ריינהולד גליאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גליאר בתחילת המאה ה-20

ריינהולד גליאררוסית: Рейнгольд Морицевич Глиэр;‏ 30 בדצמבר 1874 (11 בינואר 1875) – 23 ביוני 1956) היה מלחין רוסי וסובייטי. הוא הלחין מספר יצירות של מוזיקה קלאסית והיה מחנך במשך שנים רבות. על יצירותיו הוענקו לו פרס סטלין (שלוש פעמים), תואר האמן העממי (בשנת 1938) ומספר עיטורים. הוא היה בין המלחינים הבודדים שקיבלו הכרה גם מן המשטר הצארי וגם מן המשטר הסובייטי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריינהולד גליאר נולד בקייב למשפחת מומחה לייצור כלי נגינה ממוצא גרמני. בשנת 1894 סיים את לימודי המוזיקה בבית הספר בקייב ועבר ללימודים בקונסרבטוריון של מוסקבה. בשנת 1897 קיבל גליאר אזרחות רוסית. בשנת 1900 הוא סיים את לימודיו ולאחר מספר שנים נסע לגרמניה במטרה ללמוד ניצוח. עם חזרתו לרוסיה ניצח על יצירות קלאסיות בקונצרטים.‏[1]

בשנת 1901 הוא החל ללמד מוזיקה וסרגיי פרוקופייב היה בין תלמידיו הראשונים. בשנים 1913-1920 כיהן גליאר כפרופסור בקונסרבטוריון של קייב. בשנת 1920 עבר למוסקבה, מונה לפרופסור להלחנה בקונסרבטוריון של מוסקבה וכיהן בתפקיד זה עד לשנת 1941. גליאר היה בעל תואר דוקטור לביקורת מוזיקה.‏[2]

בשנות ה-30 הרבה גליאר בהופעות מוזיקה קלאסית ברחבי ברית המועצות, אך בכול התקופה הסובייטית לא נסע אל מעבר לגבולות המדינה. במשך עשור, עד לשנת 1948 היה עסקן באיגוד המלחינים הסובייטי. גליאר נחשב לממשיך דרכם של מלחינים רוסים של המאה ה-19. התקפות שנת 1948 של ראשי המשטר הסובייטי על המלחינים לא נגעו בגליאר, שהיה אהוד על המשטר והוצג כמלחין סובייטי למופת. הבלט שלו, "הפרג האדום", ששמו שונה ל"הפרח האדום" כדי להסיר חשש של קשר לאופיום, סיפר על פועלת סינית המקריבה את חייה כדי להציל מנהיג מרד מנבלים קפיטליסטים. הבלט הכיל סולמות פנטטוניים לשם נופך אכזוטי ואת האינטרנציונל, להדגשת הצד הפוליטי. באותה רוח יצא לארגן את חיי המוזיקה באזרבייג'אן. את המוזיקה שלו השמיעו בקולי קולות ברמקולים בתחנות הרכבת, לאות ולמופת לעם הסובייטי.‏[3]

גליאר נפטר במוסקבה ונטמן בבית העלמין נובודוויצ'י. ברוסיה ובאוקראינה נקראו על שמו מוסדות רבים להוראת מוזיקה. בהנחיית של נכדתו פועל במוסקבה מוזיאון, המוקדש לחייו ויצירותיו.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גליאר היה מלחין פורה, ממשיך נאמן של מסורת המוזיקה הרומנטית הרוסית והתמסר לכתיבת יצירות רחבות יריעה, כגון אופרות, סימפוניות, פואמות סימפונית וכדומה. היסוד החשוב ביותר בכתיבתו המוזיקלית הוא עושר המבע המלודי. המוזיקה שלו לבלט מצטיינת בצבעוניות, ביופי וברגישות. בלטים ידועים: "הפרג האדום" (Красный Мак) הנזכר לעיל ו"פרש הארד" (Медный всадник). את האופרה הראשונה שלו כתב בשנת 1900. במוזיקה הסימפונית שלו ניכרת בעיקר השפעת המסורת האפית הרוסית ובייחוד כתיבתם של בורודין וגלזונוב. בתקופה הסובייטית כתב גליאר מספר אופרות, הקשורות להיסטוריה ולפולקלור של אזרבייג'ן ואוזבקיסטן ועל כך קיבל פרסים מרפובליקות סובייטיות אלו.‏[4]

בשנת 1927 כתב גליאר את הבלט הסובייטי הראשון שזכה להצלחה גדולה. הגרסה האחרונה של הבלט עלתה על הבמה בשנת 2010. בשנת 1948 סיים גליאר כתיבת בלט על פי יצירות של אלכסנדר פושקין, שהוקדשו לסנקט פטרבורג.

גליאר כתב מספר יצירות נוספות בתחום מוזיקה קלאסית. יצירותיו נחשבו לקלאסיות עוד בתקופת חייו. את יצירתו האחרונה - קונצ'רטו לכינור ותזמורת, סיים גליאר בשנת 1956.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1938 - אמן העם של ברית המועצות
  • 1942 - פרס סטלין
  • 1946 - פרס סטלין
  • 1948 - פרס סטלין
  • 1950 - פרס סטלין
  • פרס אמן העם מרפובליקת אוזבקיסטן
  • פרס אמן העם מרפובליקת אזרבייג'ן‏[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גלינה גריגורייבה, "ריינהולד גליאר" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  2. ^ גרוב
  3. ^ נורמן לברכט, "אנציקלופדיה למוזיקה של המאה העשרים", עמ' 206-205
  4. ^ גרוב
  5. ^ גרוב