בתיה לנצט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בתיה לנצט
BATIA LANCET.jpeg
בתיה לנצט, 1957
סוגה מועדפת תיאטרון
תאריך לידה 12 בפברואר 1922 (בת 95)
מקום לידה טרנסילבניה
שפה מועדפת עברית
בסרט "השרשרת של פסיה", בבימויו של חורחה גורביץ', 2006

בתיה לנצט (נולדה ב-12 בפברואר 1922) היא שחקנית תיאטרון וקולנוע ישראלית, ממייסדי התיאטרון הקאמרי ומבכירי שחקניו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתיה לנצט נולדה בשנת 1922, להוריה אירנה וצבי לנצט, יוצאי טרנסילבניה. היא עלתה בגיל שנתיים עם הוריה ואחיה הקטן משה לארץ ישראל, ב-1924, והם השתקעו בהרצליה, שם גדלה. הוריה נמנו על מייסדי הרצליה.[1]. שם גם החלה את קריירת המשחק שלה כמשתתפת בהצגות בית הספר[2].

למדה בסטודיו למשחק של צבי פרידלנד בתיאטרון הבימה. במסגרת זו השתתפה בהצגות התיאטרון: "האם" (1939), "גלוריוס בעל הנס" (1940), "הקונצרט" (1942). ב-1942 הצטרפה ללהקה הצבאית שהקים צבי פרידלנד עבור החיילים העבריים בצבא הבריטי ונקראה "הלהקה הצבאית".

בשנת 1944 הייתה לנצט בין חמישה מייסדי התיאטרון הקאמרי, יחד עם יוסף וימימה מילוא, רוזה ליכטנשטיין ואברהם בן יוסף. התיאטרון נוסד במקורו בשם "להקת המערכונים". לנצט הייתה חברת הוועדה האמנותית של הלהקה והשתתפה במופע הראשון שלה "מאז ועד היום" (בכורה ב-24 באוקטובר 1944) [3]. כעבור מספר חודשים, בתחילת 1945, הפכה הלהקה לתיאטרון הקאמרי. במחצית שנות ה-40 נישאה לנצט לנחום גרשונוביץ (לימים, גרשום), שנמנה על מפקדי "ההגנה" בירושלים. לשניים נולדה בת משותפת. בתחילת שנות ה-50 נישאה בשנית לבמאי פיטר פריי. לשניים נולדה הבת מיכל.

בשנת 1962 עברה לשחק בתיאטרון חיפה.[4] בשנת 1968 קיבלה מלגה מהממשל הצרפתי להכרת התרבות הצרפתית ויצאה לשהות של שנה בפריז. במהלך שהותה שם ביקרה בהרצאות בנושא יהדות שערך הרב יהודה ליאון אשכנזי. לאחר שובה לארץ החליטה לנצט ללמוד יהדות באוניברסיטת בר-אילן. בשנים 1974 - 1970 שיחקה בתיאטרון הבימה. באמצע שנות ה-70 החלה בתהליך חזרה בתשובה, פרשה מהמשחק, מכרה את ביתה ביפו לאמנית אילנה גור ועברה להתגורר ברובע היהודי בירושלים.[5]. שם המשיכה בשמיעת שיעורים בבית מדרשו של הרב אשכנזי, שעלה לארץ ופתח בירושלים מכון בשם "מעיינות". בהמשך עברה לנצט להתגורר בצפת, שם הפיצה את שיעוריו המוקלטים של הרב אשכנזי. ממחצית שנות ה-80 לנצט מתגוררת בטבריה, לא הרחק מקיבוץ שער הגולן, שם נערכו צילומי סרטה "אשת הגיבור". הסרט שהקנה לה בשעתו פרסום רב. הבת מיכל חזרה גם היא בתשובה וחיה עם משפחתה בשכונת מאה שערים בירושלים.

הצגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגות בהם השתתפה בתיאטרון הקאמרי: משרתם של שני אדונים (1945); חתונת הדמים (1946); המפקח בא (1948); קול התור (1948); הוא הלך בשדות (1948); כזאת הייתה אמא (1948); ארבע כנפות הארץ (1951); על עכברים ואנשים (1951); לאור הגז (1953); מוריד הגשם (1955); ירמה בירמה (1957); מלאך האבן (1958); בגלל החגורה (1958); בית הבובות (1959); מרי סטיוארט במרי סטיוארט (1961); הערב אימפרוביזציה. על משחקה ב"מלאך האבן" זכתה בפרס קלוזנר לשחקן הבולט ב-1958[6]

הצגות בהן השתתפה בתיאטרון חיפה: רות המואביה ב"הלילה לאיש" (1962); ליויה ב"נשים הזהרו מנשים" (1970).

הצגות בהן השתתפה ב"הבימה"[7]: מניה ב"יהודי הדממה" (1970); ברתה ב"תאודור" (1971); דולצ'ה ב"בקץ הימים" (1972); קטלין ב"הבית" (1972); טינה ב"מכתבים מוונציה" (1973); סבתא ב"דלתות דופקות" (1974); גברת אורבן ב"משחק חתולים" (1974).

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכתה בפרס שחקנית השנה על תפקיד ירמה ב"ירמה" (1956/57), ובפרס המועדון הלאומי על שם קלוזנר על תפקידה במלאך האבן (1958) [9].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]