בבית ספר שהואשמה בלסביות בשנת 1934.[78] בן ברנטלי מהניו יורק טיימס ציין כי הופעתה הראתה "עוצמה" ו"עזות אמינה" בתוך החומר המיושן.[78] עוד בשנת 2011, נייטלי הופיעה בסרט הדרמה ההיסטורי של דייוויד קרוננברג, "שיטה מסוכנת", בכיכובם של ויגו מורטנסן, מייקל פסבנדר וונסן קאסל. הסרט, המבוסס על מחזהו של הסופר כריסטופר המפטון ('אנ) משנת 2002, "התרופה המדברת", המתרחש ערב מלחמת העולם הראשונה, מתאר את מערכות היחסים הסוערות בין הפסיכיאטר הצעיר קרל יונג, המנטור שלו זיגמונד פרויד, וסבינה שפילריין. נייטלי גילמה את שפילריין, הפסיכואנליטיקאית הצעירה והיפה.[79] נייטלי בילתה ארבעה חודשים בקריאה ודיון על התנהגות דמותה עם פסיכולוגים כדי להתכונן לתפקיד.[80][81] היא העריכה את העומק והגיוון של קשת הדמויות שלה, משהו שראתה כנדיר לתפקידים נשיים.[82] הסרט הוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-68 של ונציה וזכה לקבלה חיובית, בעוד נייטלי זכתה לביקורות חיוביות באופן כללי מצד המבקרים, כאשר אנדרו או'ההיר מסלון שיבח אותה כ"כוכבת האמיתית של הסרט הזה".[83]

בשנת 2012, נייטלי כיכבה לצד סטיב קארל בדרמה הקומית "מחפשים חבר לסוף העולם" ('אנ), שספג ביקורת קשה מצד המבקרים.[84] מאוחר יותר באותה שנה, נייטלי התאחדה עם הבמאי ג'ו רייט כדי לצלם את ההפקה השלישית שלהם יחד, "אנה קארנינה", בה היא כיכבה כדמות הראשית.[85] נייטלי ראתה בשיתוף פעולה זה כחשוב ביותר בקריירה שלה.[86][87] נייטלי קיבלה ביקורות חיוביות על הופעתה.[88] בטסי שארקי מהלוס אנג'לס טיימס כתבה שנייטלי "שמה את הלב וייסורים על הכף בניסיון להביא מציאות רגשית".[89] פסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו בשנת 2013 ראה את הבכורה של סרטו המוזיקלי הראשון של נייטלי, "התחלה חדשה" עם מארק ראפלו. הסרט, בבימויו של ג'ון קרני, יצא לאקרנים בשנת 2014. הגרדיאן קבע כי נייטלי ורופאלו "טבעיים למדי בתור המוזיאונים האידיאליסטים".[90] קרני מתח ביקורת חוזרת ונשנית על הופעתה של נייטלי בסרט, באומרו שהיא לא הייתה משכנעת מספיק בגילום זמרת-יוצרת וכינה אותה בגנאי "דוגמנית".[91] מאוחר יותר הוא התנצל בפניה באמצעות טוויטר על דבריו.[92] נייטלי ציינה מאוחר יותר כי מוזיקה "לעולם לא נכנסת לתמונה" עבורה, ושהיא מתעניינת יותר בספרים ובדרמה.[93] מאוחר יותר באותה שנה, היא הופיעה בסרט התקופתי הקצר של קרל לגרפלד, "היו זמנים...".[94]

2014–הווה: תפקידים ביוגרפיים ופוליטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2014, נייטלי הצהירה כי הגיעה לסוף השלב הראשון בקריירה שלה, וכי ביקשה לפרוש מתפקידים "נוירוטיים".[93] שנת 2014 החלה עבור נייטלי עם מותחן הריגול "ג'ק ראיין: גיוס צללים", החלק החמישי בסדרת הסרטים, לצד כריס פיין. בסרט, נייטלי גילמה את ד"ר קאתי מולר, אשתו של ראיין.[95] הסרט קיבל ביקורות מעורבות.[96] סרטה הבא של נייטלי, "התבגרות מאוחרת" ('אנ), הוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדנס 2014.[97] הסרט עוקב אחר חייה של מייגן, בגילומה של נייטלי, בת 28, בעלת השכלה יתרה, שעוברת משבר רבע חיים. נייטלי גילתה אמפתיה לבגרותה המאוחרת של דמותה והעריכה את האפשרות שהסרט מציג את התמונה מנקודת מבט נשית.[98] "התבגרות מאוחרת" קיבלה ביקורות חיוביות ברובן מצד המבקרים, כאשר הופעתה של נייטלי זכתה לשבחים.[99] אינקו קאנג מ-TheWrap התייחסה אל נייטלי כ"גילוי רופף" ושיבח את הופעתה "הגונה להפליא".[100]

עוד בשנת 2014, הופיעה נייטלי בדרמה ההיסטורית "משחק החיקוי" מאת מורטן טילדום, סרט המבוסס על חייו של המתמטיקאי הבריטי אלן טיורינג, בגילומו של בנדיקט קמברבאץ'. נייטלי גילמה את ג'ואן קלארק, אנליסטית קריפטוגרפית ונומיסמטית, אשר פענחה קודי מודיעין גרמניים עבור ממשלת בריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה יחד עם טיורינג.[101][102] "משחק החיקוי" הפך להצלחה ביקורתית ומסחרית וגרף למעלה מ-233.6 מיליון דולר.[103] על הופעתה, נייטלי קיבלה את מועמדותה השנייה לפרס האוסקר ולפרס באפט"א, ואת מועמדותה השלישית לפרס גלובוס הזהב, כולן עבור שחקנית המשנה הטובה ביותר.[104]

נייטלי בבכורה של "התבגרות מאוחרת" (2014)

בשנת 2015, נייטלי הופיעה בסרט הביוגרפי "אוורסט". הסרט התבסס על אסון הר האוורסט משנת 1996, כאשר נייטלי מגלמת את אשתו של מטפס ההרים רוב הול. "אוורסט" זכה לביקורות חיוביות באופן כללי מצד המבקרים.[105] המגזין וראייטי כתב שנייטלי נתנה "הופעה עמוקה" כאישה "רדופה מהאפשרות" לאבד את בן זוגה.[106] באוקטובר 2015, נייטלי ערכה את הופעת הבכורה שלה בברודוויי כשגילמה את התפקיד הראשי בעיבוד של הלן אדמונדסון למחזמר "תרז רקין" מאת אמיל זולא בסטודיו 54.[107] נייטלי קיבלה את התפקיד לאחר שדחתה את הפרויקט פעמיים, מכיוון שחשבה שהיא אינה מסוגלת לגלם את התפקיד. היא גילתה עניין במצבה ה"כלא" של דמותה, כמו גם בתפקידה האפל והפעיל במחזה, כשהיא ניסתה לפרוש מתפקידי משנה פסיביים.[108] על הופעתה, כתבה אלכסנדרה ויאריאל מההפינגטון פוסט" "היא מתמלאת זעם, משתוללת ומתרחקת, וניתן לצפות בהתפתחות הפסיכולוגית שלה מאישה חנוקה לפילגש נלהבת ולרוצחת רדופת רוחות".[109]

בשנת 2016 התברר כי נייטלי עומדת לככב בסרט ביוגרפי על הקיסרית הרוסית מהמאה ה-18, קתרין הגדולה, בבימויה של ברברה סטרייסנד. אך סרט זה לא יצא לפועל.[110] כן באותה שנה, נייטלי הופיעה בדרמה "יופי נסתר", לצד ויל סמית', אדוארד נורטון, קייט וינסלט והלן מירן.[111] הסרט ספג ביקורת קשה מצד המבקרים,[112] וזיכה את צוות השחקנים במועמדות לפרס ראזי. למרות שהצהירה בעבר מספר פעמים כי לעולם לא תחזור לסדרת "שודדי הקאריביים",[47] נייטלי חזרה על תפקידה של אליזבת סוואן עם הופעת אורח בסרט "שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר" משנת 2017, לאחר שקהל הביקורת שאל שוב ושוב על דמותה.[113]

בשנת 2018, נייטלי כיכבה בדרמה הביוגרפית "קולט" ('אנ) בתור הסופרת הצרפתייה. הסרט מתאר את עלייתה החברתית של קולט בחברה בתקופת הבל אפוק דרך הרומנים הפרובוקטיביים שלה.[114] נייטלי האמינה שהסרט קשור מאוד לפמיניזם מודרני, ותיאר שינוי תרבותי בפוליטיקה מגדרית. כדי להתכונן לתפקיד, נייטלי קראה את הרומנים של קולט, ביניהם "הנווד" ('אנ) ו"שרי" ('אנ), ותכננה לבקר במקום הולדתה בבורגון. נייטלי מצאה את הסופרת "מעוררת השראה", והעריצה את פגמיה כמו גם את אומץ ליבה.[115] הסרט, שיצא לאקרנים בפסטיבל סאנדנס, זכה להצלחה רבה מצד המבקרים, כאשר הופעתה של נייטלי זכתה לשבחים.[116] מנוהלה דרג'יס מהניו יורק טיימס שיבחה את חיוניותה ואת "הפיזיות האקספרסיבית" של נייטלי, וג'ורדן הופמן מהגרדיאן כתב שהסרט ראה את נייטלי ב"כושר שיא: זוהרת, חכמה, סקסית וסימפתטית".[117][118] נייטלי מונה לקצינת מסדר האימפריה הבריטית (OBE) בטקס הענקת אותות יום הולדתו לשנת 2018 על שירותה לדרמה ולצדקה.[119]

באותה שנה, נייטלי גילמה את פיית שזיף הסוכר בעיבוד של דיסני ל"מפצח האגוזים", בשם "מפצח האגוזים וארבע הממלכות", שזכה לביקורת קשה.[120][121] בשנת 2019, נייטלי כיכבה בסרט "אחרי המלחמה", עיבוד קולנועי לרומן מאת רידיאן ברוק ('אנ), לצד אלכסנדר סקושגורד.[122][123] נייטלי גילמה את רייצ'ל, אשת צבא בריטית "קרה ומורכבת" שבנה מת מפצצה גרמנית.[124] הסרט זכה לביקורות מעורבות.[123][125][126] טיי בר מהבוסטון גלוב נתן קרדיט לנייטלי על הוספת "ביטחון, חן, לב וחוצפה" לסרט,[125] בעוד קייטי ולש מהלוס אנג'לס טיימס הרגישה שנייטלי וסקארסגארד היו מאופקים מדי בהופעתם.[126] עוד בשנת 2019, נייטלי גילמה את חושפת השחיתויות קתרין גאן ('אנ) בסרט "סודות רשמיים",[127] שהוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדנס ב-28 בינואר 2019, הסרט זכה לביקורות חיוביות.[128][129] פיטר ברדשו, שכתב עבור הגרדיאן, שיבח את הופעתה "הממוקדת, הסבירה והסימפתטית" של נייטלי.[130] גאן עצמה גם הביעה את שביעות רצונה מהסרט.[131]

התפקיד הראשון של נייטלי בשנת 2020 היה של הפעילה הפמיניסטית סאלי אלכסנדר בסרט "לא ממושמעת", סרט העוסק בהכתרת המתמודדת השחורה הראשונה בתחרות מיס עולם בשנת 1970.[132] הסרט דן בניואנסים של האינטרקציונליות בפמיניזם של הגל השני. נייטלי נמשכה להיבטים הפוליטיים של הפרויקט.[133] הסרט התקבל בחיוב,[134] כאשר גיא לודג ממגזין Variety אמר שנייטלי "חביבה כתמיד" אך הודה שהיא מגלמת את "הדמות הכי פחות מסקרנת בסרט".[135] נייטלי הייתה אמורה להפיק ולככב בסרט "נחש אסקס", עיבוד של Apple TV+ לרומן של שרה פרי,[136] אך היא פרשה עקב חששות לגבי גישה לטיפול בילדים במהלך תקופת הסגר של מגפת הקורונה.[137] בשנת 2021, נייטלי כיכבה בסרט "לילה שקט" ('אנ).[138] נייטלי דיבבה את התפקיד הראשי בסרט האנימציה הדרמטי "שארלוט" ('אנ), סיפור אמיתי על אמנית צעירה בתקופת השואה.[139]

נייטלי לקחה שנת חופש מהעבודה כדי לבלות עם משפחתה.[140] בשנת 2023, היא גילמה את הכתבת לורטה מקלפלין ('אנ) בסרט דרמת הפשע "החונק מבוסטון" ('אנ) המבוסס על הסיפור האמיתי הידוע לשמצה של רציחות החונק מבוסטון.[141] בשנה שלאחר מכן, היא כיכבה כמרגלת בסדרה של נטפליקס, "היונים השחורות".[142] על הופעתה, נייטלי הייתה מועמדת לפרס בחירת המבקרים בטלוויזיה ולפרס גלובוס הזהב.[143] בשנת 2025, נייטלי כיכבה בסרט המותחן של נטפליקס, "האישה בבקתה 10" ('אנ) בתפקיד לו, עיתונאית.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נייטלי יצאה בעברה עם השחקן האירי דל סינוט, השחקן הצפון-אירי ג'יימי דורנן והשחקן האנגלי רופרט פרנד.

בפברואר 2011 החלה לצאת עם המוזיקאי ג'יימס רייטון. הזוג נישא ב-4 במאי 2013 בווקלוז, צרפת והביא לעולם שתי בנות (ילידות 2015 ו-2019). המשפחה מתגוררת ברובע איזלינגטון בלונדון.

בשנת 2018, נייטלי חשפה כי הייתה לה התמוטטות נפשית בגיל 22 וטופלה מאוחר יותר בהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), מאז שנאבקה להסתגל למעמדה המטאורי ככוכבת קולנוע. היא סיפרה כיצד לא יצאה מביתה במשך שלושה חודשים עד תחילת 2008, והייתה צריכה לעבור טיפול בהיפנוזה כדי למנוע התקפי פאניקה כדי שתוכל להשתתף בטקס פרסי ה-BAFTA של אותה שנה, שם הייתה מועמדת לפרס על הופעתה בסרט "כפרה".

נייטלי אוהדת נלהבת של קבוצת הכדורגל האנגלית וסטהאם יונייטד.[דרוש מקור] היא פעילה למען זכויות אדם והשתתפה[דרושה הבהרה] בקמפיין של אמנסטי אינטרנשיונל. בנוסף, ביום האישה הבינלאומי 2014, היא חתמה על עצומה שנשלחה לראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון למען זכויות הנשים באפגניסטן.

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה סרט תפקיד הערות
1995 שקרים תמימים סיליה הצעירה
1999 מלחמת הכוכבים - פרק 1: אימת הפנטום סייב
2001 הבור פרנקי סמית'
2002 מכנסי הרעם סטודנטית למוזיקה
טהור לואיז
שחקי אותה כמו בקהאם ג'ולייט "ג'ולס" פקסטון
2003 שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה אליזבת' סוואן
אהבה זה כל הסיפור ג'ולייט
2004 המלך ארתור גווינביר
2005 החליפה ג'קי
דומינו דומינו הארווי
גאווה ודעה קדומה אליזבת בנט
2006 שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת אליזבת' סוואן
2007 שודדי הקאריביים: סוף העולם
כפרה ססיליה טאליס
משי הלנה ג'ונקור
2008 אהבה על הקצה ורה פיליפס
הדוכסית ג'ורג'ינה קוונדיש, הדוכסית מדבונשייר
2010 לעולם אל תתן לי ללכת רות' ס.
אתמול בלילה ג'ואנה ריד
לונדון בולווארד שרלוט
2011 שיטה מסוכנת סבינה שפילריין
2012 דרושה חברה לסוף העולם פנלופה לוקהארט
אנה קארנינה אנה קארנינה
2013 התחלה חדשה גרטה
2014 ג'ק ראיין: גיוס הצללים מולר
התבגרות מאוחרת מייגן
משחק החיקוי ג'ואן קלארק
2015 אוורסט ג'ן האל
2016 המפלצת ליזי הבוגרת (קול)
יופי נסתר איימי
2017 שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר אליזבת' סוואן
2018 קולט (אנ') גבריאל קולט
מפצח האגוזים וארבע הממלכות פיית שזיף הסוכר
2019 סודות מדינה קתרין גאן
ברלין סיפור אהבה ג'יין
אחרי המלחמה רייצ'ל מורגן
Greed עצמה
2020 לא ממושמעות סאלי אלכסנדר
2021 לילה אחרון (אנ') נל
2022 שרלוטה שרלוטה סלומון דיבוב
2023 החונק מבוסטון לורטה מקלפלין
2025 האישה מתא מספר 10 לורה בלאקלוק

טלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה סדרה תפקיד הערות
1993 Screen One ילדה קטנה פרק: "Royal Celebration"
1995 A Village Affair נטשה ג'ורדן סרט טלוויזיה של ITV
The Bill שינה רוז פרק: "Swan Song"
1996 The Treasure Seeker הנסיכה סרט טלוויזיה של ITV
1998 השיבה הביתה ג'ודית דאנבר מיני-סדרה
1999 אוליבר טוויסט רוז מיילי (פלמינג)
2001 עולמו המופלא של דיסני הנסיכה גוון פרק: "Princess of Thieves"
2002 דוקטור ז'יוואגו לאריסה / לארה אנטיפובה מיני-סדרה
2011 ארץ לעולם-לא טינקר בל דיבוב; מיני-סדרה
2017 יום האף האדום למעשה ג'ולייט סרט טלוויזיה קצר של BBC One
2024–הווה היונים השחורות הלן ווב / דוסון תפקיד ראשי; 6 פרקים
2025 האישה בתא מספר 10 לו

פרסים ומועמדויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה מסגרת קטגוריה עבודה מועמדת תוצאה סימוכין
2005 טקס פרסי האוסקר השחקנית הטובה ביותר גאווה ודעה קדומה מועמדות
גלובוס הזהב השחקנית הטובה ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי מועמדות
2007 טקס פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע השחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי כפרה מועמדות
גלובוס הזהב השחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה מועמדות
2014 טקס פרסי האוסקר שחקנית המשנה הטובה ביותר משחק החיקוי מועמדות
גלובוס הזהב שחקנית המשנה הטובה ביותר מועמדות
טקס פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע שחקנית הטובה ביותר בתפקיד משנה מועמדות
פרס גילדת שחקני המסך שחקנית המשנה הטובה ביותר מועמדות
פרסי הקולנוע הבריטי העצמאי השחקנית הטובה ביותר מועמדות
2025 גלובוס הזהב השחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה היונים השחורות מועמדות [144]
פרס בחירת מבקרי הטלוויזיה השחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה בהמתנה [145]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קירה נייטלי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ אתר למנויים בלבד Catherine Elsworth, ‏Keira Knightley is highest earning British Hollywood star on Forbes list, The Telegraph, 24 July 2008
  2. ↑ Buchanan, Jason. "Keira Knightley". MSN Movies. אורכב מ-המקור ב-15 במרץ 2009.
  3. ↑ "Hole, The : Production Notes". Cinema.com. ארכיון מ-27 באוגוסט 2014.
  4. ↑ "Keira Knightley". Sunday Herald. אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2016.
  5. ↑ "Pure (2002)". Rotten Tomatoes. 13 בספטמבר 2002. ארכיון מ-26 באפריל 2017.
  6. ↑ Cavagna, Carlo. "Pure". AboutFilm.com. ארכיון מ-4 בנובמבר 2016.
  7. ↑ Schwartz, Dana (12 באפריל 2017). "18 Winning Facts About Bend It Like Beckham". Mental Floss. ארכיון מ-26 באפריל 2017.
  8. ↑ Morrison, Alan (בינואר 2000). "Bend It Like Beckham Review". Empire Online. ארכיון מ-3 בספטמבר 2023.
  9. ↑ "Bend It Like Beckham (2003)". Rotten Tomatoes. 12 במרץ 2003. ארכיון מ-11 בפברואר 2017.
  10. ↑ Goodacre, Kate (22 במרץ 2015). "Bend It Like Beckham: Where are the cast of the 2002 box office hit now?". Digital Spy. ארכיון מ-26 באפריל 2017.
  11. ↑ Berardinelli, James. "Bend it Like Beckham (United States/United Kingdom/Germany, 2002)". Reelviews. ארכיון מ-26 במרץ 2020.
  12. ↑ "Bend It Like Beckham". CBS News. 13 ביולי 2014. ארכיון מ-26 באפריל 2017.
  13. ↑ Brown, Lee (28 במרץ 2021). "Here's How Keira Knightley Reacted When She Was Cast In 'Pirates Of The Caribbean'". TheThings. אורכב מ-המקור ב-9 במאי 2021.
  14. ↑ "Pirates of the Caribbean: The Curse of the Black Pearl (2003)". Rotten Tomatoes. 9 ביולי 2003. ארכיון מ-22 באוקטובר 2008.
  15. 1 2 "Pirates of the Caribbean Presskit" (PDF). Walt Disney Pictures. אורכב מ-המקור (PDF) ב-13 ביולי 2011.
  16. ↑ "The Making of An Epic at Sea". YouTube. 14 ביולי 2020. ארכיון מ-2021-12-12.
  17. ↑ "Pirates of the Caribbean". CBS News. 13 ביולי 2014. ארכיון מ-28 באפריל 2017.
  18. ↑ "Pirates of the Caribbean: The Curse of the Black Pearl". BoxOfficeMojo. ארכיון מ-26 בספטמבר 2009.
  19. ↑ Mitchell, Elvis (9 ביולי 2003). "Film Review; Mascara As Black As a Jolly Roger". The New York Times. ארכיון מ-30 במרץ 2021.
  20. ↑ Phillips, Keith (8 ביולי 2003). "Pirates Of The Caribbean: Curse Of The Black Pearl". The A.V. Club. ארכיון מ-5 במרץ 2021.
  21. ↑ "Love Actually (2003)". Rotten Tomatoes. Flixster. 26 בנובמבר 2003. ארכיון מ-10 בפברואר 2017.
  22. ↑ Sharf, Zach (31 באוקטובר 2018). "Keira Knightley Has Only Seen 'Love Actually' Once, So Forgive Her for Not Knowing Which Guy Her Character Chooses". IndieWire. ארכיון מ-15 במאי 2021.
  23. ↑ Conner, Megan (25 באוקטובר 2015). "Keira Knightley: 'I used to try to be sensible and good and professional'". The Guardian. ארכיון מ-9 במרץ 2021.
  24. ↑ "The best Christmas movies on Netflix UK". The Telegraph. אורכב מ-המקור ב-13 בדצמבר 2017.
  25. ↑ Rawden, Jessica (24 בדצמבר 2019). "Love Actually's Keira Knightley Doesn't Know Why People Love The Christmas Movie So Much". Cinema Blend. ארכיון מ-12 באפריל 2021.
  26. ↑ "King Arthur (2004)". Rotten Tomatoes. 7 ביולי 2004. ארכיון מ-23 באוקטובר 2008.
  27. ↑ Biography Today, p. 88
  28. ↑ "In Step With: Keira Knightley". Parade Magazine. 13 ביוני 2004. אורכב מ-המקור ב-23 באוקטובר 2006.
  29. ↑ Scott, A.O (7 ביולי 2004). "Film Review; The Once and Future Fury: These Knights Go for the Jugular". The New York Times. ארכיון מ-20 ביוני 2019.
  30. ↑ "Keira beats Scarlett in our talented teen poll". Hello! Magazine. 13 ביולי 2004. אורכב מ-המקור ב-13 ביולי 2004.
  31. ↑ "The Jacket (2005)". Rotten Tomatoes. 4 במרץ 2005. ארכיון מ-3 ביוני 2008.
  32. ↑ Newman, Kim (14 באוקטובר 2015). "The Jacket Review". Empire Online. ארכיון מ-9 באוגוסט 2017.
  33. ↑ "Domino (2005)". Rotten Tomatoes. 14 באוקטובר 2005. ארכיון מ-28 באוקטובר 2008.

    - Gray, Brandon (17 באוקטובר 2005). "'Fog' Tops Soggy Weekend". Box Office Mojo. ארכיון מ-12 באוגוסט 2017.
  34. ↑ "Pride and Prejudice (2005)". Rotten Tomatoes. אורכב מ-המקור ב-22 בדצמבר 2007.
  35. ↑ "Pride & Prejudice: The Production" (הודעה לעיתונות). Focus Features. 1 בנובמבר 2005. אורכב מ-המקור ב-23 בינואר 2013.
  36. ↑ Biography Today, p. 90
  37. ↑ "Pride and Prejudice". Box Office Mojo. ארכיון מ-29 בינואר 2012.
  38. ↑ Bradshaw, Peter (16 בספטמבר 2005). "Pride & Prejudice". The Guardian. ארכיון מ-23 בספטמבר 2016.
  39. ↑ Elley, Derek (11 בספטמבר 2005). "Pride & Prejudice". Variety. ארכיון מ-24 בדצמבר 2008.
  40. ↑ "The Nominees: Keira Knightley". CBS News. 15 בפברואר 2006. ארכיון מ-5 באוקטובר 2008.
  41. ↑ Mottram, James (במרץ 2019). "Keira Knightley interview: 'I've got a f**k it button. Sometimes it gets pushed'". iNews. ארכיון מ-16 במרץ 2021.
  42. ↑ Unger, Leslie (5 ביולי 2006). "Academy Invites 120 to Membership". Academy of Motion Picture Arts and Sciences. אורכב מ-המקור ב-28 באפריל 2008.
  43. ↑ Romain, Lindsey (26 ביוני 2020). "Elizabeth Swann Is Disney's Most Radical Heroine". Nerdist. ארכיון מ-11 בפברואר 2021.
  44. 1 2 "Keira Knightley". Box Office Mojo. ארכיון מ-18 בדצמבר 2008.
  45. ↑ "Pirates of the Caribbean: At World's End (2007)". Box Office Mojo. ארכיון מ-11 בפברואר 2009.
  46. ↑ Scott, A.O (7 ביולי 2006). "'Pirates of the Caribbean': Eat My Jetsam, Davy Jones". The New York Times. ארכיון מ-17 באוקטובר 2018.
  47. 1 2 "Even Johnny Depp couldn't convince Keira Knightley to do another "Pirates of the Caribbean"". Uproxx.com. 12 בספטמבר 2011. ארכיון מ-6 ביוני 2017.
  48. ↑ "Keira Knightley's 'Atonement' for Focus Features". KillerMovies. 30 ביוני 2006. אורכב מ-המקור ב-4 בספטמבר 2008.
  49. ↑ "Atonement". Rotten Tomatoes. 7 בדצמבר 2007. ארכיון מ-12 במאי 2019.
  50. ↑ Weintraub, Steve (12 בדצמבר 2007). "Keira Knightley Interview – Atonement". Collider. ארכיון מ-25 בינואר 2021.
  51. ↑ "Behind-the-Scenes of 'Atonement'". Wild About Movies. ארכיון מ-29 בדצמבר 2007.
  52. ↑ St. Jacobs, Jay. "James McAvoy and Keira Knightley". Pop Entertainment. ארכיון מ-10 במאי 2021.
  53. ↑ "Best Actress". Empireonline.com. Bauer Consumer Media. 2008. ארכיון מ-16 בספטמבר 2011.
  54. ↑ "Bafta Film Awards 2008: The winners". BBC News. 10 בפברואר 2008. ארכיון מ-10 בינואר 2016.
  55. ↑ Roeper, Richard (20 בפברואר 2008). "Live Oscar Chat with Richard Roeper". Ebert & Roeper. Buena Vista Entertainment. אורכב מ-המקור ב-28 במאי 2008.
  56. ↑ McDermott, Kerry (30 בנובמבר 2020). "8 Of The Most Unforgettable Green Dresses In Film". British Vogue. ארכיון מ-21 באוקטובר 2021.
  57. ↑ Luigi, Emanuele (5 בפברואר 2008). "Atonement's green dress deserves all the accolades". The Guardian. ארכיון מ-11 בדצמבר 2019.
  58. 1 2 "Interview: Keira Knightley hits a high note in her latest role". The Independent. London. 19 ביוני 2012. ארכיון מ-14 בדצמבר 2013.
  59. ↑ "The Edge of Love". Rotten Tomatoes. 14 ביולי 2009. ארכיון מ-27 בנובמבר 2012.

    - "The Edge of Love". The Numbers. ארכיון מ-26 באוקטובר 2012.
  60. ↑ "Oscars contenders break loose at the Toronto Film Festival". Los Angeles Times. 9 בספטמבר 2008. ארכיון מ-19 באוקטובר 2008.

    - Bennett, Ray (17 ביוני 2008). "Film Review: The Edge of Love". The Hollywood Reporter. ארכיון מ-12 באוגוסט 2009.
  61. ↑ "On-set report: The Duchess Telegraph article on the filming of The Duchess". Amanda Foreman. ארכיון מ-15 במאי 2021.
  62. 1 2 Fischer, Paul. "Keira Knightley The Duchess Interview". Female.com.au. ארכיון מ-4 במרץ 2021.
  63. ↑ Kantrowitzsept, Barbara (4 בספטמבר 2008). "Once Upon a Time, a Spencer Married Well, Not Wisely". The New York Times. ארכיון מ-6 בינואר 2018.
  64. ↑ Crook, Simone (28 באוגוסט 2008). "The Duchess Review". Empire. ארכיון מ-10 במאי 2021.
  65. ↑ "Winners and Nominations – The Awards 2010". British Independent Film Awards. 24 באוקטובר 2010. ארכיון מ-31 באוקטובר 2020.
  66. ↑ "Planned Keira Knightley version of King Lear cancelled". The Telegraph. 26 בפברואר 2009. ארכיון מ-22 בדצמבר 2016.
  67. ↑ Siers, Aleks (17 בדצמבר 2009). "The Misanthrope, Comedy Theatre". The Arts Desk. ארכיון מ-11 באפריל 2021.
  68. ↑ Jones, Rebecca (16 בדצמבר 2009). "Knightley's fear over stage debut". BBC News. ארכיון מ-3 ביולי 2016.
  69. ↑ Spencer, Charles (17 בדצמבר 2009). "Keira Knightley in The Misanthrope at the Comedy Theatre, review". The Daily Telegraph. ארכיון מ-5 בינואר 2018.

    Taylor, Paul (18 בדצמבר 2009). "First Night: The Misanthrope, Comedy Theatre, London". The Independent. ארכיון מ-7 במרץ 2010.
  70. ↑ Billington, Michael (18 בדצמבר 2009). "The Misanthrope". The Guardian. ארכיון מ-19 בדצמבר 2013.
  71. ↑ "Gold Derby nuggets: SAG Awards sets calendar – Evening Standard long list includes budding stage star Keira Knightley". Los Angeles Times. 25 באוקטובר 2010. ארכיון מ-5 בינואר 2016.
  72. 1 2 "Keira Knightley: 'I didn't feel I deserved my success'". The Guardian. 29 בינואר 2011. ארכיון מ-27 במרץ 2018.
  73. ↑ "Last Night (2010)". Rotten Tomatoes. 6 במאי 2011. ארכיון מ-29 בנובמבר 2017.

    - "London Boulevard (2010)". Rotten Tomatoes. 11 בנובמבר 2011. ארכיון מ-28 בנובמבר 2017.
  74. ↑ Jaafar, Ali; Siegel, Tatiana (1 במרץ 2009). "Keira Knightley set for 'Never'". Variety. ארכיון מ-11 ביוני 2009.

    - "Keira Knightley is all smiles on set in Clevedon". Thisissomerset.co.uk. 16 באפריל 2009. אורכב מ-המקור ב-15 במאי 2009.
  75. ↑ Jenkins, Mark (14 בספטמבר 2010). "In A Dystopian Britain, Teens Grope Toward A Future". NPR. ארכיון מ-22 באפריל 2021.
  76. ↑ "Renaissance Woman". Nowness. ארכיון מ-25 באוגוסט 2021.
  77. ↑ "Keira Knightley 'wins spurs' with West End stage return". BBC. 10 בפברואר 2011. ארכיון מ-11 בפברואר 2011.
  78. 1 2 Brantley, Ben (23 בפברואר 2011). "All Over London, Love Hurts". The New York Times. ארכיון מ-9 במאי 2021.
  79. ↑ "Freud and Jung: A Meeting of Minds – Features, Films". The Independent. UK. 24 באפריל 2010. ארכיון מ-27 באפריל 2010.
  80. ↑ Hubert, Craig (21 בנובמבר 2011). "The Knightley Courageous". Interview Magazine. ארכיון מ-25 בספטמבר 2020.
  81. ↑ Jagernauth, Kevin (11 בינואר 2012). "Keira Knightley Talks "High Energy" Role In 'A Dangerous Method' & Joe Wright's "Theatrical" Take On 'Anna Karenina'". IndieWire. ארכיון מ-3 באוגוסט 2021.
  82. ↑ Buchanan, Kyle (17 בנובמבר 2011). "Keira Knightley on Understanding S&M, But Not Quite Understanding Zombies". Vulture. ארכיון מ-15 ביוני 2021.
  83. ↑ O'Hehir, Andrew (10 בספטמבר 2011). "Knightley and Fassbender steam up "Dangerous Method"". Salon. ארכיון מ-24 בנובמבר 2011.
  84. ↑ "Seeking a Friend For the End of the World". Rotten Tomatoes. 22 ביוני 2012. ארכיון מ-26 בנובמבר 2021.
  85. ↑ Nigel M Smith (18 באוגוסט 2011). "Andrea Riseborough Talks Madonna, RADA and "Brighton Rock": What's Next". IndieWire. אורכב מ-המקור ב-3 בינואר 2013.
  86. ↑ "In Focus: Acting, Vol. 2". BAFTA Guru. 15 במאי 2015. ארכיון מ-5 בספטמבר 2015.
  87. ↑ Roberts, Sheila (15 בנובמבר 2012). "Keira Knightley Talks Anna Karena, Director Joe Wright's Bold Vision, Moving Away from Dark Period Pieces, Jack Ryan, and More". Collider. ארכיון מ-8 ביוני 2022.
  88. ↑ Rosen, Christopher (9 ביולי 2012). "'Anna Karenina' Reviews: Keira Knightley Gets Raves For New Adaptation, But What About The Film?". The Huffington Post. ארכיון מ-10 בספטמבר 2012.
  89. ↑ Sharkey, Betsy (15 בנובמבר 2012). "Anna Karenina' review: Joe Wright's artifice overshadows actors". Los Angeles Times. ארכיון מ-14 במאי 2021.
  90. ↑ Kermode, Mark (12 ביולי 2014). "Begin Again review – ramshackle charm". The Guardian. ארכיון מ-13 בינואר 2021.
  91. ↑ Bray, Elisa (28 במאי 2016). "John Carney: 'I'll never make a film with supermodels again'". The Independent. ארכיון מ-30 במאי 2016.
  92. ↑ "Begin Again director apologises to Keira Knightley: "I'm ashamed of myself"". The Guardian. ביוני 2016. ארכיון מ-11 באוקטובר 2016.
  93. 1 2 Xan Brooks (10 ביולי 2014). "Keira Knightley: 'The criticism was tough'". The Guardian. ארכיון מ-11 בנובמבר 2014.
  94. ↑ "Once Upon a Time… A film by Karl Lagerfeld". Vogue Paris. 10 במאי 2013. ארכיון מ-27 באפריל 2017.
  95. ↑ Lammers, Tim (17 ביוני 2014). "Interview: Keira Knightley Talks 'Jack Ryan: Shadow Recruit'". DirectConversations.com. ארכיון מ-9 בדצמבר 2022.
  96. ↑ "Jack Ryan: Shadow Recruit (2013)". Rotten Tomatoes. 17 בינואר 2014. ארכיון מ-10 בפברואר 2014.

    - "Jack Ryan: Shadow Recruit (2014)". Box Office Mojo. ארכיון מ-12 באוגוסט 2014.
  97. ↑ "Sundance 2014: World Cinema Dramatic Competition". IndieWire. 10 בינואר 2014. ארכיון מ-29 במרץ 2014.
  98. ↑ Barna, Daniel. "Keira Knightley Still Doesn't Feel Like A Grown-Up". Refinery29. ארכיון מ-4 בדצמבר 2020.
  99. ↑ "Laggies (2014)". Rotten Tomatoes. 24 באוקטובר 2014. ארכיון מ-25 באפריל 2017.
  100. ↑ Kang, Inkoo (20 באוקטובר 2014). "'Laggies' Review: Keira Knightley and Chloe Grace Moretz Star in an Exceptional Comedy". TheWrap. ארכיון מ-25 באפריל 2017.
  101. ↑ Chilton, Martin (15 בינואר 2015). "Oscar nominated Keira Knightley on The Imitation Game". The Telegraph. ארכיון מ-24 באפריל 2017.
  102. ↑ Kilcooley-O'Halloran, Scarlett (31 באוקטובר 2014). "Keira's Code Of Conduct". British Vogue. ארכיון מ-24 בינואר 2022.
  103. ↑ Lee, Ashley (28 בנובמבר 2014). "'The Imitation Game': What the Critics Are Saying". The Hollywood Reporter. ארכיון מ-24 באפריל 2017.

    - "The Imitation Game (2014)". Box Office Mojo. ארכיון מ-15 באוקטובר 2014.
  104. ↑ Buchanan, Rose Troup (27 במאי 2015). "Keira Knightley too beautiful to play codebreaker Joan Clarke says former colleague: 'She looked like the back end of a bus'". The Independent. ארכיון מ-24 באפריל 2017.
  105. ↑ "Everest (2015)". Metacritic. ארכיון מ-15 במאי 2017.
  106. ↑ Chang, Justin (2 בספטמבר 2015). "Venice Film Review: 'Everest'". Variety. ארכיון מ-2 בספטמבר 2015.
  107. ↑ McKinley, Jesse (25 באוקטובר 2015). "Keira Knightley, Making Her Broadway Debut, Is Not Afraid of the Dark". The New York Times. ארכיון מ-21 באוקטובר 2015.
  108. ↑ McKinley, Jesse (21 באוקטובר 2015). "Keira Knightley, Making Her Broadway Debut, Is Not Afraid of the Dark". The New York Times. ארכיון מ-21 באוקטובר 2015.
  109. ↑ Villarreal, Alexandra (29 באוקטובר 2015). "Keira Knightley Makes Her Broadway Debut in "Thérèse Raquin"". The Huffington Post. ארכיון מ-15 באוגוסט 2016.
  110. ↑ "Barbra Streisand Directing 'Catherine the Great' Movie". Variety Media. 3 בדצמבר 2015. ארכיון מ-12 בדצמבר 2015.

    - "Keira Knightley Circling Catherine the Great Biopic". Hollywood Reporter. 17 בפברואר 2016. ארכיון מ-26 ביולי 2020.
  111. ↑ Kroll, Justin (9 בפברואר 2016). "Keira Knightley Joins Will Smith in 'Collateral Beauty'". Variety. ארכיון מ-3 במרץ 2016.
  112. ↑ "Collateral Beauty (2016)". Rotten Tomatoes. Fandango Media. 16 בדצמבר 2016. ארכיון מ-2 במאי 2018.

    - "Collateral Beauty reviews". Metacritic. ארכיון מ-12 בינואר 2017.
  113. ↑ Alexander, Bryan. "'Pirates of the Caribbean' uprising: How the fans demanded Keira Knightley". USA Today. ארכיון מ-27 ביוני 2021.
  114. ↑ Lang, Brent (16 בינואר 2018). "Keira Knightley on 'Colette,' Pushing for Social Change, and if She'll Ever Direct". Variety. ארכיון מ-30 בינואר 2018.
  115. ↑ Grobar, Matt (6 בדצמבר 2018). "In 'Colette', Keira Knightley Finds The "Utterly Inspiring" Female Character She's Been Looking For". Deadline. ארכיון מ-18 באפריל 2021.
  116. ↑ "Colette (2018)". Rotten Tomatoes. Fandango. 12 באוקטובר 2018. ארכיון מ-20 בספטמבר 2020.
  117. ↑ Dargis, Manhola (20 בספטמבר 2018). "Review: 'Colette' and One Woman's Lust for Life". The New York Times. ארכיון מ-9 במאי 2021.
  118. ↑ Hoffman, Jordan (22 בינואר 2018). "Colette review – Keira Knightley is on top form in exhilarating literary biopic". The Guardian. ארכיון מ-4 בפברואר 2021.
  119. ↑ "Dalglish and Thompson head honours list". BBC News. 8 ביוני 2018. ארכיון מ-9 ביוני 2018.
  120. ↑ Nigel M Smith (16 באוגוסט 2016). "Keira Knightley to play Sugar Plum Fairy in Disney's The Nutcracker". The Guardian. ארכיון מ-20 בדצמבר 2016.
  121. ↑ "The Nutcracker and the Four Realms (2018)". Rotten Tomatoes. 2 בנובמבר 2018. ארכיון מ-10 בנובמבר 2018.

    - "The Nutcracker and the Four Realms reviews". Metacritic. ארכיון מ-8 בנובמבר 2018.

    - "The Nutcracker And The Four Realms review round-up: 'Visually spectacular but virtually soulless'". Firstpost. 1 בנובמבר 2018. ארכיון מ-3 בנובמבר 2018.
  122. ↑ "Keira Knightley, Alexander Skarsgard in Talks to Star in 'Aftermath' for Fox Searchlight, Scott-Free". The Hollywood Reporter. 17 באוגוסט 2016. ארכיון מ-14 בדצמבר 2016.
  123. 1 2 Mariel Turner, Keira Knightley Explains Why She Won’t Return to Movie Franchises After Starring in ‘Pirates of the Caribbean’, The Hollywood Reporter, ‏2024-11-25 (באנגלית אמריקאית)
  124. ↑ Mottram, James (במרץ 2019). "Keira Knightley interview: 'I've got a f**k it button. Sometimes it gets pushed'". iNews. ארכיון מ-7 במאי 2021.
  125. 1 2 Burr, Ty (20 במרץ 2019). "Keira Knightley lights up post-WWII love triangle, 'The Aftermath'". The Boston Globe. ארכיון מ-21 במרץ 2019.
  126. 1 2 Walsh, Katie (14 במרץ 2019). "Review: Post-World War II romantic drama 'Aftermath' lacks, well, drama and romance". Los Angeles Times. ארכיון מ-19 במרץ 2019.
  127. ↑ Galuppo, Mia (12 בפברואר 2018). "Keira Knightley, Matt Smith to Star in Real-Life Spy Thriller 'Official Secrets'". The Hollywood Reporter. ארכיון מ-10 במרץ 2018.
  128. ↑ "Sundance 2019: Premieres Include Harvey Weinstein Docu, Mindy Kaling, Dr. Ruth, UK Spies, Miles Davis & Ted Bundy". 28 בנובמבר 2018. ארכיון מ-21 במרץ 2019.
  129. ↑ Adams, Tim (22 בספטמבר 2019). "Keira Knightley: 'Iraq was the first time I'd been politically engaged'". The Guardian. ארכיון מ-11 במאי 2021.
  130. ↑ Bradshaw, Peter (18 באוקטובר 2019). "Official Secrets review – Keira Knightley shines as a very British whistleblower". The Guardian. ארכיון מ-9 ביוני 2021.
  131. ↑ Kazanci, Handan (2 בינואר 2020). "Film on British whistleblower's life to hit Turkish theaters". Anadolu Agency. ארכיון מ-2 בינואר 2020.
  132. ↑ "Keira Knightley, Gugu Mbatha-Raw & Jessie Buckley To Star In Miss World Film 'Misbehaviour' For Left Bank & Pathé — AFM". 17 באוקטובר 2018. ארכיון מ-21 במרץ 2019.
  133. ↑ Cohen, Anne. "Keira Knightley's New Movie Tackles The Objectification Of Women — She Knows All About That". Refinery29. ארכיון מ-25 ביולי 2021.
  134. ↑ "Misbehaviour". Metacritic. ארכיון מ-4 באוקטובר 2020.
  135. ↑ Lodge, Guy (10 במרץ 2020). "'Misbehaviour': Film Review". Variety. ארכיון מ-13 במאי 2021.
  136. ↑ Edwards, Chris (24 באוגוסט 2020). "Pirates of the Caribbean star Keira Knightley lines up another big TV project". Digital Spy. ארכיון מ-10 באוקטובר 2020.
  137. ↑ Gordon, Naomi (10 באוקטובר 2020). "Keira Knightley pulls out of Apple TV+ series due to childcare concerns". Yahoo!. ארכיון מ-10 באוקטובר 2020.
  138. ↑ "Keira Knightley Attached To Marv Films & Trudie Styler Festive Movie". 17 בינואר 2020. אורכב מ-המקור ב-2020-01-17.
  139. ↑ "Charlotte". Rotten Tomatoes. אורכב מ-המקור ב-2021-10-04.
  140. ↑ Lloyd, Kate (2023-03-17). "Keira Knightley on Her New Movie 'Boston Strangler,' Motherhood, and Y2K Style". Vogue. ארכיון מ-30 באפריל 2023.
  141. ↑ "Keira Knightley To Star In 20th Century Studios' 'Boston Strangler'; Scott Free, LuckyChap Producing". Deadline. 4 באוקטובר 2021. ארכיון מ-31 בינואר 2022.
  142. ↑ Yossman, K.J. (26 באפריל 2023). "Keira Knightley to Star in Netflix Series 'Black Doves' as Streamer Unveils New U.K. Productions". Variety.
  143. ↑ Pedersen, Erik (2024-12-05). "'Shōgun' Leads With Six Critics Choice Awards TV Nominations – Full List". Deadline.
  144. ↑ Matthew Barnard, NOMINATIONS ANNOUNCED FOR 82nd ANNUAL GOLDEN GLOBES®, Golden Globes, ‏2024-12-09 (באנגלית אמריקאית)
  145. ↑ Hilary Lewis, Gotham TV Awards: ‘Adolescence’ Sweeps Limited Series Categories, The Hollywood Reporter, ‏2025-06-03 (באנגלית אמריקאית)
שודדי הקאריביים
סרטים קללת הפנינה השחורה (2003) • תיבה של איש מת (2006) • סוף העולם (2007) • זרמים זרים (2011) • נקמתו של סלזאר (2017) • Tales of the Code: Wedlocked ‏(2011)
דמויות ושחקנים ג'ק ספארו • הקטור ברבוסה • וויליאם טרנר • אליזבת' סוואן • ג'ושאמי גיבס • דיווי ג'ונס • שחור הזקן • טיה דאלמה
שונות מתקן שעשועים • ג'רי ברוקהיימר • גור ורבינסקי • רוב מרשל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קירה_נייטלי&oldid=43564883"