קלהאת
 | |||||||
| מאוזוליאום ביבי מריאם | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מיקום | |||||||
| מדינה |
 עומאן | ||||||
| קואורדינטות | 22°42′00″N 59°22′12″E / 22.699996°N 59.369896°E | ||||||
 | |||||||
|
(למפת עומאן רגילה) | |||||||
  | |||||||
.jpg)
קלהאת (ערבית قلهات) היא עיר עתיקה השוכנת לחופי מפרץ עומאן, כ-20 ק"מ צפונית-מערבית לעיר סור. העיר הייתה נמל חשוב לחופיו המזרחיים של חצי האי ערב אשר שגשג בין המאה ה-11 למאה ה-15 תחת שלטונם של מלכי הורמוז. לאחר התקפה פורטוגזית, העיר ננטשה בראשית המאה ה-16. בשנת 2018 הוכרז האתר הארכאולוגי בשטח של 75 הקטאר כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הממצא ההיסטורי הקדום ביותר שנמצא בקלהאת הוא קבר המתוארך לשנת 500 לפנה"ס, אולם פרט לו אין ממצא טרום-איסלמי באתר. העיר נזכרה בכתובים במאה ה-10 וה-11, כעיר שקיימה קשר אזרחי, צבאי, פוליטי ומסחרי עם ממלכת הורמוז. בעקבות שקיעתם של יישובים אחרים בעומאן, קלהאת הפכה למרכז סחר אזורי במאה ה-13, וב-1219 העיר בוצרה, דבר שחיזק את מעמדה. סביר שבתקופה זו ריכזה את כל פעילות הסחר של ממלכת הורמוז באוקיינוס ההודי, וחלשה גם על הסחר עם מזרח אפריקה. בתקופתו של השליט איאז ואשתו ביבי מריאם, נבנה המסגד הגדול המיוחס למריאם, וכן מיוחסת לה הקמתו של מאוזוליאום גדול עבור בעלה. ביבי מריאם המשיכה ושלטה בעיר לאחר מותו של בעלה, ולפחות עד שנת 1319. במאות ה-14 וה-15 קשרי המסחר של העיר היו נרחבים. כמות גדולה של חרסינה סינית נמצאה בקלהאת, כמו גם חרסים הודיים ופיסות אבן שבהן נחרטו מוטיבים הודיים. העיר ייצאה תמרים וסוסים ערביים שבהם נודע שמה. באותה עת הייתה קלהאת עיר עשירה וקוסמופוליטית עם אוכלוסייה ערבית, פרסית והודית וכן קהילות אפריקאיות קטנות יותר. ברבע האחרון של המאה ה-15 העיר נפגעה מרעידת אדמה, והיא עדיין הייתה בשלבי התאוששות עת הפורטוגזים הגיעו אליה. הפורטוגזים תיארו אותה כעיר מבוצרת עם אוכלוסייה של כ-5,000-6,000 תושבים. ב-1508 התקיפו הפורטוגזים את העיר וכבשו אותה, הם בזזו אותה והעלו אותה באש, והשמידו את רוב המשאבים שהיו מאוחסנים בה. החפירות בעיר אכן גילו שכבת השמדה באש. העיר הפכה למוצב של האימפריה הפורטוגזית ולנמל עבור אוניותיה. לפי גרסה שבעל-פה, התרחשה התקפה עות'מאנית על העיר בשנת 1550, אולם לדבר זה טרם נמצא אישוש היסטורי. ברי עם זאת כי העיר איבדה את חשיבותה במהירות וירדה ממעמדה. קיימות ראיות לכך שהאתר עדיין נושב במחצית השנייה של המאה ה-16, אולם מייד לאחר מכן הוא ננטש. מהמאה ה-16 כל הדיווחים מציינים כי העיר הייתה הרוסה ונטושה. כיום שוכן יישוב קטן צפונית-מערבית לאתר, ודרומית-מזרחית לו שוכן מסוף גז טבעי.
האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבנה העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
האתר הארכאולוגי של קלהאת העתיקה שוכן על מישור צר באורך של 1,600 מטרים, הכלוא בין הרי חג'ר וחופו של מפרץ עומאן. הוא מופרד ממי המפרץ בצוק סלעי בגובה של 10 עד 15 מטרים. העיר עצמה השתרעה על פני שטח של 35 הקטאר, ולשטח זה נוסף הנקרופוליס השוכן מדרום לה. הרובע המרכזי של העיר העתיקה שוכן בין שני ואדיות, סמוך לנקודה בחוף הנגישה אל הים, מקום בו יכלו סירות לעגון. המחקר הארכאולוגי קבע כי חלק זה של העיר הוא העתיק ביותר, והוא מתוארך לסביבות שנת 1100. ברובע מתועדים 140 מבנים בגדלים שונים, והוא שוכן סביב מכלול מסגד יום השישי. מצפון למסגד התגלו מבנים גדולים יחסית עם חללים פתוחים גדולים ומרפסות. מדרום וממערב למסגד שוכנים בתים בממדים בינוניים והמרקם העירוני צפוף יותר. הלאה משם נחשפו מבנים קטנים בהרבה שנבנו בצפיפות גדולה. סביב המסגד ולאורך חוף הים שכנו מבני הציבור והממשל, וכן התגלו שרידיו של שוק.
מסביב לרובע המרכזי שוכנים מספר רבעים נוספים. הרובע הצפון-מזרחי קם סביב ציר ישר שמחבר את הנמל לשער בביצורים הצפוניים, והלאה משם מתחילה הדרך למסקט. ברובע זה נחשף המבנה הגדול בעיר, וקיימת סבירות ששימש כארמון עבור פונקציה שלטונית כלשהי. ברובע הצפון-מערבי שוכנים בעיקר בתי מגורים, ובתיו בנויים סביב כיכרות. במערב העיר השתרע אזור המלאכה, והתגלה בו בית מלאכה עם תנור לייצור אריחים מזוגגים, דוגמת אלה שמעטרים את מסגד יום השישי. בית מלאכה נוסף עיבד אבנים טובות ופנינים.
אזורי הקבורה מקיפים את העיר העתיקה והם שוכנים בחלקם בתוך חומות העיר ובחלקם מחוצה לה. באזורים אלה התגלו יותר מ-2,000 מבני קבורה, כולל מאוזוליאה קטנים, ארונות קבורה קטנים מאבן (Cist(אנ')) עם כיתוב, וקברים פשוטים בצורות שונות. סביב העיר נמתחו חומה פנימית וחיצונית שבה מספר מגדלי שמירה.
המאוזוליאום של ביבי מריאם[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאוזוליאום זה מהמאה ה-14 הוא המבנה הנישא ביותר והמונומנט היחיד שעדיין ניצב באתר. כבר בדיווחו של הנזיר סבסטיאנו דה סן פדרו מסוף המאה ה-16, נמסר כי לאחר שהעות'מאנים בזזו את העיר בשנת 1550, המאוזוליאום של ביבי מריאם היה המבנה היחיד שניצב בעיר. זהו מבנה מלבני שבעבר נשא כיפה שנחה על תוף מלבני ואשר קרסה עם השנים. הכניסה בצורת קשת מסוגננת נמצאת בצידו המזרחי של המבנה. במרכזו של הקיר המערבי קבוע מיחרב, ומתחת למבנה חדר תת-קרקעי בשטח של כמחצית המבנה ואשר שימש לקבורה. המבנה של מיחרב הקבוע מול הכניסה מזכיר מבני קבורה מתקופת השושלת הפאטמית וההשושלת האיובית. ייתכן שהמבנה לא נהרס בידי הפורטוגזים בזכות השם מריאם שקושר אל שמה של מרים, אם ישו.
מסגד יום השישי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסגד יום השישי היה המבנה המרכזי בעיר, והוא תואר בידי אבן בטוטה:
"העיר קלהאת שוכנת על החוף. יש בה שווקים טובים ואת אחד המסגדים היפים ביותר. קירותיו מכוסים באריחי קשאן, שדומים לזליג'. הוא גבוה מאוד וצופה אל הנמל והים. הוא נבנה הודות לביבי מריאם".[1]
המבנה שכן לחוף הים על שטח רבוע שאורך כל אחת מצלעותיו 25 מטרים. התגלו בו שישה שלבי בנייה מהמאות ה-11 וה-12. עיטוריו היו עשויים מאריחים מזוגגים בצורות שונות כגון צלבים, כוכבים ומצולעים בצבעים שונים, עם או ללא תבליטים. המסגד נהרס בהוראתו של אפונסו דה אלבוקרקי, והוא לא נזכר בדיווחים של נוסעים מאוחרים יותר. הוא התגלה בשנת 2007 וחלקים ממנו נחפרו מאז.
החמאם[עריכת קוד מקור | עריכה]
החמאם שוכן ליד באר מים סמוך לכניסה הצפון-מזרחית לעיר. הוא נחפר באופן חלקי בשנת 2003, והחדר הקר טרם נחקר. במבנה תשעה חדרים, וברובם אגנים לרחצה. החדרים התת-קרקעיים שמורים למערכת חימום המים. בקירות פתחים משולשים עשויים מטרה קוטה, ולאורכם צינורות המובילים מחדרי החימום. בחמאם נכרת השפעה פרסית, שהשפיעה על העיר בתקופת שלטונם של איאז ומריאם.
מערכת המים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אספקת המים של העיר נסמכה על מי גשמים, נגר עילי ובארות מים. בעיר התגלו בורות מים ובארות הבנויים מאבן ומלט סרוג'. אחד מבורות המים ממוקם במערבה של העיר, ליד מאוזוליאום ביבי מריאם. המבנה מלבני, אורכו 13.7 מטרים, רוחבו 4.10 מטרים ועומקו 5.10 מטרים, והוא יכול לאגור יותר מ-280 ממ"ע. הוא מכוסה בגג בצורת קמרון חבית כדי למנוע התאיידות. הבור מתוארך למאה ה-15. בתחומי העיר ידועים שני בורות מים נוספים, ובור נוסף מחוץ לחומות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |
|---|---|
|