אלימות נגד נשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אלימות נגד נשים ידועה גם בתור אלימות מגדרית מוגדרת כפגיעה אלימה או פוטנציאל לפגיעה, המבוצעת על בסיס נורמות מגדריות ודינמיקת כוח לא שיוויונית כנגד רצונו של האדם.[1][2] אלימות נגד נשים היא תופעה אוניברסלית, השכיחה בלא הבדל דת, מעמד חברתי, תרבותי, גאוגרפי, גילי, או רמת השכלה. אלימות זו נתפסת לעיתים כפשע שנאה וכמנגנון להכנעה של נשים, בחברה או בכלל או ביחסים בין-אישיים בפרט. היא עשויה לנבוע מתפיסה של זכאות, עליונות, ושנאת נשים.

הצהרת האו"ם בדבר אלימות נגד נשים קובעת, "אלימות נגד נשים היא ביטוי ליחסי כוח בלתי שוויוניים היסטוריים בין גברים ונשים. אלימות נגד נשים היא אחד המנגנונים החברתיים שבאמצעותם נשים נאלצות לשאת תפקיד כפוך בהשוואה לגברים".[3] תיאוריות שונות מנסות להסביר את המניעים לאלימות המופנית כלפי אישה וביניהם השוויון המגדרי ובמעמדן הנחות של נשים לאורך ההיסטוריה. על אף התקדמות מסוימת במעמדן של נשים וחקיקת חוקים מגנים, הרי שהיקפה ממשיך להיות רחב ברחבי העולם.

יש הטוענים כי מקור בעיית האלימות נגד נשים הוא המשטר הפטריארכלי שמהותו הוא הכפפת נשים לשלטון הגברים, שליטה ופיקוח ממוסדים ויצירת "תודעה כוזבת". משנות ה-60 של המאה ה-20, הקולות הפמיניסטיים טענו שכל סוגי האלימות כלפי נשים - אלימות פיזית, אונס, הטרדה מינית, פורנוגרפיה, רצח על רקע חילול כבוד המשפחה, זנות, סחר בנשים ועוד, הם חלק מבנה של הדיכוי הפטריארכלי בתקופות שונות ובתרבויות שונות, המאפשר לדיכוי לשעתק את עצמו באמצעות משמוע נשים. הסוף של תופעת האלימות נגד נשים מותנית בסוף הפטריארכיה ובכינון חברה שבה מכבדים את זכויות האדם של כל אחת ואחד כיצורים רציונליים אוטונומיים, שהשליטה על גופם, מיניותם וחייהם היא בידיהם.

במדינות רבות בעולם, כמו במדינת ישראל, המסר חלחל וההתייחסות לאלימות כלפי נשים הפכה לסוגיה פוליטית שמוסדות הקהילה, המדינה והחברה העולמית אמורים לתת עליה את הדעת. ואכן אלימות מגדרית מוגדרת כיום במקומות רבים בעולם כהפרה של החוק ושל הקוד התרבותי הדמוקרטי.[4]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבויות שונות ובחברות פטריארכליות נחשבה האישה לרכוש של הגבר. אלימות נגד נשים הייתה דרך לשליטה בהן ולהגבלת צעדיהן ומעמדן בחברה, ותרמו לכך חוקים שונים ומדיניות ממשלתית בחלק מהתרבויות, אשר קיימים גם כיום.[5][6] לאלימות נגד נשים ולאלימות במשפחה יש היסטוריה ארוכה, אולם היה זה הגל השני של הפמיניזם שהעלה לראשונה את הנושא כבעיה חברתית שיש לדון בה ולהכניסה לשיח הציבורי.

סוגי אלימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים ביטויים שונים לאלימות, בהם: אלימות מילולית, הטרדה מינית, הטרדה מאיימת, אלימות פיזית, תקיפה מינית ואונס, סחיטה, אלימות כלכלית, הדחה לזנות, סחר בנשים, מילת נשים, גיהוץ החזה (אנ'), הפלה בכפייה, נישואין כפויים, ורצח על כבוד המשפחה.

אלימות מינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – עבריינות מין, אלימות מינית, מיתוסים על אונס

אלימות מינית היא פעולה מינית כאשר הסכמה לא מתקבלת או לא ניתנת באופן חופשי.[7] מבצע האלימות הוא בדרך כלל מישהו שמוכר לקורבן, כגון חבר, בן זוג בהווה או לשעבר, עמית לעבודה, שכן או בן משפחה. ההשלכות של אלימות מינית עלולות להיות פיזיות, פסיכולוגיות, ואף כרוניות.[7] דוגמאות לגורמי סיכון מרכזיים לביצוע אלימות מינית כוללים היסטוריה של התעללות פיזית בילדות, חשיפה לאלימות הורית, מעורבות בהתנהגות אנטי-חברתית, עיוותי חשיבה, נאמנות לנורמות מסורתיות לתפקידי מגדר, ושימוש לרעה בסמים.[7]

מילת נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מילת נשים

מילת נשים זהו מנהג הנערך במדינות אפריקניות למניעת אורגזמה, הנערך לרוב על ידי כריתת הדגדגן, או באמצעות תפירת השפתיים של איבר המין והשארת פתח קטן ליציאת השתן. מרבית מדינות המערב, רואות במילת נשים כאלימות פיזית מינית ונפשית בנשים הכרוכה בסיכונים גבוהים של זיהומים.[8]

אלימות במשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אלימות במשפחה

לפי ג'ונסון, קיימים ארבע תבניות של אלימות זוגית ואלימות במשפחה: הראשונה הנקראת בספרות "טרוריזם אינטימי", מתייחסת לאלימות כפייתית המשמשת מנגנון שליטה על בת הזוג.[9] השנייה, "התנגדות לאלימות", מתייחסת לעובדה שלעיתים האישה משתמשת באלימות להגנה עצמית אל מול בן זוג אלים. התבנית השלישית נקראת "אלימות ושליטה הדדית" והיא מתייחסת לאלימות זוגית הדדית שמפעילים שני בני הזוג זה כלפי זה. התבנית הרביעית והאחרונה נקראת "אלימות מצבית", והיא התבנית הנפוצה ביותר: אלימות הנוצרת מתוך מצבים וקונפליקטים זוגיים שמובילים לתוקפנות ויכולים לנבוע ממחסור בכלים לפתור את הקונפליקטים האלה בדרכים יעילות.[9]

אלימות נפשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – התעללות רגשית

התעללות רגשית, המכונה לעיתים קרובות התעללות נפשית, היא סוג של התעללות, שבה אדם מתנהג בצורה שעלולה לגרום לטראומה נפשית, אובדן הערך העצמי, תלות נפשית וכלכלית בתוקף, חרדה, דיכאון קליני ואף הפרעת דחק פוסט-טראומטית.[10][11][12]

בחוק העונשין הישראלי, אלימות נפשית מוכרת כעבירה פלילית בהקשר מוגבל של "התעללות בקטין או בחסר ישע."[13] אך בניגוד למדינות אחרות בעולם, אין בחוק הישראלי הכרה בהתעללות נפשית כעבירה פלילית העומדת בפני עצמה בהקשרים רחבים יותר של מעשי אלימות במערכות יחסים.[14] אולם, על פי חוק למניעת אלימות במשפחה, יכול להינתן צו הרחקה כאשר אדם "התעלל התעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו".

אלימות כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אלימות כלכלית במשפחה

התעללות כלכלית היא חלק מדפוס התנהגויות המשמשות לפוגעים לשמר את כוחם ושליטתם בנפגעות, מדובר בדפוס אלימות שקורה בתוך המשפחה, בדרך כלל בין בני זוג, ומבוצע לרוב על ידי הגבר כלפי האישה. מדובר בפרקטיקות שונות המונעות מהאישה לשלוט בנכסים ומשאבים כלכליים, ואף מונעות ממנה להחזיק בעבודה ולשפר את יכולות התעסוקה שלה. אלו מונעים עצמאות מהנפגעת, וכל יכולת שלה לתמוך ולכלכל את עצמה. על כן, היא נאלצת להיתמך בפוגע, ובכך תלותה בו ויכולת השליטה שלו עליה מתגברת. הפרקטיקות השכיחות לאלימות כלכלית הן מניעה מהפנגעת למצוא עבודה או לשמור עלייה לטווח ארוך, הגבלת הנפגעת כאשר רוצה לשפר עצמה מבחינה תעסוקתית, מניעת מידע על המצב הפיננסי של בני הזוג, ניצול כלכלי של הנפגעת על ידי שימוש בשכר שמרוויחה בלבד, דרישה לדיווח על הוצאות, מניעת גישה לחשבונות פיננסים, הסתרת ממון במאגרים פיננסים נפרדים, קבלת החלטות כלכליות לבד ללא ייעוץ כלל, ויצירת חובות כספיים על שם בן הזוג ללא ידיעתו. דווח שב-94-99% ממקרי ממקרי הפניה לעזרה בנוגע לאלימות פיזית בארצות הברית, מתברר שהן מתמודדות גם עם אלימות כלכלית. על כן, אלימות כלכלית מופיעה בהמשך לשליטה ולנקמה אחרי שהמדינה מפעילה סנקציות נגד אלימות פיזית.[15]

רק 75.9% מתוך 141 מדינות שנבדקו ישנה חקיקה נגד אלימות במשפחה, ורק במחצית מהן מוזכרת אלימות כלכלית. עם זאת, לרוב האזכור לא כולל הליכי בדיקה אכיפה או תמיכה וחילוץ. בישראל, החוק למניעת אלימות במשפחה, המסדיר הגנה הוא מסגרת הטיפול היחידה האפשרית כיום לנפגעות אלימות. בישראל החוק מכיר באלימות כלכלית, רק כאשר נעשה כמקרה פרטי של אלימות בן זוג לצד אלימות פיזית, רגשית-נפשית, מינית ודיגיטלית. לכן, החלקיות של החוק מונע מיצוי עונש וסיוע לנפגעות במקרים רבים.

מאפייני הקורבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי תאוריית מעגל-האלימות של ווקר,[16] האישה המוכה שרויה במצב פסיכולוגי שמונע ממנה לצאת מהמסגרת הפוגענית על-אף התוקפנות שהיא חווה. תהליך מחזורי זה מונה שלושה שלבים: שלב הבניית המתח, המאופיין בעלבונות והשפלות מילוליות; שלב ההתפרצות האלימה, המתבטא בחבלות קשות כלפי האישה אשר פעמים מגיעות עד לסיכון ממשי של חייה; שלב ההתפייסות, המאופיין ברגשות חרטה והתנצלות של המכה, עליהם תולה הקורבן תקוות לגבי סיומה הסופי של האלימות, ועל-כן, סולחת לו. לאחר מכן חוזר השלב הראשון, מעגל האלימות נוצר, ועוצמתו מתגברת ומחריפה עם חזרותיו. הקורבן מפתח פחד וחרדה קבועים מהאלימות הצפויה, גם בשלב "הרגוע".[17]

יתר על כן, נמצאו הסברים נוספים להישארותה במציאות האלימה: החל מפיתוח תלות בתוקף, הן כלכלית והן אישית, המשך בדאגה לטובת הילדים ורצון לשמור על שלמות התא המשפחתי כלפי פנים וכלפי חוץ, וכלה בתחושת חוסר אונים נרכש ואמונה כי אין טעם בבריחה, שכן לא תצליח לחמוק.[18]

מחקרים מצביעים על מספר גורמי סיכון עקביים המגבירים את הסיכוי להתנהגות אלימה (כתוקף) וכקורבן. מחקרים רבים מראים כי למתעללים ולקורבנות האלימות יש מאפיינים דומים.[19] בין המאפיינים השכיחים ביותר ניתן למצוא: חווית הורות לקויה, ורקע של אלימות במשפחה הקודמת או בחברה הסובבת.[19]

יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים

ב-17 בדצמבר 1999, הוכרז על ידי האו"ם, ה-25 בנובמבר כיום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים.[20]

אמנת איסטנבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אמנת איסטנבול

אמנת אסטנבול, או בשמה המלא: האמנה למניעה ומאבק באלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה. היא אמנה בינלאומית של מועצת אירופה בנושא אלימות נגד נשים. האמנה נכנסה לתוקף ב-2014, ומאז מהווה את הסטנדרט הבינלאומי המקובל ביחס להתמודדות עם אלימות נגד נשים. היום חתומות על האמנה מעלה 40 מדינות, ומעלה 30 כבר אשררו אותה. למרות שהאמנה של מועצת אירופה, היא פתוחה להצטרפות לכלל המדינות. בהקדמה קובעת האמנה כי שוויון דה-יורה ושוויון דה-פקטו בין נשים וגברים הוא מרכיב מרכזי במניעת אלימות כלפי נשים. האמנה מספקת מענה אפקטיבי לאלימות נגד נשים ואלימות במשפחה, היא מחייבת פעולה מתואמת במספר זירות באמצעות שיתוף פעולה בין המדינה, המגזר הפרטי, מערכות החינוך, רשויות האכיפה וארגוני החברה האזרחית. היא מציבה ארבעה עמודי תיווך למיגור האלימות: מניעה, הגנה, העמדה לדין, וניטור. האמנה מבוססת על ההנחה שאין שחקן או מוסד שיכול להתמודד לבד עם תופעת האלימות נגד נשים והאלימות במשפחה, שכן מדובר על בעיה בינלאומית רחבה. לכן יש לתת לה מענה אפקטיבי והיא דורשת פעולה מתואמת על ידי שחקנים רבים ושונים.[21]

הביקורת בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל אמנת אסטנבול זכתה לביקורת רבה לרבות בדבר אובדן עצמאות המדינה. במידה וישראל תחתום על האמנה היא לא תוכל להחליט בנושא הגירה והתאזרחות, שכן האמנה קובעת כי במקרה של אלימות במשפחה הנפגעת מוגדרת כפליטה לכן לפי החוק הבינלאומי מדינות החתומות מתחייבות לקלוט אותה. פורום קהלת פרסמו ביקורת על כך שהאמנה פוגעת באינטרס הלאומי של מדינת ישראל, לדידם היא תגרום לשינויים מרחיקי לכת במדיניות ההגירה, ותסכל את יכולת מדינת ישראל לפקח על התאזרחות. הם מוסיפים כי האמנה איננה הולמת את דעתם של רוב הציבור הישראלי בענייני תפיסות חינוך, משפחה, יחסי דת מדינה.

גם ארגון תורת המדינה הוסיף לביקורת זו. יתרה מכן, ח"כ בצלאל סמוטריץ' הוסיף על הטענות הנ"ל שאימוץ האמנה תגרום למגמה דמוגרפית של אובדן הרוב היהודי במדינה.[22] ב-2018 על רקע הביקורות הצהירה מועצת אירופה כי האמנה לא שואפת לכפות אורח חיים מסוים אלא למנוע ולמגר את תופעת האלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה, בנוסף האמנה אינה מבקשת למחוק הבדלים מיניים בין נשים לגברים, ואיננה מכחישה אותם. יתרה מכן, הוסיפה ההצהרה, שהאמנה לא מבקשת להגדיר מחדש את המונח משפחה.

על אף שהמדינה נתפסת כנושאת המרכזית למניעת אלימות ולשמירת הביטחון האישי, המדינה נוקטת באסטרטגיה מוגבלת ובעייתית. המדינה משקפת עוצמה קפיטליסטית ופטריארכלית ואינטרסים של בורגנות גברית ולכן לא בטוח שהפתרון יגיע מכיוון זה.[23]

בתנ"ך ובמסורת היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדויות לאלימות נגד נשים ניתן לראות בין השאר בתנ"ך. סיפור דינה שהחל באלימות כלפי אישה אחת הביא לנקמה אלימה בקנה מידה של הכרזת מלחמה.

בספר שופטים בסיפור פילגש בגבעה. בסיפור זה מארח תושב הגבעה שחשש לחייו של אורחו, הציע להמון את פילגשו של האורח כקורבן חלופי. אנשים משבט בנימין אנסו פילגש של בן שבט לוי עד מוות. בתגובה למעשה יצאו יתר השבטים למלחמת אחים והשמידו את שבט בנימין, מהם נותרו 600 ניצולים.

פרשת אשת יפת תואר מראה שבתקופת המקרא היו מקובלות תופעות של שבי ואונס של נשות האויב בעת מלחמה. בתקופה בה חלו דיני עבד עברי, לאדם חסר-כל הייתה רשות למכור את בתו הקטנה לאמה עברייה, מעמד שנותר בתוקפו עד הגיעה לגיל בת מצווה והתיר לקונה לשאתה לאישה (בת חורין) או להשיאה לבנו (במידה והיא אינה רוצה בחתונה היא משוחררת לחופשי).[24]

לפי ההלכה, החובל באדם אחר, חייב לפצותו. דין זה חל גם על פגיעה בנשים. בספרות הרבנית יש גילויי סלידה מבעלים אלימים ובתקופות שונות תוקנו תקנות מיוחדות למניעת אלימות זו, הן בדיני משפחה, הן במישור המשפט הפלילי והן במישור האזרחי.[25]

אלימות נגד נשים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אלימות נגד נשים בישראל
אלימות נגד נשים בישראל היא חלק מתופעה נפוצה בעולם. ההכרה בנושא התחילה ב-1976, ביוזמתה של חברת הכנסת מרשה פרידמן והובילה להקמת מקלטים לנשים מוכות ברחבי המדינה.

ההכרה בהיקף התופעה אינה אחידה בכל החברה הישראלית, והיא איטית יותר בחברות מסורתיות וסגורות יותר ובפרט החברה הערבית, עולי קווקז, החברה הבדואית, החברה החרדית והקהילה האתיופית. בחברות אלה יש יחס מיוחד כלפי נשים ומעמדן במשפחה, עמדות כלפי נשים מוכות ובעלים אלימים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלימות נגד נשים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ WHO | Sexual and other forms of gender-based violence in crises, באתר web.archive.org, ‏2014-07-21
  2. ^ G. Krantz, Violence against women, Journal of Epidemiology & Community Health 59, 2005-10-01, עמ' 818–821 doi: 10.1136/jech.2004.022756
  3. ^ A/RES/48/104 - Declaration on the Elimination of Violence against Women - UN Documents: Gathering a body of global agreements, באתר www.un-documents.net
  4. ^ סלביה פוגל-ביז'אוי, Sylvie Fogiel Bijaou, Review of להציץ מבעד לחומות: אלימות כלפי בנות הזוג בקהילות סגורות, Megamot / מגמות מט, 2014, עמ' 831–835
  5. ^ Charlotte Watts, Cathy Zimmerman, Violence against women: global scope and magnitude, The Lancet 359, 2002-04-06, עמ' 1232–1237 doi: 10.1016/S0140-6736(02)08221-1
  6. ^ Ending violence against women: From words to action. Study of the Secretary-General, באתר UN Women – Headquarters, ‏2006 (באנגלית)
  7. ^ 1 2 3 ד"ר אריאל כדורי, מניעת אלימות מינית, באתר הרשות הלאומית לביטחון קהילתי
  8. ^ afrol News - Ethiopian women reject genital cutting (FGM)
  9. ^ 1 2 Michael P. Johnson, Conflict and Control: Gender Symmetry and Asymmetry in Domestic Violence, Violence Against Women 12, 2006-11, עמ' 1003–1018 doi: 10.1177/1077801206293328
  10. ^ Dutton, Donald G. (Summer 1994). "Patriarchy and wife assault: the ecological fallacy". Violence & Victims. 9 (2): 167–182. doi:10.1891/0886-6708.9.2.167. PMID 7696196.
  11. ^ Dutton, Mary Ann; Goodman, Lisa A.; Bennett, Lauren (2000), "Court-involved battered women's responses to violence: the role of psychological, physical, and sexual abuse", in Maiuro (ed.), Psychological abuse in violent domestic relations, New York: Springer Publishing Company, p. 197, ISBN 9780826111463. Preview.
  12. ^ Thompson, Anne E.; Kaplan, Carole A. (בפברואר 1996). "Childhood emotional abuse". The British Journal of Psychiatry. 168 (2): 143–148. doi:10.1192/bjp.168.2.143. PMID 8837902. {{cite journal}}: (עזרה)
  13. ^ תיקון מספר 26 לחוק העונשין - "חוק הגנה על קטינים וחסרי ישע", באתר כל זכות
  14. ^ עו"ד ליאור בן דוד, חקיקה בנוגע להתעללות נפשית וכלכלית במסגרת המאבק באלימות במשפחה
  15. ^ Adrienne E. Adams, Cris M. Sullivan, Deborah Bybee, Megan R. Greeson, Development of the Scale of Economic Abuse, Violence Against Women 14, 2008-05, עמ' 563–588 doi: 10.1177/1077801208315529
  16. ^ Lenore E. Walker, The Battered woman, New York: Harper & Row, 1st ed, 1979, מסת"ב 0-06-014582-X
  17. ^ EdD Lenore E. Walker, Battered Woman Syndrome, Psychiatric Times, Psychiatric Times Vol 26 No 7 26, 2009-07-08
  18. ^ עמנואל גרוס, "האישה המוכה — האם לא הגיעה העת כי המשפט הפלילי יגן עליה?" - פורסם בנבו
  19. ^ 1 2 WHO | Preventing intimate partner and sexual violence against women: taking action and generating evidence (עמ' 18-28), באתר WHO
  20. ^ יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים - 25 בנובמבר
  21. ^ אמנת איסטנבול, באתר מרכז רקמן
  22. ^ ח"כ בצלאל סמוטריץ', אמנת איסטנבול - כל מה שלא צריך לעשות במדינת ישראל, באתר ערוץ 7, ‏2022-04-30
  23. ^ אראלה שדמי, לקראת תפיסה אחרת של אלימות גברים נגד נשים: אחראיות החברה והמדינה
  24. ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ז'; משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין, הלכות עבדים, פרק ד'
  25. ^ ד"ר מרדכי פרישטיק, אלימות נגד נשים ביהדות, כתב העת "חברה ורווחה", משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, 1990