רשימת הפועלת והאשה הדתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רשימת הפועלת והאשה הדתית
אפיון מפלגה ציונית דתית
אידאולוגיות ציונות דתית, תורה ועבודה
כנסות לא נבחרה לכנסת
אותיות פ"ד (לכנסת הראשונה)
מנהיגים טובה סנהדראי, דבורה אלינר, מרים אליאש, חיה גולדזק
נוצרה מתוך פורשי הפועל המזרחי
התמזגה לתוך הפועל המזרחי, חזית דתית לאומית, מפד"ל

רשימת הפועלת והאשה הדתית הייתה מפלגת נשים ציונית-דתית, שהתפצלה מתוך מפלגת הפועל המזרחי ורצה באופן עצמאי בבחירות לאספה המכוננת אשר התקיימו ב-25 בינואר 1949 (כ"ד בטבת ה'תש"ט) בשל הסירוב לשיבוץ נשים ברשימה משותפת לכלל המפלגות הדתיות והחרדיות.

עיקר מצעה של רשימה זו ביקש לבסס את מדינת ישראל הצעירה על הדין הדתי, שיבוא לידי ביטוי בחקיקה דתית, ולפעול למען זכויות הנשים בכלל והנשים הדתיות בפרט.[1] בסיומה של מערכת הבחירות השיגה רשימה זו 2,796 קולות, שהיוו 0.7% מסך הקולות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נציגות נשית מקרב הציונות הדתית התקיימה כבר בתקופת היישוב, כאשר התארגנויות מעין אלה שמרו על זיקה לתנועות האם, אך פעלו לא פעם בצורה נבדלת. סניף ראשון של הסתדרות נשים מזרחי הוקם בירושלים בשנת 1919,[2] כשברבות הזמן הצטרפו אליו סניפים מקומיים נוספים אשר כולם היו משויכים לתנועת המזרחי. ואילו בתנועת הפועל המזרחי הוקם בשנת 1935[3] "ארגון הפועלות" לשמש כזרוע נשית בעלת אופי סוציאליסטי הדואגת לרווחתן של החלוצות הדתיות. תחילה במסגרת שיתוף פעולה עם הגברים בתנועה, אך משנתיב ההשתלבות לא הסתייע – בחרו חברות הארגון לפעול בצורה נבדלת. בשונה מארגוני נשים אחרים דוגמת ויצ"ו והדסה, חברות אותם ארגונים ראו עצמן כמי שמסייעות לתנועות האם בפתרון מצוקותיהן של הנשים הדתיות, נוסף על הפעילות למען אורח החיים הדתי ביישוב היהודי.[4]  

במערכת הבחירות לאספת הנבחרים הרביעית בשנת 1944 השתתפו שתי רשימות שייצגו את הנשים הדתיות. נשי מזרחי ארגנו רשימה עם 54 נשים שביקשו להתמודד באופן עצמאי.[5] הן ניהלו תעמולת בחירות, הפיצו כרוזים והיו חתומות על הסכם עם המזרחי, לפיו הקולות שיצביעו יעברו לתנועת האם והן תסתפקנה במנדט אחד, אותו איישה אסתר רבין. במקביל תבעו הפועלות הדתיות מעמיתיהן בפועל המזרחי לשלב נציגות נשית ברשימה, אולם היה חשש כי שילוב נשים יקשה על גיוס ציבור חרדי להצביע בעדם. על כן, ביקשו שתתמודדנה באופן עצמאי. לבסוף נסוגו מיוזמה זו, והמצביעים נקראו להצביע עבור רשימת הפועל המזרחי, כשבמקביל הובטח שתהיה נציגה מטעם התנועה באספת הנבחרים – טובה סנהדראי מטעם נשי תורה ועבודה.[6] אף על-פי שנבחרו מטעם ארגוני נשים עצמאיים, פעלו רבין וסנהדראי כחלק ממסגרת ההשתייכות התנועתית של המזרחי והפועל המזרחי בהתאמה. 

הבחירות לאספה המכוננת (1949)[עריכת קוד מקור | עריכה]

טובה סנהדראי, מנהיגת רשימת הפועלת והאשה הדתית ומי שלימים תכהן כחברת-כנסת מטעם המפד"ל

כשמונה חודשים לאחר הקמתה, נערכה במדינת ישראל העצמאית מערכת הבחירות הראשונה עבור האספה המכוננת שבמסגרתה ישקדו על ניסוח חוקה. לקראת הבחירות לאספה המכוננת החל משא-ומתן ליצירת רשימה משותפת של המפלגות הדתיות של הציונות הדתית והחרדים. כאשר לנגד עיניהם עמד החשש משחיקת כוחן הפרלמנטרי ויצירת חזית אחידה למען צביון דתי במדינה החדשה. [7] בחודש נובמבר 1948 נחתם הסכם על הקמת החזית הדתית המאוחדת, אשר תרוץ לבחירות אלה ותורכב מתנועות המזרחי והפועל המזרחי הדתיות, אגודת-ישראל ופועלי אגודת-ישראל החרדיות באופיין, וכן האיחוד הדתי הבלתי-מפלגתי.[8] כתנאי לאיחוד, דרשו החרדים, בהוראת ראש ישיבת פוניבז', הרב יוסף שלמה כהנמן, שנשים לא תתמודדנה ברשימה.[9] לימים תיארה סנהדראי, מי שכיהנה באספת הנבחרים קודם להקמת המדינה, כיצד חשה שעולמה התמוטט רגע לאחר שנודע לה כי היא וחברותיה לא תוכלנה להתמודד במסגרת הרשימה המשותפת.[10] בכינוס חירום שקיימו הנשים שהיו מזוהות עם תנועת הפועל המזרחי בביתה של סנהדראי, הוחלט להיפרד מהחזית הדתית המאוחדת ולהתמודד ברשימה עצמאית של נשים דתיות.[10]

בסופה של מערכת הבחירות קיבלה החזית הדתית המאוחדת 16 מושבים באסיפה המכוננת והייתה לסיעה השלישית בגודלה, כאשר "רשימת הפועלת והאשה הדתית" קיבלה 0.7 אחוזים מהקולות שלא הספיקו למושב. ואף על-פי כן מרכיביה של החזית הדתית התפצלו ולא חזרו להתמודד יותר יחדיו. עובדה זו לא מנעה מהפועל המזרחי לרוץ באופן עצמאי בבחירות לכנסת השנייה ב-1951 ולא להציב אשה במקום ריאלי ברשימת המועמדים. בניגוד להבטחה שניתנה לחברות התנועה שנתיים קודם לכן. סנהדראי נמנעה הפעם מריצה ברשימה נשית נפרדת וקראה לחברותיה לתמוך במפלגה. רק בבחירות לכנסת הרביעית ב-1959 הצליחה טובה סנהדראי להיבחר לכנסת.

מצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתור מפלגה דתית, מצע הבחירות של "רשימת הפועלת והאשה הדתית" ביקש לשוות אופי דתי למדינה הצעירה. בכלל זה מאבק על הפיכת השבתות וחגי ישראל כימי מנוחה וקדושה רשמיים לפי חוק המדינה, כשרות מלאה בכל מוסדותיה והכרה בלעדית בדיני האישות האורתודוקסיים לאזרחים היהודים. נוסף לזה כרשימה נשית, הבטיחה המפלגה כי תיאבק למען ייצוג הולם של נשים, ובייחוד נשים דתיות, בכל מוסדות המדינה השונים.[11] 

בתחום החינוך ביקשו נשות הרשימה להגדיל חלקה של המדינה בהקמת גנים ומעונות-יום דתיים עבור ילדים לאמהות עובדות ופיקוח של מוסדות אלה, וכן מאבק בתופעת ילדים עזובים וחסרי בית. בתחום השיכון הוצע להקים בממדים גדולים ובחסות המדינה להקלת מצבן של משפחות ברוכות ילדים, ובתחום העבודה להקים מסגרות מתאימות לנשים כדי שתחיינה חיים פרודוקטיביים.[11]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "פ"ד – רשימת הפועלת האשה הדתית", הצפה, 23 בינואר 1949
  2. ^ ירושלים יום יום, הסתדרות נשים מזרחי, דואר היום, 15 בספטמבר 1919
  3. ^ "לילך רוזנברג-פרידמן", נשים בציונות הדתית בתקופת היישוב, עמ' 8.
  4. ^ לילך רוזנברג-פרידמן, מהפכניות בעל כורחן: נשים ומגדר בציונות הדתית בתקופת היישוב, יד יצחק בן-צבי, תשס"ה 2005, עמ' 81
  5. ^ "ב.נ. רשימת נשי המזרחי ונשים דתיות בלתי מפלגתיות", הצופה, 3 ביולי 1944
  6. ^ לילך רוזנברג-פרידמן, מהפכניות בעל כורחן: נשים ומגדר בציונות הדתית בתקופת היישוב, יד יצחק בן-צבי, תשס"ה 2005, עמ' 120-119
  7. ^ המזרחי עמל להקמת חזית דתית לבחירות, משמר, 15 באוקטובר 1948
  8. ^ נחתם הסכם על רשימה דתית אחידה, מעריב, 11 בנובמבר 1948
  9. ^ שביט בן-אריה, חברות כנסת – נשים מובילות בישראל, מדיה 10, תשע"א 2011, עמ' 309
  10. ^ 10.0 10.1 שאול מייזליש, באמונה בחרתי: קווים לדמותה של טובה סנהדראי-גולדרייך, אמונה, תשנ"ו 1996, עמ' 33
  11. ^ 11.0 11.1 גאולה וורפל, פ"ד - רשימת הפועלת האשה הדתית, הצופה, 23 בינואר 1949; המשך