רון נחמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רון נחמן
Ron naxman.JPG
רונן נחמן, 2010
לידה 6 באוגוסט 1942
תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה 18 בינואר 2013 (בגיל 70)
ישראלישראל פתח תקווה, ישראל
מקום קבורה אריאל
השכלה אוניברסיטת תל אביב
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הליכוד עריכת הנתון בוויקינתונים
חבר הכנסת
13 ביולי 199217 ביוני 1996
(4 שנים)
כנסות 13
ראש המועצה המקומית אריאל ה־1
19781979
7 במאי 19851998
(כ־12 שנים)
הוא בעצמו
(כראש העירייה)
ראש עיריית אריאל ה־1
199818 בינואר 2013
(כ־15 שנים)
→ הוא בעצמו
(כראש המועצה המקומית)
פרסים והוקרה
פרס ישראל (2013) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
דרך על שמו של רון נחמן באריאל

רון נחמן (6 באוגוסט 1942 - 18 בינואר 2013) היה ראש עיריית אריאל, חבר הכנסת ה-13 מטעם הליכוד וחבר מועצת הנפט בישראל. לאחר פטירתו הוחלט על זכייתו בפרס ישראל לשנת תשע"ג בתחום מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה[1].

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחמן נולד בשנת 1942 לאב ששימש כסגן ראש מועצת נס ציונה, ואם שהייתה בת למייסדי נס ציונה, ממשפחות לרר-בוקסר. למד בבית הספר היסודי "ראשונים" בנס ציונה וגימנסיה הריאלית בראשון לציון, אך סולק ממנה בכיתה י"א. שירת בחיל הקשר באילת. קיבל תואר ראשון במדע המדינה ובלימודי עבודה בשנת 1970 ותואר ראשון במשפטים בשנת 1980 מאוניברסיטת תל אביב.

ב-1973 היה ממקימי "גרעין תל אביב" שיועד להקמת אריאל, וממקימי היישוב בפועל בשנת 1978. התמנה ליו"ר המועצה הראשון של היישוב[2] אך בשנת 1979 העביר את השרביט ליעקב פייטלסון וכיהן כסגנו, במקביל להיותו סמנכ"ל רשות השידור. בשנת 1985 נבחר ליו"ר המועצה ומאז עמד בראשות היישוב עד לפטירתו.

נבחר לכנסת ה-13 מטעם הליכוד והיה חבר בוועדת הכספים ובוועדת חוקה, חוק ומשפט. לקראת הבחירות לכנסת הארבע עשרה הוצב במקום ה-34 ברשימת הליכוד-גשר-צומת לכנסת ולאחר התפטרותם של אהוד אולמרט ופיני בדש לאור היבחרם לראשי רשויות, נדרש לבחור בין כהונה בכנסת להמשך כהונתו בראשות מועצת אריאל[3] ובחר להמשיך כראש מועצת אריאל.

כיהן בוועדה המתאמת, שאחראית לקשר עם גורמי חוץ קרובים של המרכז האוניברסיטאי אריאל.

רון נחמן נפטר ב-18 בינואר 2013 לאחר מאבק ממושך בסרטן המעי הגס, בו לקה בשנת 2009. הוא נטמן באריאל והותיר אחריו את רעייתו, דורית, ארבע בנות ונכדים.

לאחר פטירתו הוכרז על זכייתו בפרס ישראל בתחום מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה. הזכייה התאפשרה, אף שהפרס ניתן על פי התקנון רק בחיים, כיוון שמועמדותו הוגשה עוד בחייו[1].

פעולותיו כראש עיריית אריאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראיון לעיתון "מקור ראשון" ב-24 באוגוסט 2007 אמר כי הוא דוגל בהרחבת העיר למען גידול הקהילה הדתית במאות משפחות. אחת הסיבות שציין לכך היא העובדה שאריאל הוקמה כעיר חילונית, ולכן הקהילה ההטרוגנית שבה כוללת מספר גדול של עולים חדשים בעלי רקע חילוני. לכן, לדעתו יש לעבות את האוכלוסייה הדתית כדי לתת דגש רב יותר למסורת היהודית. בהתאם לגישתו זו סייע בקליטת ישיבת ההסדר ששכנה בעבר בנצרים (היישוב פונה במסגרת תוכנית ההתנתקות) באריאל. לדבריו, "הישיבה הזו יכולה להיות מנוף לבואן של משפחות. ביקשתי לקלוט כאן מאות משפחות מגוש קטיף [...] אם כולם היו מגיעים לכאן, הייתי יכול כבר ליישב אותם בבתים, ועדיין לא מאוחר לכך."

במסגרת פועלו הקים באריאל היכל תרבות וכן סייע להפיכתה של מכללת אריאל ביהודה ושומרון לאוניברסיטת אריאל ב-2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]