קצבים

"קצבים" היא סדרת פסלים מאת יגאל תומרקין שנוצרה בין השנים 1969-1968.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית השנייה של שנות ה-60 של המאה ה-20 שילוב הפיסול של יגאל תומרקין בין דימויים אקספרסיוניסטים לבין השפעות פופ ארט. דרך הפעולה העיקרית בפסלי הדמויות שיצר באותה עת הייתה שימוש בבובות מנקין (אנ') וביציקות אחרות כבסיס לאסמבלאז'ים. בתוך עבודות אלו בולטת קבוצה של פסלים, שנוצרה בין השנים 1968–1969, ומשלבת בין דימויים אורגניים כאלו לבין צורות גאומטריות.^[1]

הקבוצה העיקרית בסדרה, שאף נקראה "קצבים" או "דיאלוג הקצבים",^[2] נוצרה בשנים 1968–1969, והייתה רביעיית פסלים המשלבים יציקות של גוויית בקר עם דימויים אנושיים. אלו הוצבו מסגרות מלבניות או משולשות רחבות, שנצבעו בצבע אדום וצהוב. עם זאת, השימוש בדימויים אלו החל מעט קודם לכן. כבר ב-1967 יצר את הפסל "צליבה משונה" שבו הופיע עירוב יציקות דומה על מבנה גאומטרי דמוי עמוד צליבה.^[3]

ברישום של "דיאלוג הקצבים" (1969 בקירוב), מביא האמן תיאור של הסיבות לכליאת הדמויות בתוך המבנה הגאומטרי: "1) ליצור קונטרה-פונקט בין הצורה הגאומטרית האנונימית, המוגדרת והצבועה, לבין הדמות הוגטלית הצפה בתוך החלל שיצרה המסגרת הגאומטרית. 2) לשחרר את הדמות הוגטלית מהשפעות הסביבה ולתת לה מכסימום אוטונומיה בחלל המותווה. 3) שהמכלול הגאומטרי + וגטלי יהיה דומיננטי ומוגדר יותר בחלל שהוא מוצב".^[4]

ב-20 במרץ 1969 נפתחה בגלריה מבט בתל אביב-יפו תערוכת יחיד של תומרקין שנקראה "Portrait of the Artist as a Young Butcher" (בעברית: "דיוקן האומן כקצב צעיר"). חלק מעבודות הסדרה הוצגו בה ובהן "המדונה של הקצבים" ו-"דיאלוג הקצבים",^[5] לצד עבודות מ"סדרת האסטרונאוטים".

תומרקין שאב את דימוי הבשר מתיאורי מוטיב השור השחוט, כפי שהופיע ביצירותיהם של רמברנדט, חיים סוטין ופרנסיס בייקון ("מחווה לרמברנדט", "מחווה לסוטין", ו-"מחווה לבייקון II/I"). עבודה נוספת עשתה שימוש במסגרת מרובעת לבנה ונקראה "ברלין - אני 1955". קבוצה נוספת עשתה שימוש בצלב אדום או לבן גדול כבסיס לאסמבלאז' ("אקה הומו", "אגנוס דיי", בה נעשה שימוש ביציקה של פגר של כלב,^[6] ו-"הו גרמניה אם חיוורת") ואילו ב"מדונה של קצבים" הכניס תומרקין אסמבלאז' של בובה בגודל שלם למסגרת אדומה, כשמעליה גוויית שור החצוי לשניים.

חלק גדול מן הפסלים פורק בשלב כל שהוא. ייתכן כי הדבר היה בגלל המבנים הגדולים שהיו קשים לאכסון. בשנת 1992, לקראת הרטרוספקטיבה שנערכה לתומרקין במוזיאון תל אביב לאמנות, שוחזרו העבודות. קבוצה מפסלים משוחזרים אלו הוצבה בשנת 1994 בגן הפסלים של תומרקין בכוכב הירדן.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת העבודות "קצבים", מהווה סיום של תקופה בה יצר תומרקין שורה של אסמבלז'ים ששילבו יציקות גוף של האמן, יציקות של בובות, כלי נשק ועוד. אצל רמברנדט וסוטין מצא תומרקין את דימוי הבשר החשוף ואת הגישה האקספרסיבית, אולם מבייקון יכול היה תומרקין לאמץ מודל "פופי" לאופן שבו ניתן לשלב דמות אנושית עם פגר החיה, בתוך מבנה גאומטרי חמור. שילוב זה יצר ניכור "אפי".

בראיון משנת 1968 תיאר תומרקין את השימוש בדימויים האנושיים: "רציתי להרחיב את היריעה. רציתי לראות איך אבר, אבל של בן אדם, משפיע על המכלול. [...] את הצבת אתה יכול להטמיע יותר טוב בתוך המכלול. כי קטע הכי קטן של גלגל שיניים זה עדיין חלק משונן, אבל אבר של אדם או שיש לו דומיננט מסוים או שהוא נעלם לגמרי, ואז אתה לא רואה שזה אבר של אדם".^[7] ביטוי למודל האסתטי הזה ניתן למצוא בביקורת שפרסם ראובן ברמן בעיתון ידיעות אחרונות על תערוכת היחיד של תומרקי. ברמן הדגיש את הפער בין "קסמיהם האסתטיים-חושניים המופלאים של הפסלים" לבין הרתיעה מהתוכן והאכזריות שבהם.^[8]

במאמרו על יצירתו של תומרקין (1992) הדגיש אביגדור פוסק את האלמנטים הנוצריים שבעבודות, ואת האופן שבו אימץ האמן מודלים אלו לעבודתו. כך, לדוגמה, מאזכר פוסק את הרקע הנוצרי של ציור "השור השחוט" של רמברנדט - כביטוי של צליבה. בנוסף, תיאר את מוטיב השור כביטוי לאי צדק חברתי, כמו גם כאלגוריה לדמותו של האמן הסובל.^[1] בעקבות פוסק, גם אמיתי מנדלסון (2016) הדגיש את המוטיבים הדתיים ביצירות אלו של תומרקין. בתיאורו של מנדלסון, "הבשר נפער ופני הדמות כמו נולדים מן המוות או נולדים מחדש לאחר הצליבה".^[9] תומרקין מערב כאן את בין משמעויות של קדושה ושל בזות (אנ').

יצירות הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תומרקין יצר בשנת 1992 שחזור של הפסלים. יש להניח כי ישנם פסלים המופיעים בכמה גרסאות. הרשימה פה עוקבת אחרי פסלי הסדרה, כפי שהם מוצגים בקטלוג התערוכה הרטרוספקטיבית של האמן במוזיאון תל אביב לאמנות.


שם	שנה	תיאור	טכניקה	מידות	אוסף
מחווה לסוטין	1992/1969-1968	מסגרת מלבנית בצבע אדום. בבסיס המלבן יד של בובה. מעליה תלויה גוויית בשר. בפסל המקורי נולד מתחתית הגווייה ראש אדם פעורת פה. מעברה השני של המסגרת חובר גלגל גדול, שכנראה חובר אל הראש. בפסל המחודש נעלם הראש, והגלגל חובר במיקום נמוך יותר על מסגרת הפסל.	ברזל וברונזה	גובה 217 ס"מ, רוחב 85 ס"מ, עומק 43 ס"מ	מוזיאון תל אביב לאמנות
מחווה לרמברנדט	1992/1969-1968	מעמד משולש בצבע אדום. בבסיס המשולש יציקת ראש דמות מכוסה עיניים, המוצבת בפרופיל לצופה, ומאחוריה יד עם אגרוף. על אחד מפאות המשולש מגיח ראשו של האמן חורץ לשון. מקרקפתו יוצאת רגל גווייה, הפורצת מצידה השני של המסגרת.	ברזל וברונזה
מחווה לבייקון I‏	1992/1969-1968	מסגרת אדומה, שבסיסה הפנימי נצבע צהוב. בתוכה מונחת פרוטומה עם גרון העשוי מעין בורג גדול (בדומה להוא הלך בשדות). על ראשה של הדמות גוויית בשר, שרגליה הפרושות פורצות את המסגרת. בפסל המשוחזר שהוצג במוזיאון תל אביב לאמנות (1992) גוויית הבשר היא ב-2 חלקים ואילו החזה של הדמות מכוסה. בגרסה שבכוכב הירדן החזה פתוח והדמות חורצת לשון. על חלקי הגוויות מחוברים אלמנטים שונים כגון שרשרת חוליות, קליבה ועוד.	ברזל וברונזה	גובה 210 ס"מ, רוחב 100 ס"מ, עומק 62 ס"מ	גן הפסלים, כוכב הירדן
מחווה לבייקון II‏	1992/1969-1968	בגרסה המשוחזרת מופיעה מסגרת אדומה שצידה הפנימי צבוע צהוב. בפסל מוצבת פרוטומה שחזה ופיה פתוחים, ויד היורדת אל מחוץ למסגרת, כלפי מטה. בחלק העליון שלוש רגליים של גוויות.	ברזל וברונזה	גובה 182 ס"מ, רוחב 100 ס"מ, עומק 62 ס"מ
[צליבה]	1992/1969-1968	הרכב האלמנטים בעבודה שונה משלוש ה"צליבות" שמופיעות בקטלוג התערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות (1992). מבנה אדום דמוי צורת האות T. במרכז תלויה גווייה שמתחתיתה נולד או נפלט ראשו של האמן שאליו מחוברת מכונת כתיבה. על חלקו העליון של המבנה אסמבלאז' נוסף המכיל חלקי גוויות ואלמנטים מכניים שונים.	ברזל וברונזה		גן הפסלים, כוכב הירדן
ברלין - אני - 1995	1992/1969-1968	מסגרת לבנה בצורת משולש. מתוך המסגרת מתפרצת גווייה, שאחת מרגליה הוחלפה ביד של בובה. מתוך הבשר הנפתח מגיח ראש אדם. על צדו החיצוני של הבשר תלויה מסכה יצוקה של דמות האמן עם זקן.	ברזל וברונזה	גובה 256 ס"מ, רוחב 130 ס"מ, עומק 50 ס"מ	עיזבון האמן (2016)
אקה הומו	1992/1969-1968	מבנה אדום דמוי צורת האות T. מן הקורה תלויה גווית בשר בעזרת שרשרת חוליות. מתוך הבשר מגיח ראש דמותו של האמן המחובר לפיסת גוף/בשר. . מעל אסמבלאז' המורכב משני ראשי דמויות נשיות, בשר וראשו פעור הפה של האמן.	ברזל וברונזה	גובה 270 ס"מ, רוחב 130 ס"מ, עומק 50 ס"מ	עיזבון האמן (2016)
אגנוס דיי	1968	פסל מקורי מ-1968. מבנה לבן דמוי צורת האות T. בחיבור האחורי מחובר גלגל גדול. על המבנה תלויה, בעזרת שרשראות, גוויית בשר, כמעין צליבה או מתקן עינויים. מתוך הגווייה מגיחה דמות פעורת פה שלחלקה התחתון מחובר גוש אדום (לב?) וכן בורג גדול. בחלק העליון אסמבלאז' נוסף שבו שני ראשים וחלקים נוספים.	ברזל וברונזה	גובה 230 ס"מ, רוחב 100 ס"מ, עומק 50 ס"מ	מוזיאון ישראל
מדונה של הקצבים	1969-1968	בובת מנקין חסרת ידיים עומדת על אצבעות רגליה. היא ניצבת בתוך מבנה דמוי שער אדום המחובר למשטח צהוב. הברונזה של הדמות ממורקת ובעלת ברק מתכתי, העומד בניגוד לכמה אזורים שאינם ממורקים - מחצית פניה ואחת הכתפיים ובית החזה וכן איבר המין שלה. מעליה גוויית בשר התלויה משני קצוות השער.	ברזל וברונזה ממורקת	גובה 228 ס"מ, רוחב 96 ס"מ, עומק 50 ס"מ
אסטרו-קצב	1969-1968	שער אדום, כדוגמת זה של "המדונה של הקצבים". מן השער תלויות רגלי גווייה בעזרת שרשרת חוליות. לגוויות מוצמד כדור תותח מפוצץ, שבתוכו ראשו הקפוא של האמו. מאחורי הכדור משתלשלת יד של בובת מנקין האוחזת בסכין קצבים.^[10]	ברזל וברונזה ממורקת

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא קצבים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² ראו: פוסק, אביגדור, "שפת הדימויים של תומרקין: מוטיב השור השחוט", בתוך: גינתון, אלן (עורכת), תומרקין: פסלים 1992-1957, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 1992 (ללא מספרי עמודים)
^ ראו: Tumarkin by Tumarkin 1957-1970, American Israel Paper Mills LTD., Hadera, 1970, p. 124
^ ראו: I תומרקין, הוצאת מסדה, 1981, עמ' 115. בראיון משנת 1978 הסביר תומרקין את הצד הגאומטרי שהופיע בפסליו בשנים אלו כניסיון להרחקה ולהורדת ה"דרמה" שבפיסול. "חיפשתי איזו מין התרחקות מבחינה של נושא. ויש לזה גם השלכות מבחינה צורנית. הריחוק תורם לנקיון. אולי התלכלכתי יותר מדי בדברים לוקאליים, אז אני נסוג". (מצוטט בתוך: תומרקין, יגאל, "על נשים, דתות ואנרכיה: מתוך ראיון עם דן עומר", I תומרקין, הוצאת מסדה, 1981, עמ' 173)
^ הרישום הופיע על ההזמנה לתערוכה "דיוקנו של האמן כקצב צעיר" (מבט, 1969) והודפסה שוב בספר: Tumarkin by Tumarkin 1957-1970, American Israel Paper Mills LTD., Hadera, 1970, p. 124
^ ראו: צלילה אורגד, שתי גלריות חדשות ועוד אחת - לעיר תל-אביב, על המשמר, 8 באפריל 1969 (קישור PDF)
^ כיום באוסף מוזיאון ישראל. ראו: מנדלסון, אמיתי, זה האיש: ישו באמנות הישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2016, עמ' 157
^ טבת, שבתי, "האמן - בין הפקיד והגנגסטר (ראין עם יגאל תומרקין)", הארץ (?), 1968. גזיר עיתון ללא מקור, מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים
^ ראו: ברמן, ראובן, "צורה מושכת - ותוכן מרתיע", ידיעות אחרונות, 1969 (גזיר עיתון ללא תאריך, מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים)
^ ראו: מנדלסון, אמיתי, זה האיש: ישו באמנות הישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2016, עמ' 155
^ לא ידוע אם פסל זה קיים או שוחזר. תיעוד שלו ניתן למצוא בספרו של תומרקין: ראו: Tumarkin by Tumarkin 1957-1970, American Israel Paper Mills LTD., Hadera, 1970, p. 141

[פוסק-1] ¹ ² ראו: פוסק, אביגדור, "שפת הדימויים של תומרקין: מוטיב השור השחוט", בתוך: גינתון, אלן (עורכת), תומרקין: פסלים 1992-1957, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 1992 (ללא מספרי עמודים)

[2] ראו: Tumarkin by Tumarkin 1957-1970, American Israel Paper Mills LTD., Hadera, 1970, p. 124

[3] ראו: I תומרקין, הוצאת מסדה, 1981, עמ' 115. בראיון משנת 1978 הסביר תומרקין את הצד הגאומטרי שהופיע בפסליו בשנים אלו כניסיון להרחקה ולהורדת ה"דרמה" שבפיסול. "חיפשתי איזו מין התרחקות מבחינה של נושא. ויש לזה גם השלכות מבחינה צורנית. הריחוק תורם לנקיון. אולי התלכלכתי יותר מדי בדברים לוקאליים, אז אני נסוג". (מצוטט בתוך: תומרקין, יגאל, "על נשים, דתות ואנרכיה: מתוך ראיון עם דן עומר", I תומרקין, הוצאת מסדה, 1981, עמ' 173)

[4] הרישום הופיע על ההזמנה לתערוכה "דיוקנו של האמן כקצב צעיר" (מבט, 1969) והודפסה שוב בספר: Tumarkin by Tumarkin 1957-1970, American Israel Paper Mills LTD., Hadera, 1970, p. 124

[5] ראו: צלילה אורגד, שתי גלריות חדשות ועוד אחת - לעיר תל-אביב, על המשמר, 8 באפריל 1969 (קישור PDF)

[6] כיום באוסף מוזיאון ישראל. ראו: מנדלסון, אמיתי, זה האיש: ישו באמנות הישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2016, עמ' 157

[7] טבת, שבתי, "האמן - בין הפקיד והגנגסטר (ראין עם יגאל תומרקין)", הארץ (?), 1968. גזיר עיתון ללא מקור, מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים

[8] ראו: ברמן, ראובן, "צורה מושכת - ותוכן מרתיע", ידיעות אחרונות, 1969 (גזיר עיתון ללא תאריך, מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים)

[9] ראו: מנדלסון, אמיתי, זה האיש: ישו באמנות הישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2016, עמ' 155

[10] לא ידוע אם פסל זה קיים או שוחזר. תיעוד שלו ניתן למצוא בספרו של תומרקין: ראו: Tumarkin by Tumarkin 1957-1970, American Israel Paper Mills LTD., Hadera, 1970, p. 141

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

יגאל תומרקין
פיסול	שעון בארוקי (1957) • דיוקן האמן כלוחם צעיר (1965) • דיוקן האמן כפילוקטטס צעיר (1966) • אנדרטת השלום (1966) הכניסיני תחת כנפך (1966) • הוא הלך בשדות (1967) • סדרת האסטרונאוטים • מצפור ערד (1968) • קצבים (1969-1968) • עידן המדע (1969) • מלנכוליה (פסל) (1972) • גן שעוני השמש (1972) • התרחשויות (1972) • קיר רפלקטיבי (1978-1975) • השיר על האדמה (1978) • מחווה לרוברט קאפה (1985) • שבת של מכשפות (1988) • ?Macht Arbeit Frei ‏(1992) • שבעת עמודי החכמה שלי (1992)
ציור והדפס	פאניקה אודות מכנסיים (1961) • דיוקן עצמי 1975 (1975) • פייטה, פייר פאולו פאזוליני (1979) • קרב העיוורים והחזירה - להיינריך פון קלייסט (1979) • מחווה לקולנוע (1979) • שר היער - מחווה למישל טרונייה (1986-1985) • סוס העץ מיכאל (1987)
אנדרטאות	ביג צ'יף (1968) • אנדרטת הבקעה (1972) • אנדרטה לנופלים (אשקלון) (1972) • אנדרטה לשואה ולתקומה (1975) • אנדרטה לזכר חללי המשחתת אילת (1994)