רודולף לוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רודולף לוי
Rudolf Levy
לידה 15 ביולי 1875
שצ'צ'ין, ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1944 (בגיל 68 בערך)
איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה לאמנויות של קרלוסהה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1890–1944 (כ־54 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אקספרסיוניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רודולף לויגרמנית: Rudolf Levy‏; 15 ביולי 1875ינואר 1944) היה צייר אקספרסיוניסטי יהודי גרמני חבר הזצסיון הברלינאי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודולף לוי נולד ב-15 ביולי כילד ראשון למשפחה יהודית אורתודוקסית של יוליוס ותרז לוי בסטטין. אחיו היו פול לוי (1876–1943), שהפך למהנדס רכבת ונרצח במחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו, ואחותו קיטה לוי (1879–1954), שהיגרה לתל אביב.

המשפחה עברה מסטטין לגדנסק, שם בילה רודולף את ילדותו ונעוריו. לאחר שסיים את בית הספר, הוא למד לראשונה בין השנים 1890 עד 1892 מה שאביו הגדיר נגר אומנותי. הכשרתו האמנותית החלה בשנת 1895 באקדמיה הממלכתית לאמנויות יפות בקרלסרוהה .

בשנת 1897 נסע למינכן עם הנס פורמן כדי להיות צייר. באקדמיה לאמנות, לוי התקבל לשיעור הטבע של ניקולאוס גייסיס בשנת 1899, ואז למד בבית הספר הפרטי לציור של היינריך קניר, שם פול קליי היו חברו לכיתה. לוי עמד במוקד עמותת האמנים Sturmfackel, שנפגשה בקפה "שוואבינגר סטפני" וכללו את: אלפרד קובין, אלברט וייסגרבר, ולטר בונדי, אלכסנדר פון זלצמן, ארנסט שטרן.

בסתיו 1903 נסע לפריז, יחד עם הנס פורמן ו-ולטר בונדי, הקים את קבוצת האמנים דוברי הגרמנית שנפגשה בבית הקפה "קפה דו דום". בשנת 1905 הוא הציג את ציורו ב"סלון הסתיו השלישי של פריז ובשנת 1906 ב"סלון הסתיו הרביעי של פריז" עם הציור "עירום נשי עם מניפה". משנת 1907 לוי למד ציור בסטודיו אצל מאטיס.

בשנת 1912 השתתף לוי בתערוכת Sonderbund של קלן עם שתי עבודות. השתתפותו בתערוכות נקטעה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. לוי התנדב ולחם כלוחם גרמני בצרפת, ופלנדריה וקיבל את צלב הברזל בשנת 1915. למזלו יצא ללא פגע, מהמלחמה בניגוד לחברו הצייר הנס בולץ.

בשנת 1919 חזר האמן לגרמניה והשתתף בתערוכה הראשונה בדיסלדורף. בחוג האמנים סביב בעל הגלריה אלפרד פלכטהיים, שפתח מחדש את גלריית דיסלדורף שלו בשנת 1919, פגש לוי חברים רבים מהפריזאים לפני 1914. האמן צייר בעיקר טבע דומם, כמו גם דיוקנאות ונופים. ב-29 בדצמבר 1919 במינכן נישא לצלמת ולשחקנית יוג'ין שינדלר (1894–1953), שמה האמנותי ג'ניה מורלי.[1]

לאחר ששהה בערים שונות, התיישב לבסוף בברלין בשנת 1921. כאן בשנת 1922 ארגן בעל הגלריה פלכטיים את תערוכת היחיד הראשונה של רודולף לוי. הוצגו נופים, טבע דומם ודיוקנאות של האמן ופלכטיים הציג אותו לראשונה בפני קהל רחב. מבקרי אמנות גרמנים הביעו שבחים והכרה. בשנות העשרים של המאה העשרים זכה להצלחה הולכת וגוברת והשתתף בתערוכות רבות בגרמניה ומחוצה לה.

בין השנים 1924 עד 1926 שהה לוי שוב בפריז, שם הפך לנציג חשוב עבור פלכטיים, וקישר אותו עם אמנים ומציגים בפריז. במהלך שהות הקיץ בסנרי-סור-מר צייר לוי נופים רבים שהוצגו בידי פלכטהיים בברלין ובדיסלדורף. הוא חגג את יום הולדתו ה-50 ב -15 ביולי 1925 בגלריה פלכטהיים בדיסלדורף. השתתפו חברים וציירים מכל השנים, ביניהם ולטר כהן, פרדיננד קרל קורטן, ורנר הייזר, וילהלם קרייז, היינריך נאון, אלכס ומל ועוד.

בשנת 1927 שב לוי לברלין. בשנת 1928 הפך לוי לחבר דירקטוריון וחבר שופטים בזצסיון הברלינאי יחד עם הנס פורמן, שרלוט ברנד-קורינת, ג'ורג' גרוס ומקס פקשטיין והיה מעורב עד שהיגר בשנת 1933. לוי ייסד בשנת 1929, בית ספר פרטי לציור בקורפירסטנדאם. בשנים האחרונות שהיה בברלין, לוי צייר בעיקר דיוקנאות ודומם.

הגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל מוצאו היהודי עזב רודולף לוי את גרמניה ב-1 באפריל 1933 ונסע לריביירה האיטלקית, לרפאלו, שם היה חברו ותלמידו בוב גסינוס-ויסר[2] היה בעל בית של "וילה אולימפו". לוי התגורר שם עם אוסקר קוקושקה זמן מה לפני שעבר לפריז ומשם למיורקה בשנת 1935. בקאלה רג'אדה פגש מהגרים אחרים כמו פריץ בלייל, היינריך מריה דברינגהאוזן, ארתור סגל וקרל אוטן. כשפרצה מלחמת האזרחים בספרד, לוי עזב את האי באוגוסט 1936 ועלה על ספינה לניו יורק, שם חיכה לו חברו אריק שרל. אף שהיה לו רישיון שהייה עד אוקטובר 1937, לוי לא רצה להישאר בארצות הברית, חזר לאירופה במאי 1937 ונסע תחילה לדוברובניק בקרואטיה ולאחר מכן לאיסקיה בשנת 1938. שם שהה במושבת האמנים עם קרלי סון-רטל, קורט קריימר (1912–1961), ורנר ז'יל, מקס פייפר וטנפול ואדוארד ברגהיר, איתם התיידד.[3] לוי חי ממכירת ציורים מדי פעם וקיבל תמיכה כספית ממשפחתו, כולל מגרושתו ג'ניה.

הוא חווה את פרוץ המלחמה בשנת 1939 עם קרלי סון-רטל וקורט קריימר באי פרוצ'ידה. בסתיו 1939 לא הוארך היתר השהייה שלו באיסקיה ולוי נאלץ לעזוב את איטליה ב-25 בנובמבר 1939. אריק שארל, שכבר היה בארצות הברית, ניסה להשיג ויזה ללוי. כל הניסיונות, כולל חלופות למעבר לצ'ילה או לברזיל, נכשלו. ככל הנראה מסיבות כלכליות: הנסיעה עלתה 500 דולר, ועד 500 דולר היה צריך להפקיד כערבות.

בדצמבר 1940 עבר לוי לפירנצה, שם המתינו לו חבריו היינץ בטקה וקורט קריימר. הוא מצא מחסה בפנסיון של האחות בנדיני, שנמצא בפאלאצו גואדגני בפיאצה סנטו ספיריטו. אמנים ומהגרים נפגשו ב Caffè Le Giubbe Rosse בפיאצה דלה רפובליקה. לוי החל לצייר שוב ויצירתו הישנה נוצרה, שכללה בעיקר טבע דומם, אך גם דיוקנאות. לוי הצליח להרוויח חלק מפרנסתו על ידי מכירת ציורים; אספנים מפירנצה היו מעוניינים בציוריו.

במאי 1943 עבר לוי עם פררמן ופרידריך קריגבאום לסליטינו ליד פירנצה בגלל סכנת המלחמה.[4] כשנכבשה פירנצה על ידי הנאצים ב-11 בספטמבר 1943, והחוקים האנטי-יהודיים הגרמניים קיבלו תוקף בשטחים הכבושים, גם לוי לא היה בטוח מפני גילוי וגירוש מאיטליה. חבריו הזהירו אותו והוא הצליח בתחילה להסתתר.[5]

בדצמבר 1943 אנשי SS שהתחזו לסוחרי אמנות רימו אותו בתואנה שהם רוצים לקנות את ציוריו ופיתו אותו למלכודת. לוי שב ללא חשד לדירתו הישנה שם נעצר על ידי אנשי הגסטפו ב-12 בדצמבר 1943 ונלקח לכלא פלורנטין לה מוראט. כאשר רכבת האסירים היהודים נסעה לאושוויץ מפירנצה דרך קרפי ליד מודנה ומילאנו ב־30 בינואר 1944, רודולף לוי היה עליה עם המספר 297 ברשימה. ככל הנראה הוא נפטר בטרנספורט בינואר 1944, שכן יש הוכחות לכך שהוא לא הגיע בחיים לאושוויץ ב-6 בפברואר 1944.

עבודות של רודולף לוי הוחרמו על ידי הנאציונל-סוציאליסטים בשנת 1937 במהלך מסע ה"אמנות המנוונת" במוזיאונים גרמניים אבדו או הושמדו.[6]

בגרמניה, עבודתו המוקדמת נשמרת רק בכמה אוספים ציבוריים, יצירות מהתקופה בפירנצה מופיעות מדי פעם בסחר האמנות.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רודולף לוי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]