קלמיטי ג'יין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קלמיטי ג'יין
Martha Jane Canary
Calamity jane.jpeg
לידה 1 במאי 1852
פרינסטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 באוגוסט 1903 (בגיל 51)
דדווד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית קברות מאונט מוריה עריכת הנתון בוויקינתונים
ידועה בשל הרפתקאותיה במערב הישן; השתתפותה במופע "המערב הפרוע" של באפלו ביל
מקצוע חוקרת ארצות, מתיישבת ספר, גששית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרתה קנרי (באנגלית: Martha Cannary; 1 במאי 18521 באוגוסט 1903), הידועה כקלמיטי ג'יין (Calamity Jane, או "ג'יין האסון"), הייתה אשת שטח וסיירת אמריקאית, אשר נהגה ללבוש בגדי גברים, והייתה מוכרת כלוחמת באינדיאנים ומכרה של ביל היקוק הפראי. מאוחר יותר בחייה, היא הייתה חלק ממופע המערב הפרוע של באפלו ביל וב-1901 הופיעה בתערוכה הפאן-אמריקאית.[1][2] קלמיטי ג'יין היא אחת הדמויות המיתיות של המערב הפרוע האמריקאי, אך את רוב הסיפורים לגביה אי אפשר היה לאמת; אך ידוע שבין היתר היא הייתה אנאלפביתית, אלכוהוליסטית, נוודת, ומדי פעם גם עבדה כזונה.

ראשית דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקום במזרח פרינסטון שהוא כפי הנראה מקום הולדתה של קלמיטי ג'יין.

רוב המידע על השנים הראשונות בחייה של קלמיטי ג'יין מגיע מחוברת אוטוביוגרפית שהיא פרסמה בשנת 1896, ואשר נכתב למטרות פרסום. היה זה לפני סבב הופעות ברחבי ארצות הברית, והוא נועד כדי למשוך קהלים. חלק מהמידע בחוברת הוא מוגזם או אפילו לחלוטין לא נכון.[3]

קלמיטי ג'יין נולדה ב-1 במאי 1852 בשם מרתה קנרי בפרינסטון שבמיזורי, (יש גם ראיות שנולדה מוקדם יותר, בסביבות 1847). אביה, רוברט וילסון קנרי, היה מהמר כפייתי, ואמה שרלוט קנרי עבדה בעברה בזנות. ג'יין הייתה הבכורה מבין שישה ילדים, ולה שני אחים ושלוש אחיות. בשנת 1865, רוברט ומשפחתו הצטרפו לשיירת עגלות ונסעו ליישב את מונטנה, ולהשתקע שם בעיירה בשם וירג'יניה סיטי. בשנת 1866, כשהמשפחה עדיין בדרכה, שרלוט מתה מדלקת ריאות. לאחר שהגיעו לייעדם, באביב 1866, רוברט לקח את ששת ילדיו לסולט לייק סיטי, שביוטה. הם הגיעו בקיץ, ורוברט כביכול התחיל לעבד חלקת אדמה חקלאית (כ-160 דונם). כעבור פחות משנה, רוברט נפטר. בגיל 14, מרתה ג'יין לקחה אחריות על חמשת אחיה הצעירים, העמיסה אותם שוב על עגלה, ולקחה אותם לפורט ברידג'ר, בטריטוריית ויומינג, לשם הגיעו במאי 1868. משם הם נסעו ברכבת יוניון פסיפיק עד פידמונט, ויומינג.

בפידמונט, ג'יין עבדה במגוון עבודות כדי לפרנס את המשפחה - שטפה כלים, בישלה, מילצרה, רקדה במועדון, עבדה כאחות, ואף שמשה כעגלונית.[4] בכל העיירות של טריטוריות המערב, פגשה באנשים קשי יום, הנאבקים על קיומם. כדי לשרוד בעולם הזה, מרתה ג'יין, שהייתה גבוהה וחזקה, התחילה לאמץ מאפיינים גבריים כדי להצליח בסביבה עוינת זו. בתקופה זו היא גם התחילה לעבוד בזנות לפרקים, בחווה בפורט לארמי. לבסוף, בשנת 1874, לדבריה, היא מצאה עבודה בתור סיירת עבור המחנה הצבאי פורט ראסל. [4] עם הזמן, היא לקחה עבודות נוספות בשטח, הדורשות כושר פיזי וכוח, חייתה חיי הרפתקאות ברחבי המישורים הגדולים. במהלך זמן זה רכשה את הכינוי "קלמיטי ג'יין".

בייצוגים הוליוודים הרבה אחרי מותה, ניסו לייפות את ג'יין, והצביעו על תיאורים שלה כ"נערה יפה כהת עיניים" וכתבים אחרים דומים, אך ג'יין לא עמדה באידיאל היופי הנשי: היא הייתה גבוהה מאוד - בערך 1.80 מ' - ושרירית, ואף לבשה ביגוד גברי ועבדה בעבודות גבריות.

הכינוי "קלמיטי ג'יין"[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילומים של קלמיטי ג'יין, 1885[5]

קלמיטי ג'יין הייתה מעורבת במספר עימותים בין כוחות הצבא והאינדיאנים. היא טענה שבמהלך קרב ב-1872 היא הצילה את אחד הקצינים, סרן איגן, אשר נורה ממארב. היא תפסה אותו לפני שנפל מסוסו, והרכיבה אותו חזרה למחנה. כשהתאושש מפצעיו, הוא הצהיר כשצחוק בפיו, "I name you Calamity Jane, the heroine of the plains."

קפטן ג'ק קרופורד, ששירת תחת הגנרלים ווסלי מריט וג'ורג' קרוק, טען שקלמיטי ג'יין "מעולם לא שירתה בשום תפקיד תחת פיקודם של גנרל קרוק או גנרל מיילס. היא מעולם לא ראתה לינץ' ומעולם לא הייתה בקרב אינדיאני. היא סתם הייתה טיפוס ידוע לשמצה, מתהוללת ושטנית, אך בעלת אופי נדיב שהפך אותה פופולרית".

ישנה האפשרות שהיא הגזימה בסיפור הזה, או אפילו פברקה אותו לחלוטין. אפילו במהלך חייה, לא כולם קיבלו את גרסתה כאמיתית. גרסה אחרת היא שרכשה את שמה כתוצאה מאזהרותיה לגברים שלהעליב אותה זה "להזמין אסון". זה אפשרי אפילו ששמה כלל לא היה ג'יין, עד שהוצמד לה הכינוי, מכיוון שהייתה לפעמים עובדת בזנות, ונהוג היה לכנות את הלקוחות "ג'ון" ואת הנשים העובדות "ג'יין".[6] ידוע, עם זאת, שהיא הייתה ידועה בכינוי לפחות מאז 1876, כי כשהגיעה שיירת העגלות של היקוק לדדווד ב-15 ביולי 1876, דווח בעיתון, " קלמיטי ג'יין הגיעה!"[7]

עוד סיפור אוטוביוגרפי שלה הוא שהיחידה ששירתה בה תחת פיקודו של גנרל קרוק נשלחה לנהר ביג הורן ב-1875. היא חצתה בשחייה את נהר הפלאט והתקדמה עוד 140 ק"מ במהירות שיא, בקור, כשהיא רטובה כולה על מנת למסור לצבא אגרות עם מידע חשוב. היא חלתה, ולאחר מספר שבועות של החלמה, רכבה אל פורט לארמי בוויומינג והצטרפה לשיירה לכיוון צפון, ביולי 1876. החלק האחרון של הסיפור שלה מאומת. היא הייתה בפורט לארמי ביולי 1876, והיא הצטרפה לקבוצתו של ביל היקוק הפראי בשיירה באותו זמן.[8]

דדווד וביל היקוק הפראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1876, קלמיטי ג'יין עברה לדדווד, למרגלות הבלאק הילס, שם התיידדה עם דורה דופרן, המאדאם המובילה באזור, ואף עבדה בשירותה במיני עבודות כמו בישול וכביסה. היא גם התיידדה עם ביל היקוק הפראי ועם צ'ארלי אטר, אותם הכירה מהנסיעה לדדווד, בה גם השתתפה המהמרת והאקדוחנית קיטי לרוי. ג'יין העריצה את היקוק, ואחרים מאוחר יותר טענו שהייתה אפילו אובססיבית לגביו.

טענותיה של מקורמיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 בספטמבר 1941 מחלקת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית החלה מתן סיוע קשישים לאישה בשם ג'ין היקוק בורקהרט מקורמיק, שטענה שהיא בתם של ביל היקוק וקלמיטי ג'יין, אשר נישאו בטריטוריית מונטנה ב-25 בספטמבר 1873. התיעוד לכך נרשם בספר תנ"ך כפי שהיה מקובל באותה תקופה, והיה חתום על ידי שני אנשי דת ומספר עדים. אך טענתה של מקורמיק לא מתקבלת, לרוב, מכיוון שיש פערים וסתירות שאי אפשר ליישב.[9][10]

לאחר מותו של ביל היקוק הפראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יין גם טענה כי לאחר מותו של היקוק, היא רדפה אחר הרוצח שלו, ג'ק מקול, עם סכין קצבים, מאחר שהשאירה את אקדחיה בבית במהומה שהתעוררה. אך נראה שמעולם לא התעמתה עם מקול. לאחר שהוצא הרוצח להורג, ג'יין המשיכה לגור בדדווד, והרפתקה נוספת שלה התרחשה כאשר עזרה להציל נוסעים בכרכרה כשהסיטה קבוצת אינדיאנים ממרדף אחריהם. נהג הכרכרה ג'ון סלוטר נהרג במהלך המרדף, וג'יין לקחה את המושכות והובילה את הרכב לדדווד.[11] בתקופה שבין 1876 ו-1978 ג'יין סעדה חולי אבעבועות שחורות בעת מגפה באזור דדווד.[12]

שנותיה האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלמיטי ג'יין בקברו של ביל היקוק הפראי בדדווד, טריטוריית דקוטה

בשנת 1881, ג'יין קנתה חווה סמוכה למיילס סיטי, שבמונטנה, לצד נהר ילוסטון, שם ניהלה פונדק. מאוחר יותר היא התחתנה עם קלינטון ברק מטקסס ועברה לבולדר, גם שם פתחה פונדק. לפי דבריה, בשנת 1887, היא ילדה את בתה, ג'סי, שהופקדה בידי הורים אומנים שאמצו אותה. אין תעודות נישואים או תעודות לידה שמאמתים את הדברים. התינוקת היא מי שמקורמיק טענה לזהותה, ועל פי סיפוריה של קלמיטי ג'יין הייתה בתו של ביל היקוק. אך היו גם תרחישים על פיהם היא ילדה תינוקת עם בורק. אכן יש רישומים היסטוריים שממקמים ילדה צעירה בחברתה של קלמיטי ג'יין כשהייתה נשואה לבורק, אך נאמר שהייתה זו בתו מנישואים קודמים.

בשנת 1893, קלמיטי ג'יין התחילה להופיע במופע המערב הפרוע של באפלו ביל כמספרת סיפורים. היא גם השתתפה בתערוכת פאן-אמריקה ב-1901. היא הייתה מדוכאת ואלכוהוליסטית - ההתמכרות לאלכוהול התחילה כבר שנים קודם לכן. לדוגמה, ב-10 ביוני 1876, היא שכרה סוס ועגלה בשאיין לנסיעה של כקילומטר וחצי לפורט ראסל ובחזרה, אבל היא הייתה כל כך שיכורה שהיא עברה ליד היעד שלה בלי לשים לב, והמשיכה לנסוע עד שהגיעה כ-140 ק"מ משם, לפורט לארמי.[13]

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יין חזרה לאזור בלאק הילס באביב 1903, שם המאדאם דורה דופראן עדיין ניהלה את בית הבושת שלה. במשך כמה חודשים, היא עבדה אצלה בבישול וכביסה. בסוף יולי, היא עלתה על רכבת מסע לטרי, בדרום דקוטה, עיירת כורים קטנה סמוכה לדדווד, ונשארה בבית מלון קאלוויי. היא נפטרה שם, בגיל 51. דווח שהיא שתתה בכבדות ברכבת, עד למצב של בחילה והקאות. הכרטיסן, אס. ג'י. טילט, נשא אותה מהרכבת,[14] הברמן של המלון סידר לה חדר, וזומן לה רופא. תוך זמן קצר, ביום שבת, 1 באוגוסט 1903, היא נפטרה משילוב של דלקת במעיים ודלקת ריאות.

מסופר שצרור של מכתבים שלא נשלחו לבת שלה נמצא בין חפציה המועטים. המלחינה ליבי לארסן חיברה מוזיקה למילים מתוך כמה ממכתבים אלו ליצירה בשם "שירים מתוך המכתבים". המכתבים האלה נחשפו לראשונה לציבור על ידי ג'ין מקורמיק כחלק מטענתה שהיא הבת של ג'יין והיקוק, אך האותנטיות שלהם נטולה בספק, בעיקר כי יש שפע של ראיות שג'יין בקושי ידעה קרוא וכתוב.

קלמיטי ג'יין נקברה בבית הקברות מאונט מוריה, בדרום דקוטה, ליד ביל היקוק הפראי.[15] ארבעה מהאנשים שתכננו את הלוויה שלה[16] מאוחר יותר סיפרו שמכיוון שביל היקוק הפראי "לא שם על ג'יין" כשהיה בחיים, הם החליטו "להחזיר לו" בכך שסידרו שמנוחת העולמים של ג'יין תהיה לצידו.[17] בעיתון המקומי נכתב ש"לא רק חברים טובים הגיעו, אלא סקרנים וכאלה שלא התייחסו לקלמיטי ג'יין בחייה, הציפו את טקס הלווייה בכנסייה המתודיסטית ב-4 באוגוסט והשתרכו לאחר המכונית הנושאת את ארון קבורתה במעלה התלול לבוט היל".

ייצוגים בתקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Plainsman, סרט משנת 1936, בכיכובם של גרי קופר כביל היקוק, וג'ין ארתור כקלמיטי ג'יין.
  • Young Bill Hickok, משנת 1940, בו גילמה סאלי פיין את קלמיטי ג'יין ורוי רוג'רס.
  • The Badlands of Dakota, משנת 1941, עם פרנסס פארמר בתפקיד קלמיטי ג'יין.
  • The Paleface הוא סרט קומדיה משנת 1948, בו מגלמת ג'יין ראסל את קלמיטי ג'יין.
  • Calamity Jane and Sam Bass, משנת 1949, כאשר את תפקידי הכותרת גילמו איבון דה קרלו והווארד דאף.
  • קלמיטי ג'יין, מערבון מוזיקלי משנת 1953, בכיכובה של דוריס דיי בתפקיד הנושא, ועם הווארד קיל בתפקיד ביל היקוק. הסרט זכה באוסקר לשיר הטוב ביותר: "Secret Love", מאת סאמי פיין ופול פרנסיס ובר.
  • Calamity Jane, סרט טלוויזיה משנת 1984, עם ג'יין אלכסנדר כקלמיטי ג'יין.
  • Tall Tale: The Unbelievable Adventures of Pecos Bill, משנת 1995, הוא סרט דיסני בו קלמיטי ג'יין, המגולמת על ידי קתרין אוהרה, היא דמות מיתולוגית הפוגשת בדמויות אחרות מהפולקלור האמריקאי, כמו פול באניון וג'ון הנרי. היא משמשת כשריף או אשת חוק, והיא חברתו לשעבר של פקוס ביל.
  • Wild Bill, משנת 1995, בו אלן בארקין משחקת את קלמיטי ג'יין.
  • Buffalo Girls, משנת 1995, הוא סרט המבוסס על ספרו של לארי מקמורטרי באותו שם, ובכיכובה של אנג'ליקה יוסטון כקלמיטי ג'יין.
  • לאקי לוק, משנת 2009, הוא סרט צרפתי בו משחקת סילבי טסטוד את קלמיטי ג'יין.

סרט תיעודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Calamity Jane: Wild West Legend, בבימויו של גרגורי מונרו (2014)

משחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-Call of Duty: Black Ops ‏(2010), במוד זומבים, ל-CZ 75 קוראים "קלמיטי וג'יין".
  • ב-Fallout 3 ‏(2008), יש איזכור לקלמיטי ג'יין כשמשוחחים עם השריף במגטון.
  • במשחק הפייסבוק, FrontierVille, יש תלבושת לדמויות נשיות בשם "חליפת קלמיטי ג'יין".
  • קלמיטי ג'יין הייתה דמות במשחק ה-RPG,‏ Worlds of Ultima: Martian Dreams‏ (1991).
  • במשחק Parasite Eve II ‏(1999) כולל איזכור לקלמיטי ג'יין, שמופיע כשהמשתמש בודק פורטרט בחדר המלון.
  • במשחק Pirate 101 קלמיטי ג'יין היא אחת משבעת המופלאים.[18]
  • קלמיטי ג'יין הופיעה כדמות ראשית-משנית במשחק הווידאו Wild Arms ‏(1996).
  • במשחק הסלולרי "Fate/Grand Order"‏ (2015) קלמיטי ג'יין מופיעה כדמות עזר שמפעילה כוחות עבור הדמות הראשית.
  • איזכור במשחק Fallout: New Vegas כאשר ע'ול משנה שם ומשרה, ובשנה 2287 שמה הוא "קלמיטי ג'יין".

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Calamity Jane the Play מאת קתרין אן ג'ונס עלה לבמה במגוון תיאטראות ברחבי ארצות הברית.

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קלמיטי ג'יין היא דמות מרכזית בסדרת הפאלפ Deadwood Dick, משנת 1877, מאת אדוארד וילר. הסדרה הפופולרית כנראה הייתה התורמת העיקרית להפיכתה של קלמיטי ג'יין לדמות מוכרת לציבור הרחב.
  • הרומן הסדרתי Calamity Jane: Queen of the Plains הופיע במגזין New York's Street & Smith's Weekly ‏(1882).
  • סופר המדע הבדיוני א. ברטם צ'נדלר כלל דמות בשם "קלמיטי ג'יין ארלן" בסדרת Rim Worlds, המתרחשים בעתיד הרחוק בכוכבי ספר, כמקבילה למערב הפרוע של ארצות הברית.[19]
  • בספר משנת 1964, Little Big Man, מאת תומאס ברגר, קלמיטי ג'יין נלחמת במתחזה.
  • קלמיטי ג'יין היא דמות מרכזית בספרו של לארי מקמורטרי, Buffalo Girls: A Novel ‏(1990).
  • קלמיטי ג'יין היא דמות מרכזית בספרו של פיט דקסטר, 'Deadwood ‏(1986).
  • הסופר ג'. ט. אדסון כלל את קלמיטי ג'יין ברבים מספריו: Cold Deck, Hot Lead, Calamity Spells Trouble, Trouble Trail, The Bull Whip Breed, The Cow Thieves, The Whip And The War Lance, The Big Hunt, The Wildcats, The Bad Bunch, Guns In The Night ואחרים.
  • גרסת יקום מקביל של קלמיטי ג'יין מופיעה בסיפור הקצר "Deadwood" באנתולוגיית הסטימפאנק Corsets and Clockwork ‏(2011). בסיפור מופיע גם ג'סי ג'יימס.
  • ברומן ההיסטורי In Calamity's Wake ‏(2013),מאת נטלי קייפל, מרתה, או קלמיטי ג'יין, היא אחת משתי המספרות. השנייה היא בתה של ג'יין, מייט.[20]
  • קלמיטי ג'יין הוא השם שנותן ג'יימס בונד למחבט הגולף שלו בספר Goldfinger, מאת איאן פלמינג, בשל נטייתו להחטיא את המטרה.
  • Calamity Jane, légende de l'Ouest, שכתב גרגורי מונרו ב-2010, הוא הביוגרפיה היחידה על קלמיטי ג'יין בשפה הצרפתית.
  • קלמיטי ג'יין מופיעה בספרו של מייקל קרייטון משנת 2017, "שיניי הדרקון".

קומיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קלמיטי ג'יין היא דמות ראשית באלבום באותו שם, בסדרה הצרפתית-בלגית, לאקי לוק, מאת מוריס ורנה גוסיני. היא גם מופיעה באלבום Ghosthunt, מאת מוריס ולו הרטוג ון בנדה.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Calamity Jane and Wild Bill Hickok are featured in the song "Deadwood Mountain" by the country duo Big & Rich
  • Some of her purported letters were set to music in an art song cycle by 20th-century composer Libby Larsen, called "Songs From Letters"
  • Soprano Dora Ohrenstein commissioned five pieces compiled under the title Urban Diva, the second piece, Ben Johnston's Calamity Jane to Her Daughter is a theatrical setting of selected letters.
  • Calamity Jane is referenced in a song by Bob Schneider called "Getting Better"
  • Calamity Jane is referenced in a song by The Magnetic Fields called "Two Characters in Search of a Country Song"
  • "Calamity Jane" is a song by Grant-Lee Phillips on "Virginia Creeper" (2004).
  • "Calamity Jane" is a song by Kiya Heartwood on Wishing Chair's Underdog CD (2005)
  • Alain Bashung, Chloé Mons, Rodolphe Burger released the album La Ballade de Calamity Jane (2006) based on Jane's letters to her daughter
  • "Kalamity Jane" is a song by Czech rock band Kabát
  • Calamity Jane is mentioned in the song "To the Dogs or Whoever" by Josh Ritter.
  • Calamity Jane is referenced in a song of the same name by French pop singer Camélia Jordana from her self-titled debut album.
  • "Calamity Jane" is a song by Chris Anderson on his album "The Crown" (2004)
  • The 1953 movie "Calamity Jane" with Doris Day and Howard Keel features the song, "My Secret Love" which won the 1954 Academy Award for "Best Music Original Song"
  • Kalamity Jane is a rock-big-beat band from Trenčín - Slovakia
  • (Calamity jane was referenced in Nouveau Western by MC Solaar (1994

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתוכנית הילדים "Buffalo Bill, Jr" יש דמות ילדה בשם קלמיטי ג'יין, אותה גילמה ננסי גילברט
  • בסדרה "Colt .45" של ABC/האחים וורנר, בפרק מדצמבר 1959, דודי הית' מופיעה כקלמיטי ג'יין לצד ג'ואן טיילור כרופאה אלן מקגרו, כאשר הנשים מתמודדות עם התפרצות מגפת אבעבועות שחורות בדדווד.[21]
  • בעונה החמישית של "Have Gun, Will Travel", היה פרק "The Cure", ששודר ב-1961, בו מופיעה ג'יין האלכוהולית (בגילומה של נורמה קריין), המבקשת להתנקם באמרגן שמחליף אותה במופע המערב הפרוע באישה צעירה יותר.
  • בפרק בסדרה בוננזה, "Calamity Over the Comstock"‏ (1963), סטפני פאוורס מגלמת את קלמיטי ג'יין, אשר מגיעה לווירג'יניה סיטי יחד עם דוק הולידיי. ליטל ג'ו מציל אותה מסכנה, כאשר הוא מאמין שמדובר בגבר. היא נדלקת עליו, ודוק הולידיי בתורו מאיים עליו, כי הוא רוצה את ג'יין לעצמו.
  • סרט הטלוויזיה "Calamity Jane" יצא ב-1984, ומספר את סיפור חייה, בגרסה הכוללת את נישואיה לביל היקוק והולדת בתם המשותפת, שלכאורה נמסרה לאימוץ. את ג'יין גילמה השחקנית ג'יין אלכסנדר, והייתה בזכות התפקיד מועמדת לפרס אמי בשנת 1985. בסרט הופיעה גם שרה גילברט בתפקיד בתה, ג'ין, בגיל 7.
  • ג'יין היא הדמות המרכזית בספרו של לארי מקמורטרי, "Buffalo Girls: A Novel" ‏(1990), וסרט הטלוויזיה שעובד ממנו ב-1995, בכיכובה של אנג'ליקה יוסטון, לצד סם אליוט כביל היקוק.
  • ג'יין הצעירה היא הדמות המרכזית בסדרה המצוירת "The Legend of Calamity Jane" של ערוץ הילדים של האחים וורנר (1997)
  • בסדרת HBO, דדווד, מהשנים 2004–2006, רובין וייגרט מגלמת את קלמיטי ג'יין
  • ב-2012, בסדרה הפוני הקטן שלי, מוזכרת דמות בשם "קלמיטי מיין" (ג'יין הרעמה), על בסיס קלמיטי ג'יין
  • בסדרת המדע הבדיוני "Wynonna Earp", לדמות של ניקול הוט יש חתולה ג'ינג'ית בשם קלמיטי ג'יין

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלמיטי ג'יין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Griske 2005, pp. 83+88.
  2. ^ Etulain, Richard (2014). The Life and Legends of Calamity Jane. Norman, Oklahoma: The Oklahoma Western Biographers. עמ' 42, 202. ISBN 978-0-8061-4632-4. 
  3. ^ Jucovy 2012, pp. 47–49.
  4. ^ 4.0 4.1 Griske 2005, pp. 84–86.
  5. ^ Freeman, Lewis R. (1992). Down The Yellowstone. New York: Dodd, Mead and Company. 
  6. ^ Walker 2004, pp. 200–201.
  7. ^ McLaird 2005, p. 58.
  8. ^ Jucovy 2012, p. 23.
  9. ^ "Girls of the Gulch: Calamity Jane was part of the overhead". Deadwood Magazine. Summer 2001. 
  10. ^ McLaird, James D. (Autumn–Winter 1995). "Calamity Jane's Diary and Letters: Story of a Fraud". Montana: The Magazine of Western History (Montana Historical Society). 45, nr. 4: 20–35. 
  11. ^ "Martha Jane 'Calamity Jane' Canary biography". lkwdpl.org. 
  12. ^ Bennett, Estelline (1982). Old Deadwood Days. Lincoln, Nebraska: University of Nebraska Press. עמ' 222–24. 
  13. ^ Griske 2005, pp. 87–88.
  14. ^ S.G. Tillet Letter, 1929. "Historically Yours Podcast Ep. 6: Calamity Jane’s Death". University of Iowa Special Collections Blog. University of Iowa Special Collections. 
  15. ^ Straub, Patrick (10 בנובמבר 2009). It Happened in South Dakota: Remarkable Events That Shaped History. Rowman & Littlefield. עמ' 33. ISBN 978-0-7627-6171-5. 
  16. ^ Frank Ankeney, Jim Carson, Anson Higby, and Albert Malter
  17. ^ Griske 2005, pp. 89.
  18. ^ "Reviews: Review 244: Pirate101 (P101), KingsIsle Entertainment". MMORPG.com. 
  19. ^ "The Rim of Space by A. Bertram Chandler". WOWIO. 
  20. ^ Caple, Natalee (2013). In Calamity's Wake. Bloomsbury. 
  21. ^ "Colt .45". ctva.biz.