שאראף רשידוב

שאראף רשידוב
Sharof Rashidovich Rashidov
לידה	24 באוקטובר 1917 (יוליאני); דז'יזק, ברית המועצות
התאבד	31 באוקטובר 1983 (בגיל 66); טשקנט, ברית המועצות
מקום קבורה	Chigʻatoy cemetery
מדינה	הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, הרפובליקה הרוסית, ברית המועצות
השכלה	אוניברסיטת סמרקנד (1941)
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
ילדים	Sayyora Rashidova
פרסים והוקרה	עיטור לנין (16 בינואר 1950); עיטור לנין (2 בדצמבר 1971); עיטור לנין (10 בדצמבר 1973); עיטור לנין (4 בנובמבר 1967); עיטור לנין (11 בינואר 1957); עיטור לנין (1 במרץ 1965); מדליה לציון 60 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות; עיטור לנין (30 בדצמבר 1974); עיטור לנין (25 בדצמבר 1976); מדליית הפטיש והמגל (4 בנובמבר 1977); מדליית הפטיש והמגל (30 בדצמבר 1974); גיבור העמל הסוציאליסטי (4 בנובמבר 1977); עיטור לנין (4 בנובמבר 1977); עיטור לנין (6 במרץ 1980); מדליה להנצחת 50 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות; מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945; עיטור הדגל האדום של העמל (6 בדצמבר 1951); עיטור הכוכב האדום (28 באוגוסט 1942); עיטור מהפכת אוקטובר (5 במרץ 1982); גיבור העמל הסוציאליסטי (30 בדצמבר 1974); מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945; עיטור אות הכבוד (25 בדצמבר 1944); מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945; מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין; מדליית ותיק העמל; פרס לנין (1980); מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945; עיטור הכוכב האדום (23 בינואר 1946) ;
שירות ביטחוני
דרגה	junior lieutenant
פעולות ומבצעים
	החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה

שאראף רשידוב (באוזבקית: Sharof Rashidovich Rashidov‏; בקירילית Шара́ф Раши́дович Раши́дов‏; 6 בנובמבר 1917 – 31 באוקטובר 1983, טשקנט) היה מדינאי סובייטי, המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית האוזבקית בשנים 1959–1983 (האישיות הממסדית הבכירה באוזבקיסטן הסובייטית). על תרומתו זכה עשר פעמים בעיטור לנין, פעמיים בתואר גיבור העמל הסוציאליסטי, ובעיטורים נוספים.

תחילת הקריירה

רשידוב נולד בעיירה ז'יזאק (90 ק"מ מסמרקנד) למשפחת איכרים ממוצא אוזבקי. בשנת 1935 הוא סיים בית ספר למורים והחל ללמד בבית הספר בעיר בו נולד. בשנת 1937 הוא עבר לסמרקנד והחל לעבוד בעיתון מקומי תחילה כמזכיר ואחר כך כעורך. במקביל לעבודה בעיתון, השלים רשידוב לימודים באוניברסיטה של טשקנט.

בשנת 1941 הוא גויס לצבא האדום ונפצע בקרבות מלחמת העולם השנייה. לאחר החלמה מפציעה חזר רשידוב לסמרקנד. בשנת 1944 החל בקריירה מפלגתית ומונה למזכיר סניף מפלגתי בסמרקנד.

רשידוב כסופר

הספר הראשון של רשידוב יצא לאור בשנת 1945. בשנת 1951 הוא פרסם ספר ראשון בטרילוגיה על האירועים השונים באוזבקיסטן הסובייטית. הספר השלישי בסדרה זו פורסם בשנת 1971. בנוסף לכך הוא פרסם מספר ספרים נוספים. בשנת 1969 על בסיס אחד מספריו צולם סרט קולנוע. בשנים 1979–1980 יצאה לאור אוסף יצירות של רשידוב ב-5 כרכים.

רשידוב כפוליטיקאי

בשנת 1950 רשידוב עבר לטשקנט ומונה ליושב ראש הסובייט העליון של הרפובליקה. הוא כיהן בתפקיד זה במשך תשע שנים. בשנת 1959 הוא קודם לתפקיד המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית של אוזבקיסטן הסובייטית. במציאות הסובייטית זה התפקיד הבכיר ברפובליקה. רשידוב ניהל את הרפובליקה עד מותו בשנת 1983.

במהלך כהונתו אוזבקיסטן הסובייטית התפתחה מאוד, נבנו ערים חדשות, מפעלי תעשייה רבים והוקמו מוסדות תרבות. בשנת 1966 העיר טשקנט עברה רעידת אדמה קשה. רשידוב פעל רבות לשיקום העיר.

עם הגעת יורי אנדרופוב לשלטון היחסים בין רשידוב לבין מוסקבה עברו משבר קשה. אנדרופוב רמז לרשידוב שהוא מצפה ממנו להתפטר, אך רשידוב העדיף להישאר בתפקיד. לטשקנט הגיע ממוסקבה צוות חוקרים שהחלו לחקור שחיתות שלטונית ובמיוחד דיווחים על איסוף כותנה (פרשת הכותנה). עד מהרה נמצאו ראיות לכאורה על שחיתות בקנה מידה ארצי, והיו גם ראיות שקשרו את רשידוב לנושא. ב-31 באוקטובר 1983 רשידוב נפטר. הוא נטמן במרכז העיר והיה מתוכנן להקים במקום מאוזולאום שיהיה מקום עלייה לרגל של תושבי הרפובליקה.

בקיץ 1984 הגיעה לטשקנט משלחת רמת דרג ובראשה יגור ליגצ'וב, מראשי המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. בכינוס מפלגתי שבמהלכו היה צריך לבחור יורש לרשידוב, כל הנאומים התרכזו בגינוי של רשידוב והוא הואשם בשחיתות, אי-קידום אנשים ראויים וכו'. בהתאם להחלטת הכינוס הוצאה גופתו של רשידוב ממקום קבורתה במרכז העיר והועברה לבית העלמין. בעקבות הטיהורים שנערכו לאחר הכינוס, כל ראשי הממסד המפלגתי והשלטוני של הרפובליקה הוחלפו וחלקם נשפטו.

בשנת 1991, לאחר שאוזבקיסטן זכתה בעצמאות, שוחררו כל הנאשמים שהיו במעצר, ושמו של רשידוב נוקה. בעיני השלטון הנוכחי, רשידוב נחשב למנהיג מקומי שקידם את הרפובליקה תוך עמידה בלחצים מהשלטון המרכזי שבמוסקבה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שאראף רשידוב בוויקישיתוף

שאראף רשידוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)