קלוזאפין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:תרופה

פרמטרי חובה [ מעמד חוקי ] חסרים

קלוזאפין
Clozapine.svg
Clozapine 3D ball.png
שם IUPAC
8-Chloro-11-(4-methylpiperazin-1-yl)-5H-dibenzo[b,e][1,4]diazepine
נתונים כימיים
כתיב כימי C18H19N4Cl 
נתונים פרמוקוקינטיים
זמן מחצית חיים 12 שעות
מזהים
מספר CAS 5786-21-0 עריכת הנתון בוויקינתונים
PubChem 2818 עריכת הנתון בוויקינתונים
ChemSpider 10442628 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קלוזאפיןאנגלית: Clozapine) היא תרופה ממשפחת התרופות המשמשות כתרופות אנטי-פסיכוטיות לא טיפוסיות. השימוש בתרופה זו ניתן בהפרעות פסיכיאטריות שונות, בעיקר סכיזופרניה והפרעות מצב רוח.

קלוזאפין נחשבת לתרופה יעילה בטיפול בחולים שלא הגיבו לטיפול בתרופות אנטי פסיכוטיות הניתנות כטיפול קו ראשון (לדוגמה ריספרידון). כמו כן, קלוזאפין נמצא יעיל בטיפול בטרדיב דיסקינזיה חמור. מצבים נוספים בהם ניתן להשתמש בתרופה כוללים דיכאון פסיכוטי חמור, מאניה אשר עמידה לטיפול, ועוד. מלבד מספר תופעות לוואי שכיחות (נמנום, סחרחורות, טכיקרדיה, עצירות, ריור יתר), קיימות תופעות לוואי שעלולות לסכן חיים: בקרב 1% מהחולים דווח על אגרנולוציטוזיס (ירידה בשורות תאי הדם הלבנים). על כן, תרופה זו, על אף יעילותה הרבה, אינה משמשת כטיפול קו ראשון בקליניקה. במידה וניתן טיפול בקלוזאפין, מתבצעות בדיקות דם מדי שבוע במהלך חודשי השימוש הראשונים, עובדה אשר עלולה להקשות על ההיענות לנטילת התרופה.

פרמקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרופה נספגת במהירות ומגיעה לרמות שיא בפלזמה תוך כשעתיים. מצב שווי משקל מושג תוך פחות משבוע אם הכדור ניטל פעמיים ביום. זמן מחצית החיים של האלימינציה הוא כ-12 שעות. לקלוזאפין יש שני מטבוליטים עיקריים, לאחד מהם, N-dimethyl clozapine, יש פעילות פרמקולוגית מסוימת. קלוזאפין הוא אנטגוניסט של הרצפטורים לדופמין (D1, D3, D4) וכן לסרוטונין. לתרופה יש פוטנטיות יחסית נמוכה כאנטגוניסט לרצפטור D2. מידע מסקירות PET מראה שמינון של 10 מ"ג של הלופרידול גורם לתפוסה של 80% מהרצפטורים של D2 בסטריאטום, בעוד שמינון יעיל קלינית של קלוזאפין תופס רק 40-50% מהרצפטורים של D2 בסטריאטום. ההבדל הזה בתפוסה של הרצפטורים של D2 הוא כנראה הסיבה לכך שקלוזאפין אינו גורם לתופעות אקסטרה-פירמידליות.

אינדיקציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף להיותה תרופה יעילה בטיפול בחולים שלא הגיבו לטיפול הסטנדרטי בתרופות אנטי פסיכוטיות, קלוזאפין נמצא יעיל במטופלים עם טרדיב דיסקינזיה חמור. קלוזאפין מדכא את הדיסקינזיה, אבל התנועות האבנורמליות חוזרות כשמפסיקים להשתמש בקלוזאפין.

מקרים קליניים אחרים שבהם ניתן להשתמש בקלוזאפין כוללים טיפול בחולים פסיכוטיים שאינם סובלניים לתופעות אקסטרה-פירמידליות שנגרמות על ידי תרופות אחרות, מאניה עמידה לטיפול, דיכאון פסיכוטי קשה, מחלת פרקינסון אידיופטית, מחלת הנטינגטון וחולים אובדניים עם סכיזופרניה או הפרעות סכיזואפקטיביות. מחלות אחרות עמידות לטיפול שמגיבות לקלוזאפין כוללות תסמונת הקשת האוטיסטית, וכן הפרעה אובססיבית קומפלוסיבית.

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעות הלוואי השכיחות ביותר הן ישנוניות, סחרחורות, סינקופה, טכיקרדיה, לחץ דם נמוך, שינויים באק"ג, בחילות והקאות. תופעות לוואי שכיחות אחרות כוללות עייפות, עלייה במשקל, תלונות שונות במערכת העיכול (לדוגמה, עצירות), השפעות אנטי-כולינרגיות וחולשת שרירים. סיאלוריאה (sialorrhea) או ריור יתר, היא תופעת לוואי שמתחילה בתחילת הטיפול ובולטת בלילה. מטופלים מדווחים שהכריות שלהם ספוגות ברוק. תופעת לוואי זו היא ככל הנראה כתוצאה מבעיה בבליעה. מחקרים מצביעים על כך ששימוש בקלונידין או אמיטריפטילין (TCA) יכולים להוריד את ריור היתר.

הסיכוי לפרכוסים עומד על 4% במטופלים שמקבלים מינון הגבוה מ-600 מ"ג ליום.

תופעת הלוואי המסוכנת ביותר המקושרת לשימוש בקלוזאפין, והמבדילה אותה מתרופות אנטי פסיכוטיות אחרות, היא ירידה בספירת תאי הדם, ובעיקר אגרנולוציטוזיס. לויקופניה, גרנולוציטופניה, ואגרנולוציטוזיס קורים בכ-1% מהמטופלים. במהלך שנת הטיפול הראשונה, יש סיכון של 0.73% לאגרנולוציטוזיס. הסיכוי במהלך השנייה השנייה הוא 0.07%. לנויטרופניה, הסיכון עומד על 2.32% ו-0.69% בשנה הראשונה והשנייה לטיפול בהתאמה. אין להשתמש בקלוזאפין במידה וספירת תאי הדם הלבנים נמוכה מ-3,500, במידה והייתה הפרעת מח עצם בעבר, קיום היסטוריה של אגרנולוציטוזיס במהלך שימוש בקלוזאפין, או שימוש בתרופה אחרת שידועה כמדכאת את מח העצם, לדוגמה, קרבמזפין. במהלך 6 החודשים הראשונים של הטיפול, יש לעשות ספירת דם כל שבוע על מנת לנטר את החולה להתפתחות של אגרנולוציטוזיס. אם ספירות הדם נשארות תקינות, אפשר לבצע את הבדיקות אחת לשבועיים. למרות שהניטור יקר, אבחון מוקדם של אגרנולוציטוזיס יכול למנוע תוצאה קטלנית. יש להפסיק את השימוש בקלוזאפין אם ספירת תאי הדם הלבנים נמוכה מ-3,000 או ספירת הגרנולוציטים נמוכה מ-1,500. בנוסף, יש לפנות לייעוץ המטולוגי ולשקול בדיקת מח עצם. אסור לחשוף מטופלים עם אגרנולוציטוזיס לקלוזאפין שוב. על מנת להימנע ממצבים שבהם הרופא או המטופל לא נענים לדרישות של בדיקות הדם, אין לתת קלוזאפין ללא הוכחה לניטור זה.

סכנה נוספת בשימוש בקלוזאפין היא דלקת שריר הלב, מיוקרדיטיס.

מינון והנחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים כדורים של 25 ו-100 מ"ג. המינון ההתחלתי הוא בדרך כלל 25 מ"ג פעם או פעמיים ביום, למרות שבטיפול שמרני יש להתחיל במינון של 12.5 מ"ג פעמיים ביום. ניתן להעלות את המינון באופן הדרגתי (25 מ"ג ליום כל 2-3 ימים) עד 300 מ"ג ליום שמחולק לפעמיים או שלוש פעמים ביום. ניתן לתת מינון של עד 900 מ"ג ליום. ניתן לבדוק רמות קלוזאפין בדם בחולים שלא מגיבים לטיפול התרופתי. מחקרים הראו שרמות בפלזמה שגבוהות מ-350 מ"ג למ"ל קשורות לסיכוי גבוה יותר לתגובה.

אינטרקציות בין תרופתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין להשתמש בקלוזאפין במקביל לתרופה אחרת שגורמת לאגרנולוציטוזיס או דיכוי מח עצם. תרופות אלה כוללות קרבמזפין, פניטואין, PTU (פרופילטיואורציל), סולפונאמיד וקפטופריל (קפוטן).

שילוב של תרופת ליתיום עם קלוזאפין יכול להגביר את הסיכון לפרכוסים, לבלבול ולהפרעות תנועה. אין להשתמש בשילוב של ליתיום עם קלוזאפין אצל אנשים שחוו אירוע של תסמונת נוירולפטית ממאירה.

קלומיפרמין (אנפרניל) יכול להגביר את הסיכון לפרכוסים על ידי הורדת הסף לפרכוסים ועל ידי העלאת הרמה של קלוזאפין בפלזמה. ריספרידון, פלואקסטין, פרוקסטין ופלובוקסמין מעלים את הרמות של קלוזאפין בנסיוב הדם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלוזאפין בוויקישיתוף

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.