רחל ליברמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רחל ליברמן, בשנת 1930

רחל לאה ליברמן (10 ביולי 1900 ברדיצ'ב, אוקראינה - 7 באפריל 1935 בואנוס איירס, ארגנטינה; ספרדית: Raquel Liberman) הייתה לוחמת נגד סחר בנשים בארגנטינה, לאחר שבעצמה נפלה קרבן לתופעה זו. היא הצליחה להביא בתחילת המאה ה-20 להרשעתם של ראשי רשת הברחת נשים יהודיות לארגנטינה, ולחיסול הארגון 'צבי מגדל' שבו הם היו מאוגדים. [1][2][3]

ילדות, וראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליברמן עברה עם משפחתה ממקום הולדתה ברדיצ'ב, אוקראינה - לוורשה בפולין, עוד בילדותה.[4] היא נישאה כדת וכדין ב-1919 בטקס חופה וקידושין ליעקב פרבר, חייט יהודי מוורשה, שהיגר כעבור זמן לארגנטינה, לעיירה טפאלקווה (Tapalque) במחוז בואנוס איירס, שם השתקעו לפני כן אחותו ובעלה. רחל ליברמן הצטרפה לבעלה עם שני ילדיהם ב-1922, אבל קצת לאחר בואם נפטר יעקב פרבר משחפת. כיוון שנזקקה נואשות לפרנסה אך לא ידעה ספרדית, היא הפקידה את ילדיה בידי משפחה אומנת ונסעה לחפש תעסוקה במקצועה כתופרת בבואנוס איירס. כדי להקל על עצמה במציאת עבודה, שמרה בסוד את קיום ילדיה, ובמקביל - העלימה מהם ומשאר מכריה את קורותיה בעיר הבירה.

השתעבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השתלשלות האירועים שהביאו לנפילתה של ליברמן ברשת הסרסורים סוחרי הנשים לא ידועה, בהיעדר מידע על חייה המוקדמים בבואנוס איירס, אך בעיקר - משום היותה קנאית מאד לפרטיותה. ליברמן נלכדה בציפורני 'צבי מגדל' והוכרחה לעבוד בזנות למענם, כשכל אותו זמן השכילה גם לממן את אחזקת ילדיה, וגם לחסוך די כסף שהספיק לפדיון חירותה, כעבור שנים, מארגון הפשע. עם שחרורה מאותו שיעבוד, עלה בידיה לפתוח חנות קטנה בשדרות קאג'או, שדרה מרכזית בבואנוס איירס. ואולם, אנשי 'צבי מגדל' החלו להטריד אותה באיומים והפחדות, על מנת להרתיע את הנשים הכלואות בידיהם מלחקות את מעשיה וללכת בדרכה. סרסור בשם חוסה סלומון קורן, שליברמן לא הכירה ולא ידעה על חברותו בארגון, חיזר אחריה בעקשנות עד שלבסוף נענתה ונישאה לו - בטקס חתונה מבוים, כשהמניין והאורחים הם חברי ארגון 'צבי מגדל'. את האמת גילתה מאוחר מדי, אחרי שסלומון קורן שדד את כל כספה וחסכונותיה, עד שאילץ אותה לבסוף להשתעבד מחדש לארגון הפשע ולעבוד באחד מבתי הבושת שלו.[5]

בערב השנה החדשה 1929, ב-31 בדצמבר, ליברמן הצליחה להתחמק מפיקוח הסרסורים, ומיהרה להתלונן במשטרה. מאותו לילה ובמשך חצי שנה היא מסרה לקצין המשטרה חוליו אלסוגראי מידע אודות פעילות ארגון הפשע 'צבי מגדל'. תלונתה בפני הרשויות הייתה העדות הראשונה והמשמעותית, שחשפה את פעילות רשתות הסחר בנשים בארגנטינה, ובסופו של דבר הביאה לחיסול הארגונים הללו.[1]

העדות, והפללת ארגון 'צבי מגדל'[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבריחתה השנייה ליברמן העידה, כאמור, בפני החוקר חוליו אלסוגראי - איש משטרה שנודע ביושרו, ובעזרתו הוגשה העדות לבית משפט באביב 1930. לשאלת החוקר אם היא נחושה להעיד בשבועה בפני שופט היא ענתה: "אני יכולה למות רק פעם אחת - לא אסוג מן התלונה".[6] על דוכן העדים בפני השופט ד"ר מנואל רודריגז אוקמפו, חשפה ליברמן את השיטות בהן נהג ארגון הפשע ללכוד ולהעביר נשים, בכפייה, ממקום למקום. הובלתן נעשתה תוך כדי התעללות קשה בהן, פיזית ונפשית, על מנת לדכא בליבן את הרצון להתנגדות, וכדי למנוע כל ניסיון להפללת הארגון.

על בסיס עדותה ציווה השופט לעצור 108 מאנשי 'צבי מגדל', ולהוציא צווי מעצר כנגד 334 עבריינים נמלטים באשמת קשירת קשר לביצוע פשעים חמורים ומעשי שחיתות. המשפט הארוך הסתיים בסוף 1930 כשכל 108 הנאשמים הורשעו באשמות שיוחסו להם. "עצם קיומו של ארגון 'צבי מגדל' מאיים על שלום החברה שלנו", כתב השופט אוקמפו בסיכום פסק הדין, בגזרו תקופות מאסר ארוכות על הנאשמים.

החקירות והמשפט חשפו את קשרי הגומלין שנרקמו בין ארגון הפשע למשטרה הפדרלית ולרשויות החוק במדינה. עורכי הדין של 'צבי מגדל', המקושרים לחברה הגבוהה, הגישו ערעור על פסק הדין של השופט אוקמפו, וזכו: בית הדין לערעורים אשרר את הרשעתם וכליאתם של שלושה נאשמים בלבד מבין חברי ארגון הפשע, ואת השאר - הוציא לחפשי. ראש הרכב ערכאת הערעורים הצדיק זאת בכך שרחל ליברמן הייתה היחידה שהעידה במשפט (חרף האיומים עליה) בשעה שקרבנות פשע אחרות נמנעו מלהתלונן. על אף זאת, פרסום המשפט וספיחיו בתקשורת העלה את מודעות הציבור לפעילות ארגון הפשע 'צבי מגדל', וליכולתו לחדור לזרועות הממשל, והוביל לבסוף לחיסולו.[7]

מחלה ומוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחל לאה ליברמן מתה מסרטן בבלוטת התריס ב-7 באפריל 1935 בגיל 34.[8]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2010 מוענק בארגנטינה "פרס רחל ליברמן", המכבד ומוקיר את מי שמקדם את שמירת זכויותיהן של נשים קרבנות אלימות נגד נשים, ואת ההגנה עליהן.[9]

ליברמן היוותה השראה לכמה יוצרים ומחברים. ספרה של נורה גליקמן "הסחר היהודי בשפחות לבנות, וסיפורה העלום של רחל ליברמן" הוא תיאור היסטורי. המשורר והסופר אילן שיינפלד חיבר אף הוא רומן על אירועי התקופה, ושמו "מעשה בטבעת". הומברטו קוסטנטיני מת לפני שעלה בידו להשלים את תיאור המקרה בסיפור העלילתי "הרפסודיה של רחל ליברמן", שקיווה "שיצדיק [אותו] בעיני אלוהים".[10] קרלוס לואיס סרנו כתב מחזה בשם: "רחל ליברמן, היסטוריה של פיצ'ינצ'ה" (זהו שם הר געש נישא בדרום אמריקה, בעל חשיבות סימבולית: עליו התנהלו קרבות היסטוריים בהם גברו לוחמי שחרור מקומיים על הכובשים הספרדים). מירטה שלום כתבה את la Polaca ("הפולניה", כשלכינוי זה יש קונוטציה שלילית בספרדית). אשת הקולנוע הארגנטינאית גבריאלה בוהם הפיקה סרט דוקומנטרי בן 30 דקות על ליברמן בשם "רחל: אישה נודעת".

בשנת 2019 עלתה לאוויר בארגנטינה טלנובלה תקופתית בשם "ארגנטינה, ארץ של אהבה ונקמה", בה אחת הדמויות הראשיות מבוססת על דמותה של רחל ליברמן.[דרוש מקור]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Glickman, Nora. "Raquel Liberman 1900–1935". Encyclopedia. Jewish Women's Archive. בדיקה אחרונה ב-4 במרץ 2015. 
  2. ^ Glickman, Nora (2000). The Jewish white slave trade and the untold story of Raquel Liberman. New York: Garland Publ.. ISBN 978-0815333005. 
  3. ^ Maltz, Judy (2 באפריל 2013). "One brave woman's struggle against a Jewish prostitution ring". Haaretz. בדיקה אחרונה ב-4 במרץ 2015. 
  4. ^ Raquel Liberman | Jewish Women's Archive, jwa.org (באנגלית)
  5. ^ Sandra McGee Deutsch, Crossing Borders, Claiming a Nation. ; A History of Argentine Jewish Women, 1880–1955, Duke University Press, 2010, עמ' 116
  6. ^ "Reconocimiento a Raquel Liberman, pionera contra la trata de personas". http://www.diarioelargentino.com.ar/. בדיקה אחרונה ב-3 בפברואר 2015. 
  7. ^ "Argentine Jewry's dark secret". Ynetnews. בדיקה אחרונה ב-24 ביולי 2017. 
  8. ^ Pogoriles, Eduardo. "Zwi Migdal: filman la historia de la mafia polaca en la Argentina". Clarin.com. בדיקה אחרונה ב-3 בפברואר 2015. 
  9. ^ "La Legislatura de la Ciudad Autónoma de Buenos Aires sanciona con fuerza de Ley 3460". 10 ביוני 2010. אורכב מ-המקור ב-2015-09-23. בדיקה אחרונה ב-3 בפברואר 2015. 
  10. ^ Lockhart, ed. by Darrell B. (1997). Jewish writers of Latin America : a dictionary. New York [u.a.]: Garland. עמ' 100. ISBN 978-0815314950.