קריאות לשינויים במועצת הביטחון של האו"ם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הצעת הרפורמה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות היא קריאה לשינויים במבנה ובהרכב מועצת הביטחון של האו"ם. גוף זה הוא אחד מהגופים החזקים והחשובים בעולם בכל הנוגע לשמירה על השלום וקבלת החלטות הרות גורל המשליכות על הכרה במדינות חדשות או הטלת סנקציות על מדינות.
על מנת שתתבצע רפורמה, ההצעה לרפורמה צריכה לקבל את אישור מועצת הביטחון ואת תמיכת שני שלישים לפחות של המדינות בעצרת האו"ם בהצבעה שתתבצע בנוגע לכך.

מבנה המועצה כיום והביקורת עליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום המועצה מורכבת מ-15 חברות: 5 חברות קבועות (ארצות הברית, רוסיה, סין, הממלכה המאוחדת וצרפת – המדינות המנצחות במלחמת העולם השנייה) ו-10 חברות מתחלפות ולא קבועות כאשר לכל אזור בעולם ישנו נציגות משלו (נציגה ערבית, נציגה ממזרח אירופה וכו').
לכל אחת מחמש החברות הקבועות זכות וטו – לא ניתן להעביר החלטה במקרה שאחת החברות הקבועות מתנגדת. זכות זו מהווה מקור לביקורת רבה, שכן החברות הקבועות משתמשות באופן תדיר בזכות זו כדי להגן על בעלות בריתן. כך, למשל, ארצות הברית נוהגת לסכל הצעות או החלטות שמגנות את ישראל. סין דואגת שלא יוטלו סנקציות שישתקו באופן מוחלט את איראן, שכן רוב אספקת הנפט של סין מגיעה מאיראן.

רבות ממדינות העולם סוברות כי יש לשנות את מבנה המועצה, שנשאר קבוע מאז הקמתה בשנת 1946. מדינות אלה טוענות שהמצב הגאו-פוליטי והאוכלוסייה בעולם השתנה ולכן יש לבצע שינוי גם במבנה המועצה. בעוד חמש החברות הקבועות משקפות את מצב העולם בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה (המעצמות הגדולות אז היו ארצות הברית, ברית המועצות שאת מקומה ירשה רוסיה, סין, צרפת והממלכה המאוחדת), כיום מצב האוכלוסייה והכלכלה בעולם השתנו ללא היכר ולכן השינויים בעולם צריכים לבוא לידי ביטוי גם במבנה מועצת הביטחון.
לדוגמה, ישנו ייצוג רב לאירופה (צרפת, הממלכה המאוחדת, וחלק מכלילים גם את רוסיה) שמהווה 7% - 8% מאוכלוסיית העולם בעוד שמספר התושבים בהודו לבדה מהווה 17% מכלל האוכלוסייה בעולם.

מדינות המועמדות לחברות קבועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות ה-G4[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינות החברות ב-G4 צבועות בכחול: הודו, ברזיל, גרמניה ויפן.

ה-G4 הוא כינוי לברית בין ארבע המדינות: הודו, ברזיל, גרמניה ויפן, שבמסגרתה כל אחת מהמדינות החברות תתמוך בהענקת מושב קבוע במועצת הביטחון לשאר החברות בברית. כל אחת מהחברות בברית, מסיבותיה שלה, רואה עצמה כמועמדת מתאימה למושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם.

במסגרת שיתוף הפעולה בין המדינות, הציעו ארבע המדינות שבנוסף לארבעתן יינתנו גם שני מושבים קבועים לשתי מדינות מאפריקה (ראו פסקה בהמשך – "נציגות אפריקאית"). חלק ממדינות העולם מתנגדות לתת מושב קבוע לחלק ממדינות ה-G4, למשל: הרפובליקה העממית של סין מתנגדת לצירופה של יפן כחברה קבועה במועצת הביטחון. פקיסטן מתנגדת לצירופה של הודו וחלק ממדינות אירופה מתנגדות לצירוף גרמניה.

הודוהודוהודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודו לבדה מהווה כשישית מאוכלוסיית העולם (יותר מהממלכה המאוחדת, צרפת, ארצות הברית ורוסיה גם יחד), והיא המדינה השנייה המאוכלסת ביותר בעולם אחרי סין. כיום היא הכלכלה השלישית בגודלה בעולם[1], ועד לשנת 2030 תהפוך להיות המדינה המאוכלסת בעולם.
עקב סיבות אלה מבקשת הודו להצטרף למועצת הביטחון כחברה קבועה. כל חמש החברות הקבועות במועצה הביעו תמיכה בצירופה של הודו[2][3][4][5] (האחרונה שבהן היא סין שהודיעה על תמיכתה באפריל 2011).
המתנגדת העיקרית לצירופה של הודו היא יריבתה הגדולה, פקיסטן, החוששת שהודו תנצל את כוחה במועצת הביטחון כדי לפגוע באינטרסים שלה בקשמיר.
הודו מחזיקה בנשק גרעיני והיא אחת מחמש המדינות שאינן חתומות על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני של האו"ם. נתון זה משפיע לרעה על מעמדה של הודו.

יפןיפןיפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומתה של יפן לתקציב האו"ם היא השנייה בגודלה (אחרי ארצות הברית) – הסכום אותו תורמת יפן כל שנה לתקציבי האו"ם גדול מהסכום שאותו נותנות הממלכה המאוחדת, צרפת, רוסיה וסין גם יחד. ככלכלה הרביעית בגודלה בעולם[1] (נכון ל-2012) יפן סבורה כי גם לה מגיע מושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם.
רבות ממדינות אסיה הקשורות בקשרים כלכליים עם יפן תמכו בהענקת מושב קבוע במועצת הביטחון ליפן.
ארצות הברית, רוסיה והממלכה המאוחדת תומכות בצירופה של יפן כחברה קבועה במועצת הביטחון[3][6]. עם זאת, סין השמיעה בעבר התנגדות לצירוף יפן כחברה קבועה במועצת הביטחון[7]. קולות המתנגדים למושב יפני קבוע במועצת הביטחון טוענים שליפנים לא מגיע מושב קבוע בגלל מעשי הזוועה אותם ביצעו החיילים היפנים במהלך מלחמת העולם השנייה ברחבי היבשת האסיאתיית, שכן יפן עדיין לא התנצלה באופן מלא על מעשי הזוועה.

גרמניהגרמניהגרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה היא התורמת השלישית לתקציב האו"ם (אחרי ארצות הברית ויפן) והיא הכלכלה הגדולה ביותר באירופה[1] והכלכלה החמישית בעולם. מסיבות אלה רואה עצמה גרמניה כזכאית למושב קבוע במועצת הביטחון[8].
הקולות המתנגדים לצירופה של גרמניה באים בעיקר מאירופה – מדינות אירופיות רבות, כמו הולנד ואיטליה, אינן רוצות שגרמניה תגדיל את השפעתה הפוליטית בעולם (שכן הדבר יגרום להקטנת ההשפעה של מדינות אלה עצמן). חששות דומים הביעו הממלכה המאוחדת וצרפת, אך עם זאת הן לבסוף תמכו במושב קבוע לגרמניה.
אחת ההצעות שעלו מתוך אירופה עצמה היא שצרפת והממלכה המאוחדת יוותרו על מושבן במועצת הביטחון של האו"ם ובמקומן יהיה מושב אחד קבוע לאיחוד האירופי. עם זאת, הצעה זו אינה זוכה לתמיכה רבה עקב העובדה שאירופה כיחידה שלמה עדיין לא מנהיגה מדיניות אחידה, ולכן מעדיפות מדינות אירופה פיצול של הכוח הפוליטי[9]. בנוסף לזאת, ישנם אנשים הטוענים שאין לצרף את גרמניה למועצת הביטחון (הגוף שאחראי על שמירת השלום בעולם) בגלל זוועות השואה והשלטון בימי גרמניה הנאצית.

ברזילברזילברזיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברזיל היא המדינה הגדולה ביותר באמריקה הדרומית במונחים של אוכלוסייה, כלכלה ושטח. האוכלוסייה שלה היא החמישית בעולם וכלכלתה מדורגת במקום השביעי בעולם[1]. לאמריקה הדרומית, בדומה לאפריקה, אין נציגות קבועה במועצת הביטחון, ורבות ממדינות העולם תומכות בהענקת מושב קבוע לאחת ממדינות אמריקה הדרומית[5][10]. ברזיל רואה עצמה כמייצגת את האינטרסים של כל היבשת הדרום אמריקנית. כל חמש החברות הקבועות תמכו בצירופה של ברזיל. ההסתייגות היחידה הייתה של ארצות הברית שמוכנה לקבל את ברזיל כחברה קבועה, אך ללא זכות וטו.

האיחוד האפריקאיהאיחוד האפריקאינציגות אפריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליבשת אפריקה אין נציגות קבועה במועצת הביטחון של האו"ם. כחלק מהקריאות לשינויים במבנה המועצה, ישנם קולות הקוראים להוספת חברה קבועה שתהיה נציגה אפריקאית, לרוב מהסיבות הבאות:

  • אפריקה היא היבשת השנייה בגודלה ובעלת האוכלוסייה השנייה בגודלה אחרי אסיה (שבה יש לרוסיה וסין נציגות ויפן והודו מועמדות להצטרפות).
  • לאפריקה יש יותר מדינות חברות באו"ם מכל שאר היבשות.
  • אפריקה כיבשת אינה מאיימת צבאית על אף חברה אחרת באו"ם.

כחלק מתוכנית הרפורמה שהוצעה על ידי מזכ"ל האו"ם קופי אנאן, יתווספו שתי חברות קבועות שיהיו נציגות אפריקניות. שלוש המדינות שרואות את עצמן מועמדות לתפקיד החברה הקבועה הן מצרים[11], דרום אפריקה[12] וניגריה[13]. עם זאת, חוסר היכולת לקבוע מי יהיו השתיים שיקבלו מושב קבוע האפיל על הוספת מושב קבוע לאפריקה[14]. מדינות נוספות שנחשבו מועמדות לקבלת מושב קבוע הן אתיופיה ואלג'יריה, אך אלה לא זכו לתמיכה. קולות המתנגדים לצירופה של חברה אפריקאית טוענים שאף מדינה באפריקה אינה שומרת על זכויות אדם ובעלת אורח חיים דמוקרטי כמו שקובעת ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]