אילן שיינפלד

אילן שיינפלד
לידה	22 באפריל 1960 (בן 63); רמת השרון, ישראל
מדינה	ישראל
עיסוק	משורר; סופר; איש יחסי ציבור
שפות היצירה	עברית
פרסים והוקרה	פרס היצירה לסופרים עבריים

אילן שיינפלד (נולד ב-22 באפריל 1960) הוא משורר, סופר עברי ואיש יחסי ציבור. הוא חתן פרס היצירה לסופרים ומשוררים ע"ש ראש הממשלה לוי אשכול (1990 ו-2015) והזוכה בפרס ברנר לשנת 2021.^[1]

פעילותו היצירתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיינפלד פרסם חמישה עשר ספרי שירה ושישה ספרי סיפורת (ראה רשימת יצירות) ורואה עצמו כסופר יהודי. כל יצירותיו רוויות ביהדות ומבקשות לגשר על הנתק בין החיים החילוניים בישראל לבין מורשת היהדות, אך גם מבטאות את המתח בין חייו כהומוסקסואל לבין צמיחתו בבית מסורתי. הרומנים האחרונים שלו עוסקים גם בשחזור ובדייה של פרשות היסטוריות מחיי עם ישראל.

ספרי הסיפורת שלו, מ"שדלץ" ואילך, כתובים במזיגה של לשון חסידית ולשון העברית המודרנית יחדו. הרומן "שדלץ" הוא מעשייה יהודית על צפרדע החי בעיירה שֶדְלֶץ (Siedlce), עיירת הולדתה של אמו, שבה לא ביקר המחבר מעולם. הרומן, שבישר את תחילת כתיבתו בתחום הסיפורת היהודית, זיכה את שיינפלד בפרס הספרותי מטעם הקרן ע"ש ליב-גולדנברג לשנת 2001.

שיינפלד פרסם גם חמישה ספרי ילדים, וכן שני מדריכים מקיפים לסופרים ומשוררים בתחילת דרכם, בשם "בית ספר למשוררים" ו"הסדנה לשירה".

הוא כתב מספר מחזות, ובהם "היי רימונה" אותו כתב יחד עם אילן חצור וריבי פלדמסר-ירון, שהועלה בתיאטרון הקאמרי, ושני מחזות לילדים. מחזהו "אריזות", פרויקט הסיום שלו בבית הספר לכתיבת דרמה, הועלה בפסטיבל צו קריאה בצוותא (2007). מחזהו "בנות הים" הועלה בפסטיבל "פותחים במה" בבית ליסין (2008), בבימויו של אסף ציפור, וזכה במקום השלישי במלגת פיתוח מחזה מטעם קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב ובית ליסין.

הרומן השלישי מפרי עטו, "מעשה בטבעת", המספר על תקופה אפלה ביהדות ארגנטינה, במהלכה סרסרו יהודים דתיים בבנות יהודיות, ראה אור בשנת 2007 בהוצאת "כתר" והיה לרב-מכר. הרומן הרביעי שלו, "כשהמתים חזרו," פנטזיה על משיח ישראל שהוא הומוסקסואל, התפרסם בהוצאת כנרת זמורה בשנת 2012.

הרומן השישי של שיינפלד, 'הנזיר היהודי', על פרשת חייו של המרטיר פרנציסקוס מלדונדו דה-סילבה, ראה אור גם הוא בהוצאת כנרת זמורה, בשנת 2021.

שיינפלד הוא בוגר התואר השני לספרות באוניברסיטת תל אביב, תלמיד בית הספר לכתיבת דרמה בניהולו של יובל המון, ובית הספר לתסריטאות בניהולה של עידית שחורי, בתל אביב. בשנת 2007 לימד בתוכנית לכתיבה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב.

שיינפלד מנחה סדנאות כתיבה במסגרת בתי הספר "אסכולות" ו"חשיפה" של האוניברסיטה הפתוחה ובמסגרות פרטיות.

פעילותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיינפלד פעל רבות לקידום הקהילה ההומוסקסואלית בישראל. את דרכו החל כעיתונאי בעיתון על המשמר, שם שימש בין השאר כעורך ספרותי, ובהמשך כתב מאמרים על תרבות ואמנות להט"בית למגזין מגעים שנוסד בשנת 1987^[2]. בשנת 1998 הקים את הוצאת "שופרא לספרות יפה", שהוקדשה לפרסום ספרות הומו-לסבית מקורית ומתורגמת. בשנה זו גם פתח בביתו חוג לקריאת שירה הומו ארוטית, ובזה הקדים בעשור ויותר את הקמת מסלולי הלימוד למגדר באוניברסיטאות בישראל. בשנת 2000 הוציא לאור את The Tel Aviv Gay Map, מפת הבילוי הראשונה לגייז בישראל.

בשנת 2000 פתח את "קפה תיאו", בית קפה וחנות ספרים הנקרא על-שם תיאו מאינץ, מראשוני הקהילה ההומוסקסואלית בישראל. בית הקפה נסגר בשנת 2002, עם חובות כבדים, אחרי ששכניו, שלטענת שיינפלד רדפו אותו בשל היותו בית קפה לגייז, השיגו צו שחייב אותו לסגור מדי לילה בחצות,^[3] וכך למעשה, מוטטו אותו כלכלית.

בשנת 2003 הוציא שיינפלד את הקובץ "גאים להציג", אנתולוגיה ראשונה מסוגה של טקסטים של כותבים ישראלים העוסקים בהומוסקסואליות לגווניה. בשנת 2005 הכין לקט ראשון של ההיסטוריה של הקהילה ההומו-לסבית בישראל וחזון קהילתי לשנות האלפיים והפיצם ברבים.

שיינפלד מפרסם מכתביו השונים גם כיום, בכלי תקשורת שונים ובעיקר בבלוג שלו. הוא מעביר סדנות שירה וכתיבה ב"אסכולות" של האוניברסיטה הפתוחה בתל אביב, בספריית מעלות ובספריית "יד שטרית" בטבריה ובמקומות נוספים.

בשנת 2005 זכה בפרס יקיר קהילת הלהט"ב, על פועלו בתחום התרבות הגאה. שיינפלד קיבל את הפרס ב-16 במאי 2005, בתל אביב.

ביולי 2006, בעקבות חטיפת גלעד שליט לעזה, ומלחמת לבנון השנייה, כתב ופרסם שיר בשם "תחזקנה"^[4] (בעקבות המנון תנועת העבודה, "תחזקנה", מאת ביאליק) ובו הוא מחזק את ידי חיילי צה"ל במלחמתם. היו שהביעו ביקורת קשה על השיר וטענו כי הוא מסית וקורא לביצוע פשעי מלחמה.^[5]

באוקטובר 2018 הודיע למשרד מבקר המדינה על מועמדותו לבחירות לכנסת העשרים ואחת, כצעד מקדים להקמת מפלגה חדשה לקידום זכויות הלהט"ב בישראל תחת השם "שווים – מפלגה ישראלית גאה".^[6]

בשנת 2020 היה ממובילי המחאה נגד ממשלת ישראל השלושים וחמש, ובספטמבר 2020 נמנה עם מייסדי המפלגה "דמוקרטית" והתמודד מטעמה במערכת הבחירות לכנסת העשרים וארבע ב-2021, נבחר למקום העשרים ושניים ברשימת הדמוקרטית לכנסת, אך התפטר ממנה אחרי שבראשה נבחר לעמוד האקטיביסט ועורך הדין ברק כהן, שהודיע על כוונתו להסיר את מגלת העצמאות מחוקת המפלגה, ולפעול למען הפיכת ישראל ממדינה יהודית - למדינת כל אזרחיה.

לקראת פסח 2023 ערך שיינפלד את "הגדת ההתנגדות", קובץ דברי שירה והגות המבטאים את המחאה נגד הרפורמה המשפטית, על בסיס טקסטים ששלחו אבי עופר, אורי קציר גל אמיר, חנה סקרה וניצן בר-אבני ואחרים. את ההגדה ליוו צילומי הצלמת חן לאופולד. "הגדת ההתנגדות" הופצה בישראל בעשרות אלפי עותקים, לאחר שמומנה במסע מימון המונים שהצליח לאסוף בתוך ימים ספורים כ-120,000 ש"ח, וכן צורפה לעיתון "הארץ" בחג הפסח.

מאז תחילת המחאה נגד הרפורמה המשפטית יזם, ערך והפיק שיינפלד תשעה גיליונות התנגדות: גיליון שירת ההתנגדות (בכתב-העת 'סלון הדחויים'), "הגדת ההתנגדות" (פסח 2023), "לשחזר תקווה" (גיליון יום העצמאות ויום הזיכרון, בשיתוף משפחות הנופלים), "תיקון עצרת", תיקון שבועות בנוסח עדות הדמוקרטיה, "גאים להציג 2023" לחודש הגאווה, "על כיבוש ועל דמוקרטיה", "The Israeli Literary Review of Resistance", שהופק לקראת נסיעתו הקודמת של נתניהו לארה"ב, גיליון "בת מלך – על נשים ועל דמוקרטיה" (שהוכן אך טרם הופץ בשל המלחמה) ו"צא, צא, איש הדמים," גיליון הקורא להדחת נתניהו ולהחלפת ממשלתו (דצמבר 2023).

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיינפלד, יליד רמת השרון, הוא מראשוני ההומוסקסואלים שיצאו מהארון בישראל והצהירו על זהותם המינית.

שיינפלד גר כיום ביישוב הקהילתי תובל בגליל המערבי. הוא אב חד-הורי לשני ילדים שנולדו באמצעות פונדקאות. מאז 2010 הוא מפרסם בלוג בנושא הורות.

רשימת יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטאה מכושפת (עקד, 1981)
עושים אהבה בלשון: שירים 1977–1983 (הוצאת דביר, 1984)
טורים לרע בפרידה (הוצאת אלף, 1987)
ארעי (תמוז, 1988)
וראשיתו באהבה (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989)
תשליך (הוצאת תג, 1994)
כרת (הוצאת שופרא, 1997)
המדריך לתייר (שופרא, 2003)
אוצר שירים (שופרא, 2013)
שירי הטארוט (שופרא, 2017)
על מהותו של הג'סטין (שופרא, 2017)
ספר התמורה (שופרא, 2017)
עמלק (שופרא, 2021)
סיור כתובות (שופרא, 2021)
יודע כיליונו (שופרא, 2021)

• מקום אחר אין לי (שופרא, 2023)

סיפורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדלץ (שופרא, 1999)
רק אתה (שופרא, 2000)
מעשה בטבעת (הוצאת כתר, 2007)
כשהמתים חזרו (כנרת, זמורה-ביתן, 2012)
אשת הפיראט היהודי (כנרת, זמורה-ביתן, 2017)
הנזיר היהודי (כנרת, זמורה-ביתן, 2021)
הסוכנות לתיקון עבר רב-שכבתי (כנרת, זמורה-ביתן, 2023)

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"סיפורים מן הלב של תל אביב" (דביר, 1984) - ספר ילדים
"שלום" (הקיבוץ המאוחד, 1988) - ספר ילדים
"הספר המשונה של מרגוליס" (הקיבוץ המאוחד, 1989) - ספר ילדים
"אין ציפור כזו, קורציפה" (שופרא, 1999) - ספר ילדים
"ממלכה ושמה קוליסיה" (שופרא, 2007) - ספר ילדים
"כשכוכבים נופלים" - ספר נחמה לגיל הרך ולגילאי ראשית קריאה - ספר ילדים בעקבות אסון ה-7.10.23
"הסיפור של מיכאל ושל דניאל" - ספר ילדים על פונדקאות, המספר את סיפורם האישי של אילן ובניו, מיכאל ודניאל

קבצי סיפורים, ספרי הדרכה, מחזות ותסריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית ספר למשוררים: מדריך מעשי לסופרים ולמשוררים (שופרא, 1997)
"הסדנה לשירה - מדריך לכותבי שירה ומלמדיה" (שופרא, 2005)
"בנות הים" - מחזה, הועלה בפסטיבל "פותחים מסך" של תיאטרון בית ליסין (2008)
"אריזות" - מחזה, הועלה בפסטיבל "צו קריאה" של תיאטרון צוותא (2007)
"היי רימונה", קברט סאטירי עם פזמונים, בשיתוף אילן חצור וריבי פלדמסר-ירון. מוזיקה: גיא מרוז (הועלה בתיאטרון הקאמרי, בהשתתפות צביקה הדר, אורנה רוטברג, נורית בנאי, בשנת 1992)
"גנבי החלומות", מחזה לילדים (הועלה בתיאטרון הבובות של אריק סמית בשנת 1990)
"שלמה המלך ומלכת השדים", מחזה לילדים (הועלה כהפקה מסחרית פרטית בבימויה של רות קנר, ובהשתתפותם של פלורנס בלוך ויעקב איילי, בשנת 1994)
"הסוכנות לתיקון עבר רב-שכבתי (זמורה, 2023) מקבץ סיפורים קצרים

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1983 - הוצאת 'דביר', תחרות ע"ש מרדכי ברנשטיין פרס לסטודנט מצטיין בלימודי הספרות העברית החדשה.
1983 - עיריית ת"א, קרן ת"א לספרות ולאמנות מלגה להוצאתו לאור של ספר השירים "עושים אהבה בלשון"
1984 - אונ' ת"א, הפקולטה למדעי הרוח פרס הרקטור לסטודנטים מצטיינים
1985 - אונ' ת"א, הפקולטה למדעי הרוח מלגת לימודים לתואר מ"א
1985 - הוצאת 'דביר', תחרות ע"ש מרדכי ברנשטיין פרס לסטודנט מצטיין בלימודי הספרות העברית החדשה.
1985 - עיריית ת"א, קרן ת"א לספרות ולאמנות מלגה להוצאתו לאור של ספר השירים "עושים אהבה בלשון".
1986 - אונ' ת"א, הפקולטה למדעי הרוח מלגת לימודים לתואר מ"א
1988 - עיריית ת"א, קרן ת"א לספרות ולאמנות לשם הוצאתו לאור של ספר השירים וראשיתו באהבה, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
1988 - עיריית חולון, פרס חולון ע"ש 'קוגל' לספרות יפה על ספר-השירים 'טורים לרע בפרידה'.
1988 - אונ' ת"א, הפקולטה למדעי הרוח, פרס דב סדן לתלמידי מחקר על עבודת הגמר לתואר מ"א, "עוף החול יוכני".
1991 - פרס היצירה של ראש הממשלה ע"ש לוי אשכול
1998 - עיריית ת"א, קרן רבינוביץ' מלגה לשם הוצאתו לאור של הספר "בית ספר למשוררים", בשופרא הוצאה לאור בע"מ.
1998 - בית הנשיא, קרן עמו"ס מלגה לשם הוצאתו לאור של הספר "בית ספר למשוררים", בשופרא הוצאה לאור בע"מ
2001 - פרס קרן גולדברג של הקרן הקיימת לישראל עבור הרומן "שדלץ".
2007 - צל"ש למחזה "אריזות" פסטיבל 'צו קריאה' בצוותא.
2008 - פרס שלישי למחזה "בנות הים" פסטיבל "פותחים במה" בבית ליסין
2008 - מלגת פיתוח מחזה מטעם קרן יהושע רבינוביץ' לאומנויות ובית לסין.
2013 - פרס הסרט הזר הטוב ביותר פסטיבל הסרטים הקצרים של קנברה, אוסטרליה.
2013 - פרס הסרט הזר הטוב ביותר פסטיבל הקולנוע העצמאי, ברלין.
2013 - פרס קוגל לספרות יפה עבור הרומן "כשהמתים חזרו"
2015 - פרס היצירה של ראש הממשלה ע"ש לוי אשכול
2021 - פרס ברנר על הרומן "הנזיר היהודי"^[1]