אלכסנדר בורודין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Borodin.jpg

אלכסנדר פורפירייביץ' בורודיןרוסית: Александр Порфирьевич Бородин‏; 12 בנובמבר 1833 - 27 בפברואר 1887) מלחין רוסי ופרופסור לכימיה אורגנית.

בורודין ילידה סנקט פטרבורג הוא אחד מן המלחינים הרומנטיים הרוסים הבולטים ביותר במאה התשע עשרה. הוא נמנה עם "חמישיית הגדולים" , קבוצה שהקדישה עצמה להלחנת מוזיקה רוסית ייחודית שלא מחקה את המוזיקה האירופית המערבית.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורודין נולד בסנקט פטרבורג כבנו הלא חוקי של אציל גיאורגי בן שישים ושתים וצעירה רוסיה נשואה בת עשרים וחמש. עקב נסיבות הולדתו הבלתי חוקיות, רשם אותו האציל כבן של אחד מצמיתיו, פורפירי בורודין - ומכאן שמו של המלחין. אביו של בורודין שחרר אותו ממיצב הצמיתות בהיותו בן שבע, ודאג לדיור ופרנסה לו ולאמו. למרות זאת אלכסנדר לא הוכר באופן רשמי על ידי אמו, אשר דרה בסמיכות אליו אך כונתה על ידי בורודין הצעיר בכינוי "דודה".

הוא קיבל חינוך טוב שכלל גם שיעורי פסנתר, צ'לו וחליל צד על ידי מורים פרטיים.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 16 התקבל לאקדמיה הרפואית הכירורגית בסנקט פטרבורג וסיים את לימודיו בשנת 1856. הוא למד בין היתר אנטומיה, בוטניקה, זואולוגיה, וקריסטלוגרפיה, אך התמחה בכימיה. לאחר סיום לימודיו בילה שנה כרופא בבית חולים צבאי. בין 1859 ל-1862 השתלם בורודין במדעי הטבע באוניברסיטת היידלברג, שם השלים את לימודי הפוסט דוקטורט שלו, ושם גם חבר למנדלייב, יוצר הטבלה המחזורית.

בהיידלברג פגש פסנתרנית רוסיה שסיירה בגרמניה, ונשא אותה לאישה ב-1863. בשנת 1862 נתמנה לפרופסור לכימיה באקדמיה שבה למד. כמו כן היה אחד ממייסדיו ומוריו הראשונים של בית הספר הרפואי הגבוה לנשים בסנקט פטרבורג.

למרות שהוכר כמלחין ידוע, התפרנס בורודין ככימאי, וזכה בכבוד רב בתחום זה, במיוחד על עבודתו בתחום האלדהידים. הוא היה שותף לגילוי התגובה האלדולית, וזכה לכך שתגובה כימית מסוימת (Hunsdiecker reaction) תיקרא ברוסיה על שמו: "תגובת בורודין".[1] 

בורודין סבל מבריאות לקויה, לאחר שהחלים ממחלת הכולירה ועבר כמה התקפי לב מינוריים הוא נפטר באמצע נשף של האקדמיה ב-27 בפברואר 1887 ונקבר בבית הקברות טיחווין במנזר אלכסנדר נבסקי בסנקט פטרבורג.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורודין התחיל ללמוד הלחנה רק בשנת 1863, כתלמיד של מילי באלאקירב (Милий Балакирев). הוא היה אחד מהחברים בקבוצת החמישה שריכז סביבו באלאקירב, יחד עם מודסט מוסורגסקי, סזאר קואי וניקולאי רימסקי-קורסקוב.

בשנת 1869 ניצח באלאקירב על הסימפוניה הראשונה של בורודין, ובאותה שנה החל בורודין לכתוב את הסימפוניה השנייה שלו. סימפוניה זו נחלה כישלון בהופעת הבכורה שלה, אך פרנץ ליסט ארגן הופעה שלה בגרמניה בשנת 1880, וכך זכה בורודין לתהילה מסוימת מחוץ לרוסיה.

עוד בשנת 1869 החל בורודין לעבוד על האופרה הנסיך איגור, אשר בה היה שותף גם לכתיבת הליברית. זוהי אופרה בעלת ארבע מערכות, ומפורסמים בה במיוחד הקטעים המכונים "המחולות הפולובציים", שבדרך כלל בוצעו כיצירה העומדת בפני עצמה, ופרסמו את האופרה מכל יצירותיו. האופרה לא הושלמה עד מותו של בורודין, עקב איטיות ההלחנה תחת עומס העבודה שלו ככימאי. בורודין כינה את עצמו "מלחין של שבת", עקב היותו עסוק מאוד בעבודתו ככימאי. פעילותו המדעית, כולל הרצאות, עבודה במעבדה, ישיבות ובחינות, הייתה תובענית מאוד. רק לאחר מותו השלימו חבריו, ניקולאי רימסקי-קורסקוב ואלכסנדר גלזונוב את כתיבתה ותיזמורה.

בורודין לא היה מלחין פורה כמו בני זמנו, אבל הוא כתב יצירה סימפונית פופולרית ("בערבות מרכז אסיה"), וחיבר מספר רב של שירים וקטעים לפסנתר. כמו כן התחיל לעבוד על הסימפוניה השלישית שלו, אך היא לא הושלמה לפני מותו. המוזיקה של בורודין היא אמנם רוסית, אך בלוויית צלצול מזרחי של ערבות אסיה . בורודין מת ב-27 בפברואר 1887 ונקבר בבית הקברות טיחווין במנזר אלכסנדר נבסקי בסנקט פטרבורג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר בורודין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החמישה
מילי באלאקירב | צזאר קואי | מודסט מוסורגסקי | ניקולאי רימסקי-קורסקוב | אלכסנדר בורודין