אילן שיינפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אילן שיינפלד
Ilan sheinfeld.jpg
לידה 1960 (בן 57 בערך)
עיסוק משורר
סופר
איש יחסי ציבור
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס היצירה לסופרים עבריים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אילן שיינפלד (נולד ברמת השרון ב-22 באפריל 1960) הוא משורר, סופר עברי ואיש יחסי ציבור. הוא חתן פרס היצירה לסופרים ומשוררים ע"ש ראש הממשלה לוי אשכול, בו זכה בשנת 1990 ובשנת 2015.

שיינפלד הוא מראשוני היוצרים ההומוסקסואלים שיצאו מהארון בישראל והצהירו על זהותם המינית.

שיינפלד גר כיום בקיבוץ תובל בגליל. הוא אב חד-הורי לתאומים שנוצרו באמצעות פונדקאות. מאז 2010 הוא מפרסם בלוג שבו הוא מתאר בגילוי לב ובציוריות את חוויות האבהות, האתגרים, הרגשות, השמחות והקשיים.

פעילותו היצירתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיינפלד פרסם שנים עשר ספרי שירה וחמישה ספרי סיפורת (ראה רשימת יצירות) ורואה עצמו כסופר יהודי. כל יצירותיו רוויות ביהדות ומבקשות לגשר על הנתק בין החיים החילוניים בישראל לבין מורשת היהדות, אך גם מבטאות את המתח בין חייו כהומוסקסואל לבין צמיחתו בבית מסורתי. הרומנים האחרונים שלו עוסקים גם בשחזור ובדייה של פרשות היסטוריות מחיי עם ישראל, בתוכן הוא יוצק מחומרי חייו.

ספריו כתובים בלשון גבוהה, וספרי הסיפורת שלו, מ"שדלץ" ואילך, כתובים במזיגה ייחודית של לשון חסידית ולשון העברית המודרנית יחדו. הרומן "שדלץ" הוא מעשייה יהודית על צפרדע החי בעיירה שֶדְלֶץ (Siedlce), עיירת הולדתה של אמו, שבה לא ביקר המחבר מעולם. הרומן, שבישר את תחילת כתיבתו בתחום הסיפורת היהודית, זיכה את שיינפלד בפרס הספרותי מטעם הקרן ע"ש ליב-גולדנברג לשנת 2001.

שיינפלד פרסם גם חמישה ספרי ילדים, וכן שני מדריכים מקיפים לסופרים ומשוררים בתחילת דרכם, בשם "בית ספר למשוררים" ו"הסדנה לשירה".

הוא כתב מספר מחזות, ובהם "היי רימונה" אותו כתב יחד עם אילן חצור וריבי פלדמסר-ירון, שהועלה בתיאטרון הקאמרי, ושני מחזות לילדים. מחזהו "אריזות", פרויקט הסיום שלו בבית הספר לכתיבת דרמה, הועלה בפסטיבל צו קריאה בצוותא (2007). מחזהו "בנות הים" הועלה בפסטיבל "פותחים במה" בבית ליסין (2008), בבימויו של אסף ציפור, וזכה במקום השלישי במלגת פיתוח מחזה מטעם קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב ובית ליסין.

הרומן השלישי מפרי עטו, "מעשה בטבעת", המספר על תקופה אפלה ביהדות ארגנטינה, במהלכה סרסרו יהודים דתיים בבנות יהודיות, ראה אור בשנת 2007 בהוצאת "כתר" והיה לרב-מכר. הרומן הרביעי שלו, "כשהמתים חזרו," פנטזיה על משיח ישראל שהוא הומוסקסואל, התפרסם בהוצאת כנרת זמורה בשנת 2012.

שיינפלד הוא בוגר התואר השני לספרות באוניברסיטת תל אביב, תלמיד בית הספר לכתיבת דרמה בניהולו של יובל המון, ובית הספר לתסריטאות בניהולה של עידית שחורי, בתל אביב. בשנת 2007 לימד בתוכנית לכתיבה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב.

שיינפלד מנחה סדנאות כתיבה במסגרת בתי הספר "אסכולות" ו"חשיפה" של האוניברסיטה הפתוחה ובמסגרות פרטיות.

פעילותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיינפלד פעל רבות לקידום הקהילה ההומוסקסואלית בישראל. את דרכו החל כעיתונאי בעיתון על המשמר, שם שימש בין השאר כעורך ספרותי. בשנת 1998 הקים את הוצאת "שופרא לספרות יפה", שהוקדשה לפרסום ספרות הומו-לסבית מקורית ומתורגמת. בשנת 2000 הוציא לאור את The Tel Aviv Gay Map, מפת הבילוי הראשונה לגייז בישראל.

בשנת 2000 פתח את "קפה תיאו", בית קפה וחנות ספרים הנקרא על-שם תיאו מאינץ, מראשוני הקהילה ההומוסקסואלית בישראל. בית הקפה נסגר בשנת 2002, עם חובות כבדים, אחרי ששכניו, שלטענת שיינפלד רדפו אותו בשל היותו בית קפה לגייז, הצליחו להשיג צו שחייב אותו לסגור מדי לילה בחצות, וכך, למעשה, מוטטו אותו כלכלית.

בשנת 2003 הוציא שיינפלד את הקובץ "גאים להציג", אנתולוגיה ראשונה מסוגה של טקסטים של כותבים ישראלים העוסקים בהומוסקסואליות לגווניה. בשנת 2005 הכין לקט ראשון של ההיסטוריה של הקהילה ההומו-לסבית בישראל והפיצו ברבים.

שיינפלד מפרסם מכתביו השונים גם כיום, בין היתר במדור הדעות של אתר ynet ובטור בנושא תרבות וקהילה באתר האינטרנט "GoGay". כיום מעביר סדנות שירה וכתיבה ב"אסכולות" של האוניברסיטה הפתוחה, בחיפה ובתל אביב, ובמסגרות פרטיות.

בשנת 2005 זכה בפרס יקיר קהילת הלהט"ב, על פועלו בתחום התרבות הגאה. שיינפלד קיבל את הפרס ב-16/5/2005, בתל אביב.

ביולי 2006, בעקבות חטיפת גלעד שליט בעזה, ומלחמת לבנון השנייה, כתב ופרסם שיר בשם "תחזקנה" (בעקבות המנון תנועת העבודה, תחזקנה, מאת ביאליק) ובו הוא מחזק את ידי חיילי צה"ל במלחמתם. היו שהביעו ביקורת קשה על השיר וטענו כי הוא מסית וקורא לביצוע פשעי מלחמה.

רשימת יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לטאה מכושפת (עקד, 1981)
  • עושים אהבה בלשון: שירים 1983-1977 (הוצאת דביר, 1984)
  • טורים לרע בפרידה (הוצאת אלף, 1987)
  • ארעי (תמוז, 1988)
  • וראשיתו באהבה (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989)
  • תשליך (הוצאת תג, 1994)
  • כרת (הוצאת שופרא, 1997)
  • המדריך לתייר (שופרא, 2003)
  • אוצר שירים (שופרא, 2013)
  • שירי הטארוט (שופרא, 2017)
  • על מהותו של הג'סטין (שופרא, 2017)
  • ספר התמורה (שופרא, 2017)

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שדלץ (שופרא, 1999)
  • רק אתה (שופרא, 2000)
  • מעשה בטבעת (הוצאת כתר, 2007)
  • כשהמתים חזרו (כנרת, זמורה-ביתן, 2012)
  • A Tale of a Ring
  • אשת הפיראט היהודי (כנרת, זמורה-ביתן, 2017)

אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סיפורים מן הלב של תל אביב (דביר, 1984) - ספר ילדים
  • שלום (הקיבוץ המאוחד, 1988) - ספר ילדים
  • הספר המשונה של מרגוליס (הקיבוץ המאוחד, 1989) - ספר ילדים
  • אין ציפור כזו, קורציפה (שופרא, 1999) - ספר ילדים
  • בית ספר למשוררים: מדריך מעשי לסופרים ולמשוררים (שופרא, 1997)
  • "הסדנה לשירה - מדריך לכותבי שירה ומלמדיה" (שופרא, 2005)
  • "ממלכה ושמה קוליסיה" (שופרא, 2007) - ספר ילדים
  • "בנות הים" - מחזה, הועלה בפסטיבל "פותחים מסך" של תיאטרון בית ליסין (2008)
  • "אריזות" - מחזה, הועלה בפסטיבל "צו קריאה" של תיאטרון צוותא (2007)
  • "היי רימונה", קברט סאטירי עם פזמונים, בשיתוף אילן חצור וריבי פלדמסר-ירון. מוזיקה: גיא מרוז (הועלה בתיאטרון הקאמרי, בהשתתפות צביקה הדר, אורנה רוטברג, נורית בנאי, בשנת 1992)
  • "גנבי החלומות", מחזה לילדים (הועלה בתיאטרון הבובות של אריק סמית בשנת 1990)
  • "שלמה המלך ומלכת השדים", מחזה לילדים (הועלה כהפקה מסחרית פרטית בבימויה של רות קנר, ובהשתתפותם של פלורנס בלוך ויעקב איילי, בשנת 1994)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]