ועדת החוקה, חוק ומשפט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
ישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט בראשות ח"כ יזהר הררי, בשנת 1952 לערך.

ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת היא אחת מוועדות הכנסת הקבועות. הוועדה עוסקת בחוקת המדינה, בחוקי היסוד, בחוקים הרגילים הנוגעים לסדרי המשפט ולשאלות מתחומי המשפט, ובחוקים כגון: פיזור הכנסת, בחירות ועוד.

הסיבות להקמת הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהחלטת החלוקה של עצרת האו"ם (29.11.1947) נאמר: "האסיפה המכוננת של כל מדינה (היהודית והערבית) תתקין חוקה דמוקרטית למדינתה". במגילת העצמאות נקבע: "אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט הלילה ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתקבע על ידי האסיפה המכוננת הנבחרת, לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית". אם כן, עצרת האו"ם חייבה כינון חוקה וכל נציגי המפלגות העיקריות חתמו על הכרזת העצמאות שאישרה קביעה זו, ואף קבעה תאריך יעד לכינון החוקה. ברוח דברים אלו הוקמה בסמוך לקום המדינה ועדה לענייני חוקה בראשות ד"ר זרח ורהפטיג. דוד בן-גוריון, אז ראש הממשלה, הכריז כי תפקידה הוא לעבד הצעת חוקה לפרלמנט הבא. אפשר להסיק שהייתה כוונה לחוקק חוקה פורמלית אחרת לא היו מקימים ועדה מיוחדת לשם כך.

רוב חברי הוועדה ראו בשני מסמכים אלה מסמכים המחייבים כינון חוקה באופן מיידי, גם מבחינה משפטית וגם מבחינה מוסרית. עוד הם טענו שמיד לאחר אישור החוקה, על האסיפה המכוננת להתפזר, כי מטרתה היה לכונן חוקה ורק לאחר מכן תיבחר הכנסת הראשונה.

דעת המיעוט סברה שאין צורך לחייב את האסיפה המכוננת לכונן חוקה. הם גם קבעו שמועצת המדינה הזמנית תמשיך לכהן לצד האסיפה המכוננת, קביעה זו זכתה לתמיכת ראש הממשלה דוד בן-גוריון ואף עוגנה בחוק כפקודת המעבר לאסיפה מכוננת.

כאמור לעיל, לא הייתה תמימות דעים בקשר להכרח המיידי, ולהכרח בכלל בכינון חוקה. בהכללה ניתן לומר, כי תומכי החוקה היו מפלגות ימין, מרכז ושמאל, מפלגות אלו היו מפלגות מיעוט אשר מנהיגיהן היו חסרי אונים מול מפא"י הדומיננטית. כל המפלגות שתמכו בחוקה, למעט המפלגה הפרוגרסיבית, ישבו באופוזיציה. טיעוניהם של התומכים בכינון החוקה נשענו בעיקר על הצורך בהגנה על זכויות הפרט והסדרתם בחוקה.

את המתנגדים לחוקה אפשר לחלק לשלושה סוגים.

  • המתנגדים לכינון חוקה באופן מיידי. לדעתם, יש צורך לחכות עם כינון החוקה משום שחוקה צריכה להיכתב בסופה של מהפכה כדי להנציח עקרונות מסוימים ומדינת ישראל במצבה היא רק בתחילתה של המהפכה. בנוסף הם טענו, שחוקה אמורה להתבסס על אמונו של העם בה ואנו איננו יודעים עדיין מה דעתם של היהודים העתידים לבוא שכן המדינה הייתה עוד בתקופה של קליטת עלייה מאסיבית.
  • אנשים שחושבים שאפשר להסתפק בחוקי יסוד.
  • אלה המתנגדים לכינון חוקה באופן עקרוני, אותם אנשים השתייכו ברובם למפלגות הדתיות.

התוצאה של הוויכוח היא, שלמדינת ישראל אין היום חוקה. הדיונים בנושא החוקה הסתיימו בהצעה שהוגשה בפני הכנסת, על ידי חבר הכנסת יזהר הררי.

פשרת הררי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי ההצעה, הכנסת הראשונה הטילה על ועדת חוקה, חוק ומשפט להכין הצעת חוקה למדינה, והחוקה תהיה בנויה מפרקים, כך שכל פרק יהווה חוק יסודי בפני עצמו. הפרקים יובאו לאישור בפני הכנסת, וכאשר והוועדה תסיים את עבודתה, כל הפרקים יתאגדו לחוקת המדינה.

ההצעה התקבלה ב-13 ביוני 1950, על ידי חברי הכנסת, והיא ידועה כ"החלטת הררי", אשר קובעת את הדרך לכינון חוקה. מדובר בה במפורש על ועדה שתכין חוקה, ומשמעות הדבר, שגם לאחר הסבת שמה של האסיפה המכוננת לכנסת הראשונה, היא תמשיך להיות רשות מכוננת. למרות ההחלטה, נותרו שאלות פתוחות לגבי הנושאים בהם יעסקו החוקים היסודיים, האם באמת יש חובה לכונן חוקה? הרי נאמר בה שהכנסת "מטילה" על ועדת חוקה חוק ומשפט להכין חוקה, אך כתוב "במידה שהוועדה תסיים את עבודתה", מכך ניתן להבין, שכינון החוקה אינו מחויב.

לא ברור גם האם חוק יסודי הופך לפרק בחוקה מיד עם חקיקתו, או רק לאחר איגוד כל החוקים לחוקה? וכיצד יאוגדו כל החוקים? האם לאחר חקיקת האחרון שביניהם תהיה התאגדותם לחוקה אוטומטית או שיש צורך בהחלטה טכנית כדי שיהיו לחוקה? ובכלל מהו תוקפה המשפטי של החלטת הררי? בהמשך להחלטה זו, חוקקה הכנסת שני עשר חוקי יסוד כתשתית לחוקת המדינה: חוק יסוד: הכנסת, חוק יסוד: הממשלה, חוק יסוד: נשיא המדינה, חוק יסוד: מקרקעי ישראל, חוק יסוד: משק המדינה, חוק יסוד: הצבא, חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, חוק יסוד: השפיטה, חוק יסוד: מבקר המדינה, חוק יסוד: חופש העיסוק, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק יסוד: משאל עם. ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת ה-16 נטלה על עצמה את המלאכה לבחון את חוקי היסוד שנחקקו, להתאים אותם למסמך חוקתי, לצרף הצעות לפרקים החסרים ולאגד את כל אלה למסמך אחד הכולל הצעות לחוקה.

ראשי הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם יושבי ראש הוועדה נמנו חברי הכנסת יזהר הררי, זרח ורהפטיג, נחום ניר, משה אונא, שלמה-ישראל בן-מאיר, יוסף גולדשמידט, יצחק רפאל, אמנון רובינשטיין, דוד גלס, אליעזר קולס, שאול יהלום, אוריאל לין, חנן פורת, אופיר פינס, דוד צוקר, מיכאל איתן ומנחם בן ששון. יושב ראש הוועדה הנוכחי הוא חבר הכנסת ניסן סלומיאנסקי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]