רינה נתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רינה נתן
Rina Natan.JPG
לידה 8 בספטמבר 1923 (בת 95)
זיגן, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה, ישראל, שווייץ
כינויים נוספים גרשון נתן
ידועה בשל היותה האישה נטרנסקסואלית הראשונה בישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

רינה נתן (נולדה ב-8 בספטמבר 1923 בשם גרשון נתן) הייתה ישראלית אשר התפרסמה כאישה הטרנסקסואלית הראשונה בישראל.

רינה נתן נולדה כזכר בשם גרשון ב-8 בספטמבר 1923 בעיר זיגן שבגרמניה למשפחה אמידה. בילדותה הייתה נתן יצירתית והצטיינה במקצועות מוזיקליים ואמנותיים. כבר מילדותה נהגה ללבוש בגדי נשים, ובבגרותה תיארה את עצמה כמי שחשה "הכרח נפשי ללבוש בגדי אשה ולנהוג כאשה לכל דבר”.

במהלך מלחמת העולם השנייה, שהתה תקופת מה בצרפת, שם למדה חקלאות, ומשם עלתה לארץ ישראל בשנת 1946. בארץ היא עברה בין הקיבוצים מעגן מיכאל, אשדות יעקב ונען. אופן הליכותיה הנשיות לא השתלב בחברה הקיבוצית, וזאת על אף שביצעה את עבודתה היטב. בשל התנהגותה סירבו הקיבוצים לשכן אותה הן בצריף הגברים והן בצריף הנשים והיא סולקה מקיבוץ לקיבוץ עד אשר נטשה את הניסיון הקיבוצי והתגוררה בגדרה. היא שירתה בצה"ל כחובשת במהלך מלחמת העצמאות, אך לאחר שחרורה התקשתה במציאת עבודה ולכן התגייסה מחדש לשירות קבע באותו תפקיד. גם בצבא התקשתה נתן להשתלב. היא קיבלה חדר משלה, אולם לבסוף שוחררה על רקע חוסר התאמה. גם במקצועה כמדריכה ומורה לחקלאות לא עבדה משום שמוסדות החינוך לא היו מקבלים אותה.

בתחילת שנת 1953 עלה שמה של נתן לכותרות לאחר שהמשטרה עצרה אותה לבושה בבגדי נשים, בחשד שזאת למען כוונות פליליות. נתן טענה בפני השוטרים (כפי שדווח בעיתון הארץ): “אני אשה בנפשי וברגשותי, רק בשל טעות פיזיולוגית נולדתי גבר”. בשנים לאחר מכן חזרה שוב לכותרות העיתונות בגין מעצר נוסף על ידי המשטרה[1], שביתת רעב שקיימה במאמץ לקבל אישור לעבור ניתוח להתאמה מגדרית, וכן לאחר שהוכתה על חוף הים בתל אביב.

נתן טענה בתחילה כי נולדה עם איברי מין גבריים ונשיים כאחד - כלומר, העידה על עצמה שהיא אינטרסקסואלית[2]. ניתוחים לקביעת מין כבר נעשו בישראל בקרב אינטרסקסואלים (שכונו אז "דו-מיניים"), אולם בסתיו 1954 נבדקה נתן על ידי ועדת רופאים שטענה כי אין זה מצבה.

במסגרת מאבקה לקבלת האישור לעבור את הניתוח, החלה נתן פוגעת בעצמה. ועדת רופאים מטעם משרד הבריאות המליצה להיענות לבקשתה ולאפשר לה להינתח “מטעמים של היגיינה רוחנית”, אולם היועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן, דחה את ההמלצה בסוף שנת 1954, בנימוק שסירוס מנוגד לחוק הפלילי האוסר גרימת "נזק גופני". בעקבות הפגיעות העצמיות החוזרות ונושנות אולצה נתן לקבל בניגוד לרצונה זריקות טסטוסטרון. היא המשיכה במאבקה, וב-25 במאי 1956 הגיעה נתן לבית החולים "אסף הרופא" מדממת ומתפתלת מכאבים, לאחר שחתכה את אבר מינה, ככל הנראה מתוך ניסיון עצמי לשנות את מינה. היא חייכה ואמרה לרופאים אשר נחרדו לראותה ככה כפי שפורסם בעיתון "חרות" ב-27 במאי 1956:

הפעם לא יועיל כבר שום דבר, ואתם מחויבים תהיו לנתחני וליטול את האיברים המיותרים ולהפכני לאשה.

לאור הסכנה לחייה הסכימו הרופאים לבצע את הניתוח, ונתן הייתה לאישה הטרנסקסואלית הראשונה בישראל שעברה ניתוח לשינוי איבר המין, מרצונה.

בפברואר 1957 חזרה לבית החולים אסף הרופא, וסיפרה שהתקינה חוסם עורקים על גופה במשך שעות רבות, ועתה היא מקווה שהרופאים יהיו מוכרחים להשלים את סירוסה. היא אושפזה במחלקה כירורגית[3] ולאחר כחודש פורסם שגם ניתוח זה בוצע[4].

ביוני 1957 נעצרה לאחר שהתפשטה ברחוב המלך ג'ורג', לדבריה על מנת להפגין את נשיותה[5].

בנובמבר 1958 עזבה את ישראל לציריך שבשווייץ ומאז נעלמו עקבותיה, כך שלמעשה פרטים נוספים על חייה וקורותיה לא נודעו יותר.

במהלך מאבקה התייחסו העיתונים לנתן במונחים וכינויים כמו "גבר-אשה" ו"מדמואזל רינה", המושגים "טרנסקסואליות" ו"טרנסג'נדריות", ומושג ה"אינטרסקסואליות" - כל אלה טרם היו מושגים מקובלים ומוכרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המעצר היה בגין "הפרת הסדר הציבורי", לאחר שלא נמצא סעיף שיוכל להאשים אותה בגין לבישת בגדי נשים הוחלט לשחררה.
  2. ^ “העולם הזה”, גיליון 806, מ-2 באפריל 1953: "הסיפור מתחיל לפני 29 שנים בעיר זיגן, ליד בון, בגרמניה, כשנולד האדם שהטבע צייד אותו באברי המין של שני המינים, בלתי מפותחים במידה מספקת... אולם הוריו החליטו לגדל אותו כילד. ייתכן כי הכריע בכך השיקול שתכונותיו הגבריות בלטו לעין יותר מאשר הנשיות."
  3. ^ ניסה בעצמו להשלים סרוסו, חרות, 15 בפברואר 1957
  4. ^ גרשון נתן סורס, דבר, 14 במרץ 1957
  5. ^ גבר-אשה מפגין מערומיו(ה), מעריב, 20 ביוני 1957